עזריאל ברגר כתב:ב. בסיום שחרית וערבית - רבים נהגו לומר ברכו אחרי הקדיש יתום/דרבנן שלפני/אחרי ברכו.
אמנם מנהגנו שא"א ברכו כ"א בליל שבת אחרי החצי-קדיש שאחרי מזמור לדוד.
שבטיישראל כתב:עזריאל ברגר כתב:ב. בסיום שחרית וערבית - רבים נהגו לומר ברכו אחרי הקדיש יתום/דרבנן שלפני/אחרי ברכו.
אמנם מנהגנו שא"א ברכו כ"א בליל שבת אחרי החצי-קדיש שאחרי מזמור לדוד.
זה לא קשור לחב"ד.
ככה נהוג אצל כל החסידים בחו"ל.
ובכלל, בחו"ל כלל לא נהוג לומר ברכו אחר או בסוף התפילה לא בערבית ולא בשחרית.
המדובר במנהג ספרדי שקיבלו האשכנזים שעלו לארץ ישראל.
בליל שבת זה זה נהוג גם בחו"ל בגלל הכוונות מהאריז"ל על הקדיש וברכו בתרא.
אך מכיוון שהכוונות הם רק עד "דאמירן בעלמא" נתפשט המנהג לומר רק חצי קדיש, למרות שהמנהג הספרדי המקורי (עליו מבוסס הכוונות מהאריז"ל) לומר קדיש יתום כבכל לילה.
התמיהה הוא דווקא על המנהג של החסידים בארץ ישראל שקיבלו את המנהג הספרדי לומר מזמור קדיש וברכו בכל לילה, שבכל הלילות אומרים קדיש יתום אחר המזמור כמנהג הספרדים, ובליל שבת אומרים רק חצי קדיש וכמנהג החסידים בחו"ל לפני שעלו לארץ ישראל.
ברמן כתב:שבטיישראל כתב:ובכלל, בחו"ל כלל לא נהוג לומר ברכו אחר או בסוף התפילה לא בערבית ולא בשחרית.
המדובר במנהג ספרדי שקיבלו האשכנזים שעלו לארץ ישראל.
בליל שבת זה זה נהוג גם בחו"ל בגלל הכוונות מהאריז"ל על הקדיש וברכו בתרא.
אך מכיוון שהכוונות הם רק עד "דאמירן בעלמא" נתפשט המנהג לומר רק חצי קדיש, למרות שהמנהג הספרדי המקורי (עליו מבוסס הכוונות מהאריז"ל) לומר קדיש יתום כבכל לילה.
התמיהה הוא דווקא על המנהג של החסידים בארץ ישראל שקיבלו את המנהג הספרדי לומר מזמור קדיש וברכו בכל לילה, שבכל הלילות אומרים קדיש יתום אחר המזמור כמנהג הספרדים, ובליל שבת אומרים רק חצי קדיש וכמנהג החסידים בחו"ל לפני שעלו לארץ ישראל.
מעניין מנהג ה"ברכו" אצל אשכנזים-פרושים בארץ ישראל, שבכל השבוע אומרים ברכו אחר קדיש בתרא, ואילו בשבת אין אומרים. ושמעתי שהטעם מפני שבמעריב בליל שבת נמצאים כולם ב"ברכו" קמא, ומנהג ה"ברכו" בסוף התפילה נוסד בשל המאחרים שלא שמעו ברכו קמא.
ברמן כתב:שבטיישראל כתב:עזריאל ברגר כתב:ב. בסיום שחרית וערבית - רבים נהגו לומר ברכו אחרי הקדיש יתום/דרבנן שלפני/אחרי ברכו.
אמנם מנהגנו שא"א ברכו כ"א בליל שבת אחרי החצי-קדיש שאחרי מזמור לדוד.
זה לא קשור לחב"ד.
ככה נהוג אצל כל החסידים בחו"ל.
ובכלל, בחו"ל כלל לא נהוג לומר ברכו אחר או בסוף התפילה לא בערבית ולא בשחרית.
