מדברי המדרש ויק"ר לכאורה מוכח שאכן אינו צריך לטרוח:
מעשה באדם אחד שהיה יושב ודורש, ואמר: "אין לך כל שערה ושערה, שלא ברא לה הקב"ה גומא בפני עצמה, כדי שלא תהא אחת מהן נהנית מחברתה".
אמרה לו אשתו: "ועכשיו אתה מבקש לצאת לתור פרנסתך?! שב ובוראך ידאג לקיומך, כשם שדאג לפרנס כל שערה ושערה משערות ראשך, וברא אותה באופן שיהא לה מקור חיות ייחודי משלה". שמע לה, ישב במקומו, והקב"ה סיפק לו את פרנסתו בלא שטרח להשגתה.
האם ישנם עוד מקורות לכך?