גביר כתב:אולי כדאי לפנות לנכדו ר' ידעאל, שבמשך שנים אסף כל פרור מידע עליו [עזב לאחרונה לבני ברק ואיני יודע היכן הוא גר שם, מ"מ אם יוכל מר ליצור אתו קשר מן הסתם ישמח לעזור בזה]
מתפעל כתב:מודה, עם הגר"א קוטלר והרב הרצוג. לא זיהית? בין הגר"א קוטלר והגרא"ז, הגאון רבי יצחק מאיר בן מנחם פאצ'ינר, חתן הגרא"ז. התמונה אם אני זוכר נכון, בחנוכת הבית לישיבת הדרום של בנו רבי צבי יהודה מלצר. יישר כח על התמונות
איש_ספר כתב:חוברת לזכרו של רצ"י מלצר מאת ידידנו רבי עמיחי כנרתי שליט"א
"בין מכתבי ההמלצה הרבים שהגיעו היה גם מכתבו של הרב איסר זלמן מלצר,
ראש ישיבת "עץ חיים" בירושלים, ידידו וחברו של הראי"ה קוק. אדם בעל דעות
ציוניות, תומך נלהב ביישוב הארץ, שהיה דמות מוערכת גם אצל החרדים. הרב
מלצר ממליץ במכתבו על בנו, הרב צבי יהודה מלצר, כ"איש צעיר לימים שיוכל
להבין צרכי העדה בעת הזאת, לדרוש ולהטיף לפני הציבור, למשוך את לב הצעירים
ולקרבם לתורת ד'"..."
פרנקל תאומים כתב: ניכר שהיא שבויה עמוקות בקונספציה ה"מגיירת" את כולם לציונות הדתית
הרב שריה דבליצקי זצ"ל היה בקשר עם חוגי הציונות הדתית ובכל זאת בין הרבבות שליוו את מסע הלוויה היו גם מנהיגי הציבור החרדי
דביר עמר , ז' באב תשע"ח 19/07/18 14:43 | עודכן: 15:33
יצאתי פעם בלויתו מבית החולים "שערי צדק" בט"ו בשבט. ראיתי מרחוק תהלוכת תלמידי בתי הספר של החפשים הולכת ומתקרבת אלינו, בנים ובנות, נערים ונערות עם דגל הציונים בראש כל קבוצה, ושירים עברים בפיהם. הם צעדו בשורות של ארבעה-ארבעה, ממלאים את רוחב הרחוב, והקהל נדחק אל המדרכות. אני יודע שמחזה של כמה אלפים ילדים וילדות בתי הספר החפשים הצועדים בתהלוכה בלתי צנועה ותערובת, יצערו את הגרי"ח זוננפלד, ועל כן אמרתי לו: תהלוכת ילדי בתי הספר באה, אולי רוצה רבי לחזור אל בנין בית החולים? "לא", היתה תשובתו, "וכי לא ילדי ישראל הם?" הוא נשען על כתפיו, גם אנו ככל הקהל נדחקנו לצדי הרחוב. התהלוכה עוברת קבוצות-קבוצות, כל בית ספר לעצמו, וקול השירה פולח את האויר. אני רואה את ר' חיים זוננפלד ממלל בשפתיו, ואני מטה אזני ושומע כשהוא אומר וחוזר ואומר: "יוסף ד' עליכם, עליכם ועל בניכם, ברוכים אתם לד', יוסף ד' עליכם וכו'", עד שכל התהלוכה עברה על פניו (על חומותיך ירושלים, עמ' קיד-קטו).
פרנקל תאומים כתב:איש_ספר כתב:חוברת לזכרו של רצ"י מלצר מאת ידידנו רבי עמיחי כנרתי שליט"א
חוברת מעניינת מאד, חמרא למריה וטיבותא לשקיא.
