למי שייכים החללים?

[ארזי ביתר]

כתושב עיר התורה והחסידות בהרי יהודה - ביתר עילית, אני מודע לתופעה מעניינת. מן הסתם אין תופעה זו ייחודית לביתר עילית בלבד, וקיימת בערים נוספות בארה"ק.

רוב העיר נבנתה ע"י קבלנים שבנו פרוייקטים בני מספר בניינים באותו גודל ובאותה צורה. בשל מיקומה ההררי של העיר, הוצרכו הקבלנים לחצוב ולנתץ סלעי ענק בטרם הבניה. במקביל, אחוז גבוה מאוד מהבניינים בעיר בנויים בצורה מדורגת, היינו, שמקומת הכניסה לבניין יש כמה קומות לעלות וכמה קומות לרדת.

הבניה האחידה של מספר בניינים, הביאה לכך שפעמים רבות לדיירי הקומות שתחת קומת הכניסה, יש 'חללים' ריקים מאחורי ביתם, שהתפוצצו טרם הבניה, אך הבניה האחידה הביאה לכך שהם נותרו ריקים מאחורי הדירות שנבנו. והנה, נפוץ מאוד בעירנו שאדם החפץ להרחיב את דירתו, מנתץ את הקיר שבין הבית ל'חלל' ומצרפו לבית.


בתקופה האחרונה התחלתי להרהר בעניין, האם אריך למעבד הכי? למי בעצם שייכים 'חללים' אלו?


אבקש את סיוע חו"ר אתרא קדישא הדין. ונא, בצירוף סברות או מקורות...

[בברכה המשולשת]

קודם כל- מה כתוב בחוזה?

[קו ירוק]

ישנה אקסיומה, והיא חוק בתים משותפים. בעבר נדפס בכל מדריך דפי זהב. וגם הדירות שמעבר לקו הירוק נחתמות בחוזה הכפוף לחוק זה.
כל שטח המגרש עליו נבנה הבנין וכל שטח בנוי בבנין, שייך לכלל הדיירים בשווה, למעט דירות פרטיות - והחלק הפנימי של קירות החוץ (של הדירות הפרטיות), או שטחים שהוצמדו לאחת הדירות ע"י הקבלן - בטרם מסירת הדירות כולן לבעליהן.
משכך, כל שינוי או תפיסת בעלות, מחייבת הסכמת כל דיירי הבנין, הן מכח החוק והן מכח דין תורה, משום שדרכי הקנינים הם שחוזי המכר נעשים ע"פ חוק החוזים (ככל שאין חוזה מיוחד אחר, מה שלא קיים בדרך כלל).
אציין בנוסף, כי חצר מוצמדת כגון חצר לצד דירה בקומת קרקע, מותרת לכל שימוש ומטרה של בעל הדירה אליו מוצמדת החצר, אך אין לא רשות קנינית לבנות בה ללא רשות כל הדיירים, ולא זו בלבד אלא אפילו בניית פרגולה קבועה דינה כבניית אבן, ומחייבת הסכמת הדיירים. (לא שיש מצוה לרדת על הנשמה לבעל החצר..)

גם חלל שאין אליו גישה נוחה לכל הדיירים נחשב כשטח משותף לכל דבר וענין.
יחד עם זאת, זו לא סיבה להוציא את העיניים לדייר שרוצה להתרחב לשטח כזה, ובדרך כלל אינשי דמעלי נוהגים להשתוות בשמור לי ואשמור לך: כלומר, אחד יכול לבנות מהצד, אחד על הגג, אחד בחללים וכיו"ב, ולא צריך לבא על כל דבר לרב ולריב עם זולתו בגלל שיש לי "זכויות", מה שלצערנו קורה הרבה מאוד.. מה גם שישנם מורי היתר לעצמם שבטח יש להוא שם מליונים ולכן שיפריש מרוחיו לטובת שאר דיירי הבנין.. עד שלא יישאר לו לעורו שום רווח מההרחבה... והוא רחום יכפר עוון.

מקווה שהועלתי להבנת הענין, ואולי להפחית מעט מריבות..

