שמעתי מאאמו"ר שליט"א להעיר בלשון התפילה, דלכאורה ה"ל למינקט ויראה וישמע ואח"כ וירצה, שאחר שהקב"ה ראה ושמע זכרוננו וכו' נרצה לפניו, ומהו שנכנס 'וירצה' באמצע בין הראיה לשמיעה.
והראה לדברי האבודרהם (סדר תפילות לפסח) המחודשים, וז"ל, ואם נאמר יראה הייתי אומר יראה אבל לא ירצה לפיכך אמר ירצה. ואם נאמר ירצה הייתי אומר ירצה אבל לא ישמע בעולם שנרצה לכך אמר ישמע.
הרי שאינו מתפרש כפשוטו שישמע לפני הקב"ה זכרוננו אלא שישמע בעולם שנתרצה לנו.
[וצ"ע טובא שאין הדברים עולים בקנה אחד עם תחילת דברי האבודרהם: ישמע על שם וישמע אלהים את נאקתם].
ובספר החיים (לאחי המהר"ל, ספר סליחה ומחילה פרק ב) ביאר "יעלה ויבוא ויגיע וכו'" כי מתחילה יזכה שיעלה ויבוא לשלום עד מקום בית המלך שלא יקרהו אסון על הדרך ואח"כ מבקש שלא יהיו לו מונעים שיעכבוהו לכנוס ולהגיע עד אל חצר המלך וזהו ויגיע, אח"כ מבקש שיהא זוכה להיראות אל המלך פנים אל פנים וזהו ויראה ושיהא עת רצון לפניו וזהו וירצה, ושיכניסו דברי תחנוניו באזני המלך, וזהו וישמע, ושימלא בקשתו, וזהו ויפקד ויזכר.