לגבי דבריה של הרבנית מ''ע תחי', במחילת כבודה, ניכר שהיא שבויה עמוקות בקונספציה ה"מגיירת" את כולם לציונות הדתית:"בין מכתבי ההמלצה הרבים שהגיעו היה גם מכתבו של הרב איסר זלמן מלצר,
ראש ישיבת "עץ חיים" בירושלים, ידידו וחברו של הראי"ה קוק. אדם בעל דעות
ציוניות, תומך נלהב ביישוב הארץ, שהיה דמות מוערכת גם אצל החרדים. הרב
מלצר ממליץ במכתבו על בנו, הרב צבי יהודה מלצר, כ"איש צעיר לימים שיוכל
להבין צרכי העדה בעת הזאת, לדרוש ולהטיף לפני הציבור, למשוך את לב הצעירים
ולקרבם לתורת ד'"..."
מילא "ידידו וחברו של הראי''ה קוק", מה שנכון נכון, אם כי ההדגשה הזו שלא מן העניין מנסה מן הסתם לרמוז כביכול על הסכמה רעיונית ביניהם בענייני השעה דאז, אע''פ שלמיטב ידיעתי אין ראיה להסכמה שכזאת.
אבל "אדם בעל דעות ציוניות, תומך נלהב ביישוב הארץ, שהיה דמות מוערכת גם אצל החרדים"...
ממש פלא נשגב על החרדים שהגראז''מ היה דמות מוערכת גם אצלם.. ולא זו בלבד אלא שהם אף נאותו להעמידו בראש "מועצת גדולי התורה" של ''אגודת ישראל" שלהם.. תנועה בה היה חבר ופעיל במשך כל שנותיה...
ואח''כ רוטנים על הגיוגרפיות והטיות הסטוריות של החרדים...
בברכה המשולשת כתב:פרנקל תאומים כתב:איש_ספר כתב:חוברת לזכרו של רצ"י מלצר מאת ידידנו רבי עמיחי כנרתי שליט"א
חוברת מעניינת מאד, חמרא למריה וטיבותא לשקיא.
לגבי דבריה של הרבנית מ''ע תחי', במחילת כבודה, ניכר שהיא שבויה עמוקות בקונספציה ה"מגיירת" את כולם לציונות הדתית:"בין מכתבי ההמלצה הרבים שהגיעו היה גם מכתבו של הרב איסר זלמן מלצר,
ראש ישיבת "עץ חיים" בירושלים, ידידו וחברו של הראי"ה קוק. אדם בעל דעות
ציוניות, תומך נלהב ביישוב הארץ, שהיה דמות מוערכת גם אצל החרדים. הרב
מלצר ממליץ במכתבו על בנו, הרב צבי יהודה מלצר, כ"איש צעיר לימים שיוכל
להבין צרכי העדה בעת הזאת, לדרוש ולהטיף לפני הציבור, למשוך את לב הצעירים
ולקרבם לתורת ד'"..."
מילא "ידידו וחברו של הראי''ה קוק", מה שנכון נכון, אם כי ההדגשה הזו שלא מן העניין מנסה מן הסתם לרמוז כביכול על הסכמה רעיונית ביניהם בענייני השעה דאז, אע''פ שלמיטב ידיעתי אין ראיה להסכמה שכזאת.
אבל "אדם בעל דעות ציוניות, תומך נלהב ביישוב הארץ, שהיה דמות מוערכת גם אצל החרדים"...
ממש פלא נשגב על החרדים שהגראז''מ היה דמות מוערכת גם אצלם.. ולא זו בלבד אלא שהם אף נאותו להעמידו בראש "מועצת גדולי התורה" של ''אגודת ישראל" שלהם.. תנועה בה היה חבר ופעיל במשך כל שנותיה...
ואח''כ רוטנים על הגיוגרפיות והטיות הסטוריות של החרדים...
לפי הבנתי בחלוקת הדוברים בחוברת, הדברים המשעשעים הנ"ל לא נאמרו על ידיה אלא על-ידי אשה בשם הניה מקיבוץ בארות יצחק (שמן הסתם לא ידעה יותר מדי על מרן הגרא"ז וכתבה לפי מה שהיא קלטה)
איש_ספר כתב:חוברת לזכרו של רצ"י מלצר מאת ידידנו רבי עמיחי כנרתי שליט"א
בברכה המשולשת כתב:נתבקשתי להכניס:
במחילה, בעמוד 22 יש כוכביות שמפסיקות בין הדברים, כמו בכל החוברת, ואין אלו דברי הרבנית עמיטל.