[שמש]

אאל"ט אם רק לו יש גישה לשם הוא יכול לבנות (עם אישורים...) אבל צריך לשלם (הוא או הרשות) דמי איזון לשאר השותפים בשטח (השכנים).

[ארזי ביתר]

קודם כל- מה כתוב בחוזה?

אין התייחסות לעניין כלל ועיקר.

ישנה אקסיומה, והיא חוק בתים משותפים. בעבר נדפס בכל מדריך דפי זהב.
כל שטח המגרש עליו נבנה הבנין וכל שטח בנוי בבנין, שייך לכלל הדיירים בשווה, למעט דירות פרטיות - והחלק הפנימי של קירות החוץ (של הדירות הפרטיות), או שטחים שהוצמדו לאחת הדירות ע"י הקבלן - בטרם מסירת הדירות כולן לבעליהן.
משכך, כל שינוי או תפיסת בעלות, מחייבת הסכמת כל דיירי הבנין, הן מכח החוק והן מכח דין תורה, משום שדרכי הקנינים הם שחוזי המכר נעשים ע"פ חוק החוזים (ככל שאין חוזה מיוחד אחר, מה שלא קיים בדרך כלל).

כל מה שכתבת, לכאורה לא קשור לעניין. כאן מדובר בשטח שבמקרים רבים אף אחד בכלל לא יודע על קיומו. זה שטח סתום ועלום, שנמצא מאחורי קירות ביתי. איני כובש שום שטח מהשכנים, כיוון שבלא"ה אין להם שום גישה לשם, וגם לא תהיה להם בשום אופן שבעולם גישה לשם. לענ"ד, אין שטח זה שייך לדיירים כלל.

גם חלל שאין אליו גישה נוחה לכל הדיירים נחשב כשטח משותף לכל דבר וענין.

אין פה עניין של 'נוחות גישה', כי אם של גישה בכלל. אין לאף דייר גישה לשטח זה בשום אופן וצורה שיהיו. השטח סתום וחבוי מאחורי השטח הפרטי שלי [דירה/מחסן].

יחד עם זאת, זו לא סיבה להוציא את העיניים לדייר שרוצה להתרחב לשטח כזה, ובדרך כלל אינשי דמעלי נוהגים להשתוות בשמור לי ואשמור לך: כלומר, אחד יכול לבנות מהצד, אחד על הגג, אחד בחללים וכיו"ב, ולא צריך לבא על כל דבר לרב ולריב עם זולתו בגלל שיש לי "זכויות", מה שלצערנו קורה הרבה מאוד.. מה גם שישנם מורי היתר לעצמם שבטח יש להוא שם מליונים ולכן שיפריש מרוחיו לטובת שאר דיירי הבנין.. עד שלא יישאר לו לעורו שום רווח מההרחבה... והוא רחום יכפר עוון.

שפתיים ישק משיב דברים נכוחים. האם אין זה בכלל 'העמידו דבריהם על הדין'?!

א. אאל"ט אם רק לו יש גישה לשם הוא יכול לבנות (ב. עם אישורים...) ג. אבל צריך לשלם (הוא או הרשות) דמי איזון לשאר השותפים בשטח (השכנים).

א. אשמח לקבל מקור או סברא לכך.

ב. מה זה קשור לעניין? האם קבלת היתרי בניה מהרשות המקומית הוא נושא הלכתי? הבונה בלא היתר בנייה עובר על הלכה?

ג. לא הבנתי דבריך.

[שמש]

