המקור לאכילת אוזני המן

הלכות חג בחג, חקרי מנהג. מאמרים לעיון והורדה
י. רבינוביץ
הודעות: 358
הצטרף: ה' דצמבר 09, 2010 1:50 am

המקור לאכילת אוזני המן

הודעהעל ידי י. רבינוביץ » א' מרץ 04, 2012 12:21 am

לכבוד אנשי הפורום:

חלוקות הדעות לגבי מקור המנהג. נביא להלן שתי גרסאות. האחת מדרש חכמים שלשונו: "נכנס המן לבית גנזי המלך כפוף-קומה, אבל וחפוי ראש, אוזניו מקוטפות ועיניו חשוכות..." (מגילה טז.). באותם ימים נהגו לכרות אוזניהם של העולים לגרדום. הגרסה השנייה: מנהג אכילת אוזני המן הוא חיקוי למנהג אכילת "אוזני יהודה" Judas ears על ידי הנוצרים לפני חג הפסחא (אוזן יהודה היא פטרייה הדומה לאוזן אדם הגדלה על עצים רקובים, שעל אחד מהם תלה, לפי המסורת, יהודה איש קריות את עצמו). אגב, מילון ובסטר הגדול קורא לפטרייה זו גם בשם אוזני היהודי Jew's ears.

(מתוך לקסיקון השמות לאהרן מוריאלי)

עשוי לנחת
הודעות: 2762
הצטרף: ב' יוני 20, 2011 11:10 pm

Re: המקור לאכילת אוזני המן

הודעהעל ידי עשוי לנחת » א' מרץ 04, 2012 12:24 am

זה לא היה תחליף ל"קרעפלך" למעוטי יכולת?
[כך בזכרוני]

כרם
הודעות: 737
הצטרף: ב' אוגוסט 01, 2011 11:48 pm

Re: המקור לאכילת אוזני המן

הודעהעל ידי כרם » א' מרץ 04, 2012 12:31 am

לפי מיטב ידיעתי, מאז ומעולם לא היה נקרא בשם "אוזן המן", אלא בשם "המן טאש", על שם היותם כיסני פרג, פרג באידיש "מן", וכיס הוא "טאש", ועל דרך ההלצה הפך להיות ל"המן טאש".
וכשבאו עוכרי ישראל מחדשי השפה העברית, השאירו את ההמן על מקומו, ולקחו את האוזן מהגויים, והכינו לנו מאפה חגיגי לפורים "אזן המן".

חכם באשי
הודעות: 9987
הצטרף: ה' מאי 06, 2010 2:05 am

Re: המקור לאכילת אוזני המן

הודעהעל ידי חכם באשי » א' מרץ 04, 2012 1:14 am

בענין אזני המן, האריך ידידי רא"י בראדט במאמרו שפירסם ב'ספרים בלוג' (באנגלית).

י. רבינוביץ
הודעות: 358
הצטרף: ה' דצמבר 09, 2010 1:50 am

Re: המקור לאכילת אוזני המן

הודעהעל ידי י. רבינוביץ » א' מרץ 04, 2012 1:43 am

מתוך ספר "מוצא המילים", לאברהם שטאל ודני קרמן:
קבצים מצורפים
אוזני המן 1.jpg
אוזני המן
אוזני המן 1.jpg (74.19 KiB) נצפה 6106 פעמים

מרחביה
הודעות: 754
הצטרף: ד' יוני 30, 2010 11:24 pm

Re: המקור לאכילת אוזני המן

הודעהעל ידי מרחביה » א' מרץ 04, 2012 10:22 am

אני מצרף את מאמרו המעניין של דב סדן בין אוזן להמן מתוך המאסף ש"י עולמות, בו הוא נוגע בעניין זה ובאחרים הקרובים אליו, לשמחת הציבור:
בין אוזן להמן_דב סדן.pdf
(2.8 MiB) הורד 351 פעמים

חיס
הודעות: 1090
הצטרף: ב' יולי 18, 2011 2:03 pm

Re: המקור לאכילת אוזני המן

הודעהעל ידי חיס » א' מרץ 04, 2012 12:36 pm

זה המקור בשם רבי יעקב ברלין זצ"ל אביו של הנצי"ב לפי דברי ה"ילקוט שמעוני" על הפסוק (אסתר ו, א,) בלילה ההוא נדדה שנת המלך,
נדדה שנתם של שלשת אבות ממערת המכפלה, וכיון שראה המן את ה"משולש" תש כחו .

בעלזער
הודעות: 342
הצטרף: ד' ינואר 25, 2012 4:22 pm

Re: המקור לאכילת אוזני המן

הודעהעל ידי בעלזער » א' מרץ 04, 2012 9:55 pm

עשוי לנחת כתב:זה לא היה תחליף ל"קרעפלך" למעוטי יכולת?
[כך בזכרוני]


בעניין הקרעפלאך
מעשה בת"ח אחד שפנה אל הרב בשאלה ילמדנו רבינו אם מותר לאכול קרעפלך והלא בשר שנתעלם מן העין הוא?
הקרפלאך של פורים הן בעלות שלוש קצוות ובמסכת חולין צה: נאמר שבאופן דמחתך אתלת קרנתא מותר...

סימנא
הודעות: 100
הצטרף: א' פברואר 12, 2012 3:04 pm

Re: המקור לאכילת אוזני המן

הודעהעל ידי סימנא » א' מרץ 04, 2012 10:41 pm

שני פוסטים המבררים את הענין.

http://yitzhakavinery.wordpress.com/201 ... %9E%D7%9F/

http://mindrep.com/?p=574

ויש לציין שאבותינו בגולת אמריקה קוראים לעוגיה זו בשם "המנ'ס העט", דהיינו כובע המן.

