הודעהעל ידי דורשי יחודך » ה' פברואר 18, 2021 9:16 am
בגמרא מבואר שפירוש "יטול על שלחנו" הוא שצריך להפסיק, וכפי שכתבו מקודם.
ויש להעיר לפ"ז כמה הערות:
א] מדוע שנה התנא דין זה בלולב דוקא, והלא נפק"מ גם כן במצות תקיעת שופר, אם לא היה לו שופר והתחיל לאכול, שצריך להפסיק כדי לתקוע.
ואף שבא בדרך לא שייך כ"כ בר"ה, וכמ"ש בגמרא שהמשנה דיברה על חוה"מ, הרי משכח"ל גם בלי בא בדרך, שלא היה לו לולב, וכפי ששנינו מי שלא היה לו שופר והתמנה לו שופר תוקע ומריע ותוקע.
ב] לשון המשנה "לשיכנס לביתו" צריך ביאור מאד, מאי שייטיה הכא.
ג] למה לא שנה התנא "מי שהתחיל לאכול ונתמנה לו לולב, מפסיק ונוטל" וכלשון המשנה בשבת ששנה "מפסיקין לק"ש" כו'. לשון יטול על שולחנו אומר דרשני.
ולולא דמסתפינא טובא מחברי הפורום, הו"א, בדרך "פשוטה של משנה" שלמקצת מרבותינו מותר להציע אפילו כשלא מסתדר עם הגמרא, שפשט המשנה לא מיירי באיסור אכילה לפני לולב (שזה כבר מבואר במשנה בשבת לגבי ק"ש, ודין לולב כדין ק"ש). אלא שמצות לולב היא משום שמחה וכמ"ש "ושמחתם לפני ה"א." ולפיכך נוטלין את הלולב בהלל, וכמ"ש בחידושי מרן רי"ז הלוי עה"ת, שהלל הוא משום שמחה וכמ"ש הרמב"ן, ושמחת הלולב מתקיימת על ידי אמירת ההלל עמו.
ויש ראשונים שסוברים שאין נענועים אחרים לפני ההלל, בשעת ברכה, אלא אך ורק בשעת ההלל, כי כך נוטלים את המינים.
ומעתה זה שלא היה לו לולב בשעת ההלל, כיצד יקיים "ושמחתם" עם המינים. וסתם כך ליטול אותם אין לזה כ"כ משמעות. ולכן צריך ליטול בשעת קיום שמחת יום טוב, שהוא בשעת סעודה, או עכ"פ בתחילת הסעודה, שזה זמן שמחה. וזהו דקאמר התנא "לכשיכנס לביתו - יטול על שולחנו!"