אחד בירך על מאכל כלשהו והתברר לו שאותו מאכל בהכשר שהוא אינו רגיל לאוכלו או שאינו סומך עליהם, נשאלת השאלה האם הוא יאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, או שיאכל קצת בשביל לא להוציא שם שמיים לבטלה.
כמובן שיתכן וזה תלוי ברמת הכשרות, ולדוגמא אחד שמקפיד לאכול רק בד"צ בעלזא (בעלז'ר חסיד), ברור הדבר שאין בהנהגתו אמירה שהכשרויות האחרות אינן מהודרות, אפילו שבדמיונו הוא משוכנע שרק בד"צ מחזיקי הדת מסוגלים לומר מה כשר, וברור שהוא יצטרך לטעום ולא לומר בשכמל"ו.
ומה במוצר בהכשר הרבנות כלשהי, האם יש בזה כללים חותכים, או שכל מוצר נצטרך לנתח כמה סיכויים יש שיש במוצר ההוא איסור ואז נכריע ונאמר (לדוגמא) שמסטיק שיש בזה הרבה חומרים וצריך כשרות בר סמכא, אם הוא נוטל כשרות שאינה מהודרת לשיטתו, הרי שהוא יאמר בשכמל"ו, ושוקלוד שמורכב מכמה מוצרי יסוד פשוטים, אם טעה ובירך על זה, הוא יצטרך לטעום קצת.
אולי זה תלוי בחקירה הידועה בעניין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:
לשון הרמב"ם בפ"ד מהלכות ברכות "ויאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בכדי שלא להוציא שם שמים לבטלה", משמע שבשכמל"ו מתקן את הברכה לבטלה וגורם לכך שלא יהיה בכלל שם שמים לבטלה, ואילו לשון הטור והשו"ע בסימן ר"ו : "יאמר בשכמל"ו על שהוציא שם שמים לבטלה", משמע שאמירת בשכמל"ו מתקן ומכפרת כעין תשובה על העון של ברכה לבטלה.