וזכורני שלא היה מקפיד אם לא היה מתפלל ק"ש של שחרית כוותיקין, אפי' אם עמד קודם עמוד השחר כגון בסליחות או מר"ח אלול עד סליחות.
כלומר היה נוהג להשכים בכל חודש אלול. הגם שלמנהג אשכנז אין מתחילין בסליחות אלא בראשון שלפני ר"ה, כמ"ש בלקט יושר (עמוד קיח אות א).
ועיין סימן תקפא ס"א וביאור הגר"א שם.
אולם י"ל בפשטות שטעמו שהשכים, כדי לנגן בברוך שאמר, כמפורסם מ"ש בלקט יושר (עמוד טז אות ב) "כי הגאון ז"ל הוי מנגן מר"ח אלול בחול עד אחר יוהכ"פ בברוך שאמר כמעט שעה אחת", ועוד שם (עמוד יז אות ד) "והיה מנגן בברוך שאמר כנגד ג' חלקי שעה, לבד שאר מזמורים שלא אמר במהירות, ולא חש למהר".
ומהאי טעמא היה משכים בכל חודש אלול.
ראה עוד בלקט יושר (עמוד קכ אות ד):
נחזור לתשובה, מר"ח אלול ואילך יתחיל בזריזות ובזהירות, כי אז שלושים יום קודם יום הדין, זמן בית דין שלושים יום (בבא מציעא קיח.), ותוקעים כדי להזהיר בתשובה, לבקש זכיותיו ליום הדין. אלול מלשון ויאללון תרגום של ויתורו (במדבר יג ב). ע"כ.
ובלקט יושר (עמוד קכט אות א):
ב'יום קודם ר"ח אלול, היה טובל את עצמו בצנעה. מראש חודש אלול עד אחר יוהכ"פ, היה הולך לביהכ"נ בשחרית בהשכמה מיד אחר קריאת השמש, לבד בשבתות. וזכורני שהתחיל ביום שני שהוא ר"ח. וזכורני מר"ח אלול עד אחר יוהכ"פ לומד לפעמים השעה שלו קבלה וסגר הדלת בעדו.