צונאמי
הודעות: 728
הצטרף: ב' נובמבר 18, 2013 12:08 am

Re: המקור לאכילת אוזני המן

הודעהעל ידי צונאמי » ו' פברואר 27, 2015 12:04 am

מה שכתבתי בענין זה השנה בס"ד:
הלכות אזני המן חלק א'
מנהג ישראל תורה, לאכול בימי הפורים אוזני המן, והוא מאפה משולש מבצק מתוק הממולא במיני מתוקים. מצות אוזני המן חביבה עד מאד וקדושתה למעלה מקדושת הסופגניה, ונהגו ישראל בכל דור ודור למצוא לה סמך מן הכתובים ומן המדרשים. טעמים רבים נאמרו מה ראתה דווקא אוזן זו להאכל יותר משאר איבריו של אותו רשע, מה מרמזים שלשת פינותיו, ורמזים ע''פ הנסתר – שהמילוי נסתר בתוך הבצק. יש לציין, ש''הטעם התורני'' הרווח, שהמן נטרד ואזניו מקוטפות, אינו מופיע בשום מדרש, אלא בספר המאוחר חמדת ימים החשוד בשבתאות. אף לא חסרו מערערים על קריאת שם ''המן'' על מאפה ואכילתו, ובכלל זה משום ביטול מצוות מחיית עמלק, ונמצאו יישובים לכך. ככל מנהגי פורים, לא חסרו ''פורים תורה'' על אוזני המן, וכן מנהגי ישראל לאכול אוזני המן בסעודה האחרונה בערב פסח, הואיל והתקיימה בהם חדא מצוה.
מאפה בשם ''אזני המן'' מצאנו באיטליה לפני כ-400 שנה, ומקושר להלצה שהמן היה יועץ חרש, וכן לעובדה שהנוצרים נהגו לאכול ביום אידם ''אוזני יהודה'', ולאחר מכן ''זכה'' לשמש כמקור למספר עלילות דם. במזרח אירופה, כיסני פרג נקראים בגרמנית בשם Mohntasche - מון-טאש, שנהיו המן-טאש - כיסני המן, ונאכלו בפורים לאור חיבור המנהג לאכול בפורים מיני ממולאים, קרעפלי''ך בלעז, יחד עם המנהג לכבדו במיני מאפה מתוקים, ונקראו פורים קרעפליך. עם הזמן, הכינוי ''אזני המן'', ששימש בפולין ורוסיה ככינוי גנאי ליהודים ללא קשר למאפה, הודבק על ידיהם לאחר זמן לכיסני הפרג לאור צורתו הדומה לאוזן ועיתוי אכילתו. לאחר שכינוייה "אוזני המן" קמה וגם ניצבה, הוסבר לאור הנוהג של קציצת האוזנים לנידונים למוות בזמנים שונים, או לפי כובעי השרים המשולשים בזמן נפוליאון, ומשם נתכנו באמריקה בשם ''המן- האט'' -כובעי-המן. יש לציין, שמאכל בשם זה לא הוכר כלל בארצות המזרח, על אף שאכלו מיני מאפה מתוקים למיניהם. הרחבת הדברים ומקורותיהם, במאמרים הבאים בס''ד.
ואף עני אענה את חלקי בחרוזות / בהיות ו''אזני המן'' בלולות מלשונות כה רבות / על כן כינוי ''בלשן'' הוצמד במקורות / למרדכי אשר דבר טובות / כדי שיוכל לפענח נעלמות / מאיזו אומה ולשון קמות וניצבות / שמהם באו אזני המן אלינו לשלחנות / ומשם למצוות היום משלוח מנות / עדי בירורם בעלון ''קהילת יסודות''.
בין אוזן להמן (מתוך ש''י עולמות)
''טויב ווי המן'' = חירש כמו המן - היא אימרה בכלל האמרות הרבות שנתלו בו באותו רשע, ואף שהיתה פשוטה בכמה גלילות, לא נרשמה באסופות הפתגמים, ושמעתיה פעמים הרבה בימי ילדותי, ואף נתנו לה היכר, בתיאור המולת הרעשנים שבידי הילדים בשעת קריאת המגילה: אף המן אינו שומע את הרעשן, בהכרח שהוא חירש, וזה בזיקה לאמירה הפשוטה יותר – "הוא שומע אותו כשמוע המן את הרעשן", המובנת באופן שאותו רשע כבר התרגל לה להמולת הרעשנים, החוזרת שנה שנה, עד ששוב אינו שומע אותה.
וכן הכינוי האידישאי ''טויבער יאץ'' = יועץ חירש, ייתכן שנתגלגל מהמן – האב-טיפוס של היועץ הרשע של המלך, והוא המן יועצו של אחשורוש, שנתלתה עליו האימרה ''טויב ווי המן'' = חירש כמו המן .
ואם הדעת נותנת כי כן הוא, הרי הדין נותן שנעיר, כי אף (או: משום) שהמן נחשב לחירש, נעשו אוזניו כינוי למאפה של פורים. הלוא המה ''אוזני המן.
מקור האימרה בדברי ר' עמנואל הרומי (איטליה, לפני למעלה מ-700 שנה):
מה אומר המן? / לכל זמן
וזרש ? / אל תקלל חרש.
ואם אמר: ארור המן וזרש!
ישיבון: אל תקלל, דוד, לחרש!
ב''צחות בדיחותא דקידושין'' [=מערכון לחתונה] לר' יהודה סומו מאיטליה לפני למעלה מ-400 שנה נאמר:
יאיר: אם בדברים כאלה אכפרה פניו, כבר יש לי קושיה אחת אשר ייעפו כל תופסי התורה להתירה. כי הנה כתוב במגילת פורים ''ויתלו את המן'', ובפרשת בלק נכתב בפירוש: ''ויאכלו בני ישראל את המן''. ואיך יאכלו היהודים הנשמרים מכל רע את נבלת ''התלוי'', ואל הכלב לא ישליכו אותו?
יקטן : גם זו ראיתי אני, וכבר תירץ הקושיא הזאת בלעם בן בבי בשם אביו: כי מה שאמרה התורה ''ויאכלו את המן''. היא אזהרה וציווי לנו שנאכל בימי הפורים הללו מאזני המן - הן המה הרקיקים הנעשים בסולת בלולה בשמן, וזהו שאמר אחרי כן ''וטעמו כצפיחית בדבש''.
יאיר: יפה פירוש בן ביבים זכרו לטוב!
וכשחוק הקרוב, המעשה בקהילת קורוליובקה שבפולין, שהיה בה אדם שנקרא בפי כל ''מרדכי המן'', על שום שקרא בהגדה של פסח מתוך בכייה גדולה ''אילו האכילנו את המן, אוי ואבוי, אילו האכילנו את המן הרשע - דיינו''
ומן הדין להזכיר את הזכור, שהכינוי ''אוזני המן'', שאין לו מקבילה ביידיש, דחה בעברית את הכינוי ''כיסני המן'', שהוא תרגומו של ''המן-טאשן''.
כתב האברבנאל (חי בספרד פורטוגל ואיטליה בזמן גירוש ספרד) בפרשת בשלח בפסוק וטעמו כצפיחית בדבש, ''הרקיקים העוגות מן הבצק כדמות אזנים מבושלות ויטבלו אותם בדבש ויקראו להם אזנים''. אם כי, האברבנאל מציין רק את הקשר שבין צורת המאפה לאוזן, אך אין בדבריו התייחסות ישירה לכך שאכלו רקיקים אלו בפורים.
ור' שמואל אשכנזי (בעל אלפא ביתא קדמיתא ותנייתא) ציין, כי מקור דברי האברבנאל הללו הם מפירוש רבי יוסף אבן כספי, שחי לפני כשבע מאות שנה!
באיגרות היש''ר: ''יום שבו עשרת בני המן תלו ואת תנוך אזניו אכלו'', ורומז למיני מתיקה שעושים בארצותינו ליום הפורים וקוראים אותם 'אזני המן'. ונזכר גם במחזה פורים, כתב-יד ר' יהודה אריה די מודינא''.
הילכך נחזור לכינוי האחרון, ומולדתו איטליה, ונוסיף דוגמה; בשירתם של האחים ר' יעקב ועמנואל פרנסיש (איטליה לפני כ-350 שנה) כותב:
אמנם נזרק העט ונקצר ענינים / כי יום פורים זה בא / נכין לו מעדנים / נכין מרקחת ממתקים מכל מינים / נגדל אזני המן מאזני השכנים''.
ולא נוכל להעלים דבר-תמיהה: היכא תמצי, שההגדרה הזאת שהיתה פשוטה באיטליה, פסחה על יישובי ישראל באשכנז ובהולנד, שאותו מאפה נקרא להם ''פורים-קוכל'', או סתם ''קוכל'', ובהקטנה ''קוכעלכען'', ''קיכעלכען'', ובשוויץ ''פורים-קישליש'', ובקהילות ישראל בפולין ואוקראינה וליטא ושאר אגפים שאותו מאפה נקרא להם ''המן-טאשן'' = כיסי המן, ואילו בפי גויים, בין פולנים בין רוסים, מצוי עניין כינוי "אוזני המן". (א"ה, כנראה מפני שהודבק ליהודים ככינוי גנאי)
וכן מספר הנסיך לודוויג יאבלונובסקי בזיכרונותיו, כי בימי המרד של שנת 1831 הגיע לקוז'ניץ, ומישהו מחבריו חמד לו לצון והראה עליו ועל זקנו המשופע לאמור: כמה יהודים לבני-זקן הביאו על גבי קערת-כסף רקיק המעוטר ''אוזנים המניות'' קטנות. והוא כנראה, כינוי ישן בפולנית, כי זיגמונט גלוגר באנציקלופדיה הפולנית-הישנה שלו, מביא ערך ''אוזן המנית'', בתור שם של רקיק של יהודי פולין, הממולא גזר או אגוזים, מטוגן בדבש, והמוגש במתנה גם לילדי הפולנים.
ולעניין האוקראינית או הרוסית, הרי דרכם של האיכרים שהיו עושים את כנפי בגדם כמין אוזן, ונראתה ואף נקראה ''אוזן -חזיר'', ובהראותם אותה היו ליהודים היו מתגרים וקוראים מיני קריאות לעג וגנאי, ובכללן ואף בראשן: ''יהודי...'', או ''אוזן המן''.
ולסיום דברינו אין בידנו אלא לחזור ולקבוע, כי ההגדרה ''אוזן המן'' מצויה בפי היהודים באיטליה ובפי הגויים בפולין אוקראינה ורוסיה, מבלי שנדע את הקשר ביניהם. ואילולא עניין איטליה, ניתן היה לה ל''תורת פורים'' להראות את כוחה, שהיא-היא שדרשה על סמך ''פורים-כ'פורים [=כמו פורים] עניין מאכלי המועדות, לאמור: עתה אנו אוכלים, גם בפורים ''כ'אוכלעך'' =(קוכלעך), ולעתיד לבוא נאכל ''אוכלעך'' =אוזן ממש...
וההלצה לא פסחה על תיבת makuch, שהוראתה מה שנכתש בגרגרי פרג, אך בחלוקת המילה ניתן לקבל ''אוזן-פרג''.
אך נחזור לעניין כף-הדמיון כדי להעיר, כי גם בערבי יום-כיפור, גם בהושענא רבה וגם בפורים אנו אוכלים ''קרעפלעך'' = כיסנים, ודרושם כר''פ - ראשי-תיבות כיפור, הושענא רבה, ופורים.
וכן בדברי ח''י קלינגער: ז'נדארמים ספרדיים, בכובעים שחורים-מנצנצים בצורת כיסי המן, עוררו את הדמיון והזכירו את ימי האינקוויזיציה והאוטו-דה-פה. ובעירנו היתה מימרת-לעג על חובשי מגבעות אלו: חוטף כיס המן וחובשו לראשו וצועק : אני נפוליאון.
המקור האמיתי לאזני המן שמם וצורתם
בגרמנית נקרא המאפה מוֹן-טאשֶה - Mohntasche, כלומר ''כיס פרג'', וכנראה זה היה שמו המקורי גם ביידיש, (מאָן טאַש, על-פי הכתיב ביידיש). לאחר מכן, הצליל הדומה הזכיר לשומע, ככל הנראה, את הצֵרוף ״המן תש״ (= תש כוחו של הצורר) לשמחת העם היהודי. ובעברית ניתן למאפה השם אוזני המן, כיוון שצורת הכיסנים מזכירה צורת אוזן, ויש שקוראים לו ''אזנמן''.
בלקט יושר מביא המנהג לאכול בפורים קרעפליך, ובמנהגי אמשטרדם מובא שבפורים אוכלים ''קישליש'', (וופלים אפויים בשמן), שנקראים אצל הנכרים אזני המן. (ימי משתה ושמחה)
כתב הב''ח בהלכות פת הבאה בכיסנין [סימן קסח] שעל ''פורים קרעפליך'', שהעיסה נילושה בדבש או בתבלין או בשומן אווז, וממולאין באגוזים או בהויז''ן בלאז''ן - מברכים ''בורא מיני מזונות''. ואולי זהו אוזן המן. וכ''כ שם חתנו הט''ז, ''בכלל זה מה שעושים בפורים, עיסה רחבה וכפולה וממלאין אותה בשומשמין''.
יש הטוענים, כי צורת המשולש למאפה האמור, באה להזכיר לנו את כובעו המשולש של המן, שבאשכנז חשבו, שהוא דומה לכובע המפורסם של נפוליאון. וכן בגולת אמריקע, קוראים לעוגיה זו בשם ''המנ'ס העט'', דהיינו כובע המן.
