מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

מנהג הסביבון ותולדות כינוי מנורת חנוכה - חנוכיה

הלכות חג בחג, חקרי מנהג. מאמרים לעיון והורדה
הלוואי
הודעות: 73
הצטרף: ג' מאי 04, 2010 1:42 pm

מנהג הסביבון ותולדות כינוי מנורת חנוכה - חנוכיה

הודעהעל ידי הלוואי » ו' נובמבר 26, 2010 9:38 am

יש לחקור, אם נגה"פ שעל הסביבון (דריידל) באמת הוא בר"ת נס גדול היה פה, או שמא מצאו סביבון ולא ידעו ופענחו הר"ת מעצמם.

עוד יש לחקור, מי הראשון שכתב נס גדול היה פה, ומי הראשון שכתב נגה"פ.

עוד יש לחקור, האם אצל החכמים הנגלים ראינו סביבון




נ.ב. היום קרה לי נס.
חיפשתי בספר מרא דארעא דישראל את המילה "המחאה", וגיליתי שספר זה מפוענח לא רק בכתב רגיל ובכתב רש"י אלא גם כתב יד מפוענח, וללא טעויות.
ברוך שעשה לי נס במקום הזה.

חכם באשי
הודעות: 9975
הצטרף: ה' מאי 06, 2010 2:05 am

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי חכם באשי » ו' נובמבר 26, 2010 10:40 am

כמה חוברות של 'מחניים' (מצוי באוצר) הוקדשו לחנוכה, ולזכרוני יש בהם כמה מאמרים די מקיפים על הסביבון והאותיות שנכתבו עליו.

יגל
הודעות: 669
הצטרף: ב' אוקטובר 11, 2010 10:45 am

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי יגל » ו' נובמבר 26, 2010 11:16 am


ראשית חכמה
הודעות: 53
הצטרף: ה' נובמבר 25, 2010 11:55 pm

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי ראשית חכמה » ו' נובמבר 26, 2010 11:26 am

לפי הידוע היה האדמו"ר ר' אהרן מבעלזא זי"ע מקפיד להשתמש בסביבון שכתוב עליו "נס גדול היה שם" (כנהוג בחו"ל), אפילו כשכבר היה בארץ.

אראל
הודעות: 3320
הצטרף: ג' יוני 01, 2010 8:48 am

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי אראל » ו' נובמבר 26, 2010 5:00 pm

ראה נא בספר בני יששכר מאמרי חנוכה, מדבר מזה בטוב טעם לשבח

יאיר
הודעות: 10741
הצטרף: א' מאי 23, 2010 11:54 pm

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי יאיר » ש' נובמבר 27, 2010 8:14 pm

הלוואי כתב:נ.ב. היום קרה לי נס.
חיפשתי בספר מרא דארעא דישראל את המילה "המחאה", וגיליתי שספר זה מפוענח לא רק בכתב רגיל ובכתב רש"י אלא גם כתב יד מפוענח, וללא טעויות.
ברוך שעשה לי נס במקום הזה.

http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?10 ... 5&page=410

אורי אגסי
הודעות: 501
הצטרף: ב' מאי 17, 2010 11:29 pm

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי אורי אגסי » ש' נובמבר 27, 2010 8:28 pm

הלוואי כתב:יש לחקור, אם נגה"פ שעל הסביבון (דריידל) באמת הוא בר"ת נס גדול היה פה, או שמא מצאו סביבון ולא ידעו ופענחו הר"ת מעצמם.

עוד יש לחקור, מי הראשון שכתב נס גדול היה פה, ומי הראשון שכתב נגה"פ.

עוד יש לחקור, האם אצל החכמים הנגלים ראינו סביבון




נ.ב. היום קרה לי נס.
חיפשתי בספר מרא דארעא דישראל את המילה "המחאה", וגיליתי שספר זה מפוענח לא רק בכתב רגיל ובכתב רש"י אלא גם כתב יד מפוענח, וללא טעויות.
ברוך שעשה לי נס במקום הזה.


ידוע שהסביבון המקורי זה נגה"ש ולא נגה"פ.

לפי המובא בספרים הק' ולפי השכל נראה שיש לזה כוונות מלבד ר"ת נס גדול וכו'. ולכן לא חכם מי ששידרג את הנגה"ש לנגה"פ.

אבל החקירה האחרונה שלך: "האם אצל החכמים הנגלים ראינו סביבון", אולי תסביר לנו מיהו "חכם נגלה" ומי לא זוכה לתואר זה??? צדיקים רבים נהגו לשחק בסביבון, אך אולי אתה מתכוון לגדולים שלא היו חסידיים, אבל הכיצד מהין אתה לכנותם בשם "חכמים בלתי נגליים".
או שמא התכוונת לדבר אחר?

אדג
הודעות: 1520
הצטרף: ה' מאי 13, 2010 11:11 am
מיקום: צפת, אה"ק תובב"א
יצירת קשר:

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי אדג » א' נובמבר 28, 2010 3:53 pm

מה יש להסתפק בכך? מילתא דפשיטא שהיו (וישנם) מגדולי ישראל הבקיאים בתורת הנסתר "פנימיות התורה" בלבד, היינו שבכך היא גדולתם ולא בתורת הנגלה "חיצוניות התורה". בדיוק כשם שישנם מגדולי ישראל הבקיאים בנגלה ולא בנסתר. כן היה בזמן התנאים והאמוראים, כן היה בזמן הראשונים וכך יהיה לעולמים. אין זה חסרון אלא ב' סוגי נשמות, כידוע ליודעים.
וע"כ היא שאלת השואל, אם מצינו מנהג זה אצל גדולי ישראל בנגלה.

תולדות אדם
הודעות: 444
הצטרף: ג' מאי 04, 2010 5:12 pm

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי תולדות אדם » א' נובמבר 28, 2010 8:08 pm

ראיתי בשם סידור חת"ס, שאצל החת"ס היה מונח דריידל על השולחן בימי החנוכה ומתי שנכנס אחד שיחק החת"ס עם הדריידל.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » א' נובמבר 28, 2010 8:16 pm

תולדות אדם כתב:ראיתי בשם סידור חת"ס, שאצל החת"ס היה מונח דריידל על השולחן בימי החנוכה ומתי שנכנס אחד שיחק החת"ס עם הדריידל.
/

בספר אלף כתב אות שצג מובא ששיחק באחד מלילות חנוכה בטררענדל של כסף שהיה לו.

למדן
הודעות: 113
הצטרף: א' אוגוסט 01, 2010 4:23 pm

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי למדן » ב' נובמבר 29, 2010 3:09 pm

אראל כתב:ראה נא בספר בני יששכר מאמרי חנוכה, מדבר מזה בטוב טעם לשבח

המילים נ ג ה פ המציאו ע"י הציונים ימש"ו עיין בספר בני יששכר על הר"ת נ ג ה ש מרמז על מילת גשנה
ואת יהודה שלח לפניו גשנה עיין שם דבריו הק' ושפתים ישק
ונכון לכל בית ישראל להזהיר לא לקנות הדריידל הללו

חכם באשי
הודעות: 9975
הצטרף: ה' מאי 06, 2010 2:05 am

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי חכם באשי » ב' נובמבר 29, 2010 3:57 pm

למדן כתב:המילים נ ג ה פ המציאו ע"י הציונים ימש"ו עיין בספר בני יששכר על הר"ת נ ג ה ש מרמז על מילת גשנה


עד כדי כך הדברים מגיעים???

למדן
הודעות: 113
הצטרף: א' אוגוסט 01, 2010 4:23 pm

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי למדן » ב' נובמבר 29, 2010 4:51 pm

גם המילה סיביבון חנוכיה אין לו מקור בחז"ל והוא מהמילים החדשים של בן יודא ימש"ו שמת ביום הכיפורים או בשבת עם עט בידו

תוך כדי דיבור
הודעות: 1346
הצטרף: ה' מאי 20, 2010 1:59 pm

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי תוך כדי דיבור » ב' נובמבר 29, 2010 4:54 pm

רחמנא לצלן, באשי, הלא אינך מבין שבמעשה זה הכניסו צלם בבית קודשי הקודשים! (ואגב י"ט שגם הנוטריקון "נס גדול היה שם" זה בכלל ממורשת הש"צ שרי, ובמקור נגה"ש היו ארבע מילים בלשוה"ק יידיש ששימשו את המשחקים בקוביה זי"ע, ופירושן תמצא כאן: http://yi.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7% ... 7%93%D7%9C. אבל מה יש לדבר עם מי שקורא לדריידל הק' במילה הטמאה "סביבון" שהמציאו הציוניסטען שר"י וכדרכם טמנו בזה כוונות טומאה וכפירה ומינות ר"ל)

נ.ב. צוקרמן פלאני עליך, כלום במס' שבת אצלך לא כתוב בדף כ"א, מאי חנוכה, דת"ר בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה תמניא אינון און דאָרט זענען פּליינג דריידעלס...
נערך לאחרונה על ידי תוך כדי דיבור ב ב' נובמבר 29, 2010 5:01 pm, נערך 2 פעמים בסך הכל.

