מחלוקת ראשונים ואחרונים אי תליא מילתא בעיקר הברכה על מה נתקנה או אם החתימה עולה על כל מה שכלול בברכה ובעיקר דמילתא יש לעורר, דהנה בפרישה (סימן רלו ס"ק ה) כתב,
ויש מקשים שכאן אמר שנתקנה ברכת אמת ואמונה על הגאולה שעברה ולעיל סימן ס"ו כתב וז"ל ותקנו לומר אמת ואמונה ערבית על הגאולה שלעתיד שאנו מקוים ומאמינים שיקיים לנו הבטחתו וכו'. ונראה לע"ד דלא קשה מידי דודאי נתקנה על שעבר שכן נוסחה מוכיח עליה, אלא שתיבת אמת ואמונה נתקן לרמז שאנו מאמינים בו שכמו שגאל אותנו ממצרים כן יגאלנו לעתיד מיד שונאינו.
הרי מבואר בדברי הפרישה, דבאמת אין שום ספק שמטבע גואל ישראל עולה על ברכת אמת ואמונה, בשגם כלול בזה גם הגאולה שלעתיד, אלא שהנידון בדברי רבא אינו מה כלול בברכה, אלא על מה עיקרה נתקנה, והברכה של ק"ש נתקנה על גאולת מצרים, ואף שבודאי כלול בה גם האמונה בגאולה העתידה .
וכבר הקדימו ביסוד זה הרשב"א בחידושיו לברכות (יא, א) בעמדו על דברי הירושלמי שמביא שם אודות ברכת אשר גאלנו, וז"ל,
ובודאי יש בנוסח אותה ברכה הזכרת שעבר והבא, דאשר גאלנו הוא לשעבר וכן ה' אלהינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים ונאכל שם מן הפסחים הוא להבא ונמצאת הראשונה פותחת ואינה חותמת והשניה חותמת ואינה פותחת, ובודאי שהיה יכול להקשות על זה שאם כן היה לו לחתום בה גואל ישראל ולא לחתום גאל ישראל ולא דק, אי נמי כיון דעיקר ברכות אלו משום גאולה ראשונה ואגב גאולה ראשונה הוא דמברכין ומבקשים על העתיד חותם גאל שהיא היא העיקר כאן.
הרי דהרשב"א מתחילה מצדד שנידון חתימת הברכה מיירי על כל מה שכולו בברכה, ואילו סוף מסקנתו נראה שאזלינן בתר עיקר הברכה על מה נתקנה, וזה פשוט שברכת אשר גאלנו נתקנה ביסודה על גאולת מצרים.
לעומת זאת, במגן אברהם בהקדמה לסימן רלו הביא דברי הב"ח הנ"ל, וכתב,
ומיהו בספ"ק דברכות פירש"י דוקא שחרית קאי על גאולה שעברה, אבל גאולה דערבית קאי גם על לעתיד דכתיב להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות ע"ש וא"כ אין לזוז מהמנהג.
ונראה דהמג"א והט"ז קיימי בחד שיטתא דרבא דין עיכוב קאמר, ולא מיירי בביאור המטבע שתקנו חכמים לכתחילה, אלא בא לומר דין עיכוב שלשון גאל לא עולה יפה בתפילה, ואילו במקומות שיש גם מענין גאולה העתידה, לא איכפת לן על מה נתקנה עיקר ברכה, ולכן מסיק כוותיה דבמערבית של ברכת ק"ש אין לשנות מן המנהג לומר מלך צור ישראל וגואלו.
מאידך, בשיטת הרשב"א והפרישה מבואר היטב שהנידון הוא ביחס לעיקר תקנת הברכה ומטבע חתימתה, ובזה שפיר יש לומר דרבא לאו דין עיכוב קאמר אלא דין לכתחילה, וכמו שיתבאר.
והרחבת דברים בכיוון זה מצינו בדברי התבואות שור בחידושי בכור שור בפסחים שם שכתב על דברי הט"ז, וז"ל,
ומה אעשה דלענ"ד לא קשה מידי דהא ודאי איכא כמה בקשות בפיוט מערבית דברכת אמת ואמונה עיין שם ואפי' בגוף הברכה נמי נזכר על העתיד דקרא כי פדה ה' את יעקב וגאלו וגו' הוא כתוב על גאולה העתידה וכן בברכה שאחר ק"ש דשחרית יש בקשה לעתיד והוא נוסח צור ישראל קומה וכו'. אלא דרבא לשיטתיה דס"ל דמ"מ החתימה צריכה שתהיה דוקא על עיקר תיקון הברכה כמ"ש רבא לקמן עמוד זה בפלוגתא דסבי דפומבדיתא וסבירא ליה לרבא דבשבת ויו"ט בצלותא מקדש ישראל כו' מטעם דזיל בתר עיקר אלא דאנן קיי"ל כסבי דפומבדיתא דא"צ למיזל בתר עיקר וגם רבא בעצמו חזר בו אח"כ וא"כ לא קמה גם הא דאמר רבא הכא ויכול לחתום להבא אם אמר בברכה איזו בקשה להבא אף על פי שהבקשה טפילה ואינה עיקר הברכה ושפיר אמרינן כן במערבית, ודו"ק.
ולפי דברי הבכור שור היה נראה לומר דזה ודאי שלשון גואל קאי על לשעבר וגם לעתיד, וזה עולה יפה גם בברכת ק"ש ובהלל, אלא שלכתחילה נוסח הברכה נתקן שיחתום בלשון גאל ישראל, כי עיקר הברכה נתקנה על לשעבר. ומעתה יש לדון טובא בשיטת רבא אי שינה ממטבע ששינו חכמים יצא ידי חובתו בדיעבד או לאו.