שינויים ברכוש המשותף ובזכויות הבניה (תיקון מס' 18) תשנ"ה-1995 (תיקון מס' 28) תשס"ח-2008
71ב. (א) על אף הוראות סעיף 62(א) סיפה, או סעיף 12(ב) לתקנון המצוי שבתוספת, רשאים מי שבבעלותם שלושה רבעים מהדירות ושני שלישים מהרכוש המשותף צמוד לדירותיהם, להחליט בדבר הוצאה של חלקים מסויימים מהרכוש המשותף והצמדתם לדירה פלונית, לשם בניה שמטרתה הרחבת אותה דירה, וכן להחליט בדבר חלוקת זכויות הבניה הנדרשות לצורך זה, ואולם, היה נושא ההחלטה כאמור הרחבת דירה פלונית אחת או יותר לשם בניית מרחב מוגן דירתי או מרחב מוגן קומתי, רשאים להחליט על כך מי שבבעלותם שישים אחוזים מהדירות.
(ב) לא תתקבל החלטה כאמור בסעיף קטן (א) אם יש בה כדי לפגוע בזכויות בניה יחסיות של כל בעל דירה להרחבה לפי סימן זה.
(ג) בעל דירה שהורחבה ייראה כמי שהסכים להרחבה דומה של כל דירה אחרת באותו בנין.
(ד) נתקבלה החלטה כאמור בסעיף קטן (א), חייב בעל דירה, שדירתו ניתנת להרחבה בשיעור יחסי העולה על חלקו ברכוש המשותף והמבקש להרחיבה, לשלם במועד החלטת ההרחבה, תשלומי איזון לבעל דירה שדירתו אינה ניתנת להרחבה או שההרחבה פחותה מחלקו היחסי ברכוש המשותף.
(ה) לא הגיעו בעלי הדירות להסכמה באשר לגובה תשלומי האיזון, יקבעו התשלומים על ידי שמאי מקרקעין, שימונה בהסכמה.
(ו) הוצאות השמאות יחולו על בעלי הדירות בהתאם לחלקם היחסי ברכוש המשותף, לפני החלטת ההרחבה.
(ז) לא תתקבל החלטת הרחבה שיש בה כדי למנוע מבעל דירה את האפשרות לבנות סוכה, אם נהג לעשות כן לפני ההחלטה.

[קו ירוק]

ישנה אקסיומה, והיא חוק בתים משותפים. בעבר נדפס בכל מדריך דפי זהב.
כל שטח המגרש עליו נבנה הבנין וכל שטח בנוי בבנין, שייך לכלל הדיירים בשווה, למעט דירות פרטיות - והחלק הפנימי של קירות החוץ (של הדירות הפרטיות), או שטחים שהוצמדו לאחת הדירות ע"י הקבלן - בטרם מסירת הדירות כולן לבעליהן.
משכך, כל שינוי או תפיסת בעלות, מחייבת הסכמת כל דיירי הבנין, הן מכח החוק והן מכח דין תורה, משום שדרכי הקנינים הם שחוזי המכר נעשים ע"פ חוק החוזים (ככל שאין חוזה מיוחד אחר, מה שלא קיים בדרך כלל).

כל מה שכתבת, לכאורה לא קשור לעניין. כאן מדובר בשטח שבמקרים רבים אף אחד בכלל לא יודע על קיומו. זה שטח סתום ועלום, שנמצא מאחורי קירות ביתי. איני כובש שום שטח מהשכנים, כיוון שבלא"ה אין להם שום גישה לשם, וגם לא תהיה להם בשום אופן שבעולם גישה לשם. לענ"ד, אין שטח זה שייך לדיירים כלל.

גם חלל שאין אליו גישה נוחה לכל הדיירים נחשב כשטח משותף לכל דבר וענין.

אין פה עניין של 'נוחות גישה', כי אם של גישה בכלל. אין לאף דייר גישה לשטח זה בשום אופן וצורה שיהיו. השטח סתום וחבוי מאחורי השטח הפרטי שלי [דירה/מחסן].

יחד עם זאת, זו לא סיבה להוציא את העיניים לדייר שרוצה להתרחב לשטח כזה, ובדרך כלל אינשי דמעלי נוהגים להשתוות בשמור לי ואשמור לך: כלומר, אחד יכול לבנות מהצד, אחד על הגג, אחד בחללים וכיו"ב, ולא צריך לבא על כל דבר לרב ולריב עם זולתו בגלל שיש לי "זכויות", מה שלצערנו קורה הרבה מאוד.. מה גם שישנם מורי היתר לעצמם שבטח יש להוא שם מליונים ולכן שיפריש מרוחיו לטובת שאר דיירי הבנין.. עד שלא יישאר לו לעורו שום רווח מההרחבה... והוא רחום יכפר עוון.