מנחם זאב צוקרמן
הודעות: 100
הצטרף: ב' אוקטובר 04, 2010 4:56 pm

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי מנחם זאב צוקרמן » ב' נובמבר 29, 2010 4:54 pm

עד שהלמדן נטפל לכינוי יזדקק לעיקר הדבר. עצם קיומו של הסביבון אין לו מקור בחז"ל. וכמה מפתיע שגם לא הכינוי דריידל...
ובדור שהויקיפדיה זמינה במרחק מקש, קצת מאכזב שלא בודקים קודם כל מי המציא את המילה, וכדברי תכ"ד, אמנם הערך בעברית אינו פחות מפורט.
נ.ב. ארבעת המלים שמציינות האותיות הם בגרמנית המדוברת עד ימינו אנו.

למדן
הודעות: 113
הצטרף: א' אוגוסט 01, 2010 4:23 pm

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי למדן » ב' נובמבר 29, 2010 5:05 pm

הדבר הוא פשוט ואין אפילו ויכוח שאם המילה סביבון הוא המצאה של הציונים ימ"ש שמקיימים שיטת היונים להשכיחם תורתך וכו'
וגם עצם הדריידל קנו אותו בשינו שם ע"כ צריכים לעקרם מן השורש ולא יזכר ולא יפקד

אדג
הודעות: 1520
הצטרף: ה' מאי 13, 2010 11:11 am
מיקום: צפת, אה"ק תובב"א
יצירת קשר:

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי אדג » ב' נובמבר 29, 2010 5:20 pm

סליחה על הסטיה מהנושא, אך מה בכך שמישהו המציא שפה חדשה לפני כמאה שנה והוא היה יהודי פורק עול? אין קשר בין עברית ללשון הקודש! הוא כתב מה שכתב והמציא מה שהמציא ומי שרוצה להשתמש בשפה זו - שיערב לו. זה בדיוק כמו לדבר אנגלית או צרפתית. הרי ממציאי השפות הללו לכולי עלמא גרועים מהגרוע שבפושעי ישראל, ואעפ"כ לא חיישינן.
הודעות בנושא זה - לא כאן. או בפורום חדש, או באישי. רק באתי לעורר.

יגל
הודעות: 669
הצטרף: ב' אוקטובר 11, 2010 10:45 am

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי יגל » ב' נובמבר 29, 2010 5:33 pm

למדן כתב:גם המילה סיביבון חנוכיה אין לו מקור בחז"ל והוא מהמילים החדשים של בן יודא ימש"ו שמת ביום הכיפורים או בשבת עם עט בידו

בן יהודה נפטר במוצ"ש ולא בשבת, וגם אם צדיק גדול לא היה, נאמנו דברי הראי"ה שביום ו' אמר לו מילות הרהור בתשובה.

תוך כדי דיבור
הודעות: 1346
הצטרף: ה' מאי 20, 2010 1:59 pm

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי תוך כדי דיבור » ב' נובמבר 29, 2010 5:50 pm

סליחה על ההצטרפות להטיה מנושא האשכול, אבל מלבד שטעית במועד הפטירה, גם מה שכתבת בשם הראי"ה זו אגדה בעלמא וגרוע מזה. ואעתיק בזה משהו שכתבתי פעם (בלי ההערות):


במורשת החינוכית של הציונות הדתית, ההולכת בדרכו של הראי"ה קוק זצ"ל, ישנו מעשה-שהיה ידוע למדי: ביום שלפני פטירת אליעזר בן יהודה, ביום שישי כ"ו כסלו תרפ"ג, ביקר הלה בביתו של הראי"ה קוק – בזמן שלמד עם תלמידו הרב יצחק אריאלי – ושאל אותו כמה שאלות בענייני לשון; לקראת סיום השיחה, אמר לו הראי"ה קוק: "בן יהודה, אולי הגיע הזמן שתשוב [בתשובה]"? בן יהודה השיב: "אולי...".
בליל שבת שלאחר מכן נפטר כאמור בן יהודה. לפי המקובל במורשת החינוכית הנזכרת, "כשנודע דבר פטירתו לרב קוק, זלגו עיניו דמעות ואמר: 'אותו "אולי" שאמר בבוקר יום שישי, נחשב לו כהרהור תשובה, ולכן נפטר מן העולם בצדקות, ויהי רצון שייזכר רק כמחדש הלשון ולא על דבריו הרעים שעשה'. ומאז הקפיד הרב קוק שלא לדבר בו סרה, באומרו כי בדבריו היו נצנוצי תשובה" .
מסקנה זו, בווריאציה כזו או אחרת, רווחת כאמור במורשת החינוכית של הציונות הדתית, ומהווה כעין אסמכתא הן להתיחסות חיובית כלפי בן יהודה והן ל'אהבת ישראל' של הראי"ה קוק שמצא נקודה טובה אפילו באויב-יהדות כמו בן יהודה. מקור גרסה זו של הסיפור הוא בנו של הרב יצחק אריאלי (הוא כאמור העד למעשה), ד"ר נחום אריאלי, שתיאר את המעשה באריכות ובדרמטיות, במוסף מיוחד של 'הצפה' שיצא לאור לרגל חמישים שנה לפטירת הראי"ה . משם הועתקו הדברים, בקיצור-מה, לספרו הפופולרי של שמחה רז, 'מלאכים כבני אדם' :
"...הפתח נפתח, ואליעזר בן יהודה, נכנס וישב... בן יהודה התחיל לשאול את הרב [קוק] שאלות בלשון... משנשתתק זה השואל, לא האריך עוד הרב [קוק], רק אמר לו בזו הלשון: 'אדון בן יהודה, אולי הגיעה השעה שתשוב?' והלה השיב: 'אולי'... חמש עשרה שעות לאחר הפגישה הזאת עם הרב [מת בן יהודה], ואבי פירש ואמר שתשובת ה'אולי' שהשיב בן יהודה להרב קוק, היא בבחינת הרהור תשובה, שהריהו כתשובה".

אולם למרבה המבוכה, מתברר שסיום הסיפור, בגרסה אותה מסר ד"ר נחום אריאלי, הוא פשוט היפך האמת. האמת נמצאת לפנינו, כתובה בכתב ידו של בעל העובדה הרב יצחק אריאלי, והרי הסיפור המלא, בלשונו המקורית :
"פעם נדחק בן יהודא ביום ששי בבוקר, כשלמד [הראי"ה קוק] עמי שעור חמשה דפים ליום (ואז לא נתן להכנס לשום בן אדם), ושאל [בן יהודה] איזה דברים הנוגע למילון שלו. פנה אליו הרב ואמר, בן יהודא, אולי כבר הגיע הזמן שיחשוב על תשובה! השיב לו: אולי (והיה אפשר לחשוב שאמנם היה לו איזה הרהור תשובה"
עד כאן הדבר מתאים למה שמסר ד"ר נחום אריאלי. אך שימו לב להמשך הדברים:
"...(והיה אפשר לחשוב שאמנם היה לו איזה הרהור תשובה – אבל לא כן היה כידוע). ובאותו ליל שבת נפטר [בן יהודה], ובאו אליו ועמדו על הרב [קוק] שילך על ההלויה שלו, ולא נענה, ואמר: על ההלויה של זה לא אלך בשו"א [=בשום אופן]"!
אם כן, לא רק שהרב אריאלי מעולם לא אמר "שתשובת ה'אולי' שהשיב בן יהודה להרב קוק, היא בבחינת הרהור תשובה", אלא הוא אמר ההיפך הגמור – "לא כן היה, כידוע"! ולא רק שהראי"ה קוק לא החל בעקבות המאורע להתייחס בצורה חיובית לזכרו של בן יהודה , אלא הוא גם סירב בתקיפות ללכת ללוויה שלו, למרות לחצים שהופעלו עליו!
את כל זאת ד"ר נחום אריאלי לא רצה לספר, ובמקום זאת טווה מעשייה שהדיה מתגלגלים עד היום, ואולי תסלח לו על כך ההיסטוריה; אך את האמת, על כל המשמעות החינוכית והתורנית היוצאת ממנה, צריך לפרסם ברבים.
נערך לאחרונה על ידי תוך כדי דיבור ב ב' נובמבר 29, 2010 6:06 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

חכם באשי
הודעות: 9975
הצטרף: ה' מאי 06, 2010 2:05 am

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי חכם באשי » ב' נובמבר 29, 2010 5:54 pm

לדעתי, לכתוב על 'הציונים' ימש"ו, הוא מוגזם בהחלט.
וכבר אמרו חכמינו: "יתמו חטאים ולא חוטאים".
ואין אני שייך לד"ליים, אני רחוק מהם כרחוק מזרח ממערב. אך עם כל זאת - - -

יגל
הודעות: 669
הצטרף: ב' אוקטובר 11, 2010 10:45 am

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי יגל » ב' נובמבר 29, 2010 6:01 pm

תוכ"ד, ייש"כ שהעמדתני על האמת, לא הכרתי מעשה זה אלא מספרו של שמחה רז.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' נובמבר 29, 2010 9:11 pm

רב תודות לתוכ"ד שהסיר את המסוה מעל העובדא הדמיונית הנ"ל.