וכן כתב בספר אוצר דינים ומנהגים, נהגו ישראל לאכול אזני המן, בתמונת עוגות ממולאות שומשמין בעלות שלש קרנות, וקורין אותן ''המן-טאש'', והוא כעין כובע של נפוליאון, וחושבין שכובע כזה נשא המן בתור השר הראשון במלכות אחשורוש.
על המנהג לאכול אזני המן לא מצאנו שום מקור שנקרא ''אזני המן'', חוץ מלוח דבר בעתו של הרב גנוט שזה ע''ש ''מדרש'' שיצא המן מאחשורוש חפוי ראש וקטוף אזניים, וגם מקור מדרש זה לא נמצא, וצוין שם בסימן שאלה, וכנראה השתרבב הדבר בדורינו דנראה כאוזן. (לדופקי בתשובה)
מדוע שנאכל את אוזניו של אותו רשע ולא את ידיו או רגליו? גם במקרה זה התשובה מצויה בתרבויות אחרות. הנוצרים נוהגים לאכול ב''יום שישי העצוב'' הסמוך לפסחא, [היום שבו לפי מסורתם הלשין יהודה איש קריות על ישו הנוצרי], עוגות משולשות ממולאות המכונות ''אוזני יהודה''. ולמה אוזני יהודה? משום שלפי המסורת הנוצרית יהודה איש-קריות תלה עצמו על עץ כליל החורש [המכונה משום כך Judas Tree]. למחרת התאבדותו של יהודה איש קריות הצמיח העץ אוזניים המכונות ''אוזני יהודה''. יהודים לפני כ-400 שנה אימצו לעצמם מנהג דומה, אך הפוך. אם הגויים אוכלים ''אוזני יהודה'' ב''יום שישי העצוב'' נאכל אנחנו ''אוזני המן'' ביום השמח – פורים.
יש לציין לדברי של פרופ' א' הורוביץ, שבדומה לעלילות הדם הידועות בערב פסח על עירוב דם גויים במצות של חג הפסח, היו שהעלילו כך גם על אוזני המן! כך באמצע פרשת דמשק בשנת ת''ר, ושוב בשנת תר''ו. הורוביץ כותב כי ''טענו שבחג הפורים היה על היהודים לבצע רצח לזכרון שנאתו של המן, ואם הם הצליחו להרוג נוצרי היה הרב אופה את הדם שלה בעוגיות משולשות שהוא ישלח כמשלוח מנות לשכניו הנוצרים. וכן בשנת תרח''צ הואשמו היהודים שוב ברצח מבוגרים נוצריים והוצאת הדם שלהם בכדי לערב בעוגיות המשולשות שאוכלים בפורים.
השמות השונים למאכל זה
בגרמנית נקרא המאפה מוֹן-טאשֶה - Mohntasche, כלומר ''כיס פרג'', וכנראה זה היה שמו המקורי גם ביידיש, (מאָן טאַש, על-פי הכתיב ביידיש), והצליל הדומה הזכיר לשומע, ככל הנראה, את הצֵרוף ״המן תש״ (= תש כוחו של הצורר) לשמחת העם היהודי.
בעברית ניתן למאפה השם אוזני המן, כיוון שצורת הכיסנים מזכירה צורת אוזן, ויש שקוראים לו ''אזנמן''. בעברית לא נתקבלו השמות כיסני המן או כיסני פרג וכיו''ב. יש שהשתמשו בימים ההם בשם ''לחמניה משולשת''. כי אם נקראים ''אזני המן כפי שנקראו בפי יהודי מערב גרמניה ''המנ'ס אוהרן'', ובאיטליה אוררוצי ד'אַמַן. ויש לציין שאבות אבותינו בגולת אמריקה קוראים לעוגיה זו בשם ''המנ'ס העט'', דהיינו כובע המן.
את הכיסנים מקובלנו למלא בפרג, אם כי כיום נפוצים גם אוזני המן ממולאים בשוקולד, בריבה, בתמרים, אגוזים חרובים חלבה רימונים בטטות, ואפילו פיסטוק! ומובא בקדמונים, שבעבר היו גם אוזני המן ממולאים בשומשום. ולכאורה הדבר תלוי בחילופי האקלימים בחמשת היבשות, ובמנהגי האכילה של היהודים ללשונותם ולארצותם בגוייהם.
מנהגי הקהילות באכילה בפורים
התכונה לקראת פורים גדולה מאד. היא מתבטאת בעיקר באפייה רבה בשבוע שחל בו פורים. הנשים מכינות קולצֵ'ה - מיני מאפה בצורת אדם המסמלת את המן. מכינים גם מאכלים מתוקים: ''קולצֵ'ה כָאני'' (קולצ''ה עם סוכר ושמן) ''קולצ'ה קנדין'' - עגול וממותק בציפוי סוכר דק ועליו פרג, ואוכלים ''דושפֵירַה'', ''סמוּסֶה'', ''בִּיצַ'ק'', (מאפה משולש ממולא בגזר או דלעת מעין אוזני המן, ''סמוֹסֶה פוֹרי'', זהו בצק דק חתוך בריבועים ממולא בבשר ומטוגן בשמן.) כמו כן אופים עוגיות בצורת המן, וביום פורים שולחים משלוח מנות עם מאפה זה. (יהדות בוכרה פוזיילוב)
הנשים עסוקות בהכנת המטעמים והמעדנים בצורת ''דֶבּלה'' - הם אזני המן הטבולים בדבש, ''מקרוד'' - ממתק משולש העשוי מסולת ותמרים, ''גיזאטה'', העשוייה משקדים טחונים, ועוד כל מיני כעכים, הכל מיועד לסעודת מרדכי ולמשלוח מנות. (אור תורה, מנהג טוניס)
חלק חשוב בהכנות לפורים היא אפיית כל מיני מעשה אופה ''זֶלוֹביֵי'' היא החביבה ביותר מכל המינים, באושנו חובבים את אזני המן – ''נַאחַלֵי דֶהַאמַן'', ובסולימאני עושים כל מיני עוגות קטנות בצורות שונות, כגון כּלדא, כלהן, כיוא, נחש וכדומה. (יהדות כורדיסטאן)
בעירק שאינה רחוקה כל כך מפרס אכלו בפורים בקלאווה ומיני מתיקה מבצק עלים ממולאים בשקדים ואין זכר לאוזני המן שאנו מכירים, וכן אצל העדה הספרדית.
בספר אוצר טעמי המנהגים הביא, שבקהילות אשכנז נהגו לאכול בסעודת פורים בשר מעושן. והטעם, משום שאכילתו מזכירה את תליית המן, שכן דרך הכנת הבשר המעושן ע''י תלייתו בעשן. ואכן, בספר מנהג ישראל תורה הביא את דברי המג''א שיש לעשות ביום שני של פסח בסעודה איזה דבר לסעודת אסתר, שביום ההוא נתלה המן. והביא בשם מנהגי חת''ס, שנהג לאכול ביום זה לשון מיובש זכר לתליית המן.
יהודי אשכנז אוכלים בפורים מאכלים מיוחדים, כגון אזני המן (עוגה ממולאת ריבה בצורת משולש), ולביבות (בשר תחוח מקופל בבצק בדמות משולש), ובארצות המזרח מהדרים לאכול בסעודת פורים תרנגול הודו - זכר לאחשורוש שמלך מהודו ועד כוש. (ישראל והזמנים)
החתם סופר היה אוכל פולים מבושלים בדבש, והרב נפתלי צבי מראפשיץ נהג לאכול אגוזים מודבקים בדבש. מנהג נוסף הוא לאכול ''חלת פורים'' - חלה גדולה מעוטרת בצימוקים.
בספר יפה ללב כתב, שהיה מנהגם לאכול בפורים מאכלי גבינה, מפני שהתורה שנמשלה בו, ופורים הוא יום מתן תורה, כדאמרינן במסכת שבת דהדר קבלוה מאהבה.
כשהיינו ילדים היינו קוראים לתרנגולי הודו ''מתי פורים'' והעוף הזה היה מגיב בקירקור שנשמא כמו ''אדר, אדר''. (זכרונות מהעיירה)
''פורים-תורה'' בענין אזני המן
כיצד מותר לאכול אזני המן הממולאים בבשר, והרי הבשר הוא בשר שנתעלם מן העין? לפיכך עושים את אזני המן משולשים, שהרי בשר שנתעלם מהעין מותר כשהוא מחותך אתלת קרנתא, כמבואר בפרק אלו מציאות, והיינו בצורה של משולש (שבת וחודש אלפסי)
מדוע אזני המן משולשים?
-כדי שלא יתחייבו בציצית.
אם כן למה למצה אין ציצית?
-כיון שזמנה בלילה ואין חובת ציצית בלילה.
(שבילי המועדים, ע''פ כל בו לפורים מר' אברהם מור, למברג תרט''ו)
מה שאמרה התורה ''ויאכלו את המן''. היא אזהרה וציווי לנו שנאכל בימי הפורים הללו מאזני המן - הן המה הרקיקים הנעשים בסולת בלולה בשמן, וזהו שאמר אחרי כן ''וטעמו כצפיחית בדבש''. (צחות בדיחותא דקידושין)
ונחתום בטבעת המלך, היינו שהנחתומים הופיעו לפי צו המלך לשם מה הזמין המלך פתאום את הנחתומים? כדי לאפות אזני המן.
במס' מגילה ילפינן שאסתר ברוה''ק נאמרה מהכתוב וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים ולרנב''י שנאמר וזכרם לא יסוף מזרעם. ולכאורה לא נודע מה הוסיף רנב''י ע''ד רב יוסף לציין מסיפא דקרא. ונ''ל שדברי חז''ל ברוה''ק נאמרו, שבימינו באו עולים מרוסיא ששכחו את הכל, ולא נשאר להם זכר ליהדות, רק הסבתא באה והעידה בב''ד שהיו אוכלים בפורים אזני המן והותרו לבוא בקהל, וזהו וזכרם של ימי הפורים לא יסוף מזרעם. וראה זה פלא, שתיבת יסוף אותיות יוסף רמז ליוסף סטאלין ימ''ש שהוא וגזרותיו בטלו מן העולם, וכידוע שהוא מת בפורים, ואנחנו קמנו ונתעודד, ותיבת יסוף נוטריקון יוסף סטאלין וכל פמלייתו ימ''ש, אשר ספו תמו מן בלהות. ושמעתי עוד פירוש, שרמז הכתוב לצעצועי ומשחקי פורים שעושים התינוקות, וזהו מזרעם, שכל רואיהם יכירום כי הם זרע בירך ה'. (סנסן ליאיר מאזוז)
מנהגים באזני המן
מנהג לאכול אוזני המן בכל השבתות בין פורים לפסח, וכמו שמובא בס' ביתו נאוה קודש (בעלזא) שהיו משאירין מעוגיות אלו שנאפו לפורים, ומכלין אותם בכל השבתות עד פסח. ובס' תורת משה כתב טעם לזה, כי שלושים יום קודם הפסח שואלין ודורשין בהלכות הפסח, ויום הראשון של ל' יום אלו הוא פורים, ולכן רוצים לעשות קשר בין פורים לפסח עכ''ד. וכן הרי בפסח היה סעודת אסתר, ויש קשר בין פסח לפורים. (בשבילי המנהג דבורקס)
ונוהגים בערב פסח לאכול סעודה חלבית של חמץ, ומדקדקים להשאיר מהמזונות של פורים אזני המן לסעודה זו. (דברי יששכר רוזנבוים)
בסעודה זו של ערב פסח, היה נוהג (האמרי חיים) לאכול המן טאש ועוד מזונות מפורים שהצניעה הרבנית הצדקת ע''ה במיוחד לעת כזאת שנפרדים מהחמץ. כמו כן הגישה ''נאנט'' - מרקחת אגוזים בדבש, שהשאירה בכוונה תחילה לשבת הגדול ולסעודה זו. (מאיר החיים ויזניץ)
נראה לבאר בזה מנהג ישראל קדושים, שישנם שנהגו לאכול אזני המן ביום י''ד ניסן, כי ערב הפסח זמן ביעור חמץ הוא, ולא רק לחמץ הגשמי אלא גם לחמץ הרוחני, ומאחר שבערב פסח מתבערים כוחות הרע ושאור שבעיסה, מזכירים ישראל באכילתם גם את ביטול המן וסיעתו בכח הסעודה. ומלבד טעם זה נהגו ישראל קדושים לרמז לדורות באכילת אזני המן, כי כשם שביטלה אסתר בסעודתה עם המן בימים אלו את המן הרשע קליפתו וגזירותיו, כך ניתן לבטל תמיד את כל הגזירות הרעות והקשות מכח סעודת אסתר בה השפיעה לדורות. (אוצר המנהגים ביאלא)
בשבוע הבא אי''ה, יובאו הטעמים התורנים שניתנו במהלך הדורות ל''אוזני המן'', שמם כינויים, שילושם ומילואם, ואיך קוראים להם על שם הרשע. חובה נעימה עלי להודות לכל ידידיי ששלחו לי חומר רב מגוון ומועיל. נסתייעתי רבות במאמריהם של דֹב סדן (בין אזן להמן), ור' א' בראדט (באנגלית).
נערך לאחרונה על ידי צונאמי ב א' מרץ 01, 2015 9:55 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