שפתיים ישק משיב דברים נכוחים. האם אין זה בכלל 'העמידו דבריהם על הדין'?!

דוקא יש בכל דברי התייחסות ישירה לשאלתך, אלא שנגיעה אישית מפריעה להבין את דברי נכוחה.
מחד, רצוי לדעת את המציאות החוקית וההלכתית, ומאידך לדעת איך מתמודדים.
שטח משותף, לא משנה היכן הוא ממקום, ואם יודעים עליו או לא יודעים עליו - מהתהום ועד הרקיע, שייך לכל השותפים.
בה במידה אפשר לבקש מהשכנים שיוותרו על שטח שבלא"ה אין ביכולתם למששו, ואף אחד לא ניזוק מזה.
לחילופין רב לא יטיל דמי איזון מוגדלים על שטח שכזה.
אפשר להגיע לפשרה עם השכנים, כגון שלא תפריע להם בבוא העת בעתיד, להרחיב באופן סביר בדירתם הם וכיו"ב.
הרבה הצלחה תמיד.

[מכון חכמי ספרד]

נמחק

[ארזי ביתר]

אפשר להיות ענייניים ולהפסיק לתקוף אישית? אנחנו לא ב'אספקלריא'...

איני חושב שיש שייכות לשכנים ב'חללים'. מישהו יכול להוכיח אחרת?

[מענה איש]

היה לי פעם התדיינות עם שכן בנוגע לאיזה נישה
ניגשנו לדיין ואותו דיין אמר לי שמבחינת החוק הבעלות על שטחים משותפים היא בעלות מהתהום עד לרקיע כך שאם החלל נמצא תחת הכניסה לבניין או שהוא בתחום קווי הבניין הרי הוא שטח משותף לכל השכנים וקירבה לחלל היא נפק''מ בעגלה ערופה...
הוסיף וסיפר לי שפעם כרו מנהרה בעומק ושיפו את הדיירים שגרים מעל המנהרה אף שהיא בעומק כמה של עשרות מטרים מתחת הבניין

[מאיר סובל]

תלוי אם יש טאבו לדיירים, או שעדיין לא.
אם יש טאבו אמור להיות רשום שם גבולות החצר לסביבותיה בתור רכוש משותף או מוצמד, וכל מה שרשום זה שייך קניינית למי שקיבל את זה בלי צורך להוכיח שלא כך.
אם אין טאבו לשכנים, צריך לראות מי ה"מרא קמא", קבלן או בעל מגרש, ולבדוק בחוזה אם זה נמכר או שוייר, ומי הבעלים של זה.
אין כזה דבר "הפקר" בקרקע פרטית.
אבל במקומות רבים מדובר בקרקע "מינהל" כלומר של המדינה. בעתיד זה אמור לעבור בטאבו על שם השכנים, וכעת אין עדיין רישום ולא חלוקת רכוש משותף. זה יכול להמשך עוד 15 שנים. כידוע ליודעים.
וזה לכם האות: במקומות אלו, הקבלן / היזם אינם חתומים על החוזים לבעלי הדירות, אלא המינהל.
הקבלן אינו המוכר, אלא הוא שימש כשכיר קבלן של המינהל לבנות וכשליח להשיג את הקונים ולהפנות אותם אל המינהל לשם רכישה. ולקבלן וליזם לא היו זכויות בקרקע כלל.

כאן השאלה היותר מעניינת, האם זה של השכנים? עדיין לא. של המדינה? יש כזו יישות בהלכה? ואם לא - הרי זה הפקר הנקנה ב"חזקה" נעל גדר פרץ וכו' וכמובן מי שצמוד לזה ואחרים אין להם גישה, רק הוא יוכל לקנות זאת. בשני תנאים, הא' שיעשה מעשה חזקה המועיל, והב' שיקדים את ההקנאה של זה כרכוש משותף לשאר השכנים.
עצם זה שזה קרוב, לא קונה לאותו שכן. והבטה בהפקר לא קניא. ואכן גם שכן רחוק יותר יכול לעשות קנין חזקה.