אגב, ברשימות ה'עינים למשפט' המצויים תח"י, ישנם עוד כמה גילויים מאורחותיו של הראי"ה זצ"ל, אשר עומדים בניגןד מוחלט, למורשת הציונות הדתית, לפחות זו הנפוצה בשער בת רבים.

(לפתוח אשכול בנידון, או שמא לא כדאי לעורר את ה'דובים' מתרדמת החורף?).

בנוגע ל'חנוכיה', ראה בספר עיוני הלכות לאדמו"ר מביאלא רמת אהרן בני ברק עמ' תקו שמביא שכבר במכתב תשובה מה'חזון נחום' (הראשון לציון רבי אליעזר נחום) לפני למעלה ממאתיים חמישים שנה המובא בספר שדה הארץ לרבי אברהם מיוחס מובא הכינוי 'חנוקיא"ה'.

תולדות אדם
הודעות: 444
הצטרף: ג' מאי 04, 2010 5:12 pm

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי תולדות אדם » ב' נובמבר 29, 2010 9:37 pm

בנוגע לחנוכיה, לזכרוני נכתה ע"כ בהמודיע לפני כמה שנים, וכמדומני שהוכיחו שמקור המילה משפת לאדינו (כמובן התקיים פולמוס סביב הנושא).

בנוגע לכינוי ימש"ו, נזכרתי בסיפור מהגה"ק מטשעבין שהיה בחור בישיבתו אשר בכל עת מצוא היה היה שופך מרורות על הציונים, פעם נשא נאום חוצב ב...חדרו בפנימיה ומאן דהוא סיבב שהגה"ק יעבור שם, ובעת עברו שם את הבחור מתבטא על אחד מראשיהם בימש"ו, הגה"קבעדינותו לא הגיב מיד, אבל לאחר כמה ימים שאל אותו: "האם נהיית פוסק"? "כלומר" שאל הבחור, אמר לו: "שמעתי שאתה פוסק על פלוני ששמו מחוי, זאת אומרת שאם ימות בלא בנים אין אשתו זקוקה ליבם"..

לגבי האותיות נ'ג'ה'ש', מוזכר באמרי פנחס שהוא רומז לדיני חנוכה נ'רות ש'מונה ה'לל ש'לם. ומוסיף הכותב שהוא בגימטריא משי"ח (כפי שהביא גם הבנ"י). גם בספרי ברסלב באיזהו מקומן מובאים דברים נפלאים על הר"ת של גשנ"ה.
נערך לאחרונה על ידי תולדות אדם ב ב' נובמבר 29, 2010 9:46 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

סמל אישי של המשתמש
איש_ספר
מנהל האתר
הודעות: 15518
הצטרף: ב' מאי 03, 2010 11:46 pm

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי איש_ספר » ב' נובמבר 29, 2010 9:42 pm

[לגבי הסיפור עם אב"י ולהבדיל הרב קוק, האם לא התייחס לזה נריה גוטל במרחבים במאמרו על היחסים שבין האישים הנזכרים?]
הוזכר כאן מנהג החת"ס לשחק בסביבון, ואם המקור היחיד הוא 'אלף כתב' (הכותב בשם מי?) הרי שאין לקבל הדברים.
מנהג זה לא נזכר ולא נרשם לא ברשימת מנהגיו של רבו ר' נתן אדלר, ולא של בניו הכתב סופר והמכתב סופר ולא של נכדו ר' שמעון סופר. ובכגון זה לא ראינו, ראיה.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' נובמבר 29, 2010 9:43 pm

תולדות אדם,

המעשה הנ"ל על ימ"ש כבר נמצא בכתובים על גדולים שונים. ביניהם: האבני נזר, הגרי"ח זוננפלד ועוד.

ידוע שהח"ח היה נזהר מלומר ימ"ש על איזה יהודי מלבד על אד"ם הכהן שר"י שבבחרותו ניסה להטותו מן המסילה.

זקן ששכח
הודעות: 2768
הצטרף: ג' מאי 25, 2010 12:03 am

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי זקן ששכח » ב' נובמבר 29, 2010 9:45 pm

תולדות אדם כתב:בנוגע לחנוכיה, לזכרוני נכתה ע"כ בהמודיע לפני כמה שנים, וכמדומני שהוכיחו שמקור המילה משפת לאדינו (כמובן התיים פולמוס סביב הנושא).

האם אין דבריך כלולים בדברי נוטר שלמעלה ממך?
הערה בעלמא, סביבון לחנוכה וממציאו כנזכר לעיל מת / נפטר / התפגר (יבחר הבוחר...) בימי החנוכה!

יחזקאל
הודעות: 100
הצטרף: א' נובמבר 07, 2010 5:15 am

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי יחזקאל » ב' נובמבר 29, 2010 10:03 pm

וכבוד גדול עשו לו, שעד היום לא קברו אף אחד בארבע אמותיו, כדין מי שמוטל בחרם.

מנחם זאב צוקרמן
הודעות: 100
הצטרף: ב' אוקטובר 04, 2010 4:56 pm

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי מנחם זאב צוקרמן » ב' נובמבר 29, 2010 10:27 pm

את המילה חנוכייה הגתה כנראה חמדה בן יהודה, והיא פורסמה בשנת 1897 בעיתון "הצבי" שכתב אליעזר בן יהודה, קודם לכן נקראה מנורת חנוכה. המילה לא מופיעה במילונו של בן יהודה (לשוננו לעם כד, עמ' 98).
http://cms.education.gov.il/EducationCM ... /Hanukiya/

אחינו באה"ק, כמו שאמרתי למעלה, אין להם עוד חוש הטעם הזה, כי רק עתה החלו להתרגל לדבר עברית, אשר לא שמעוה בדבור מעולם, ועל-פי-רוב אינם בקיאים גם כן בדרכי הלשון והתפתחותה. על כן אין בכחם לבור את האוכל מתוך הפסולת והם מקבלים את כל השבושים וכל מיני מלות שמושיטים להם מחדשינו. היום תאמרו להם "חנוכיה" למנורה של שמונה נרות ויקבלו (אם גם אין שום ענין למנורה עם השרש "חנך", ובשם זה נוכל לקרוא גם את "הסובבת" שהילדים משחקים בה בחנוכה); מחר תאמרו להם "פורימיה" להעוגה המשולשת שאוכלים בפורים, וביום השלישי תאמרו להם "שבעותיות" לתפיני החלב והגבינה של חג השבועות; תאמרו להם "אפד", "ארידים", "גופיפים" וכו' – והם מקבלים את הכל כספוג, בלי כל בקרת, אם מטרדותם בעובדת-הגוף או גם מחסרון ידיעה.
אם באמת במשך הזמן תתקבל השפה הבזויה הזאת, המבולבלת והנלעגה, ותהיה לשפה חיה בפי אחינו באה"ק, אז מסופקני מאד אם יודעי השפה ואנשי הטעם ישמחו על "התחיה" הזאת ויכירו טובה לבעליה על חסדם עם שפתנו. (משה ליב ליליינבלום, סוף מאמרו "להרחבת השפה").
http://benyehuda.org/malal/malal_060.html

בן פקועה
הודעות: 200
הצטרף: א' אוקטובר 24, 2010 9:52 am

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי בן פקועה » ב' נובמבר 29, 2010 10:33 pm

הרב יחיאל גולדהבר מסר לי את מקור הדברים שהביא הראשל"צ בעל חזון נחום. רבי אברהם ב"ר שמואל מיוחס מחכמי ירושלים (נפטר בשנת תקכ"ח) כותב בשו"ת שדה הארץ, שלוניקי תקמ"ד, ח"ג סו"ס מא: "ואל תתמה במה שנוהגים העולם להדליק בפמוטות של זכוכית ונקראין חנוקייאס ואין יכולין לעמוד בפני עצמן, ודלא כמ"ש הרב חסל"א, דאין זה תמיה הלא כבר פסק מרן בשו"ע או"ח סי' קנט שאם תחילה עשה כלי שאינו יכול לעמוד בלא סמיכה להשתמש בו ע"י סמיכה דין תורת כלי עליו, והכי נמי בנידון דידן שמתחילה נעשו לתשמיש זה".
http://www.hebrewbooks.org/1174

והעיר הגרי"ג שמריהטת לשון 'שדה הארץ' משמע שמלה זו היא כינוי לגביעים, הזכוכיות הקטנות שהם כלי הקיבול של השמן, ולא לכל המנורה! [הרחבת הענין יבוא כמובן ביריעתו בעז"ה השבוע.]
שו"ר שבעלון "בסוד שיח" של שאול שיף שהגיע זה עתה, אף הוא הביא זאת.