היא שיחתי
הודעות: 3303
הצטרף: ו' דצמבר 17, 2010 1:27 am
מיקום: צפת

Re: המקור לאכילת אוזני המן

הודעהעל ידי היא שיחתי » ש' פברואר 28, 2015 11:39 pm

היה בהמודיע כתבה מבנימין חינקיס
שם הביא מקור מלפני 300 שנה משהו עם השם שמשון

היא שיחתי
הודעות: 3303
הצטרף: ו' דצמבר 17, 2010 1:27 am
מיקום: צפת

Re: המקור לאכילת אוזני המן

הודעהעל ידי היא שיחתי » ש' פברואר 28, 2015 11:57 pm

זרע שמשון להרב נחמני, שמשון חיים בן נחמן מיכאל
http://www.hebrewbooks.org/21094
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?10613&lang=eng
http://www.93fm.co.il/radio/99048/
קבצים מצורפים
אזני המן זרע שמשון נחמני.png
אזני המן זרע שמשון נחמני.png (151.77 KiB) נצפה 5598 פעמים

צונאמי
הודעות: 728
הצטרף: ב' נובמבר 18, 2013 12:08 am

Re: המקור לאכילת אוזני המן

הודעהעל ידי צונאמי » ש' פברואר 28, 2015 11:58 pm

הלכות אזני המן חלק ב'
ובו למעלה מ-ארבעים טעמים ורמזים שנאמרו באוזני המן, (מלבד מה שהוזכר במאמר הקודם).
במאמר שבעלון הקודם - פרשת זכור, התבארו בארוכה מקורות "אזני המן", שמם חומרם וצורתם, ובמאמר זה יובאו בס"ד הטעמים הרבים והשונים לאוזני המן: טעם שקוראים לזה ע''ש האוזנים של המן – ויובאו טעמים "היסטוריים", הקשר בין המן לאוזנים, ורמזי השם "המן-טאש". טעם שהם משולשים - הקשר להמן, הקשר לפורים ומגילת אסתר, ורמזים כנגד התורה, ואף מגן דוד! ובטעמים על דרך הנסתר יעלו ויבואו - מנהג אכילת קרעפלאך המכונה כיסנים, הרמז במילוי, זרעונים וסוג המילוי, ומנהגי אנשי מעשה. ולסיום, דברי המערערים על כך שקוראים מאכל ע''ש רשע עמלקי.
וזאת למודעי רבא לאורייתא רבנן ותלמידיהון: בשבוע שעבר הובא פרק מיוחד שעסק ב"פורים תורה" שנכנסו בתוך כיסני הפורים, אך יתכן שגם במאמר זה חלק מן הטעמים נאמרו בצורה זו, ורחמנא ליבא בעי, על כן יהיו נא בעיניכם כאילו הייתי פורטם.
טעם שקוראים לזה ע''ש האוזנים של המן
קיצורם של דברים, קצות אוזני המן ותנוכיו ארוכים הם כאזניו של חמור, ובכל דור ודור דורשים בהם כמין חומר ל''פורים-תורה'' שהיא כמעיין המתגבר, ואף אנו נשים עינינו בכוס זו ונטמון ידינו בצלחת להעלות ממנה כמה וכמה דרושים מעניינא דיומא לכבוד פורים. (ברכת חיים צוקרמן)
טעמים "היסטוריים"
הטעם ה"תורני" הרווח, הוא ה"מדרש" שהמן יצא מאת אחשורוש ואוזניו קטופות. ועל אף שאגדה זו חוזרת ומובאת בעשרות ספרים, אין לכך מקור מלבד ספר "חמדת ימים" שנכתב/נלקט לפני כ-300 שנה, אשר היו מרבותינו שדחאוהו בשתי ידים, מחשש צבי שבור. אם כי יש לציין, שמצאנו רק מקום אחד בספרות המדרשית שמופיע המונח "אזניו קטופות", וזה על ראובן בשעת ברכת יעקב לבניו. (וצ"ע אם זהו חלק מבראשית רבה)
ויאמר המלך איש אשר דיבר טוב על המלך והציל נפשו ממות טבעי וטבעו ילך בכל העולם, וכמשפט אשר אמרתי יעשה לו. ויאמר המן אל המלך הנה הרצים יצאו דחופים בדבר המלך לכל מדינות מלכותך לאבד את כל עם מרדכי, ויקר וגדולה כזאת איך יעשה לו? ויאמר המלך האיגרות והרצים ששלחתי אני אבטל אותן, ואל תפל דבר מכל אשר דיברת. ויגער בו בזעם ויקצוף, ויאמר לו המן המן! מהרה מהרה צא ועשה אל תפל דבר מכל אשר אמרתי לך. ויהי כאשר ראה המן כי חמת המלך בערה בו ודבריו אינם נשמעים, הלך ונכנס לבית גנזי המלך, וקומתו כפופה, אזניו קטופות, עיניו חשכו, פיו עקומה, ולבו מטומטם, ומעיו מתחתכים, ומתניו מלאו חלחלה, וארכבותיה דא לדא נקשן, ולקח משם כל עדיי מלבושי מלכות אשר לבש בהם המלך ביום ראשית ממלכתו, ושאר תכסיסי מלוכה כאשר ציוה לו המלך, ויצא משם מבוהל. (חמדת ימים)
והטעם שיש נוהגים לאכול אזני המן שמעתי לבאר בדרך הלצה, לפי מה שאמרו בתרגום שני אסתר ויואל המן לצעוק ולבכות ולא הטה מרדכי את אזנו אליו, ורמז לזה נהגו לאכול אזני המן. (ילקוט יוסף)
יש אומרים כי את בני המן תלו באוזניהם, והן היו כל כך מלוכלכות ושחורות, ועל שם הדמיון ממולאות אוזני המן בפֶּרג שחור.
בארצות שבהן נידונו בימי הביניים אנשים לתלייה, נהגו ״לקטוף״ את אוזניהם.
הקשר בין המן לאוזנים
טעם למנהג אוזני המן, כי כל העמים שמעו את הנסים שעשה ה' לישראל במצרים ונפלה עליהם אימתה ופחד, חוץ מאותו רשע עמלק שעשה עצמו כאינו שומע וכפתן חרש יאטם אזנו. וכן המן לא פחד לשלוח ידו ביהודים, ועליהם נאמר אשר קרך ציננך וקירר רתיחתך כאמבטיה רותחת ובא אחד וכו', ולכן אוכלים אזני המן שעשה עצמו כאין לו אזנים לשמוע. (ברכת מועדיך)
עוד אפשר, משום שנפילת המן היתה מחמת אזנו וכמו שכתב רבינו בחיי שני עשירים גדולים היו בעולם אחד בישראל ואחד באומות, קרח בישראל המן באומות העולם, שניהם שמעו לנשותיהם ונפלו. א"כ המן באוזנו שמע לעצת אשתו ונפל. (ילקוט יוסף)
תורה שבעל פה היא מיוחסת לאוזן, שהתלמיד שומע מרבו ורבו מרבו עד משה מסיני, דתורה שבכתב הכל כתוב בספר והעין רואה כל הכתוב. והיות וע''י המן נתעוררו בקבלת תורה שבעל פה המתייחסת לאוזן, לזה רומזים אוזני המן. (ברכת מועדיך)
רמזי השם "המן-טאש"
באוצר מנהגי ישראל כתב, כי שמם של אזני המן מסמל את תשישותו של המן, שכן בלע''ז (כיסני המן) קרויים בשם המן-טאש כלומר תש כוחו של המן.
אמר אדמו''ר מוהר''ז (מקרעטשניף), משום מה קוראים לאזני המן באידיש ''המן-טאש''? כדי שיהי לישראל את כיסו של המן, (כי כיס בלע''ז הוא ''טאש''), היינו העשרת אלפים ככר כסף. והוסיף, דמשום כן כתוב במגילה ''היהודיים'' עם יו''ד יתירה, כדי שלכל יהודי ויהודי בנפרד יהא העשרת אלפים ככר כסף שבכיסו של המן (ארבעה ארזים)
הנה כל טף בנשים יודע שחג פורים בלי אזני המן זה לא הולך, ואפשר לרמוז לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו, ר''ת בגימטריא אזני המן עם ה''כולל''. (איל וצבי)
אדר ר''ת אזני המן דמי פורים רעשנים, אלו הם הדברים המאפיינים את חג הפורים שחל בחודש אדר! (שערי ניסים)
כתב הסבא מקלם באגרת לבניו לרגל הפורים: אזני המן, מנחה שלוחה לבני היקרים לכבוד פורים. ''עטרת חכמים עשרם'', הנה האזני המן (המן-טאש) הלז, צריך לאפות אותו יפה יפה למען ימוג בפה בתענוג, ''ותפארת בנים אבותם'', הבנים אשר יצטיינו בהנהגתם - נאה לשמים ונאה לבריות, מה שהוא טוב מאד, לבד מה שהוא נאה ויפה להם, עוד יזהירו ויבהיקו נוי ויופי רב וכבוד גדול לאבותיהם, ועל יופי החינוך שהנחילום ''תפארת בנים'', העטרת תפארת של הבנים אבותם. (אור רש''ז, ויעו''ש)
טעם שהם משולשים
הקשר להמן
