התבוננתי אתמול בערב ת"ב, דלמעשה מכיון שיש איסור לימוד תורה מחצות, א"כ נמצא שיש זמן שבכל העולם אסורים בלימוד תורה, וא"כ מה נעשה עם יסודו המפורסם של הנפה"ח בשער ד' פכ"ה דאם יהיה רגע אחד שהעולם פנוי מתורה מיד יחזור לתוהו ובוהו, (ולפי"ז יש שבי' שלכן אין הזמן שווה בכל העולם שבעת שישנים במקום אחד ערים במקו"א,[ואמנם לבי' מרן הגראי"ל שליט"א דסגי בקיום המצוות לק"מ, אך כבר חלקו בתוקף רבים וטובים] ומיד תפסתי א"ע שזה קו' של הבל, דהרי יש את הדברים המותרים אף בת"ב ולק"מ.
אך התעוררתי לפי"ז דמאוד מסתבר לפי"ז דהלימוד בדברים המותרים בת"ב הוא חיוב ולא רק היתר ללמוד בהם, דאם הקב"ה העמיד את הבריאה במצב שתלויה כל הזמן בלימוד התורה מסתבר שהחיוב ת"ת קיים בכל העת הזו,[ואם גם בת"ב היה המצב שבכל רגע יש מקום שאין את האיסור ת"ת א"כ יש כל הזמן מקום שיש בו חיוב ת"ת ובמקום ששם יש את האיסור א"כ שייך שאין חיוב ללמוד את הדברים המותרים, אבל מאחר שיש זמן שבכל העולם יש איסור לימוד תורה א"כ מסתבר שיש חיוב לימוד הדברים המותרים]. ואמנם ודאי שאינו מוכרח אך נ"ל שהוא מסתבר מאוד ואשמח לשמוע דעת האריות שבכאן.
[ויש שיטענו (בבתי מדרש מסויימים....)לפי הנ"ל, שיש חיוב לימוד בדברים המותרים מצד הצלת העולם(לא תעמוד על דם רעך"- ואולי הוי סרך של איבוד עצמו לדעת אם לא ילמד)-- וכמובן שזה אינו דלא שנא ת"ב מכל השנה, דודאי אין חיוב ת"ת מצד חשש שהוא היחיד שלומד באותו הזמן והוא מציל העולם, ורק כ' בנפה"ח שזה סיבה שיתלהב לב האדם ושיתמלא ליבו אימה וחרדה ללימוד התורה].