רק אזכיר שכך בדיוק הוא המצב גם באשר לראי"ה קוק, שהיה נכבד מאד בעיני רוב גדולי א"י בדורו, ולאחר דורו המצב התהפך ואצ"ל ששמועות ממנו אינן מתבדרות בשום בית מדרש בציבור החרדי. והארכתי מאד במקו"א אבל אכתוב כאן על קצה המזלג שבדור הרלוונטי מתייחסים לדמות עצמה אבל בדור אח"כ מתייחסים למה שנמשך ממנה. וזה גם המצב ביחס לעולם הישיבות והגריד"ס.
דבר זה אמת בפיהו ואחשוב שמצב כזה ראוי להתלונן עליה. ומי יתן ירחי קדם כמו קודם שנעשו ישראל אגודות אגודות, שעל אף הביקורת החריפה שתמיד היה מנת חלקם של החורגים ממסלול הזהב, עוד ידעו דורות הבאים לזרוק הקליפה ולברר אוכל מתוך פסולת. ומי שהיה ירא ושלם לא גורש מהסתפח בנחלת ה' עקב השקפותיו והנהגותיו הזרות, כל עוד שלא נחשב למין ואפיקורוס. כך, למשל, רק דור אחד אחרי התהפוכות הגדולות שבימי הריעב"ץ, שקטה הארץ ונח הים מזעפו. (וראה בספרו של בנו 'המאור הגדול' שמביא שמועה מהר"י אייבשיץ כמצויין במבוא שם) ואף המתנגדים והחסידים ידעו להשלים זע"ז תוך תקופה קצרה אחרי המלחמות הקשות שנמתחה ביניהם. וע"ז הדרך תבין היאך נהייתה שאנשים כמו ר' אלי' הבחור ורי"א ממודינא מצאו מנוח לכף רגלם בביהמ"ד ונזכרים הם בספרי גדולי הדורות הבאים אחריהם כמו הפמ"ג והחיד"א, למרות שיטותיהם הזרות לרוח השורה ביני עמודא דגרסא. וחבל חבל שבימנו אנו, הודות למלפגתיות שלנו, דבר כזה הוא מן הנמנע ולחוץ.
ובהזדמנות זו אזכיר דבר אחד שאמרתי פעם בכוונת דונש המדקדק הקדמון בפיוטו "דרור יקרא", בהחרוז "נטע שורק בתוך כרמי". והוא שכידוע בימיו נפלגה הארץ בחילוקי דעות בינו לאיש-ריבו מנחם בן סרוק. וספרים רבים נתחברו בין שתי המפלגות. ונראה לי שה'שורק' בחרוז הנזכר מתכוון כלפי מנחם בן 'סרוק', וכאן דונש מודיע, שבכרמו, זאת אומרת בית מדרשו (במשקל כרם ביבנה), גם ישנו דברי בר פלוגתיה, ומיניה ומיניה תסתיים שמעתתיה.