טעם שהעוגיות אזני המן משולשות, ע''פ הגמ' ערכין ט''ו לשון הרע הורגת שלשה, האומרו המקבלו ומי שנאמר עליו, וזה תואם להאמור שהמן היה מרבה לדבר לשה''ר על ישראל לאחשורוש. (הנצו הרימונים)
בטעמי המנהגים ערך פורים כתב בשם מטעמים, שהטעם לרמוז לדברי המדרש, שכיון שראה המן שלושה אבות מיד תש כוחו.
נאמר בתהלים וכל קרני רשעים אגדע זה המן, תרוממנה קרנות צדיק זה מרדכי, ולאזני המן יש שלוש קרנות. (טעמי המנהגים)
בספר דרכי הבושם כתב דהמן דיבר בגנותם של ישראל בשלשה דברים: א' מפוזר, ב' דתיהם שונות, ג' דתי המלך אינם עושים, לכן עושים אוזן משולשת, שהשמיע עליהם רעה משולשת.
כיון שהמן דיבר בגנות ישראל בג' דברים לכן עושים דווקא אוזן בגלל שהשמיע עליהם רעה, אך תוכו מלא מתוקים, כנגד התורה, שגם כשאנו מפוזרים התורה מלכדת אותנו. (שער ראובן)
שמעתי באומרים לי דאיתא ב"מדרש" שהיה להמן כובע משולש, ואם קבלה נקבל... (הנצו הרימונים)
יש הטוענים, כי צורת המשולש למאפה האמור, באה להזכיר לנו את כובעו המשולש של המן, שבאשכנז חשבו, שהוא דומה לכובע המפורסם של נפוליאון. וכן בגולת אמריקע, קוראים לעוגיה זו בשם ''המנ'ס העט'', דהיינו כובע המן.
הלצה אשכנזית על המנהג שאוכלים אזני המן בפורים, שנאמר ויענך וירעיבך – זהו בתענית אסתר, ויאכילך את המן את אזני המן בפורים. (נאמ''ן ס''ט, ספר התשבי)
הקשר לפורים ומגילת אסתר
בא לרמוז למש''כ במשנה אבות על שלושה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, וכולהו שייכי בפורים. תורה – קיימו וקבלו את התורה מאהבה, עבודה – שמרדכי למד עם הזאטוטים הלכות קמיצה, וגמילות חסדים במשלוח מנות ומתנות לאביונים. (הנצו הרימונים)
צום קול ממון, כל אחד מהם בגימטריא 136, וכן ראשי תבות הפסוק כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש בגימטריא 136, ורמז כי קריאת מגילה מכוונת כנגד קול, מתנות לאביונים כנגד ממון, וכנגד צום שהוא ענין התשובה נתנה מצוות משלוח מנות המאחדת ישראל זה עם זה ומתקנת עברות שבין אדם לחברו, שאין יוה''כ מכפר עד שירצה את חבירו. ואולי אזני המן שיש להם ג' קצוות גם רומזים לענין זה (ר''א כ''ץ)
יש הטוענים ששלוש הפינות הם זכר לשלושת ימי הצום שאסתר המלכה ציוותה על כל היהודים לצום.
טעם צורתם משולש, כי מחלוקת יש בגמ' מהיכן קריאתה, רשב''י אומר מבלילה ההוא ועוד שלוש דיעות, אחד מוסיף מ''גידל המלך את המן'', שני מוסיף מ''איש יהודי'', שלישי כולה, ונפסק ההלכה שיש לקרוא כולה. נמצא, מבלילה ההוא מחויבים לכל הדעות, ועוד נפסקה ההלכה להחמיר עוד כשלשתן. לזכר זה, אנו חותכים הלחמים בשלש הקצוות, לזכר שנחתכה ההלכה כאלו השלושה. (מנוחה וקדושה)
כנגד התורה...
טעם שעושים אותם משולשים, כי הוא (=המן) סָתם אזנו מעם משולש - כהנים לוים וישראל, בני שלושת האבות. ועוד, ע''פ הגמ' מגילה ז' הלא כתבתי לך שלישים ולא רביעים, דבג' מקומות מוזכר מלחמת עמלק בתנ''ך, דבזה נשלמו מש''כ הלא כתבתי לך שלישים וכנ''ל, והמן שהוא השלישי הגדיל לעשות שביקש להרוג ולהשמיד מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד, ולא עורר אזנו לשמוע מה קרה באבותיו שקדמו לו שנפלו ביד יהושע וביד שאול. (ברכת מועדיך)
כידוע יש בפורים שלש מצוות עיקריות, והן מקרא מגילה משלוח מנות ומתנות לאביונים. בהתאם לכלל של "פורים כפורים", אפשר למצוא קשר בין מצוות אלו לבין שלשת עיקרי האמצעים לתשובה והם צום קול ממון, שהם בבחינת שלשה עלי הדס, והדס ר''ת הוא דבר סליחה. (ר''א כ''ץ)
מה שהם משולשים, כי התורה משולשת תורה נביאים וכתובים שהתורה שבעל פה מבוססת עליהם. (ברכת מועדיך)
טעם שהם משולשים, לפי טעם דאזני המן רומזים לתורה שבעל פה המתייחסת לאוזן דתורה שבעל פה היא משולשת שהיא בנויה מהמשניות ועליהם התלמוד בבלי והתלמוד ירושלמי, והוא יסוד כללות תורה שבעל פה (ברכת מועדיך)
המאפה הוא בצורת משולש, וזה מסמל גם את הקשר של עם ישראל, הקב''ה והתורה - קשר שהתחזק מאוד בפורים, על פי חז"ל.
מגן דוד!
אבל יש גם טעם מעניין נוסף. ידוע שמגן דוד מייצג את עם ישראל. המגן דוד מסמל את קידוש החומר - משולש עם החץ כלפי מטה, שזה החלק הגשמי, ועליו משולש כלפי מעלה, שזה החלק הרוחני. השילוב ביניהם מביא את האדם לשלמות, בבחינת קידוש החומר. אוזן המן מייצגת את המשולש הגשמי, החומרי. מכיוון שפורים הוא חג יותר חומרי - אכילה, שתייה ויין - מזכירים לנו שהמשולש הזה הוא רק חצי מהמגן דוד. שצריכים לזכור גם את המשולש השני עם השפיץ למעלה, שמסמל את הרוח''.
המגן דוד הוא הסמל לעם ישראל ולסוד קיומו, כי הרי למגן דוד ישנם ששה ראשי תור לכל שש קצותיו, וכן הוא עם ישראל המפוזר בכל ששת קצוות תבל - מזרח מערב צפון ודרום למעלה על החצי הכדור העליון ולמטה על חצי הכדור התחתון, ובכל ששת הקצוות יש לו ראש תור להבליט את בדידותו מן העמים לבדד ישכון ולא ישכח את יחודו. ויתכן, כי מכאן המקור למנהג של אכילת אזני המן בפורים, כי הם משולשים כראש תור, וזוהי התשובה הניצחת והנצחית לכל ה''המנ''ים שבעולם, למען יאזינו היטב וידעו ויבינו, כי עם ישראל הוא עם הנצח, כאמור במלאכי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם. (מילי דמרדכי זק''ש)
(א"ה, יש להאריך במילין על מקור הסמל "מגן דוד" ושימושו, ועל כניסתו לעם ישראל ולקבלה, ואי"ה עוד חזון למועד ולא עת האסף המקנה.)
טעמים על דרך הנסתר
מנהג אכילת קרעפלאך המכונה כיסנים
אוכלין קרפלאך בימים שיש בהם הכאה וחבטה - בערב יום כפור נותנים מלקות, בהושענא רבה חביטת הערבה, ובפורים הכאת המן. ואף סימנים נתנו בהם, הכה תכה - הרי אלו ר''ת של ה'ושענא כ'יפור ה'מן, ת'אכל כ'רעפליך ה'רבה.
המנהג לאכול בפורים בערב יום כיפור ובהושענא רבה כיסנים (קרעפליך בלע''ז) ממולאים בבשר מצוי בקהילות רבות. הטעם הוא, משום ששלושת הימים הללו הם מקצת יום טוב - שכן מרבים בהם באכילה, מאידך הם מותרים במלאכה, היינו הם ''יום טוב מכוסה'' (יהדות בוכרה פוזיילוב)
נחזור לעניין כף-הדמיון כדי להעיר, כי גם בערבי יום-כיפור, גם בהושענא רבה וגם בפורים אנו אוכלים ''קרעפלעך'' = כיסנים, ודרושם כר''פ - ראשי-תיבות כ'יפור ה'ושענא פ'ורים, (ל'כן א'וכלים כ'רעפליך).
שמעתי עוד טעם לאכילת קרעפלך בפורים, ארור המן בגימטריא 502, ברוך מרדכי בגימ' 502, והמג''א אומר שזה הכוונה ''עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי''. ולפי''ז אפשר לומר, שהרי בשר גם כן בגי' 502, ומכסין את זה בקרעפליך לסימן עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. (ליקוטי מהרי''ח)