בן פקועה
הודעות: 200
הצטרף: א' אוקטובר 24, 2010 9:52 am

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי בן פקועה » ב' נובמבר 29, 2010 10:56 pm

תוך כדי דיבור כתב:כלום במס' שבת אצלך לא כתוב בדף כ"א, מאי חנוכה, דת"ר בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה תמניא אינון און דאָרט זענען פּליינג דריידעלס...

עירב הכותב ארבע שפות כנגד ארבע רוחות הדריידל. "פליינג" הוא באנגלית. שפילן ביידיש.

אורי אגסי
הודעות: 501
הצטרף: ב' מאי 17, 2010 11:29 pm

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי אורי אגסי » ב' נובמבר 29, 2010 11:18 pm

מנחם זאב צוקרמן כתב:את המילה חנוכייה הגתה כנראה חמדה בן יהודה, והיא פורסמה בשנת 1897 בעיתון "הצבי" שכתב אליעזר בן יהודה, קודם לכן נקראה מנורת חנוכה. המילה לא מופיעה במילונו של בן יהודה (לשוננו לעם כד, עמ' 98).
http://cms.education.gov.il/EducationCM ... /Hanukiya/

אחינו באה"ק, כמו שאמרתי למעלה, אין להם עוד חוש הטעם הזה, כי רק עתה החלו להתרגל לדבר עברית, אשר לא שמעוה בדבור מעולם, ועל-פי-רוב אינם בקיאים גם כן בדרכי הלשון והתפתחותה. על כן אין בכחם לבור את האוכל מתוך הפסולת והם מקבלים את כל השבושים וכל מיני מלות שמושיטים להם מחדשינו. היום תאמרו להם "חנוכיה" למנורה של שמונה נרות ויקבלו (אם גם אין שום ענין למנורה עם השרש "חנך", ובשם זה נוכל לקרוא גם את "הסובבת" שהילדים משחקים בה בחנוכה); מחר תאמרו להם "פורימיה" להעוגה המשולשת שאוכלים בפורים, וביום השלישי תאמרו להם "שבעותיות" לתפיני החלב והגבינה של חג השבועות; תאמרו להם "אפד", "ארידים", "גופיפים" וכו' – והם מקבלים את הכל כספוג, בלי כל בקרת, אם מטרדותם בעובדת-הגוף או גם מחסרון ידיעה.
אם באמת במשך הזמן תתקבל השפה הבזויה הזאת, המבולבלת והנלעגה, ותהיה לשפה חיה בפי אחינו באה"ק, אז מסופקני מאד אם יודעי השפה ואנשי הטעם ישמחו על "התחיה" הזאת ויכירו טובה לבעליה על חסדם עם שפתנו. (משה ליב ליליינבלום, סוף מאמרו "להרחבת השפה").
http://benyehuda.org/malal/malal_060.html


שמעתי מיהודי נחמד:
התקשר אלי חבר מחו"ל העוסק בכתיבת ספר הלכתי בהלכות שבת, שוחחנו בענין הלכה כלשהי ודנו סביב בישול ב"סיר לחץ" והרחבנו בענין. לבסוף אמר לי אותו חבר חוצניק איך אכתוב "סיר לחץ", אני אינני כותב עברית ח"ו!.
השבתי לו: אם אינך רוצה לכתוב "סיר לחץ" תכתוב "קדרה לוחצת" ואז זה כבר יהיה כשר "לשון-קודש"...

המעיין
הודעות: 1219
הצטרף: ג' מאי 04, 2010 12:06 pm

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי המעיין » ב' נובמבר 29, 2010 11:55 pm

גב, ברשימות ה'עינים למשפט' המצויים תח"י, ישנם עוד כמה גילויים מאורחותיו של הראי"ה זצ"ל, אשר עומדים בניגןד מוחלט, למורשת הציונות הדתית, לפחות זו הנפוצה בשער בת רבים.

(לפתוח אשכול בנידון, או שמא לא כדאי לעורר את ה'דובים' מתרדמת החורף?).


יישארו הדובים ביער,
ואל תמנע טוב מהציבור.

מרחביה
הודעות: 883
הצטרף: ד' יוני 30, 2010 11:24 pm

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי מרחביה » ג' נובמבר 30, 2010 11:48 am

בן פקועה כתב:והעיר הגרי"ג שמריהטת לשון 'שדה הארץ' משמע שמלה זו היא כינוי לגביעים, הזכוכיות הקטנות שהם כלי הקיבול של השמן, ולא לכל המנורה! [הרחבת הענין יבוא כמובן ביריעתו בעז"ה השבוע.]
שו"ר שבעלון "בסוד שיח" של שאול שיף שהגיע זה עתה, אף הוא הביא זאת.

שיף ציטט ממקום אחר באותו הספר, סימן לח, שם נאמר:
ראובן היה לו פמוט של נחושת שקורין אותו חנוקיאה

הרי המדובר על הפמוט גופו, ולא על הבזיכים.

למדן
הודעות: 113
הצטרף: א' אוגוסט 01, 2010 4:23 pm

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי למדן » ג' נובמבר 30, 2010 1:24 pm

אדג כתב:סליחה על הסטיה מהנושא, אך מה בכך שמישהו המציא שפה חדשה לפני כמאה שנה והוא היה יהודי פורק עול? אין קשר בין עברית ללשון הקודש! הוא כתב מה שכתב והמציא מה שהמציא ומי שרוצה להשתמש בשפה זו - שיערב לו. זה בדיוק כמו לדבר אנגלית או צרפתית. הרי ממציאי השפות הללו לכולי עלמא גרועים מהגרוע שבפושעי ישראל, ואעפ"כ לא חיישינן.
הודעות בנושא זה - לא כאן. או בפורום חדש, או באישי. רק באתי לעורר.

אוי לנו שכך עלתה בימנו ראה נא בספר הקדוש ויואל משה מאמר לשון הקודש שכתב את הספר בדמים
כמה נדודי שינה עד שבירר הענין כמה האיסורים יש בזה עיי"ש

מנחם זאב צוקרמן
הודעות: 100
הצטרף: ב' אוקטובר 04, 2010 4:56 pm

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי מנחם זאב צוקרמן » ג' נובמבר 30, 2010 1:28 pm

למדן כתב:
אדג כתב:סליחה על הסטיה מהנושא, אך מה בכך שמישהו המציא שפה חדשה לפני כמאה שנה והוא היה יהודי פורק עול? אין קשר בין עברית ללשון הקודש! הוא כתב מה שכתב והמציא מה שהמציא ומי שרוצה להשתמש בשפה זו - שיערב לו. זה בדיוק כמו לדבר אנגלית או צרפתית. הרי ממציאי השפות הללו לכולי עלמא גרועים מהגרוע שבפושעי ישראל, ואעפ"כ לא חיישינן.
הודעות בנושא זה - לא כאן. או בפורום חדש, או באישי. רק באתי לעורר.

אוי לנו שכך עלתה בימנו ראה נא בספר הקדוש ויואל משה מאמר לשון הקודש שכתב את הספר בדמים
כמה נדודי שינה עד שבירר הענין כמה האיסורים יש בזה עיי"ש

ועל כך נאמר: פוק חזי מאי עמא דבר!

חיים
הודעות: 1224
הצטרף: ש' מאי 08, 2010 10:58 pm

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי חיים » ג' נובמבר 30, 2010 1:42 pm

אדג כתב:סליחה על הסטיה מהנושא, אך מה בכך שמישהו המציא שפה חדשה לפני כמאה שנה והוא היה יהודי פורק עול? אין קשר בין עברית ללשון הקודש! הוא כתב מה שכתב והמציא מה שהמציא ומי שרוצה להשתמש בשפה זו - שיערב לו. זה בדיוק כמו לדבר אנגלית או צרפתית. הרי ממציאי השפות הללו לכולי עלמא גרועים מהגרוע שבפושעי ישראל, ואעפ"כ לא חיישינן.
הודעות בנושא זה - לא כאן. או בפורום חדש, או באישי. רק באתי לעורר.

ישנו מאמר שלם מאדמו"ר רש"ב בגנות הדיבור בלשון עברית, משהו דומה לויואל משה, אם אני זוכר נכון.
אולי מישהו יכול להעלות את הקובץ או לתת קישור?

קול אומר קרא
הודעות: 64
הצטרף: ה' נובמבר 25, 2010 10:14 pm

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי קול אומר קרא » ג' נובמבר 30, 2010 1:45 pm

איש_ספר כתב:הוזכר כאן מנהג החת"ס לשחק בסביבון, ואם המקור היחיד הוא 'אלף כתב' (הכותב בשם מי?) הרי שאין לקבל הדברים.
מנהג זה לא נזכר ולא נרשם לא ברשימת מנהגיו של רבו ר' נתן אדלר, ולא של בניו הכתב סופר והמכתב סופר ולא של נכדו ר' שמעון סופר. ובכגון זה לא ראינו, ראיה.

מה רצונך לומר, שהגה"צ מחבר אלף כתב לא דיבר אמת?