אולי התביעה כלפי, שהיתי צריך לשים לב ולצנזר הגדרה לא מדוייקת, אבל עכ"פ לרבנית עמיטל אין שום קשר לדברים.
עמיחי כנרתי
מחולת המחנים כתב:מהו ההסבר שהן הגרא"ז מלצר והן הראי"ה קוק קראו שמות לבניהם על שם רבם הנצי"ב מוולוז'ין רק בשם צבי יהודה, ללא השם נפתלי?
אולי משום שהנצי"ב כונה ר' הירש ליב.
לייטנר כתב:הראי"ה לא קרא לבנו ע"ש הנצי"ב.
א. הרצי"ה נולד בשנת התרנ"א, והנצי"ב חי כשנה וחצי אח"כ.
ב. אחיו של האדר"ת - חמיו של הראי"ה - סבו של הרצי"ה נקרא צבי יהודה, וא"ש.
הערה שלא מן העניין: מהיכן הגיע הצירוף "צבי יהודה"? נדמה שהוא היה די נפוץ במזרח אירופה, ע"ע הנצי"ב (נפתלי צבי יהודה), הג"ר צבי יהודה רבינוביץ' תאומים אב"ד ראגוליי (תאומו של האדר"ת), הג"ר צבי יהודה לאו סבו של יבל"ח הגרי"מ (חתנו של ה'מנחת ש"י' ממונסטריץ'), והנה גם אביהם של האחים אדלשטיין הג''ר צבי יהודה אדלשטיין.
נוטר הכרמים כתב:אשתדל להגיב ברוח הימים - בעדינות.
אנכי הק' גדלתי על ברכי סיפורי העיר רחובות.
סבי זצ"ל ועמו עוד מבני משפחתו אחיות וגיסים עלו ארצה לאחר שחוו את מאורעות השואה וגולת סיביר, והתיישבו ברחובות, תחילה בכל מיני צריפים, ולאחר מכן במשכן קבע בתוככי שיכון פא"י.
הרב מלצר זצ"ל היה בקשר הדוק עמם. לשמחת הבר מצוה של דודי שיחי' הגיע הרב מלצר ממרחק, ונהנה עד מאוד מדרשתו של אבי שיחי' - אחיו הצעיר בכמה שנים. כמדומני ששימש גם כסנדק אצל מי מביניהם.
סיפורים שונים לגמרי מהמובאים ומודגשים לאורך האשכול והחוברת, כנראה שיש כמה פנים לאותו דיוקן אצילי ומרומם. בכל אופן, חשוב להסתייג מהחיבוק המגזרי המסוים.
אגב, אבי סיפר לי שאותו נכד המצוטט הרבה, הרב יואל עמיטל שיחי', היה בן כיתתו, בתלמוד תורה של החינוך העצמאי - היחיד באותם ימים. בהגיעם לכתה ח', אבי שיחי' היה בפרשת דרכים בין ישיבת 'קול תורה' ל'הישוב', כאשר לבסוף גבר עליו לחץ ההורים הדואגים את דאגת עתיד הפרנסה לכיוון הישוב, ואילו דווקא יואל הלך ל'קול תורה'...
אבל אחרי קול תורה התהפכו היוצרות...
גביר כתב:דברים דומים לדבריו של מכובדנו הרב עמיחי כינרתי שליט"א אמר לי בנו של הרצ"י, ר' ידעאל הי"ו. לדבריו לו סבו בעל אבן האזל היה חי היום היה משתייך בלי ספק ל'דגל התורה' [הוא אמר לי זאת לפני למעלה מעשור, ואיני מעודכן כל כך בשינויים, מכל מקום כוונתו הייתה כמובן לדגל התורה דאז, דהיינו מה שהיה בזמן הרא"ז חלק של אגודת ישראל] אביו, רצ"י, לעומת זאת, טען שאגודת ישראל מתאפיינת בגישה של 'אני והנעליים שלי' [ר' ידעאל הסביר לי שזהו ביטוי שמקורו ביידיש ומשמעותו אדם הדואג לעצמו בלבד] ואינה דואגת די הצורך לציבור הרחב. מתוך דאגתו לציבור זה הקים את 'ישיבת הדרום'. באותה התקופה היה מחסור במוסדות תורניים שהתאימו לבוגרי הממ"ד, הסחף היה גדול והמוסד הוקם במטרה לעצור אותו ככל הניתן.