הרמז במילוי
אוזני המן מסמלים שילוב בין שני דברים מנוגדים לכאורה, אירועי פורים היו דינים - גזירות השמד של העם היהודי - ולעומת זאת היו חסד והצלה. כך גם באוזני המן: הפֶּרג אדום(?) והבצק לבן. בקבלה ידוע שהדין הוא בצבע אדום, והחסד בצבע לבן. כך זה מתרגם בעצם לאוזני המן, כשהבצק - החסד - עוטף את הפֶּרג - הדין. מעבר לכך, המאכל הוא בצורת משולש, וזה מסמל גם את הקשר של עם ישראל, הקב''ה והתורה - קשר שהתחזק מאוד בפורים, על פי מדרשים שונים.
עוד אפשר להיות טעם מילואם, כי האלשיך כתב שבקושי קבלו היהודים את ימי הפורים לדורות, שסברו שתחלת הגזירה היתה עומדת לבטל מפני אהבת אסתר, ועוד לא האמינו שתהא הגזרה באכזריות להשמיד גם את זרעם, עד שכתב להם מרדכי שנים או שלשה פעמים מגודל אכזריות אחשורוש. ויכול להיות, שמחמת יראת המלך לכתב ולשלוח למרחקים בזיונו, עשו בחכמה לאפות לחמים ולהטמין המכתב בתוכם, ומי יעלה בדעתו לחפש בתוך הלחמים שאדם שולח דורון לחברו? ועל ידי זה ניצלו מסכנה. ואם כן, היה מוכרח תיקון מילוי לזכרון זה הנס שנשתלחו הכתבים העולם ועד קצהו ולא נתודע. (מנוחה וקדושה)
א''ה, טעם זה כה מתוק כצפיחית בדבש, עד כדי כך שיתכן שלזכר זה תקנו משלוח מנות איש לרעהו, ובתוכו מחביאים אגרות (הקדשה בלע''ז), ובהעברת המשלוח לנמען אחר יש לזכור להוציא את פתשגן הכתב. וכן לפי''ז אתי שפיר מדוע מגילת אסתר נקראת ''אגרת הפורים'', דאל''כ קשיא מה שייכא אגרת לחג הפורים, ולולי דמסתפינא הייתי אומר, דכל תקנת קריאת המגילה נתקנה לזכר נס זה, ובכלל זה עשיית הפורים לימי משתה ושמחה.
כיון שהמן דיבר בגנות ישראל בג' דברים לכן עושים דווקא אוזן בגלל שהשמיע עליהם רעה, אך תוכו מלא מתוקים, כנגד התורה, שגם כשאנו מפוזרים התורה מלכדת אותנו. (שער ראובן)
יש אומרים שיש בזה רמז, כשם שהמילוי שלהם מוסתר כך הנס של פורים היה כולו מוסתר בתוך הטבע. (מנוחה וקדושה).
הקפידא בסוג המילוי
ה'כל בו' וה'יוסף אומץ' כתבו, שנהגו לאכול זירעונים בפורים, זכר לזירעונים שאכלו דניאל חנניה מישאל ועזריה, ובעקבותיהם גם אסתר בבית המלך, כדי לשמור על הכשרות. יש המסבירים שלכן אוכלים אוזני המן הממולאים בפֶּרג, זכר לזירעונים שאסתר אכלה בבית המלך, ששמרה גם שם על יהדותה.
יש המסבירים, שהמלצר ברצותו להעלים הדבר מן המלך, הטמין להם את הזרעונים בתוך בצק, לכן מכינים נרתיקי פת ממולאים זרעונים לזכרון, והם קרואים אזני המן (דינים לנוער)
בספר אוצר דינים ומנהגים כתוב - נהגו ישראל לאכול אזני המן, בתמונת עוגות ממולאות שומשמין בעלות שלש קרנות, וקורין אותן ''המן-טאש'', והוא כעין כובע של נפוליאון, וחושבין שכובע כזה נשא המן בתור השר הראשון במלכות אחשורוש, והשומשמין (או הפֶּרג) לזכר עשרת אלפים ככר כסף שהבטיח לתת לאוצר המלך.
אנשי מעשה
בהתקרב ימי הפורים זימן רבינו (רבי אהרן מבעלזא) אצלו את משמשו ר' דוד והורה לו למסור לאמו שצריך לעשות ''פלאָדין'' - אזני המן לכבוד יום הפורים. עם זאת מסר בידו הוראות מדויקות איך להכין אותם, עם צימוקים ועם צוקער ולהוסיף דבש, כן הורה לו שיאמר לאמו שתעשה כמן צורה של פסים על הבצק כנהוג, ואמר לו איך עושים את הצורה הזאת בדיוק. ר' דוד למד אז בישיבת גור, ולא ידע מכל אותם מנהגים וקפידות בחצר בעלזא, ותמה בליבו על פשר דבריו אלה, וכי מאי איכפת לו אם זו צורה זו או אחרת? ר''א שהרגיש את הרהוריו פנה אליו ואמר (מתורגם מיידיש): האמן לי, שמעולם לא הייתי טבָּח כדי שאדע כל זאת, אלא שבהיותנו אצל אותו רשע בימי השואה כמובן שלא היה בידנו להתנהג בדיוק ''ווי אינדערהיים'' - כמו בבית, אך ברוך השם שום מנהג ישראל נישט מבטל געווען - לא בטלנו, והיות שבבית היה המנהג לעשות פלאדין, כן יהיה אף עתה בארץ ישראל (פארו עלי בעלזא)
הפשטידא השניה היו עושים חלה שהניחוה למשמרת משמחת תורה עד לשבת הגדול. אולי טעם הדבר הוא, עפ''י דברי כ''ק מרן מוהרי''ד ז''ל שאמר בשם האר''י הקדוש, שיש "ייחוד אחד" שמתחיל בימים הנוראים ונמשך עד ערב פסח, וע''י כך אפשר להמשיך את קדושת הימים הנוראים עד פסח, ולרמז על זה עושים הפשטידא הזו. גם אמרו רבותינו הק' ז''ל, שאפשר לזכות ולהמשיך את קדושת כל המועדים לכל ימות השנה, וכן היו נוהגים אצל כ''ק מרן מוהר''א ז''ל לאכול אזני המן בכל השבתות שמפורים ועד שבת הגדול ועד בכלל, כמו כן היו נוהגים לאכול מצה בכל השבתות שבין פסח לשבועות. (הגש''פ מדרש בחידוש, מנהגי בעלז)
טעם שקוראים ע''ש הרשע
רצוי לשנות את השם של המאפה שנקרא אזני המן, שנכנס גם אלינו (עדת תימן) לעוגיות פורים, אך עדיין אין זה מן הראוי לתת למאכל שאנו מכניסים לתוך פינו שם טמא. שוב ראיתי בגליון אור תורה אדר התשנ''ב שהמציא חכם אחד טעמים לענייני אזני המן אלו, הלכך טוב לקראם בשם ''עוגיות פורים''. (שו''ע המקוצר לרב רצאבי)
א"ה, וכן שמעתי שאומרים בשם ר' הילל זאקס זצ''ל, שתמה על שם זה, משום דינא דמחיית עמלק, ויתכן דיש לחלק בן האומה בכללותה לפלוני עמלקי.
וידוע מה שעורר היעב''ץ על הגמ' ב''ב מ''ו שהגמ' נותן שם סימן ע''י תיבת עמלק (שהיא ר''ת ערב מלוה לוקח קבלן) והלא כתוב תמחה את זכר עמלק מתחת השמים והאיך נותנו הגמ' סימן לזכירה? (יש שציינו, למגלה עמוקות ויחי, ש"עמלק" ר''ת עמרם משה לוי קהת). ותי' היעב''ץ וז''ל: נ''ב חידוש שנתנו סימן כזה במי שנאמר בו תמחה את זכר עמלק, אולי מצאו לו רמז מה, במאי דסיים קרא ''לא תשכח'', להורות ולהתיר להשתמש בו לאוקמי אגירסא.
ובדרשות חתם סופר מבואר דצריכין לעשות איזה זכר להמן, וז''ל: על כן, כשנהפוך הוא, והשיבו לו גמולו בראשו, קראו לימים האלה ימי פורים, במקום שהוא רצה לקרותם ימי גורלות, נקראים ימי פורים, ואולי היינו תמחה זכר עמלק, לא תשכח, כשנזכה למחות זכר עמלק, ולא ישאר לו שם ושארית בעולם, מצוה לעשות שום זכר שלא נשכח מה שהיה, עכ''ל.
ובזה מתבאר מה דלכאורה יש לשאול דעושים אזני המן למאכל ומברכין על זה מה זכה המן לזה? והמכוון (שבעבר) היו עושים אזני המן מדברים שאינם מאכל וימחו את זה. (ברכת מועדיך)
כיון דעל ידי המן זכינו להתעוררות קבלת תורה שבעל פה לכן מברכין עליהם. (ברכת מועדיך)
ר' יעקב קמינצקי הציע סיבה נוספת לאכילת אזני המן בפורים, כפי שאנו אוכלים אזני המן, ואכילה היא צורה של כילוי בזמן שהפריט נאכל, לכן באכילת אזני המן אנחנו מקיימים את מצוות מחיית עמלק. (במחיצת רבינו)
נערך לאחרונה על ידי צונאמי ב א' מרץ 01, 2015 9:55 am, נערך 2 פעמים בסך הכל.