המדובר במנהג ספרדי שקיבלו האשכנזים שעלו לארץ ישראל.
בליל שבת זה זה נהוג גם בחו"ל בגלל הכוונות מהאריז"ל על הקדיש וברכו בתרא.
אך מכיוון שהכוונות הם רק עד "דאמירן בעלמא" נתפשט המנהג לומר רק חצי קדיש, למרות שהמנהג הספרדי המקורי (עליו מבוסס הכוונות מהאריז"ל) לומר קדיש יתום כבכל לילה.
התמיהה הוא דווקא על המנהג של החסידים בארץ ישראל שקיבלו את המנהג הספרדי לומר מזמור קדיש וברכו בכל לילה, שבכל הלילות אומרים קדיש יתום אחר המזמור כמנהג הספרדים, ובליל שבת אומרים רק חצי קדיש וכמנהג החסידים בחו"ל לפני שעלו לארץ ישראל.
מעניין מנהג ה"ברכו" אצל אשכנזים-פרושים בארץ ישראל, שבכל השבוע אומרים ברכו אחר קדיש בתרא, ואילו בשבת אין אומרים. ושמעתי שהטעם מפני שבמעריב בליל שבת נמצאים כולם ב"ברכו" קמא, ומנהג ה"ברכו" בסוף התפילה נוסד בשל המאחרים שלא שמעו ברכו קמא.
שבטיישראל כתב:ברמן כתב:
מעניין מנהג ה"ברכו" אצל אשכנזים-פרושים בארץ ישראל, שבכל השבוע אומרים ברכו אחר קדיש בתרא, ואילו בשבת אין אומרים. ושמעתי שהטעם מפני שבמעריב בליל שבת נמצאים כולם ב"ברכו" קמא, ומנהג ה"ברכו" בסוף התפילה נוסד בשל המאחרים שלא שמעו ברכו קמא.
שמועתך הינו הלכה מפורשת בשולחן ערוך !
סימן קלג דין ברכו בשבת ובו סעיף אחד.
"בשבת ויו"ט אין אומרים ברכו אחר קדיש בתרא.
הגה: אפי' במקום שנהגו לאמרו בימות החול שמא לא היו יחידים בבהכ"נ כשאמרו ברכו מכל מקום בשבת ויו"ט אין לאמרו דהכל באין לבהכ"נ קודם ברכו (ב"י בשם ריב"ש):"
ומ"מ מנהג הספרדים בא"י לאומרו גם בשבת ודלא כדעת המחבר (כמ"ש החיד"א במחז"ב אאל"ט)
עזריאל ברגר כתב:שבטיישראל כתב:ברמן כתב:
מעניין מנהג ה"ברכו" אצל אשכנזים-פרושים בארץ ישראל, שבכל השבוע אומרים ברכו אחר קדיש בתרא, ואילו בשבת אין אומרים. ושמעתי שהטעם מפני שבמעריב בליל שבת נמצאים כולם ב"ברכו" קמא, ומנהג ה"ברכו" בסוף התפילה נוסד בשל המאחרים שלא שמעו ברכו קמא.
שמועתך הינו הלכה מפורשת בשולחן ערוך !
סימן קלג דין ברכו בשבת ובו סעיף אחד.
"בשבת ויו"ט אין אומרים ברכו אחר קדיש בתרא.
הגה: אפי' במקום שנהגו לאמרו בימות החול שמא לא היו יחידים בבהכ"נ כשאמרו ברכו מכל מקום בשבת ויו"ט אין לאמרו דהכל באין לבהכ"נ קודם ברכו (ב"י בשם ריב"ש):"
ומ"מ מנהג הספרדים בא"י לאומרו גם בשבת ודלא כדעת המחבר (כמ"ש החיד"א במחז"ב אאל"ט)
האם השו"ע מדבר על ערבית או על שחרית?
