1. ראובן עושה אירוע באולם, הוא השקיע כסף ומאמצים כי ידע שיבואו אורחים נכבדים שימלאו את הכספת ותהיה לו גם הכנסה ולא רק הוצאה. כמובן שעד לשעת האירוע אי אפשר לדעת בוודאות מי יבוא וכו' וכמה יכנס וכו'. עכשיו השאלה היא - איך מתייחסים להכנסה שהתקבלה מהצ'קים וכו' לענין כספי מעשרות. האם צריך להפריש רק מהרווח הנקי (לדוגמא: הוציא 6 אלף ונכנס 7 אלף, צריך לתת לצדקה 100 ש"ח), או שבעצם כל פרוטה שנכנסה היא רווח שהרי לא היה אפשר להיות בטוח בקיומה [ובפרט בבר מצוה, שבה הרבה מביאים ספרים ולא כסף!] ואם כן היא בגדר נתינה מחודשת (ובדוגמא הנ"ל צריך להפריש 700 ש"ח), או שנמצא איזה דרך ממוצעת (כגון שההשערה מראש היתה שיכנס רק 4 אלף, ואם כן כל מה שנכנס יותר מכך הרי זה בבחינת 'רווח' וצריך להפריש 300 ש"ח).
2. נניח שנקבל לעיקר את הסברא שצריך להפריש רק מהרווח הנקי בלבד. כיצד מתייחסים להכנסה שנכנסה בלי קשר ישיר לאירוע. לדוגמא: הוציא 6 אלף על האירוע. למעשה נכנסו רק 5 אלף. אמנם איזה שכנה ישישה שהוזמנה לאירוע ולא הגיעה מחמת חולשתה באה ונתנה עוד אלף ש"ח. האם אלף ש"ח נחשבים כקשורים לאירוע, ואם כן לא היה כאן שום רווח נקי כי הוציא 6 ונכנס 6, או שאלף שקל אלו הם מתנה בפני עצמה לכבוד השמחה וכו', ואין לצרפם להחשבון הנ"ל וממילא צריך להפריש מהם 100 ש"ח לצדקה.
3. אחד מידידיו של ראובן הכניס בכספת צ'ק נכבד. למעשה, ראובן קצת 'כועס' על הצ'ק הזה, שכן אותו ידיד טרח הרבה בגופו לצורך עזרה לראובן בהכנה לאירוע, ואם כן סבור ראובן שדי בכך שהידיד טרח בגופו ולא מתאים שיתן השתתפות גם בממונו. למעשה מגלה לפתע ראובן שהצ'ק לא חתום! כלומר, אותו ידיד מילא בקפידה את הצ'ק אך שכח לחתום. ראובן שמח על כך כמוצא שלל רב וממהר לקרוע את הצ'ק. האמנם נכון לעשות כן, או שיש בזה איזה שמץ של 'גניבת דעת' וכדומה?