צונאמי
הודעות: 728
הצטרף: ב' נובמבר 18, 2013 12:08 am

Re: המקור לאכילת אוזני המן

הודעהעל ידי צונאמי » א' מרץ 01, 2015 12:02 am

היא שיחתי כתב:היה בהמודיע כתבה מבנימין חינקיס
שם הביא מקור מלפני 300 שנה משהו עם השם שמשון

המודיע של השבוע האחרון?

יאיר
הודעות: 9639
הצטרף: א' מאי 23, 2010 11:54 pm

Re: המקור לאכילת אוזני המן

הודעהעל ידי יאיר » א' מרץ 01, 2015 1:51 am

לסיכום (למי שאין פנאי לקרוא הכל), מה הטעם הכי מסתבר?
(או אם מישהו מתנדב לכתוב כל הטעמים בתימצות).

צונאמי
הודעות: 728
הצטרף: ב' נובמבר 18, 2013 12:08 am

Re: המקור לאכילת אוזני המן

הודעהעל ידי צונאמי » א' מרץ 01, 2015 8:53 am

יאיר כתב:לסיכום (למי שאין פנאי לקרוא הכל), מה הטעם הכי מסתבר?
(או אם מישהו מתנדב לכתוב כל הטעמים בתימצות).

מאפה בשם ''אזני המן'' מצאנו באיטליה לפני כ-400 שנה, ומקושר להלצה שהמן היה יועץ חרש, וכן לעובדה שהנוצרים נהגו לאכול ביום אידם ''אוזני יהודה'', ולאחר מכן ''זכה'' לשמש כמקור למספר עלילות דם. במזרח אירופה, כיסני פרג נקראים בגרמנית בשם Mohntasche - מון-טאש, שנהיו המן-טאש - כיסני המן, ונאכלו בפורים לאור חיבור המנהג לאכול בפורים מיני ממולאים, קרעפלי''ך בלעז, יחד עם המנהג לכבדו במיני מאפה מתוקים, ונקראו פורים קרעפליך. עם הזמן, הכינוי ''אזני המן'', ששימש בפולין ורוסיה ככינוי גנאי ליהודים ללא קשר למאפה, הודבק על ידיהם לאחר זמן לכיסני הפרג לאור צורתו הדומה לאוזן ועיתוי אכילתו. לאחר שכינוייה "אוזני המן" קמה וגם ניצבה, הוסבר לאור הנוהג של קציצת האוזנים לנידונים למוות בזמנים שונים, או לפי כובעי השרים המשולשים בזמן נפוליאון, ומשם נתכנו באמריקה בשם ''המן- האט'' -כובעי-המן. יש לציין, שמאכל בשם זה לא הוכר כלל בארצות המזרח, על אף שאכלו מיני מאפה מתוקים למיניהם. הרחבת הדברים ומקורותיהם, במאמרים הבאים בס''ד.

עם_הארץ
הודעות: 86
הצטרף: א' אוגוסט 14, 2011 6:18 pm

Re: המקור לאכילת אוזני המן

הודעהעל ידי עם_הארץ » א' מרץ 01, 2015 9:33 am

מה נהדר לראות מפלפלים בדיני "מסורת המטבח", וגם בשמות המאכלים.
אולי, ה"המן טאש" היה עמיד, ולא התקלקל במשך זמן ארוך יותר, ולכן הכינו אותו לפורים מבעוד מועד, ולא היו צריכים לעסוק בו ביום תענית אסתר?
יש גם סיבות פרקטיות, לא צריך תמיד לחפש במקורות.

יאיר
הודעות: 9639
הצטרף: א' מאי 23, 2010 11:54 pm

Re: המקור לאכילת אוזני המן

הודעהעל ידי יאיר » א' מרץ 01, 2015 3:33 pm

צונאמי כתב:
יאיר כתב:לסיכום (למי שאין פנאי לקרוא הכל), מה הטעם הכי מסתבר?
(או אם מישהו מתנדב לכתוב כל הטעמים בתימצות).

מאפה בשם ''אזני המן'' מצאנו באיטליה לפני כ-400 שנה, ומקושר להלצה שהמן היה יועץ חרש, וכן לעובדה שהנוצרים נהגו לאכול ביום אידם ''אוזני יהודה'', ולאחר מכן ''זכה'' לשמש כמקור למספר עלילות דם. במזרח אירופה, כיסני פרג נקראים בגרמנית בשם Mohntasche - מון-טאש, שנהיו המן-טאש - כיסני המן, ונאכלו בפורים לאור חיבור המנהג לאכול בפורים מיני ממולאים, קרעפלי''ך בלעז, יחד עם המנהג לכבדו במיני מאפה מתוקים, ונקראו פורים קרעפליך. עם הזמן, הכינוי ''אזני המן'', ששימש בפולין ורוסיה ככינוי גנאי ליהודים ללא קשר למאפה, הודבק על ידיהם לאחר זמן לכיסני הפרג לאור צורתו הדומה לאוזן ועיתוי אכילתו. לאחר שכינוייה "אוזני המן" קמה וגם ניצבה, הוסבר לאור הנוהג של קציצת האוזנים לנידונים למוות בזמנים שונים, או לפי כובעי השרים המשולשים בזמן נפוליאון, ומשם נתכנו באמריקה בשם ''המן- האט'' -כובעי-המן. יש לציין, שמאכל בשם זה לא הוכר כלל בארצות המזרח, על אף שאכלו מיני מאפה מתוקים למיניהם. הרחבת הדברים ומקורותיהם, במאמרים הבאים בס''ד.

יישר כח ר' צונאמי!

אנא עבדא
הודעות: 309
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:02 pm

Re: המקור לאכילת אוזני המן

הודעהעל ידי אנא עבדא » א' מרץ 20, 2016 3:59 am

היא שיחתי כתב:זרע שמשון להרב נחמני, שמשון חיים בן נחמן מיכאל
http://www.hebrewbooks.org/21094
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?10613&lang=eng
http://www.93fm.co.il/radio/99048/


ראה כאן למטה בעמוד 1
http://www.ladaat.info/showgil.aspx?par ... 9&gil=1397

אנא עבדא
הודעות: 309
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:02 pm

Re: המקור לאכילת אוזני המן

הודעהעל ידי אנא עבדא » א' מרץ 20, 2016 4:02 am

ועוד כאן בעמוד 1 על השם 'המן טאש' [המן-תש]
http://www.ladaat.info/showgil.aspx?par ... 19&gil=304

מתון
הודעות: 268
הצטרף: ב' מאי 18, 2015 5:15 pm

Re: המקור לאכילת אוזני המן

הודעהעל ידי מתון » א' מרץ 20, 2016 4:43 am

ב"הקולמוס" היה מאמר מעניין בנושא "אזני המן". מאת אליעזר ברודט

משולש
הודעות: 4770
הצטרף: ה' יוני 06, 2013 2:54 pm

Re: המקור לאכילת אוזני המן

הודעהעל ידי משולש » א' מרץ 20, 2016 3:25 pm

מקום הניחו לי בעלי תריסין להתגדר בו:

נהגו בני אשכנז לאכול "המן" והוא מאפה בצורת אדם. ואשכנזי ההולך לא"י נותנים עליו חומרי שניהם ועליו לאכול גם המן וגם אזני המן.

עוד נהגו בבשר מעושן המכונה גם הוא המן על שם שתולים אותו מעל התנור לעשנו.

הזכירו פה את הקרעפליך המוזכרים הרבה בפוסקים בהקשר לפורים בלבד. איך הגיע משם ליו"כ והו"ר אינני יודע. (אולי כיפורים כפורים והו"ר ככיפורים וכו').

ויש להזכיר עוד את מאכל ה"נוגאט" = "נויאט" המיוחד לפורים, (ולעתים להזדמנויות חגיגיות אחרות) העשוי מדבש ואגוזים ושקדים טחונים ומעורבבים זה בזה, ומונחים על רקיקים דקים, ומוזכרים בהרבה פוסקים בהלכות ברכות באיזור של סימן ר"י או משהו כזה.

ובחיפושים נוספים בפרויקט השו"ת (לפחות בחלק של הטור שו"ע ומפרשיהם) אפשר למצוא עוד הרבה מנהגי אוכל קדומים לחג הפורים. אם מישהו יכול להביאם לכאן.

תודה.

הרוצה להחכים
הודעות: 357
הצטרף: א' מרץ 01, 2015 4:54 pm

Re: המקור לאכילת אוזני המן

הודעהעל ידי הרוצה להחכים » א' מרץ 20, 2016 5:43 pm

פלא שאף אחד לא ציין לדברי הרמ"א (סי' תרצה סעי' ב) על המנהג לאכול זרעונים בליל פורים. ובהרבה קהילות נהגו לאכול מאכלים המכילים פרג כדי לצאת את מנהג אכילת הזרעונים.

שיף
הודעות: 2151
הצטרף: ב' דצמבר 31, 2012 11:21 pm

Re: המקור לאכילת אוזני המן

הודעהעל ידי שיף » ג' מרץ 22, 2016 9:34 am

הרוצה להחכים כתב:פלא שאף אחד לא ציין לדברי הרמ"א (סי' תרצה סעי' ב) על המנהג לאכול זרעונים בליל פורים. ובהרבה קהילות נהגו לאכול מאכלים המכילים פרג כדי לצאת את מנהג אכילת הזרעונים.

וא"כ ממילא הכינו הפרגב תוך הבצק וכו' ודו"ק

שיף
הודעות: 2151
הצטרף: ב' דצמבר 31, 2012 11:21 pm

Re: המקור לאכילת אוזני המן

הודעהעל ידי שיף » ג' מרץ 22, 2016 9:42 am

משולש כתב:הזכירו פה את הקרעפליך המוזכרים הרבה בפוסקים בהקשר לפורים בלבד. איך הגיע משם ליו"כ והו"ר אינני יודע. (אולי כיפורים כפורים והו"ר ככיפורים וכו').

לא קשיא, דכאן האשכול הוא רק בעניני פורים ועוד מי יימר דהמקור הוא בפורים אולי זה גופא נלקח מיום אחר [וכידוע הר"ת של הימים שאוכלים בהם ועוד יום א' השייך רק לדוברי יידיש]
אפשר לפתוח אשכול על מנהג אכילת קרעפלי"ך, באיזה ימים אוכלים ומה הטעם בזה ובודאי יאריכו בזה
אני מאמין שכבר יש אשכול ע"ז [לפחות אחד] כדאי לבדוק קודם!!

משולש
הודעות: 4770
הצטרף: ה' יוני 06, 2013 2:54 pm

Re: המקור לאכילת אוזני המן

הודעהעל ידי משולש » ג' מרץ 22, 2016 4:33 pm

שיף כתב:
משולש כתב:הזכירו פה את הקרעפליך המוזכרים הרבה בפוסקים בהקשר לפורים בלבד. איך הגיע משם ליו"כ והו"ר אינני יודע. (אולי כיפורים כפורים והו"ר ככיפורים וכו').