מקור: ספר "פסקי דין ירושלים" (פדי"ר) כרך ז' עמ' צח - קא. (נמצא באוצר).

שוב מצאתי בהנ"ל כרך י' עמ' קפ"ב תשובה מפורטת לשאלת פותח האשכול, המחלק בין חלל שתחת הבית, שזה שייך לכל השכנים, לבין חלל שלצד הבית ששייך לזה שצמוד אליו, בתנאים שכתב שם יעו"ש.

[ארזי ביתר]

תלוי אם יש טאבו לדיירים, או שעדיין לא.
אם יש טאבו אמור להיות רשום שם גבולות החצר לסביבותיה בתור רכוש משותף או מוצמד, וכל מה שרשום זה שייך קניינית למי שקיבל את זה בלי צורך להוכיח שלא כך.
אם אין טאבו לשכנים, צריך לראות מי ה"מרא קמא", קבלן או בעל מגרש, ולבדוק בחוזה אם זה נמכר או שוייר, ומי הבעלים של זה.
אין כזה דבר "הפקר" בקרקע פרטית.
אבל במקומות רבים מדובר בקרקע "מינהל" כלומר של המדינה. בעתיד זה אמור לעבור בטאבו על שם השכנים, וכעת אין עדיין רישום ולא חלוקת רכוש משותף. זה יכול להמשך עוד 15 שנים. כידוע ליודעים.
וזה לכם האות: במקומות אלו, הקבלן / היזם אינם חתומים על החוזים לבעלי הדירות, אלא המינהל.
הקבלן אינו המוכר, אלא הוא שימש כשכיר קבלן של המינהל לבנות וכשליח להשיג את הקונים ולהפנות אותם אל המינהל לשם רכישה. ולקבלן וליזם לא היו זכויות בקרקע כלל.

כאן השאלה היותר מעניינת, האם זה של השכנים? עדיין לא. של המדינה? יש כזו יישות בהלכה? ואם לא - הרי זה הפקר הנקנה ב"חזקה" נעל גדר פרץ וכו' וכמובן מי שצמוד לזה ואחרים אין להם גישה, רק הוא יוכל לקנות זאת. בשני תנאים, הא' שיעשה מעשה חזקה המועיל, והב' שיקדים את ההקנאה של זה כרכוש משותף לשאר השכנים.
עצם זה שזה קרוב, לא קונה לאותו שכן. והבטה בהפקר לא קניא. ואכן גם שכן רחוק יותר יכול לעשות קנין חזקה.

מקור: ספר "פסקי דין ירושלים" (פדי"ר) כרך ז' עמ' צח - קא. (נמצא באוצר).

שוב מצאתי בהנ"ל כרך י' עמ' קפ"ב תשובה מפורטת לשאלת פותח האשכול, המחלק בין חלל שתחת הבית, שזה שייך לכל השכנים, לבין חלל שלצד הבית ששייך לזה שצמוד אליו, בתנאים שכתב שם יעו"ש.

ייש"כ. תשובה כהלכה.

[קו ירוק]

דבר מעניין
התשובה המצוטטת, היא במקרים מאוד נדירים גם אם זה בעסקאות משולשות (מנהל אזרחי, חברה משכנת, משתכן) כמו מעבר לקו הירוק שהם 'כאילו' אדמות המנהל האזרחי, או ממש כאלו. ק"ו שזה נדיר באדמות מנהל קרקעי ישראל בתוך הקו הירוק. ולא נאריך בזה.
המפליא הוא היא התגובה שבאה בעקבותיה שזו 'תשובה כהלכה', כי ממנה ניתן להורות היתר.. כחה של קירבה אישית.
להלכה כבר העירו לפני כן: אין קרקע 'הפקר' וכל שטח של קבוצת משתכנים - יהיה אשר יהיה שייך לכלל השותפים.