.השוחט כתב:אמי שתהיה בריאה, אמרה מיד, טו אלול.. (דומני שלהי תשי"ב).
החופה במלון ורשבסקי, והסעודה בחדר אוכל של עץ חיים.
(אמי שתחי' כאחיינית של הרבנית רחל, רצה איתה כל אותו היום לתסרוקות וכו').
השווער ר' פינחס אליעזר פקשר לא ויתר על ה"מצוה טאנץ" לפחות בקצרה,
הסבא ר' חיים לייב שיתף פעולה די ברצון,
אבל הגרש"ז יצא מהאולם בשעת מעשה.
ועוד כמה פרטים שונים ומשונים.
פרטי החגיגה הגדולה של ירית אבני הפנה לשכונת "עץ חיים" ביום ג' ו' ניסן שעה 3 אחה"צ
השתתפו בחגיגה זו יותר מעשרת אלפים איש. הקהל הגדול הי' מגוון, ברובו מהאורטודוכסים שבירושלים וארץ ישראל, אבל היו בו גם רבים מהישוב החדש. היו כל גאוני ורבני ירושלם, וגם מארץ ישראל, רבני הישיבות היועץ המשפטי, סגן המושל, באי כח ההנהלה הציונית, הקרן קימת, הועד הלאומי, ב"כ החנוך הממשלתי, ראשי המוסדות מהישוב הישן וגם מהחדש.
שעה 2,30 יצאה תהלוכת תלמידי הת"ת עץ חיים (בה השתתפו רוב המחלקות, מלבד א. ב. ג.) במספר קרוב לאלף ילד, בידיהם דגלי עץ חיים. בראש התהלוכה הלכה מכונית מקושטת בה השמיעה תזמורת חנוך עורים את מנגינותיה, אחרי המכונית הלכה המקהלה מחניכי הת"ת בנצוח החזן ר"ז רבלין, אחרי' דגל עץ חיים, ולדגל זה נמשכה השורה הארוכה של החניכים, וחניכי מחלקות ג. ד. ה. ו. נשאו כלם דגלים קטנים. פרשים רוכבים מלפני' ואחרי' שמרו על הסדר. כשהגיעה התהלוכה למגרש הסתדרה מסביב למקום החגיגה שהי' מוקף בקישוט ובשער יפה, ובאמצע שני אהלים ארוכים, אחד לגברים ואחד לגברות. בין שני האהלים בימה מקושטה.
מקהלת עץ חיים בנצוח ר"ז רבלין זמרה את המקראות: "אבן מאסו", "עץ חיים היא למחזיקים בה".
פותח החגיגה ומנהלה הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי מנהל עץ חיים באר את מהותה של החגיגה, ויאמר: אבן יסוד נושא עליו את הבית כלו, והשכונה הזו שאנו יורים היום את אבן פנתה - תהי' אי"ה בעתיד אבן יסוד שתשא עליה' את הבית הישראלי בארץ ישראל. כל אלפי השנים לא הי' עם ישראל צריך להבטיח את בית חייו, כי אחד הרגיש שבלעדו אי אפשר לעם ישראל להתקיים, כיום שמצב הת"ת והישיבה ירד בהרבה, והם מתאבקים על קיומם, הגיע הזמן לחוש ולהבטיח את עתידו. (חוברת נדפסה בהרצאת-פתיחה יותר מפורטת נתחלקה בין הנאספים).
אחרי הפתיחה החלו הנאומים והברכות.
דברו הרב רבי איסר זלמן מלצר הר"מ הראשי, הרב רבי יוסף חיים זוננפלד, הרב רבי אלי' קלצקין הרב מלובלין, הרב רבי יעקב יעקב מאיר הרב הראשי, הרב רבי שלמה הכהן אהרונזון רב ראשי בתל אביב יפו (הוא הזכיר זכרונות קדומים מזמן שהי' גבאי לעץ חיים בעיר קיוב, וממהות עץ חיים הנודע מאז ומכבר בעולם כלו), הרב רבי יעקב משה חרל"פ (הוא דבר בשם שותף עץ-חיים באמריקה "בקור חולים הוספיטאל" ויספר איך הוא, כשאר גידולי ציון, נתחנכו מילדותם ועד גדלם בהת"ת והישיבה עץ חיים). כל הרבנים בארו את הזכי' הגדולה של בוני השכונה הזו העושים דבר חדש בעולמנו שלא זכו לו עד היום כל שאר נדיבי עמנו באלפיהם וברבבותיהם.
