אולם ראה זה חד'ש מצאתי אשר לא היה לעולמים (עכ"פ לי לא ידוע חבר לפירוש זה) בספר מלל לאברהם להגאון המקובל רבי אברהם אנקאווא ליוורנו תרל"ה/ירושלים תשנ"ו
ויתפרו עלי תאנה ויעשו להם חגורות: הנה יש לדקדק למה לא עשו כ"א חגורות ולא מלבוש אחר לכל גופן ועוד מהיכן הי"ל מחט לתפור העלים.
ואמרתי לקו"ד בהקדים מ"ש הש"ס מפני מה אצבעותיו של אדם משופות כיתדות כדי שאם ישמע דבר שאינו הגון יכוף אליה לתוכה, וע”ז קשה למה לא שאל על שאר איבריו מפני מה וכו' כי אם על האצבעות דוקא, ועוד בזמן בריאת האדם עדיין לא חטא ולא היה יצ”הר בעולם ומי הוא המדבר ל”הר שאינו הגון כדי שישמענו, ואם מעיקרא נברא כן ע”ש סופו שעתיד לחטוא, הרי הדבר קשה לכאורה שנבראו בו מתחלה איברים המורים דמוכרח לחטוא ואיך יענש ע”ז, ומכח זה מוכרחין לתרץ דקבלה היא ביד רז"ל שמתחלת ברייתו היו אצבעותיו רומזות למחט ואחר שחטא נשתנו להיות כיתדות, וע”כ לא שאל אלא על האצבעות שנשתנו, והשיב לפי שחטא ויש יצ”הר בעולם ואם אין רצונו לשמוע יכוף האליה לתוכה ולא יזיקנו.
מלבד נדירותו של פירוש זה, לא זכיתי אני הקטן להבינו כלל. כי מה יועיל להם שאצבעותיהם דומים למחטים אם מחוברות הן לגוף האדם, והלא כדי לתפור צריך להכניס ולהוציא המחט בכל פעם?