[ארזי ביתר]

דבר מעניין
התשובה המצוטטת, היא במקרים מאוד נדירים אפי' במקרים של עסקאות משולשות (מנהל אזרחי, חברה משכנת, משתכן) כמו מעבר לקו הירוק שהם 'כאילו' אדמות המנהל האזרחי, או ממש כאלו. ק"ו שזה נדיר באדמות מנהל קרקעי ישראל בתוך הקו הירוק. ולא נאריך בזה.
המפליא הוא היא התגובה של פותח האשכול שזו 'תשובה כהלכה', כי ממנה הוא יכול להורות לעצמו היתר.. כחה של קירבה אישית.
להלכה כבר העירו לפני כן: אין קרקע 'הפקר' וכל שטח של קבוצת משתכנים - יהיה אשר יהיה שייך לכלל השותפים.

כבודו אפילו לא שם לב לשאלה שלי. העיקר לתקוף.

לתשומת לבך, אני מתגורר בביתר עילית. היא מעבר לקו הירוק. האדמות הם אדמות המנהל האזרחי.

[קו ירוק]

ההלכה היא גם מעבר לקו הירוק, וגם באדמות מנהל ממש כפי שציינתי. ואלו לא המקרים הנדירים שבהם יש היתר.
אמנם סגנון התשובה ההיא מסורבל, וכותבו מתאמץ לעייל פילא בקופא דמחטא, אבל גם הוא מדגיש:

בשני תנאים, הא' שיעשה מעשה חזקה המועיל, והב' שיקדים את ההקנאה של זה כרכוש משותף לשאר השכנים

ואני מניח שלא זו המקרה עליו נסובה השאל האשכול - בית חדש שלא גמרו לעשות בו חוזים עם כל הדיירים!

אולי נדגיש יותר, כי המספח לעצמו קרקע ללא רשות מפורשת מהדיירים או רובם כפי שמוסכם בחוק, הריהו עובר בארץ ישראל על שני לאוין: לאו דלא תגזול, ועל לאו לא תסיג גבול רעך. וכמובן יש בעיה עם כשרותו לעדות (אולי בשגג קל יותר)..

[מאיר סובל]

הרב קו ירוק,
אכן אתה צודק שלרב ארזי ביתר יש "נגיעות" בתפיסת השאלה ו/או התשובה.
אבל כמדומה מסגנון תגובתך נראה שלכב' ישנן לא פחות[!] "נגיעות" לאידך גיסא ממנו. מבלי שאני יכול לשער מה הן.

ויצויין כי למיטב ידיעתי בחוזים של המינהל לא רשום כלום לגבי רכוש משותף, רק על הדירה עצמה. א"כ לא היה עדיין קנין שטר על ס"מ אחד שמחוץ לדירה, וזה נשאר "של המינהל" עדיין.
ויעויין בספר שציינתי באריכות מהי הגדרת הבעלות של קרקע שרשום ע"ש המינהל.

[קו ירוק]

כבוד הרב מאיר סובל
כשרון לא מבוטל אני מוצא במי שהצליח למצא (על דרך כמדומה..) בדברי אלו והקודמים, או בסגנונן - נגיעות..
אינני יודע מהי 'מיטב ידיעתך', וכמה חוזי מנהל ראית מימך, ואם הנך מבין משמעותן.
מה שכתבתי אלו אקסיומות, הידועות לכל מי שמתמצא ולו מעט.
לא קיים חוזה משולש (מנהל/חברה משכנת/משתכן) שבו לא מופיע סעיף הכובל אותו לחוק בתים משותפים (גם אם זה מעבר לקו הירוק), ולא קיים חוזה שלא מצורף לו נספח של תסריט שטח ומגרש וכו'.
כל אלו יוצרים את המסקנות שכתבתי קודם.

[בברכה המשולשת]

לא קיים חוזה משולש (מנהל/חברה משכנת/משתכן) שבו לא מופיע סעיף הכובל אותו לחוק בתים משותפים (גם אם זה מעבר לקו הירוק)

ודאי שקיים, אם זה לא בית משותף... (כמו הבית שלי)
(ללא חוו"ד על עצם הדיון)

[קו ירוק]

אם אני יודע לקרא אותיות עברית, האשכול נסוב אודות מגרש משותף! ולא על קרקע 'מנהל' המוחכרת ליחיד. מה ענינו של בית פרטי לבית משותף?