בן פקועה
הודעות: 200
הצטרף: א' אוקטובר 24, 2010 9:52 am

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי בן פקועה » ג' נובמבר 30, 2010 1:45 pm

תודה למרחביה שהוציא את הדברים למרחב יה. אכן מדובר בשני מופעים בשו"ת שדה הארץ.
ואגב אעיר שכל הערתו של שיף שם אינה מובנת. הוא מלין על ר' יצחק רצהבי על כך שאסר להשתמש במלת "חנוכיה" למרות שכבר לפני 15 שנה העיר את אזניו על כך שהמלה מופיעה בשו"ת שדה הארץ. ואמנם עתה ראיתי שר"י רצהבי מתייחס לכך במפורש.

מאמר מנורת חנוכה
מתוך ספר נפלאות מתרתך פרשת תרומה על הפסוק "תיעשה המנורה" (שמות כ"ה, ל"א) למרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א

תוכן העניינים:
המנורה שמדליקים בה נרות חנוכה, אין לקרותה בשם חנוכיה שנתחדש מקרוב בשפה העברית.
קדושת לשון הקודש ומעלתו.
מי בחנִיקה, ומי בסקילה.
גנות תיבת אָפנה (מודה), שהמציאו בעברית החדשה.
תוכחת־מוסר על ההתקשטות במלבושים.

