האם הקב"ה מקיים את מצוות התורה? לבטח זכורים אנו מכל מיני מאמרי חז"ל שאמנם כן, מקיים הוא את המצוות. להלן נראה שאין הדברים פשוטים ומוסכמים כל כך, ואינם נהירים וברורים כל הצורך.
פריקה וטעינה
נתחיל דווקא מעניני הפרשה: כתיב: עזב תעזב עמו.
מובא בשם רבינו הגר"א, אמר רבי שמעון בן לקיש יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו. ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, שנאמר ה' לא יעזבנו בידו.
פירש הגאון זצוקללה"ה, שהקב"ה מקיים בזה מצוות עזוב תעזוב. דאמרינן במשנה (ב"מ לב,א) פרק וטען פרק וטען אפילו ארבעה וחמשה פעמים חייב שנאמר עזוב תעזוב. הלך וישב לו ואמר, הואיל ועליך מצוה אם רצונך לפרוק פרוק פטור שנאמר עמו. וזהו אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, שהוא משתדל בכל כוחו להתגבר נגד היצר, ואינו חסר לו רק שהקב"ה יעזור לו, אז ה' לא יעזרנו בידו, דהיינו שהקב"ה יקיים עזוב תעזוב לו. (לוית חן מר"ח אליעזר זליג מורגנשטרן, מו"צ ור"מ דמינסק).ׂ
מצינו שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד. בספר גבורות שלמה מהגאון מהר"ש קלוגר מאמר ג' לסוכות, וז"ל: וכן בדין דמה שהקב"ה עוזרו הכל מד"ת מדין פריקה וטעינה דהוי המצוה עזוב תעזוב עמו וכו', וקיי"ל בשו"ע דאם בעל החמור הלך לו אינו מחויב לפרוק, ה"נ אם האדם מתגבר על יצה"ר הקב"ה מסייעו, אבל אם בידו לכבשו ואינו עושה אין הקב"ה מסייעו.
כיוון לזה מדעתו גם הגאון העצום ר' יעקב קנטרוביץ בספרו הגיונות יעקב תו"מ דרוש לאבות, ועוד מחברים בני זמנינו.
רעיון קצת דומה מצינו בספר דברי מהרי"א (למהר"י אסאד, תהילים י) שנתקשה, לפי מה דאיתא בגמ' פסחים קיג,ב דמצוה בשונא, למה אין הקב"ה מקיים מצות פריקה אפילו אין עושין רצונו של מקום.
ומיישב לפי דברי הגמ' בב"מ לג,א: כי תראה יכול אפילו מרחוק ת"ל כי תפגע דווקא מקרוב. ואיתא בר"ה לא,א דכשחרב ביהמ"ק הפריש הקב"ה שכינה מן הארץ ונטע אהלה בשמי שמים, וכיון שבעוה"ר הקב"ה רחוק מאיתנו אינו צריך לקיים מצות פריקה. וזהו שאמר דוד המלך: 'למה ה' תעמוד מרחוק', ולכן 'תעלים לעיתות בצרה' שאינו מחויב לקיים מצות פריקה.
שביתת עבדו
מתוך דברי הגה"ק בעל ההפלאה בספר פנים יפות בפרשה זו עה"פ 'למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך' למדנו, שבשמירת שבת ששומרים ישראל גורמים שהקב"ה מקיים מצוות שביתת עבדו שהקב"ה מקיים כל התורה וישראל הם עבדיו, יעו"ש.
מאמרי חז"ל
והנה הדברים בשורשם בדברי חז"ל.
איתא בשמות רבה (ל,ט): מעשה בר"ג ור"י וראב"ע ור"א שהלכו לרומי ודרשו, אין דרכיו של הקב"ה כבשר ודם, שב"ו גוזר גזירה והוא אינו עושה כלום, והקב"ה מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות ולשמור, היה שם מין אחד, אמר אין דבריכם אלא כזב וכו', למה אינו משמר את השבת. אמרו לו, רשע שבעולם, אין אדם רשאי לטלטל בתוך חצירו בשבת, והעליונים והתחתונים חצירו של הקב"ה.
וראה עוד בדומה לזה בפסיקתא רבתי פרשה כג שהשיב כן ר"ע לטורנוסרופוס הרשע.
ומצינו עוד כמה מאמרי חז"ל המורים על כך שהשי"ת מקיים את מצוות התורה.
איתא בברכות (ו,א): מנין שהקב"ה מניח תפילין שנאמר נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו וכו' ובזרוע עוזו אלו תפילין שנאמר ה' עוז לעמו יתן וכו'.
ושם בסמוך (ז,א) איתא: מנין שהקב"ה מתפלל וכו'.
ובירושלמי ר"ה (א,ג) איתא: ושמרו את משמרתי אני ה', אני הוא ששמרתי מצותיה של תורה תחילה.
