עזריאל ברגר כתב:יש גם ווארט דומה מיוחס לבעל התניא, שאמרו לו שהחסידים שלו צבועים, והשיב ג' תשובות (אינני זוכר הסדר, ואינני מדייק בלשון):
א. זה שאוהבים את הצבע - זה גם טוב.
ב. כששרויים זמן רב בצבע - משהו ייספג גם פנימה.
ג. שתקויים בהם המשנה סוף פאה, שכל מי שאינו סומא ועושה עצמו סומא (שאינו מביט במקום שלא טוב להביט) ואינו חרש ועושה עצמו חרש (ששותק במקום שלא צריך לדבר, ולא מאזין למה שאסור להאזין) - לא ימות מן הזקנה עד שיהיה כמותם (עד שזה יהיה אצלו אמיתי ולא אחד בפה וכו').
איש.dot כתב:הסיפור הוא שטענו לפניו איך קוראים לעצמם חסידים, בעוד כינוי זה שמור לגדולי וקדושי ישראל.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 123 אורחים