א) המנורה שהייתה במשכן ובבית המקדש נקראת כך, מלשון נר ואורה. הכלי שבו הפתילה, נקרא נר כידוע, והאש עושה סביבהּ אורה. ובכדי להבדיל בין זו של־משכן ושל־מקדש, לבין זו שעושים בשמונת ימי חנוכה, יש בספרי פוסקים האחרונים כמה שקוראים לה לא בשם מנורה סתם, אלא בשם מנורת־חנוכה, וכדבעינן לאתויי לקמן:
ומה שקוראים בזמנינו למנורת־חנוכה בשם "חנוכיה", אין לזה זכר בספרי חז"ל ורבותינו הראשונים והאחרונים, והיא המצאה מכלל המלים המחודשות מקרוב בלשון העברית. ונלע"ד שראוי שלא לקרותה אלא כשמה הנהוג מקדם מנורה. ובלשון ערבי "מַסְרְגּהּ", על־שם סִרַאגּ, שהוא נר. וכן הוא בלשון ארמי שׂרגא, כהא דחולין דף ס: שרגא בטיהרא מאי אַהְנִי [לְמאי מְהַנֵּי]. אי נמי אפשר לקרותה בשם "מנורת־חנוכה", וכמו שנזכרה בשו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סימן קי"ד [כאשר הובא בברכי יוסף על יו"ד הלכות ע"ז סימן קמ"א סק"ב, ובדרכי תשובה שם ס"ק כ"ו, וכן ביד אפרים הנדפס בגליון הש"ע שם דף ס"ד ע"ב. אמנם בדקתי בגוף הספר שאילת יעב"ץ דפוס למברג ה'תרמ"ד וראיתי כי הלשון שם כך היא, הרב הנזכר לעיל סיפר לנו שיש לו "מנורה על חנוכה" של־כסף וכו' ע"כ. וזה מושפע מלשון אשכנז (דייטש, דהיינו גרמנית, אידיש) כידוע, ומובנו מנורה בשביל חנוכה. על־כל־פנים שמע מינה שהלשון חנוכיה לא הכיר היעב"ץ], ובחיי אדם כלל קנ"ד אות י"א, ובכף החיים סימן תרע"א ס"ק כ"ב. וכמו שראיתי כתוב בשם החתם סופר שמפני קדושת ומעלת לשון הקודש, בחרו חז"ל בעלי המשנה והתלמוד והמדרשים להוסיף מלים משאר לשונות האומות ולא המציאו וחידשו מלים בדרך לשון הקודש, כי לא רצו להוסיף על הלשון שבו ניתנה התורה, שהלשון הזה נאמר בעמקו ובדקדוקו מן השמים ע"כ. וע"ע שו"ת חתם סופר אהע"ז חלק ב' סימן י"א ד"ה שוב, ותפארת ישראל בבועז סוף מסכת פסחים. שוב מצאתי להרמח"ל בלשון לימודים חלק ב' לימוד ד', שמזהיר שלא לגזור פעלים ושמות מדעתנו, מפני שחכמת הדקדוק שבידינו איננה שלימה. ועוד, כי לא אנחנו המצאנו את לשון הקודש עד שנסדרהו כפי חפצנו, אך הוא רם ונישא ושרשו גבוה יעוש"ב:
גם כפי הדקדוק, הלא תוספת היו"ד מורה על הקטָנה, כמו האמִינון (שמואל־שני י"ג, כ'), במקום אמְנון (עיין למהרי"ץ בעץ חיים דף ב' ע"א, ובדברינו לעיל פרשת שמות על פסוק תעבדון את האלהים ד"ה וטעם, ולהלן הפטרת מחר חודש על פסוק ויחר אף שאול ד"ה וזה), ואין זה המכֻוון. ואף לשיטתם, היה להם לקרותה "מְנוֹרִיָּה":
וכבר העליתי כן בס"ד מזה כמה שנים, בעיני יצחק על שלחן ערוך המקוצר הלכות חנוכה סימן ק"כ אות נ"ד ד"ה מה, יעויין שם, וכאן הוספתי קצת נופך. וע"ע בדברינו לעיל פרשת בֹא על פסוק ולטוטפות בין עיניך, ד"ה וכתב. ולהלן הפטרת מסעי על פסוק זרע מרעים ד"ה ועיקר. וחכם אחד השיב דאדרבה תוספת יה, מורה על הגדלת הדבר. כמ"ש הרד"ק בשורש אפל, כל דבר שרוצים להגדילו, סומכים אותו אל השם, כגון ארץ מַאְפֵּלְיָה (ירמיה ב', ל"א) מרוב האופל, שלהבתְיָה (שיר השירים ח', ו') מרוב השלהבת. וכן נפתולי אלהים (בראשית ל', ח') עיר גדולה לאלהים (יונה ג', ג'. ועיין בדברינו להלן על פסוק זה, שהוא בהפטרת מנחה דכיפורים) כהררי אֵל (תהלים ל"ו, ז'). וכן כתב מהרי"ץ בעץ חיים דף קמ"ו ע"א ד"ה צדקתך, ודף ר"ו ע"א ד"ה מאפליה. ועיין עוד שם בחלק ג', בפירושו לכתר מלכות, דף ק"ט ע"ב ד"ה והשנית. ולמעשה אין כאן שום קושיא על דברינו, כי בין הקטנת הדבר בין הגדָלָתו, אין זה המכֻוון. אבל בלאו הכי גם זה אינו מדוקדק, כי שם נשארו התיבות כמות שהן בשלמותן, רק הסמיכון או הצמידון לתיבת השם. מה שאין כן כאן שנכנסו בתוך תיבת חנוכה, להוסיף לה יו"ד, וכן לא ייעשה לשנות את התיבה עצמה:
ואבותינו בתימן היו קוראים לה גם־כן בשם "חנוכה" סתם בלשון הדיבור, כגון כשאדם מספר עם חבירו, אומר לו, הדלקתי את ה"חנוכה", או בלשון ערב סַרַגְּתְּ אַלְ"חנוכה". וכן הוא כבר בלשון קדמונינו בתכאליל, אסראג אלחנוכה ענד מג֗יב אלשמס, דהיינו הדלקת החנוכה עם שקיעת החמה. גם מהרי"ץ בעץ חיים דף ק"ס ע"ב, כתב בשם השלחן ערוך, זמן הדלקת חנוכה (עד) [עם, כצ"ל וכמו שהוא בכתי"ק] סוף שקיעת החמה, אעפ"י שבלשון השלחן ערוך שהוא בסימן תער"ב סעיף א' כתוב נר חנוכה. ועיין עוד להלן הפטרת תזריע על פסוק וידע כי יש נביא בישראל ד"ה והקול. [שוב ראיתי גם להגרי"ח בבן איש חי שנה א' פרשת מקץ סעיף ד', כשיניח החנוכה על מזוזת הפתח וכו' בקצה השני של־מנורת החנוכה וכו' מניח החנוכה בימין וכו' יעו"ש. ונראה אם־כן שאף בארצו בבל היו רגילים כן. וכן מוכח בספר האח נפשנו מערכת חי"ת, שנתן רמז בראשי תיבות של־פסוק ואלה המשפטים (לעיל כ"א, א') ו'חייב א'דם ל'הדליק ה'חנוכה, ה'ניחה מַ'טה ש'לושה פ'סולה וכו' ע"כ, והוא היה בארם־צובה]. ואחר העיון והדיוק, נראה לי שיש חילוק בדבר, כי בשם "חנוכה" קראו רק למנורה המיוחדת למצוה זו, לפי שיש בה שמונה נרות בלבד. מה שאין כן בשם "מסרגה" שהוא "מנורה" סתם בלשון הקודש, קראו לזו המיועדת לצורך שאר דברים כגון לשמחת חתונה, שהיא עגולה, ובה לפעמים כשתים עשרה נרות או יותר. והיא נעשית מאבן רכה מיוחדת, הנקראת בשם חראץ֗. והשתמשו בכלי כזה אף אומות העולם, אלא שהיהודים קיימו בה גם מצות נרות חנוכה. ורבים עשו עגולה כזו בייחוד לצורך חנוכה, ובה רק שמונה נרות. ובלשון זה נקט מהרד"ם בעל שתילי זיתים בתשובותיו רביד הזהב סוף סימן ה', הדלקתי כמנהגי ב"מנורה" המיוחדת לי לנרות חנוכה יעו"ש. ועיין עוד לעיל פרשת וישלח על פסוק שכם בני חשקה נפשו ד"ה קרב:
ב) ועתה נתברר לנו בדרישה וחקירה מפי בקיאים ומומחים, כי דברינו אלה שזו המצאה מכלל המלים המחודשות בלשון העברית, שאמרנום על פי ראיות ומכח ההשערה והסברא [ולכן בשו"ת עולת יצחק ח"א סימן פ"ה אות י"א העליתי זאת בלשון "כנראה". וכן במהדורא ראשונה ושנייה של־ספר מאי חנוכה דף י' אות י"א], אכן כך רשום בספריהם, וביתר פירוט ייחסו זאת לאשתו השנייה של־אב"י דהיינו רזעילא נב הדוהי בהיפוך אתוון (עיין עליהם לקמן ד"ה וחוזרים, וד"ה וזכורני) הנחשב כמחייה השפה העברית, שחידשה גם היא כמה מלים ואחת מהן "אָפְנָה" (כדלקמן ד"ה וקל וחומר). שֶׁכְּמוֹ־כן המציאה תיבת חנוכיה, על משקל תיבות דומות לה שהמציאו אז, כגון מטרייה, שמשייה, כריכייה, ספרייה [ולכן טוב הדבר שבישיבות הקדושות קוראים בשם "אוצר־הספרים", ולא "ספרייה"]:
אך חסרון־ידיעה שמיה חסרון, כי זו לא משֶּׁלה, אלא בודאי נלקח מלשון מקצת קהילות יהודי ספרד כגון יוון ותורכיה המדברים בלשון מיוחדת הנקראת לאדינו (ספאניולית, על שם מוצאה מארץ ספרד הנקראת ספניא, ועיין לעיל הפטרת וישלח על פסק וגלות ירושלם אשר בספרד). יען כי כן מוכח ממה שהראוני שנמצאת תיבה זו כבר מקודם לכן בלשונו של־מה"ר אברהם מיוחס בשו"ת שדה הארץ סימן ל"ח, שנדפס בליוורנו ה'תקמ"ו, שאלה, ראובן היה לו פמוט של־נחושת, שקורין אותו חנוקיאה, והאומן עשה הנר הנוסף שאנו קורין אותו שמש, בעבור שזה הנר הוא, שאם יבוא להשתמש לאור הנרות וכו'. ולכן האומן עשה הנר הנזכר הנוסף, למעלה משאר נרות, אמנם עשאה מכוונת על הנר החיצונה שהיא לצד שמאל המדליק וכו' ע"כ. ומ"ש שקורין אותו ר"ל המון־העם, כי כן הדרך בלשונם לסיים "יַאה" בשמותיהם של־כלים שונים. וקריאת תיבות כאֵלו אצלם לפי מבטאם היא מלעיל חנוקִֽיאה, ולכן לא חֲשָׁבָה הרב שדה־הארץ עברית, אף כי בודאי ממנה שרשה. ומכל־מקום יש שינוי ניכר, שזו בכא"ף וזו בקו"ף, כי מסתברא שבזמנם עדיין היו הספרדים מבדילים ביניהן [כמו שהוא עדיין בקהילותינו. וכן אצל בני בבל ודומיהם, אלא שהם מבטאים אותה קרוב לגימ"ל רפויה]. אמנם אפילו אם תמצי לומר שבמקומותיהם היו קוראים קו"ף כמו כא"ף דגושה, צריך לומר כי אילו כתב בכ"ף, היה אפשר לקרותה בכ"ף רפויה, על־כן העדיף לכתוב בקו"ף שיבין הקורא. אלא שזה דחוק. ושמעתי כי נמצא בשירים שלהם בלשון לאדינו תיבה זו, ואפשר אם־כן שהביאוה עמהם מגירוש ספרד:
נמצא כי מחדשי השפה העברית, לא עשו בזה אלא מעט, וגם קבעו קריאתה מלרע חֲנֻכִּיָּֽה, לתת לה צביון משקל התיבות שבלשון־הקודש, כמו עִבְרִיָּה יהודִיָּה נָכְרִיָּה, שְׁאוֹל תחתיָּה. ונמצאנו למדים שהגנאי בזה פחות ממה שהיינו חושבים, ומכל מקום סוף סוף מקור מקומו טמא וטהור יחדיו מעורבים:
ג) אחר זמן נודע לי כי כבר עלה נדון דידן על שולחן מלכים, בקובץ אור ישראל ניו־יורק מאנסי טבת ה'תשס"ה גליון ל"ח דף רמ"א בשם ספר עיוני הלכות (רבינוביץ) דף תק"ו אות ל', ועיינתי בו וראיתי שחשב לרפֹאת שבר זה על נקלה וז"ל, מאחר וראיתי מעוררים שאין להשתמש בתיבת חנוכיה, משום דתיבה חדשה היא משפה שמקורה אינו ממקום קדוש וכו', לכך יש להביא את מאי דאיתא בספר שדה הארץ להגאון רבי אברהם ב"ר שמואל מיוחס זצ"ל, מרבני עיה"ק ירושלם תובב"א לפני כמאתיים וחמישים שנה, ומגדולי תלמידיו של־מהרי"ט אלגאזי זצ"ל. ושם (אורח־חיים סימן ל"ח) מביא שאלה בהלכות חנוכה מהגאון רבי אליעזר נחום זצ"ל מחבר ספר חזון נחום רב דק"ק אינדרונא, ומשנת תפ"ג התקבל על־ידי חכמי הספרדים בעיה"ק ירושלם לכהן כראשון לציון, ששאָלוֹ בהאיי לישנא, ראובן היה לו פמוט של־נחושת, שקורין אותו חנוקיאה, והאומן עשה הנר הנוסף שקורין שמש, בעבור שזה הנר הוא, שאם יבוא להשתמש לאור הנרות לא ישתמש לאור נרות עיקר המצוה אלא ישתמש לאור הנר הלז הנוסף עכ"ל יעו"ש בארוכה. ועל־כל־פנים חזינן מהתם להדיא דמנורת החנוכה, היתה נקראת אצל הספרדים בשם חנוכיה כבר לפני מאות שנים. אמנם בספרי שו"ת של־גדולי אשכנז, לא מצינו תיבה זו. וכ"ק דו"ז אדמו"ר רבי יעקב יוסף שלמה מוואסלוי זצ"ל אמר לי ששמע שטעם הקוראים למנורת חנוכה חנוכיה, הוא משום שאינם רוצים לכנותה בשם מנורה כשמה של־מנורת המשכן והמקדש. והוסיף עוד דו"ז דמהאיי טעמא נמי הקפידו במקומות רבים ובתוכם הרה"ק מרוזין זי"ע וצאצאיו אחריו שלא להדליק נרות חנוכה במנורה בעלת קנים מוגבהים, אלא רק במנורה בעלת קנים נמוכים ושיש לה דופן בגבה, כדי שלא תהא דומה למנורת המקדש. לא רק במספר נרותיה, אלא כל דמיון שהוא, לא יהיה לה למנורת המקדש, עכ"ל ספר עיוני הלכות:
ומדבריו יוצא כי אעפ"י שאצל האשכנזים לא היתה תיבה זו, עכ"פ אצל הספרדים היתה, ואם־כן אין רע בכך. ולפי מה שביררנו בס"ד לעיל, אין זה רק אצל מעט מן הספרדים שדיברו בלשון לאדינו. ואכן מצינו שחכמי תימן ובבל וארם־צובה לא הכירו תיבה זו כדלעיל ד"ה ואבותינו, ומסתמא כן הוא בשאר ארצות המזרח. ומכל־מקום אפילו למדברים בשפת לאדינו, שאני התם שהיא בקו"ף דוקא ומלעיל, כדבר האמור. והטעם מפי השמועה שקראו כן כדי לא לקרותה כשם המנורה שבמקדש, הוא תירוץ בלא יסוד, בדוי מדמיונות הלב, ולא יעלה על לב. כי הם ודאי לא נתכוונו לזה. ועוד, שאם־כן לא נקרא לחפצים שלנו בשמות ארון, שלחן, מעיל, מגבעת, מכנסיים ודומיהם. [הגם שיש לחלק שלא כתב כן אלא לגבי המנורה של־חנוכה, לפי שהיא לזכר הנס שנעשה במנורת המקדש. אבל אין הכי נמי שאר מנורות לא איכפת ליה לקרותן בשם מנורה, והוא הדין לשאר חפצים שהיו במשכן ובמקדש. וכן לעניין הקנים, גם־כן לא הקפידו אלא במנורה של־חנוכה, ומסתמא בשאר מנורות לא היו מונעים למי שירצה לעשותן עם קנים. והם עצמם היו עושים לנרות שבת מנורה עם קנים, ונזכר גם בהגהות רמ"א, אך אולי י"ל דסבירא ליה דשאני התם שהם בעיגול]. ובגמרא עבודה זרה דף מג. ובפוסקים לא הזכירו אלא שאין לעשות מנורה תבנית מנורה דהיינו של־שבעה קנים, וכמו שהעליתי גם־כן בס"ד בשלחן ערוך המקוצר יורה־דעה הלכות צורות שאסור לעשותן סעיף ח', ותו לא. ואין לעשות העיקר טפל והטפל עיקר. וכדי בזיון וקצף, כי בשביל איזה ספק־ספיקא של־חסידות, ניגרר כסומים בארובה אחרי מחריבי היהדות:
ברם מפני שהם אשכנזים שאין אצלם שום הבדל בין כא"ף לקו"ף, לא הבחינו הם שאין ראיה משו"ת שדה הארץ הספרדי. ותא שמע ותא חזי מה גרמה ועד היכן הגיעה שכחת מסורת החילוק בין כא"ף לקו"ף בקהילותיהם, ממילתא דבדיחותא שהובאה בספר פרפראות לתורה דף של"ה, בהקדים מה שמבואר בספרי החסידים תלמידי הבעש"ט זצוק"ל, כי ראש השנה הוא יום הכתיבה לכתוב גזר דינו של־אדם לטובה לכל השנה, וביום כיפור היא החתימה. בראש השנה יכתבון, וביום צום כיפור יחתמון. בהושענא רבה הוא גמר חתימה טובה, ומסירת הפתקין היא בחנוכה. לכן אפשר עוד לשוב עד חנוכה [עיין על זה בדברינו לעיל פרשת וישב על פסוק ויהי כמשלש חדשים ד"ה ובנטעי. יב"ן]. ומספרים העולם דרך הלצה, כי פעם אחת דרש הרב לציבור על עניין זה, שגמר החתימה הוא בראש השנה ויום כיפור והושענא רבה, ומסירת הפתקין היא בחנוכה, ועורר בזה את הציבור לעשות תשובה שלימה בחנוכה. היה שם יהודי פשוט ועם הארץ, ניגש לרב אחר הדרשה ואמר לו, בדברי רבינו נתיישבה לי הקושיא שהתלבטתי כל שנה, שכתוב בתפילת ונתנה תוקף שאומרים לפי נוסח האשכנזים בראש השנה, [מי באש ומי במים וכו'] מי בחניקה ומי בסקילה. ולא הבנתי מה שייכות יש לחנוכה לתפילת ונתנה תוקף. עכשיו נתחוור לי העניין, כי מסירת הפתקין של־גזר דינו של־אדם לכל השנה היא בחנוכה, לכן אנו מזכירין גם את חנוכה בתפילתנו הקדושה בראש השנה עכ"ל. ולמי שאינו יודע, אוסיף לבאר, כי זה מפני שאצלם אין הבדל בדיבור בין חנוכה לחניקה, אף שזו בכא"ף וזו בקו"ף. בצירוף שיבוש נוסף אצל החסידים וההונגרים, שהשורק נקרא כמו חירק, ממילא יצא להם חנִיקָה מחנֻכָּה: וע"ע בדברינו לק' פ' ויקהל ע"פ לא תבערו אש בכל מושבותיכם ד"ה זולת:
ד) וחוזרים אנו על הראשונות, כי בני עם־קדוש ראוי להם לקדש לשונם, ותפארת בנים אבותם ללכת בעיקבותם, לקרותה בשם מנורה. ואם רוצים וצריכים להבדיל ולהבחין, יקראוה בשם מנורת־חנוכה. אך לא ישָׁמע על פינו לשון "חנוכיה" שנתקבל ונתפשט מקרוב באמצעות זרים. תרגום להצילך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה (משלי ב', ט"ז) דתתפצי מן איתתא "חילוניתא" וכו'. כי נופת תטופנה שפתי זרה וגו', ואחריתה מרה כלענה וגו' (שם ה', ג'. ד'). וצר לנו לראות שנתפשטה בפשיטות אפילו בקרב בני תורה, ואף בספרי הלכה וחידושים שנתחברו ונדפסו בזמנינו לרוב, באין מכלים דבר. ודי לנו במלים רבות שלהם שנתקבלו, אך אולי שם הוא בבחינת היכא דאי־אפשר שאני. ולהיאבק בזה, היא מלחמה אֲבוּדָה מראש. מה שאין כן כאן, ובפרט לחפץ קדוש:
קל וחומר בימים הקדושים של־חנוכה שנקבעו בהתגבר אור תורתנו הקדושה, על חושך תרבות יוון, וכמו שדרשו רבותינו ז"ל על פסוק והארץ היתה תהו ובהו וחשך וגו' (בראשית א', ב') חשך זו גלות יוון שהחשיכה עיני ישראל בגזירותיה וכו' וכמ"ש בס"ד בספר שמן למאור ילקוט מאמרי חז"ל על גזירות השמד שבתקופת החשמונאים דף י"ז, שיש לנו להתגבר ולהתחזק יותר, ולהבדיל בין האור ובין החשך. ועיין עוד בדברינו לעיל פרשת וישב על פסוק יום הולדת את פרעה, ד"ה אחר זמן, שחגיגת יום־הולדת החזיקו בה הרואים עצמם כחפשיים מן המצוות, מקורה מתרבות יוון, וגזרו על ישראל לעשות כמותם בתקופת החשמונאים:
ה) וצריך לדעת כי היא זו שחידשה גם את המלה אפנה כמו שהזכרנו לעיל ד"ה ועתה, כי במלאכה זו של־בגדים היתה עוסקת, מלשון אופן ודרך, וזה בא תמורת השם בלע"ז "מוֹדה", כי היא גדלה בצרפת וזהו פירוש תיבת מודה אצלם. [כמו־כן לא טוב הדבר שהכניסו והרגילו האידנא בפיפיות בנות־ישראל לכנות את ראיית דם־וסתן בלשון קבלה, "קיבלתי", שהוא לקוח מסגנון אומות־העולם. אלא צריך לומר "ראיתי" כלשונם המקודש של־חז"ל, וכמו שהארכתי בס"ד בקדושת ישראל פרק רביעי (ושלחן ערוך המקוצר יורה־דעה הלכות וסתות סימן קנ"ד) הערה י', ד"ה מכל־מקום]. והיא האשה הראשונה שהעיזה לצאת בחוצות ירושלם עיקו"ת במכנסיים, שהיא פריצות עצומה כמ"ש בס"ד בשלחן ערוך המקוצר אבן־העזר הלכות מלבושי הנשים וצניעותן סימן ר"ב סעיף ז':
וישנם רמזים נוראים במלים מוֹדה ואָפנה. א' מודה אותיות דּוּמָה, דהיינו קבר, כלשון הכתוב (תהלים צ"ד, י"ז) כמעט שכנה דוּמָה נפשי. על־שם שגורם להוריד בני־אדם לקברות התאוה, וכלשון חז"ל אין פתיחת הקבר בלא דם, וכמ"ש בס"ד בעיני יצחק על שלחן ערוך המקוצר יורה־דעה הלכות יולדת סימן קנ"ו אות י' ד"ה וקבר. ב' גם מלאך־המות נקרא בלשון חז"ל דּוּמָה, כגון בברכות דף יח: וכמ"ש בס"ד בקונטריס שירת יצחק אות י"ג. לרמוז שההולכת אחרי המודה, מסורה בידו, כי הרשעים בחייהם קרויים מתים כדאיתא נמי התם. ג' שהאותיות שאחרי מודה, הן אותיות זונה (שלא כסדרן) כי באה מזה לידי זנות רח"ל. ד' בגטין דף סט: דומה בת דומה, פירש רש"י חשודה בת חשודה, ועיין עוד בערוך ע' דם. ה' אָפְנָה, אותיות אֲנָפָה, שהוא עוף טמא הנקרא כך על־שם שמרבה בניאוף, וכמ"ש בס"ד להלן בפרשת שמיני על פסוק ואת החסידה האנפה למינה ד"ה ובנוסחא. ו' על־שם שמעוררת חרון־אפו של־מקום ב"ה, כי שונא זימה הוא, מלשון (תהלים ב', י"ב) נשקו בר פן יֶאֱנַף (דברים א', ל"ז) גם בי התאנף י"י. רח"ל וד"ל:
מעתה אתה הראית לדעת כי המעיין נרפשׂ והמקור משחת, ואיך ינעמו מימיהם לחִכך. הלא נתברר מכל האמור שהחייאת השפה העברית אצלם, אינה אלא מן "השפה" ולחוץ, ופנימיותם רחוקה ממורשת אברהם "העברי". ולא החיו אותה, אלא אדרבה הוציאו ממנה חיותה הרוחנית. וכיון שגם החיצוניות נובעת מן הפנימיות וכח הפועל בנפעַל כידוע, על כן צריך להרחיק מן הכיעור ותִשבר כד על המבוע:
וזכורני מימי חרפי שפעם אחת תוך כדי שיעורו הקבוע בגמרא של־מו"ר הגרש"ז אוירבך זצ"ל בישיבת קול תורה ירושת"ו, שנמשך מעניין לעניין ובין השאר אמר את שמו המלא של־אב"י, ותכף ומיד התחרט ואמר בשברון לב, אני מצטער שהזכרתי את שמו בישיבה הקדושה. שְׁמָעֶנָּה ואתה דע לך. ועתה ראיתי בספר בטוב ירושלם להמגיד הירושלמי רב"צ ידלר זצ"ל בדף שע"ו, שאינו רוצה להזכיר את שמו של־מייסד הראשון של־הלשון העברית. וסימנא מילתא, הרחוב שנקרא בירושלם כיום על־שמו, הוא מקור כל הפריצות וחילול־שבת, כי הוא היה ממחללי־שבת ועוברי־עבירות יעו"ש. ונזכר שם כי הוא מת בשבת־קודש כשעֵט־כתיבה בידו. אם־כן לא חזר בתשובה אף קודם מותו, אוי לו ולחלקו. ולאחר זמן משכתבתי כל זה, יצאה לאור חוברת טוהר הלשון (ירושלם ה'תשס"ח) בה נזכרו בפרוטרוט כל פשעיו ועלילותיו, ושהיה מין ואפיקורוס, ושרבני ירושלם ת"ו החרימוהו כמה פעמים כשנתמלאה סאתו. וע"ע בדברינו לעיל פרשת בראשית על פסוק כינור ועוגב ד"ה ובלשון, ופרשת מקץ על פסוק בטנים ושקדים ד"ה וכבר וד"ה וכיוצא, ולהלן פרשת דברים על פסוק ותענו ותאמרו אלי ד"ה ולשעבר, ופרשת עקב על פסוק כאשר ייסר איש ד"ה ובמדרש, והפטרת שבועות על פסוק כעין החשמל. ובמבוא לשלחן ערוך המקוצר הנקרא נוכח השלחן פרק ה' ד"ה תפסתי, ושם בחלק יורה־דעה הלכות חגבים סימן קל"ד הערה כ"ח ד"ה ואשכחן, והלכות שילוח הקן סימן קע"ז הערה י"א ד"ה ומה:
ועכשיו בשנת ה'תש"ע ב'שכ"א מצאתי און לי, מגברא רבא דמסייע לי, שכן הובא בספר דולה ומשקה (קרית ספר ה'תשס"ו) דף שס"ח בשם הגר"ח קניבסקי שליט"א שנכונים דברי הטוענים כי אין להשתמש במלה חנוכיה, שאין לה מקור בש"ס ובפוסקים, והיא מהשפה העברית ע"כ:
ו) וכדאי לצרף כאן מעניין לעניין באותם עניינים שהזכרנו, תוכחת־מוסר של־היעב"ץ בסידורו הלכות ימי בין המצרים דף שי"ד ע"ב חלון ז', על שרבים מתקשטים במלבושים הם ונשיהם בניהם ובנותיהם, בדיוק גדול בכל מוד"ע חדשה, מחמירין על עצמם ומדקדקים בהם יותר מהעמים ההם המחדשים אותם. ולעולם תראה אפילו משרתת יהודית, לובשת מיד מלבוש מוד"ע חדש בהתחלתו, בטרם נתפשט בין המון־עם הארץ וכו' ע"כ [ועיין מ"ש בס"ד בלשון חכמים מרפא ע' אברבנאל, בשם איגרת מהרי"ץ]. עוד שם בעמוד ד', ככה עושים בני עמינו העשירים, מפזרים ממונם ללמד בניהם ובנותיהם לשון צרפת, להרגילם לשחוק וקלות־ראש וניבול־פה ליבם יִפַּת [דהיינו יתפתה. יב"ן], כידוע לכל שזהו כל פרי ותולדות אותו הלשון וכו' ע"כ. ומעתה המבין יבין:
עוד מצאתי להיעב"ץ בסוף דרוש חלי כתם (הנדפס בסוף דרוש תפילת ישרים אשר לו, קראקא ה'תרע"א) דף ל' שכתב בזה"ל, אתם אחיותי נשים שאננות בנות בוטחות המקפידות על קשוטי לבושכן שיהא במדרגה ראשונה של־מוד"ע כחוקות העמים. האזנה אמרתי. הלא ידעתן אם לא שמעתן מה שכתוב בתורה (ויקרא כ', כ"ו) ואבדיל אתכם מן העמים. ועתה אַתֵּנה בוטחות, אחר שאין לכן הכרה לא בגוף ולא בפרצוף פנים ולא במלבוש כזכר, הניכר שהוא ישראל בגופו בברית בשר ובפניו בפאותיו ובגדו בציצית, אם לא לפחות יהא שום דבר היכר וסימן עדִי זהב ישראל על לבושכן, וכמצווה עלינו בתורה להיות נבדלות מן העמים. וגאולה אחרונה שתהיה במהרה בימינו אמן, תהיה כגאולה ראשונה על־ידי נשים צדקניות. וכן בדין, מאחר שהאשה הראשונה גרמה קלקול העולם, כן תלוי בהן תיקון העולם עכ"ל:
ותיבת מודה, היו כותבים לשעבר היהודים בארצות אירופה מודע, וכדלעיל נמי בדברי היעב"ץ, וזאת מהטעם הידוע מפני שאינם יכולים להוציא במבטאם את האות עי"ן, לפי שהיא מן הגרון, וקוראים הם אותה כמו אל"ף, או ה"א נחה בסוף תיבה. והשתמשו בה לציון ניקוד צירי, כגון געל (צהוב) קרי גֵל, שטערן (כוכב) קרי שטֵרן, וכיוצא בזה. כדרך שבלשונות האומות אשר סביבותיהם, כותבים תמורתה אות הנקראת אִי בלשונם. וממילא מובן שכמו־כן בנדון דידן מודע, ביטוייה הוא מודה וכידוע. ולכן נכונים ונכוחים הרמזים שכתבנו בה לעיל ד"ה וישנם:
וטעם יפה לְמה שקוראים בקהילותינו בשם מנורה, לאמה על אמה שעושים זכר לחרבן, ביארנו בס"ד במהדורא שביעאה של־עיני יצחק על שלחן ערוך המקוצר אורח־חיים הלכות זכר לחרבן סימן ק"ז אות ב' ד"ה וזה:

מקור: http://www.maharitz.co.il/?CategoryID=2 ... 7%90%D7%94 [המאמר ניתן להורדה שם בpdf]

אדג
הודעות: 1520
הצטרף: ה' מאי 13, 2010 11:11 am
מיקום: צפת, אה"ק תובב"א
יצירת קשר:

Re: מנהג הסביבון ותולדות כינוי מנורת חנוכה - חנוכיה

הודעהעל ידי אדג » ג' נובמבר 30, 2010 8:19 pm

במחכ"ת, אין זמני פנוי לעסוק בענינים כגון דא. אך, סביר להניח שאין מאמר מאדמו"ר הרש"ב בענין זה. תוכן דבריי שאוב מביטוי בנו, אדמו"ר הריי"ץ. עם זאת יש לזכור שבתקופה ההיא הדיבור בעברית היווה סימפטום לכפירה המתפשטת בליבו ומוחו של הבחור. אך כמדומני שלא דובר בגנות השפה העברית לכשעצמה.

איזה איסורים תוכל למנות? נתחיל עם אחד!

רבטוב
הודעות: 470
הצטרף: ה' נובמבר 18, 2010 11:46 pm

Re: נס גדול היה פה

הודעהעל ידי רבטוב » ג' נובמבר 30, 2010 8:46 pm

קול אומר קרא כתב:
איש_ספר כתב:הוזכר כאן מנהג החת"ס לשחק בסביבון, ואם המקור היחיד הוא 'אלף כתב' (הכותב בשם מי?) הרי שאין לקבל הדברים.
מנהג זה לא נזכר ולא נרשם לא ברשימת מנהגיו של רבו ר' נתן אדלר, ולא של בניו הכתב סופר והמכתב סופר ולא של נכדו ר' שמעון סופר. ובכגון זה לא ראינו, ראיה.

מה רצונך לומר, שהגה"צ מחבר אלף כתב לא דיבר אמת?

לא ולא ח''ו לומר כן אך הוא לא בדק ודקדק וכל מה שסיפרו ואמרו לו כתב .הוא בעצמו הי' כל ימיו קודש לה' .להבקי בכתביו .......ועוולה גדולה עשו לו המדפיסים והשם הטוב ירחם בעדם


חזור אל “חנוכה”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 13 אורחים