ברמן כתב:בכלל, יש לדעת שמנהגי ארץ ישראל האשכנזיים בנויים על שני אבות מנהג עיקריים, ומשם הסתעפו לשילובים שונים בין שתי הקהילות, ושילובים עם הקהילות האחרות שעלו מחו"ל במשך הדורות שאח"כ.
א. מנהג אשכנזים בגליל - מקורו מתלמידי הבעש"ט והמגיד שעלו לערי הגליל מרייסין ואוקראינה משנת תקל"ז.
ב. מנהג אשכנזים בירושלים - מקורו מקהילת ה"פרושים" מגדולי תלמידי הגר"א שעלו מליטא לארץ ישראל החל משנת תקס"ז-תקס"ח, והקימו את הקהילה בירושלים (חלקם עברו אח"כ לצפת והביאו עמם חלק מהמנהגים שנקבעו בירושלים). בקהילה זו הנהיגו חלק ממנהגי הגר"א שלא נתקבלו בליטא. חידשו את נשיאת כפיים בכל יום שלא נהגו בשום מקום בחו"ל. בטלו את ה"קידוש" בליל שבת בביהכנ"ס, ועוד ועוד.
בשנות התק"פ-תק"צ בערך הגיעו לירושלים עולי דייטשלאנד ואונגארין שקיבלו את רוב מנהגי ה"פרושים" מליטא. ובסוף שנות התק"צ בערך הגיעו לירושלים ה"חסידים" שבתחילת דרכם בטלו ברוב בירושלים, אך בשנים תר"ה-תר"י כבר היו קהילות חסידיות בירושלים (חב"ד, ללוב, רוזין ועוד), שבנוסח התפילה לא קיבלו כמעט את מנהגי ה"פרושים", אך בענינים ההלכתיים היו קשורים יותר למנהגי ה"פרושים". עם השנים עלו עולים רבים מחסידי פולין לירושלים, והתחיל מנהג חסידי מבוסס גם בעניני הלכה אחרים (כמדומני שהדיין החסידי הראשון היה ר' ברוך בנימין זאב ווינשטוק), בהמשך הוקם בית הדין החסידי בראשות ר' דובצ'ה (ליפמן דוד) שובקס.
יהודי טבעי כתב:הסמיכות בין קדיש לברכו הוא מנהג חב"ד קדמון על פי סוד, שאין ברכו בלי קדיש לפניו.
יהודי טבעי כתב:שער הכולל פרק יז אות י"ד על פי פע"ח שער השבת פרק יא
יהודי טבעי כתב:הלכתי לחפש ומצאתי בפסקי הסידור להרא"ח נאה שכתב כדבריך, זה לשונו בהערה: ומ"ש שסידר אדמו"ר ז"ל לומר והוא רחום קודם שיר המעלות עי' בשער הכולל הנ"ל אות י"א, ואפ"ל עוד שלא רצה לעשות הפסק בין קדיש לברכו, כמו ברכו דשחרית שאסור להפסיק בין הקדיש לברכו בשום דבר כמ"ש בשו"ע סי' נ"ד. עכ"ל הגרא"ח בהערה.
[אף שבשו"ע שם נפסק להדיא שאין אומרים קדיש בערבית מטעם שאין פסוקים לפניה, אבל צריך לומר שלדידן שאומרים שיר המעלות חזר הדין שאין להפסיק בין קדיש לברכו].
עזריאל ברגר כתב:יהודי טבעי כתב:הלכתי לחפש ומצאתי בפסקי הסידור להרא"ח נאה שכתב כדבריך, זה לשונו בהערה: ומ"ש שסידר אדמו"ר ז"ל לומר והוא רחום קודם שיר המעלות עי' בשער הכולל הנ"ל אות י"א, ואפ"ל עוד שלא רצה לעשות הפסק בין קדיש לברכו, כמו ברכו דשחרית שאסור להפסיק בין הקדיש לברכו בשום דבר כמ"ש בשו"ע סי' נ"ד. עכ"ל הגרא"ח בהערה.