אחרי כן בקש יו"ר האספה סליחה מכל שאר הרבנים וראשי המוסדות הגדולים מירושלם וארץ ישראל, שרשמו את עצמם לדבר, ושאין הזמן מרשה, ויזמין רק את מר חיים סלמון שנתבקש מראש העירי', לדבר גם בשמו הוא. מר חיים סלמון דבר בשם ארבעה: בשם ראש העירי', בשמו הוא בתור סגן ראש העיריה, בשם הועד הלאומי (שנתבקש לדבר גם בשמו), וביחוד מצד אבותיו מיסדי ולומדי עץ חיים: אבי זקנו הרב שלמה זלמן צורף נסע לקושטא ולמצרים והשיג בשנת תקצ"ז את הפירמן מהשולטן לגאולת חצר חורבת רבי יהודה החסיד, ויהי ממכונני הת"ת עץ חיים בחורבת ר' יהודה החסיד בשנת תקצ"ט, וזקנו רבי מרדכי גם אביו רבי יואל משה סלמון (ממיסדי הישוב החדש) שאבו מקור חייתם בישיבת עץ חיים.
בינתים נגנו התזמורת והמקהלה שיר המעלות (קכ"ב).
הרב רבי אברהם יצחק הכהן קוק הרב הראשי לארץ ישראל, שלא הי' חפץ להיות נוכח בעת השירה והנגון בשל אבלותו על אביו, נתאחר לבא. בעלותו על הבמה דבר על ערך התורה וערך עץ חיים רב השנים והפעולות ועל הערך הגדול של מעשי הנדיבים בוני הבתים הראשונים לקיום התורה והיהדות באר"י.
אחרי הרב הראשי הוזמנו חתני החגיגה: ראשונה עלה הר' אפרים שיף מסינסיטי בונה הבית הראשון, וינאום על החדר הישראלי הנותן את כל הכח והעצמה לעמנו להתקיים בכל הרפתקאותיו. ויביע את שמחתו להזכי' הגדולה שזכה היום. אחריו הובעה ברכה בשם מר יעקב (דזשיקאב) וועקסלער (תלמיד ישיבת חברון) שהי' נוכח בחגיגה בשם אביו מר ירחמיאל וועקסלער משקאגא בתור מלא יד להניח בשמו אבן יסוד לבנין בית על שמו. אחריו עלה הרב דווארעץ וידבר בתור מלא יד ממר שמעון וועקסלער משיקאגא להניח אבן יסוד לבנין בית בשמו. אחריו הביע ברכה הר"ז שחור בשם הר' ישראל רוקח מנויארק, ובשם הגברת קיילא פייגנהאלץ משיקאגא, שהם מלאו את ידו להניח אבני יסוד לבנין בתים על שמם.
נתקבלו ארבעים ושלשה מכתבי ברכה והתנצלות, בתוכם מהנציב העליון, מושל המחוז (נוסף לברכתו ואחוליו לשכונה העתידה של עץ חיים הוא כותב שמסבה אינו יכול להיות נוכח, הוא שולח את סגנו במקומו), הרבנות הראשית בירושלם, הרבנות הראשית תל אביב יפו, מנהל מחלקת החנוך הממשלתי (שמסבת שינוי שעת הפתיחה מן 2 עד 3,30 שלא ידע מראש - שלח את בא כחו במקומו), מעירית תל אביב מדיזינגוף ראש העירי', הישיבות בירושלם ובאר"י, הקונסול הכללי הצרפתי (הקונסול האמריקאי הכללי לא קבל את ההזמנה שנשלחה לו ע"י הדאר ביום הששי החולף, סבה זו קרה לעוד אנשים רבים וגדולים כאשר נודע אח"כ), רבני טבריה צפת חיפה ראשון לציון זכרון יעקב ועוד, הכשרת הישוב ד"ר טון, הסתדרות מדיצינית הדסה, פקידים ואמרכלים, ועדי וראשי המושבות, ומועצה מקומית פתח תקוה, ביהמ"ד למורים המזרחי, ועדי השכונות פה, ומוסדות ורבנים גדולים חשובים פרטיים רבים עוד.