במצוות דרבנן
יתר על כן שמענו בדברי חז"ל אף לענין קיום מצוות דרבנן ע"י הקב"ה.
בפסיקתא פיסקא דחנוכה (פ"ג) וכן במדרש תנחומא פר' נשא (כג) איתא: לא יאמר אדם איני מקיים מצוות זקנים הואיל ואינן מן התורה, אלא כל מקום שהם גוזרים עליך קיים, למה, שאף עלי הן גוזרין. תדע לך שהרי יעקב בשעה שבירך מנשה ואפרים מה כתוב שם, וישם את אפרים לפני מנשה, עשה את הקטן קודם לגדול. וקיים הקב"ה גזירתו, אימתי, בקרבנות הנשיאים שהקריב שבט אפרים תחילה שנאמר ביום השביעי נשיא לבני אפרים, וביום השמיני נשיא לבני מנשה.
בדברי ראשונים
מאידך בדברי הראשונים מצינו קצת סתירה לזה.
בר"ה ל,ב מבואר דבית המקדש השלישי אפשר שיהא נבנה בלילה. והקשה רש"י ד"ה לא צריכא, שהרי מפורש בשבועות טו,ב שאין בנין בית המקדש אלא ביום דכתיב וביום הקים את המשכן. והראב"ן שם תירץ, וז"ל: והא דאמר אין בנין בית המקדש דוחה יו"ט ואין בנין בית המקדש בלילה, היינו בבנין בשר ודם שיש לו לשמור גזירותיו ומצוותיו של הקב"ה, אבל הקב"ה הוא צוה ולא מצווה.
בדעת זקנים מבעלי התוס' בריש בשלח הקשו היאך אמר ה' שיחנו על הים לפני בעל צפון, והא אמרינן בסנהדרין סג,ב: אסור לאדם לומר לחבירו המתן לי בצד ע"ז של פלונית. וכתב בזה"ל: ולי נראה דדווקא לאדם אבל להקב"ה לא שהרי מצינו שהקב"ה יושב ודן את כל העולם אפילו בשבת, ואפילו בר"ה ויום הכיפורים אע"פ שלישראל אסיר.
הרי שנקטו בפשיטות שאין הקב"ה מקיים את מצוות התורה.
בספר אבודרהם בפי' תפילת מנחה של שבת, מצינו מעין פשרה בענין זה, וז"ל: יכירו בניך ידעו כי מאתך היא מנוחתם, ר"ל גם אתה רוצה שיכירו בניך שמצוה זו של שבת אינה כשאר מצוות שהרי כשאמרת לא יהיה לך אלהים אחרים, לא תשא, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא צוית למען יעשו כמוך, אבל מנוחת שבת היא למען יעשו כמוך שנאמר ושמרו בנו ישראל את השבת וגו' ביני ובין בני ישראל וביום השביעי שבת וינפש. נמצא שעל כן ציונו במצות שביתה להודיע כי מנוחתו היא מנוחתינו.
ולכאורה חלוקה זו בין שמירת שבת לשאר המצוות, מיישבת את דברי הראשונים שהקב"ה אינו מקיים את המצוות, עם דברי המדרשים לענין שמירת שבת ע"י הקב"ה. ועדיין אין די בזה ליישב דברי הגמ' בברכות והירושלמי.
דברי האחרונים
דבר נפלא מצינו בצל"ח ר"ה כט,ב שהקשה מדיליה קושיה זו של בעלי התוס', היאך בי"ד של מעלה דנין בר"ה, הא תנן דאין דנין בשבת ויו"ט. ותירץ שמצוותו בכך. ושוב הקשה דבר"ה שחל להיות בשבת אין מצוותו בכך לדון בשבת דווקא, ולמה דנין. וכתב דבאמת בר"ה שחל להיות בשבת אין הבי"ד של מעלה דנין משום שאסור לדון בשבת דיני נפשות, אלא הקב"ה בעצמו דן יחידי לבאי עולם.
בשו"ת חת"ס ח"ו ליקוטים סי' צח שהקשה על מה שעבר הקב"ה עם מרכבתו ליד משה וכרת עמו ברית על י"ג מידות של רחמים, והרי יש בזה איסור יציאה מחוץ לתחום, ותירץ דהקב"ה הוא מקומו של עולם ואין כאן שינוי ממקום למקום.
בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סי' קיא) כתב שידוע במדרש שהקב"ה מקיים מצוות התורה, ולפי"ז קשה בהא דאיתא בב"ב עד,ב עה"כ ויברא אלקים את התנינים הגדולים זהו לויתן זכר ונקבה, ואלמלא נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו, מה עשה הקב"ה סירס את הזכר והרג את הנקבה וכו'. וקשה הלא איתא בשבת קי,ב דאסור לסרס, והיאך עשה כן הקב"ה. ויעו"ש מש"כ בזה.
כמובן תמכתי יתדותי ב'אוצר' החכמה, ומענה לשון אשאלה ממעלתכם הרמה.