[אף שבשו"ע שם נפסק להדיא שאין אומרים קדיש בערבית מטעם שאין פסוקים לפניה, אבל צריך לומר שלדידן שאומרים שיר המעלות חזר הדין שאין להפסיק בין קדיש לברכו].
ועדיין לא מצאנו מקור להסמיך דווקא לחצי קדיש.
יהודי טבעי כתב:אולם מה שיש לברר, מדוע מנהג ארץ ישראל אצל החסידים שאומרים בערבית לפני עלינו שיר למעלות, אומרים אחריו קדיש שלם (קדיש יתום) וברכו, ואילו בשבת אומרים מזמור לדוד, ואחריו חצי קדיש וברכו. והדברים עתיקים.
איש גלילי כתב:יהודי טבעי כתב:אולם מה שיש לברר, מדוע מנהג ארץ ישראל אצל החסידים שאומרים בערבית לפני עלינו שיר למעלות, אומרים אחריו קדיש שלם (קדיש יתום) וברכו, ואילו בשבת אומרים מזמור לדוד, ואחריו חצי קדיש וברכו. והדברים עתיקים.
ככל הידוע לי, המנהג בשבת נשאר כמו שנהגו החסידים בחו"ל, שהיו אומרים את המזמור (מזמור לדוד) רק בשבת ולא בחול, והיו נוהגים לומר אחריו חצי קדיש. ולכן, גם כשהתחילו בארץ ישראל לומר המזמור בחול ואחריו ק"י - נשאר המנהג של חו"ל בשבת כמו שהיה. ואכן בכמה קהילות (בעיקר חסידויות ארצישראליות, אבל לא רק), נהוג לומר גם בשבת קדיש יתום.
שבטיישראל כתב:איש גלילי כתב:יהודי טבעי כתב:אולם מה שיש לברר, מדוע מנהג ארץ ישראל אצל החסידים שאומרים בערבית לפני עלינו שיר למעלות, אומרים אחריו קדיש שלם (קדיש יתום) וברכו, ואילו בשבת אומרים מזמור לדוד, ואחריו חצי קדיש וברכו. והדברים עתיקים.
ככל הידוע לי, המנהג בשבת נשאר כמו שנהגו החסידים בחו"ל, שהיו אומרים את המזמור (מזמור לדוד) רק בשבת ולא בחול, והיו נוהגים לומר אחריו חצי קדיש. ולכן, גם כשהתחילו בארץ ישראל לומר המזמור בחול ואחריו ק"י - נשאר המנהג של חו"ל בשבת כמו שהיה. ואכן בכמה קהילות (בעיקר חסידויות ארצישראליות, אבל לא רק), נהוג לומר גם בשבת קדיש יתום.
מעניין לדעת איזה קהילות חסידיות שינו בזה בא"י לומר ק"י
(ובכללו שהיתום אומר הקדיש ולא הש"ץ כמנהג הפשוט)
איש גלילי כתב:כן ראיתי אצל חסידי גור.
שבטיישראל כתב:איש גלילי כתב:ככל הידוע לי, המנהג בשבת נשאר כמו שנהגו החסידים בחו"ל, שהיו אומרים את המזמור (מזמור לדוד) רק בשבת ולא בחול, והיו נוהגים לומר אחריו חצי קדיש. ולכן, גם כשהתחילו בארץ ישראל לומר המזמור בחול ואחריו ק"י - נשאר המנהג של חו"ל בשבת כמו שהיה. ואכן בכמה קהילות (בעיקר חסידויות ארצישראליות, אבל לא רק), נהוג לומר גם בשבת קדיש יתום.
מעניין לדעת איזה קהילות חסידיות שינו בזה בא"י לומר ק"י
(ובכללו שהיתום אומר הקדיש ולא הש"ץ כמנהג הפשוט)
איש גלילי כתב:כן ראיתי אצל חסידי גור.
חזור אל “עיון תפילה וחקר פיוט”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 11 אורחים