[בברכה המשולשת]

אם אני יודע לקרא אותיות עברית, האשכול נסוב אודות מגרש משותף! ולא על קרקע 'מנהל' שלא הוחכרה למשתכנים. מה ענינו של בית פרטי לבית משותף?

בודאי, אבל כתר"ה הזכיר שאין חוזה משולש שאין בו הכפפה לחוק בתים משותפים, ועל זה הערתי שיש ויש (וכל זה לא על עצם הדיון באשכול אלא על ההערה הצדדית הזו)

[לענין]

אני לא עוקב מספיק אחרי הדיון, אבל צריך להדגיש.
א. הרבה פעמים החריגה היא כבר מתחת לכביש או לתוך ההר, מקום שלכו''ע אין לשאר הדיירים זיקה אליו. ומעתה יש לדון בתרתי, א' האם זה גזל מכלל הציבור תןשבי העיר וכיו''ב או שלהם זה לא אכפת. ב' בהנחה שעם תושבי העיר אני מסודר האם יש לדייר אחר מילה כשהיא, שהרי זה אינו שייך לרכוש המשותף.
ב. הייתי בדין תורה על תוספת בנייה שהפריעה לא' השכנים, כאשר הוא הביא מהחוזה שנחתם בעת הרכישה כי 'הדיירים לא יוכלו להוסיף שום תוספת ללא הסכמת כל הדיירים' והבי''ד פשוט התעלם מזה. הגרז''נ גולדברג, לתשומת לבכם.
ג. מש''כ קו ירוק שחצר מוצמדת א''א לבנות בה ללא הסכמה. אכן יש ב''ד שכך פוסקים, אך הגרז''נ פשיטא לי' שהיא של הבעלים לכל דבר כולל לבנות, כמובן רק עד הגובה של תקרתו.
ד. כדאי לעיין במשפט צדק בחלק החדש. בכל מקרה של מריבה כדאי לצאת לתב''ע חדשה, היכי דאפשר, והכל יצאו נשכרים.

[ישא ברכה]

בעז"ה


על פניו, לכאורה צודק הרב קו ירוק שאם השטח הוא חלק מהמגרש של הבנין, ואם החוזה הוא ששטח המגרש כולו שייך לכלל השכנים מלבד הדירות הפרטיות בפשטות השטח שייך לכלל השכנים. במידה והשטח אינו בכלל במגרש, א"כ הוא שייך לבעלים של העיר באופן כללי, מדינת ישראל/הציבור וכדו', ואז מי שלדידיה מותר לגנוב מהמדינה אין כאן מיחוש, ומי שסובר שאסור [וכן עניות דעתי] א"כ אין עצה ואין תבונה וצריך לבדוק איך היחס לזה בגורמי הממשל. במידה והמדינה איננה מתיחסת לשטח הזה בכלל ומבחינתה הוא אינו קיים מסיבות שונות, א"כ לכאורה זה שטח הפקר, והוא זכאי לתפוס את זה. [ואין כ"כ אופציה ששכן יקדים אותו].

אולי אולי יש סברא שגם אם זה בכלל המגרש, היות ולכל השכנים אין שום יכולת שימוש במקום ההוא מחמת הצורך לעבור בתוך השטח הפרטי, יתכן וזה עצמו סיבה לאיבוד הבעלות. אבל כמדומני סברא זו איננה נכונה מגמ' ומסברא

[קו ירוק]

ג. מש''כ קו ירוק שחצר מוצמדת א''א לבנות בה ללא הסכמה. אכן יש ב''ד שכך פוסקים, אך הגרז''נ פשיטא לי' שהיא של הבעלים לכל דבר כולל לבנות, כמובן רק עד הגובה של תקרתו.
ד. כדאי לעיין במשפט צדק בחלק החדש. בכל מקרה של מריבה כדאי לצאת לתב''ע חדשה, היכי דאפשר, והכל יצאו נשכרים.