ונתקבלו גם 28 תלגרמי ברכה, בהם: מהרב רבי משה מרדכי עפשטיין הגאב"ד ור"מ חברון ומהישיבה שם, ומרבני וראשי העדה בצפת וטבריה, ופ"ת ורבני וועדי המושבות, פקוא"מ, ומוסדות ונכבדים ועוד.
נקראה מגילה להניחה תחת אבן היסוד ע"י החזן הראשי בירושלים מר ישראל ברדקי (נכד גאוני ומיסדי עץ חיים: רבי ישראל משקלאו תלמיד הגר"א ז"ל, חתנו רבי ישעי' ברדקי, ומחותניו רבי זונדל סלנטער, ורבי שמואל סלנט - זלה"ה). והעשרה הבונים הראשונים להשכונה נתברכו ע"י החזן הראשי בברכת "מי שברך".
ונסתיימה החגיגה בטכס הנחת אבני הפנה. הרב רבי קוק הניח אבן יסוד בשם הגברת רחל מאלע לעוין - נוי-קאסטעל [ניוקאסל?], ר' שלמה זלמן אפרים אפרים שיף ורעיתו הגברת שרה רשיל מסינסנטי הניחו בשמם הם, הבחור וועקסלער בשם הוריו מר ירחמיאל וועקסלער ורעיתו, הרב דווארעץ בשם אחי הנ"ל מר שמעון וועקסלער, הר"ז שחור הניח שתי אבני יסוד אחת בשם ר' ישראל רוקח ואחת בשם מרת קיילא פיינגהאלץ, ואחריהם הרבנים ראשי ומנהלי עץ חיים הניחו חמש אבני יסוד בשם חמשה נדיבים אלה: ר' יצחק ב"ר אליעזר [?]אקס ורעיתו מרת חיי' בילא ב"ר משה אהרן פיטסבורג, ר' סנדר ב"ר אברהם קויפמן ורעיתו מרת חיי' פייגל ב"ר יואל, ר' קלמן ב"ר יהודה [?]ואלענס ורעיתו חיי' שרה ב"ר ברוך, ר' מנחם מנדל ב"ר אברהם צבי ורעיתו מרת זלאטער ב"ר איסר לאוויטץ - אלבני, ר' אברהם ב"ר יהודה לייב גודמאן ורעיתו מרת לאה בת ר' אברהם - ווארען.
באותו מעמד נתברך בברכת "מי שברך" ר' צבי הירש שיף ורעיתו הגברת לענא [?] - ניוארק, הוא הנדיב הראשון להתחלת בנין אגף חדש נוסף - מבתי למוד לעץ חיים (שבשביל שינויי תכנית הבנין ממהנדסי הממשלה נדחה אשורו מזמן לזמן).
ונזכר בתפלת אמ"ר ר' אריה ליב (לעאן) קאמייקא ז"ל מניוארק, שבימיו האחרונים כתב ממכתבו להרב מנהל עץ חיים שחפצו להציב יד ושם בבניני עץ חיים לעי"נ בנו הנהרג מר [?] קאמייקא ז"ל. ונתברך ביחוד הזו"ג הנדיבי הר' זאוול ברענענסקי ורעיתו הגברת מ' באשא ביילא, שמלבד נדבותיהם הם התנדבו לנסוע לאמריקא למשך שנה לשם תעמולה לבניני עץ חיים - על הוצאותיהם הם - יהי שמם ברוך.
וכל טכס החגיגה עלה יפה מאד, זולת מקרה קל ערך מארבעה צעירים בלתי קרואים שעשו נסיון של הפרעה קלה בשביל קנאותם לז'רגון [ראו; נזכר כאן].
בברכת "מזל טוב" ובלחיצת ידים נפרד הקהל הגדול בההכרה שנסיון של צעד גדול נעשה היום הזה, וכולם הביעו זל"ז, "חפץ ה' בידינו יצליח" (דואר היום, י"א ניסן תרפ"ט, עמ' 4).
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 43 אורחים