ג. לדידי פשיטא לי שהגרז"נ לא אמר דבר שכזה. יש חוק וזה כסיטומתא וכו"ע קיבלו עלייהו, וזו ההלכה. אולי נגדיר זאת גם מזוית אחרת: כל בינוי המצריך רשיון בניה, וזה כולל פרגולה קבועה, נחשב כבניה ונחשב כניצול אחוזי שטח בניה במגרש!

ד. בכל מקרה כדאי לא להכנס למריבה.. לא ראוי שדיירים יהיו צרי עין גם אם מצד ההלכה מתאפשר להם, ולא ראוי שאדם ינצל את שכניו שלא בצדק..
תב"ע חדשה, 10,000-12,000 $ ועבודה של שנה לפחות, ביני ובינך מהי...

שתי מקרים המראים את המבט האנוכי:
א. דייר קנה מהקבלן (חברה משכנת) דירת 40 מ"ר בקומת קרקע-מינוס, והרחיב את דירתו בעוד 40 מ"ר בחלל הבנין, בלא רשות השכנים (ליכא חזקת תשמישים בקרקע ציבור ושותפין). לימים שכן בקומה עליונה רצה לבנות בגג, ואז בא וביקש השכן הנ"ל דמי איזון גבוהים.. (והוא היה השכן היחיד מתוך 28 דיירים שביקש, ועוד ביקש בין 20,000-30,000....)
כאשר נשאל ע"י הרב הבורר הרי גם אתה ניצלת שטח לא שלך, השיב זה שלי כי זה לידי והוא לא יכול להשתמש.. ההחלטה היתה שההוא לא מגיע לו כלום.

ב. דייר שפרץ יציאה נוספת מחצר דירת קרקע שלו אל תוך הכניסה הצרה לבנין משותף, ויצר ריבוי דיורים/מעברים המפריעה לדרי הבנין, ביקש למנוע משכן לעשות יח"ד על הגג, כי מרבה לו דיורים, לטענתו הרי זה זוגות צעירים מי שומע אותם, השיב לו אבל אם זה יהיה זוג שלא מספיק מתלבשים בצניעות (כמובן מדובר בציבור חרדי למהדרין)..
לטענתו הרי גם אתה יצרת ריבוי דיורין לתוך הכניסה, השיבו אבל זה חצר שלי, רק עשיתי פתח.. עוד לא היתה החלטה

[אש משמים]

שאלתי איזה דיין בעניין ה'חללים' והפנה אותי לספר חדש (יחסית) 'מפנקס בתי הדין' או שם דומה, אם יש למישהו גישה לספר אולי יאיר עינינו בנאמר שם, ייש"כ.

[מאיר סובל]

מפנקס בית הדין אינו ספר שנמכר בחנויות ולא מצוי בידי יחידים,
מדובר בחוברת מצויינת לעילא ולעילא מבית הדין של ביתר, בכריכה רכה, נתרמה לבתי הכנסיות ברחבי הריכוזים החרדים.
הרבה בתי כנסיות שאין להם ספריות עשירות לא מצאו לה מקום וכבר אי אפשר למצוא בהם את החוברת.
כתושב ביתר, הרב ארזי ודאי יוכל להשיג את החוברת.

[ארזי ביתר]

מפנקס בית הדין אינו ספר שנמכר בחנויות ולא מצוי בידי יחידים,
מדובר בחוברת מצויינת לעילא ולעילא מבית הדין של ביתר, בכריכה רכה, נתרמה לבתי הכנסיות ברחבי הריכוזים החרדים.
הרבה בתי כנסיות שאין להם ספריות עשירות לא מצאו לה מקום וכבר אי אפשר למצוא בהם את החוברת.
כתושב ביתר, הרב ארזי ודאי יוכל להשיג את החוברת.

ראיתי אותה בעבר בכמה בתי כנסיות. מקווה שאמצא אותה בקרוב.

האם מאן דהוא בקשר עם המחבר, ויכול לבקשו להעלותה ה'אוצר'ה?

[מאיר סובל]

הוא בעה"ב המכשיר של אינטרנט אתרוג, מי שיש לו קשר לקוח לאתרוג יכול אולי דרך זה להגיע לרב ולבקשו.