לא קשיא, דכאן האשכול הוא רק בעניני פורים ועוד מי יימר דהמקור הוא בפורים אולי זה גופא נלקח מיום אחר [וכידוע הר"ת של הימים שאוכלים בהם ועוד יום א' השייך רק לדוברי יידיש]
אפשר לפתוח אשכול על מנהג אכילת קרעפלי"ך, באיזה ימים אוכלים ומה הטעם בזה ובודאי יאריכו בזה
אני מאמין שכבר יש אשכול ע"ז [לפחות אחד] כדאי לבדוק קודם!!

לא בדקתי עדיין, אבל אני מאמין שאם תעשה חיפוש בפוסקים לא תמצא את הקרעפלך (לכל צורותיו: קרפלך קרעפליך/לאך וכו') רק בפורים.

עקובלמישור
הודעות: 5
הצטרף: ה' מרץ 31, 2011 12:18 pm

Re: המקור לאכילת אוזני המן

הודעהעל ידי עקובלמישור » ד' מרץ 23, 2016 11:12 pm

בתוספות מסכת ברכות דף מב. הביא דהיה מנהג בפורים לקבוע סעודה על לחמניות שהם נילי"ש והוזכר גם בראשונים אחרים בשם ניבלי"ש.

ידוע למאן דהוא מה טעם המנהג בפורים דווקא?" ומהו אותו מאפה האם יש לו קשר למנהג אכילת אזני המן?

חכם באשי
הודעות: 9987
הצטרף: ה' מאי 06, 2010 2:05 am

Re: המקור לאכילת אוזני המן

הודעהעל ידי חכם באשי » ה' מרץ 24, 2016 10:24 am

עקובלמישור כתב:בתוספות מסכת ברכות דף מב. הביא דהיה מנהג בפורים לקבוע סעודה על לחמניות שהם נילי"ש והוזכר גם בראשונים אחרים בשם ניבלי"ש.
ידוע למאן דהוא מה טעם המנהג בפורים דווקא?" ומהו אותו מאפה האם יש לו קשר למנהג אכילת אזני המן?

כנראה מדובר בלחמניות שנאפו עם ריכוז גבוה של יין, והכל זכר למשתה היין, ולמפלת המן במשתה היין וכו' וכו' וכו', הכל כמבואר בספרי הדרוש וכו', ובא לציון גואל.
(אתה באמת חושב שהיתה איזו סיבה שהם אכלו את הלחמניות האלו בדווקא?)

עקובלמישור
הודעות: 5
הצטרף: ה' מרץ 31, 2011 12:18 pm

Re: המקור לאכילת אוזני המן

הודעהעל ידי עקובלמישור » ה' מרץ 24, 2016 1:33 pm

אין לי מושג אם אכלו אותם בדווקא או לא בדווקא אבל אני מעריך שאם הראשונים מזכירים את פורים כיום שבו קבעו סעודה על אותם לחמניות כנראה שבפורים היה מנהג רווח לקבוע עליהם סעודה יותר מימים אחרים.
כוונתי היתה שאולי יש לזה קשר למנהג אכילת אזני המן אבל אכן כל השערה אחרת תתכן כאפשרית

משולש
הודעות: 4770
הצטרף: ה' יוני 06, 2013 2:54 pm

Re: המקור לאכילת אוזני המן

הודעהעל ידי משולש » ו' מרץ 25, 2016 3:59 pm

משולש כתב:
שיף כתב:
משולש כתב:הזכירו פה את הקרעפליך המוזכרים הרבה בפוסקים בהקשר לפורים בלבד. איך הגיע משם ליו"כ והו"ר אינני יודע. (אולי כיפורים כפורים והו"ר ככיפורים וכו').

לא קשיא, דכאן האשכול הוא רק בעניני פורים ועוד מי יימר דהמקור הוא בפורים אולי זה גופא נלקח מיום אחר [וכידוע הר"ת של הימים שאוכלים בהם ועוד יום א' השייך רק לדוברי יידיש]
אפשר לפתוח אשכול על מנהג אכילת קרעפלי"ך, באיזה ימים אוכלים ומה הטעם בזה ובודאי יאריכו בזה
אני מאמין שכבר יש אשכול ע"ז [לפחות אחד] כדאי לבדוק קודם!!

לא בדקתי עדיין, אבל אני מאמין שאם תעשה חיפוש בפוסקים לא תמצא את הקרעפלך (לכל צורותיו: קרפלך קרעפליך/לאך וכו') רק בפורים.


עשיתי כמה חיפושים:

הערוך השולחן משווה בין הקרעפלך לאזני המן:

ערוך השולחן אורח חיים הלכות בציעת הפת סימן קסח

והוסיף רבינו הרמ"א לומר דבאין בו תואר לחם לכ"ע אין מברכין המוציא וג' ברכות וזה שכתב דפשטיד"א וקרעפלא"ך מקרי תואר לחם אינו כפשטידו"ת וקרעפלא"ך שלנו דכוונתו שמשימים בשר או גבינה בין עיסה לעיסה ואופין בתנור והוא לחם ממש וזהו כעין האמאנטא"ש שלנו בפורים שממלאים שומשמין בהלחם והוא לחם גמור וכן הם הפשטיד"א והקרעפלא"ך שכתב שהם ממש פת ומשימים בתוכם דבר מה ואין זה דמיון לפת הבאה בכיסנין שבסעיף ז' לדיעה ראשונה שממלאים אותם הרבה תבלין ושקדים ואגוזים דבשם ממלאים העיסה בריבוי הרבה עד שעיקר הכוונה להמילוי כמ"ש בסעיף כ' אבל בכאן מיירי שהעיקר הוא הפת וממלאים אותה כדרך פשטיד"א וקרעפלא"ך שממלאין אותן בשר וגבינה וכיוצא בהם אבל העיקר הוא הפת

שו"ת שבות יעקב חלק א סימן מא

אף דאשה ג"כ חייבת במשלוח מנות מ"מ כתיב איש לפי שספק בידו לעשות משא"כ האשה ובהכי ניחא דגבי מתנות כתיב סתמא ולא כתיב איש משום דמקבלין צדקה מן הנשים כדאית' בסוף ב"ק ובי"ד ס"י רמ"ח וק"ל נמצא דדברי רמ"א שרירין וקיימין ואפשר דמטעם מנהג זה נהגו במקצ' מקומות שהנשים שולחין זה לזה מיני נילוש שקורין קרעפלך /כיסנים/ וכיוצא בזה כדי לצאת ידי חובתן נ"ל ה"ק יעקב:


לקט יושר חלק א (אורח חיים) עמוד לד ענין ד

וזכורני כשהלך בליל פורים לקרובץ שלא רצה לאכול גם קרעפליך,


של"ה שער האותיות אות הקו"ף - קדושת האכילה (ב)

וכל שכן אותן כיסנין שאנו רגילין לעשות בפורים, שקורין פורים קרעפלי"ך, שהעיסה נילושה בדבש ובמיני תבלין, וגם ממלאין אותם במיני מרקחת, כידוע שיש להם דין פת הבאה בכיסנין ככל משפטיו והלכותיו אליבא דכולי עלמא.
(הערה שלי: קרעפלך זה ממולא במיני מתיקה ולא בבשרי. אמנם היה גם בשרי, כמש"כ המגן אברהם סימן קסח "וקרעפלי"ך - פי' שממולאין בבשר כמ"ש ססי' זה דאלו ממולאים במיני פירות הוי כסנין כמ"ש ס"ז אפי' נאפה בתנור"

וכן בפרי מגדים אורח חיים סדר הנהגות הנשאל עם השואל סדר שלישי

ואם נמצא חתיכת בשר בקרקעפלי"ך שהבצק מקיפו מכל צד, אי צריך לשער נגד אותה חתיכה בצק או לאו, בשר עוף או בשר בהמה, לשאר הקרעפלי"ך, יש לומר דהוה כדבוק ממש שאי אפשר לרוטב לכנוס ולהוציא טעם פליטת הבשר כי אם שתחלה קיבל החתיכה הקרעפי"ל ההוא ונאסרה, (מ"ד) [או דילמא] כל שאין בתולדה, ועיין סימן ע"ג בש"ך אות זיי"ן והמורה יזהר בכל זה).


ב"ח אורח חיים סימן קסח

והני פורים קרעפלי"ך שהעיסה נילושה בדבש ובתבלין או בשומן אווז ואחר כך עושין אותן כמו כיסין לתת בתוכו אגוזים וראזינק"ש וכן הויז"ן בלאז"ן כולי עלמא מודו דיש להם דין כיסנין:
(הערתי: גם זה מתוק)


ט"ז אורח חיים סימן קסח

גם מו"ח ז"ל כותב דקרעפלי"ך של פורים הוי כיסנין והעיקר תלוי בלישה אם נילוש ברוב דבש ומעט מים הוי כיסנין:


ט"ז יורה דעה סימן קכ

וכתוב באו"ה דה"ה בברזל שמתקנין בו קרעפלי"ך בפורים



אליה רבה סימן קסח

וכל שכן קרעפלי"ך שאנו עושין בפורים ע"כ.




ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק דברים לערב יום הכפורים

והנה כבר דיברנו מזה על מנהג ישראל שאוכלים מאכל שקורים קרעפליך שהם בצק ממולא בבשר בשלושה זמנים שהם של חול ואף על פי כן הסעודה בהם מצוה זכר למן שהיה יורד בשלושה זמנים אלו והבצק מלמעלה ולמטה כמו הטל שעל המן. וביותר ביום הזה בערב יום כפורים שאכילת סעודה זו הוא בעצם כבחינת אכילת המן על פי הדברים הנ"ל.

(ודרך אגב, הדברי יציב כותב שנהגו לאכול קרעפליך בחג השבועות, ובחיי אדם כותב שאסור להכין קרפלך ביו"ט (אולי כוונתו על שבועות? חיי אדם חלק ב-ג (הלכות שבת ומועדים) כלל צט

אבל אסור לעשות "חרעמזיל" [כופתאות קמח מצה מטוגנות] או "קרעפליך" [כיסונים, לביבות קטנות מבצק ממולאות בשר טחון] וכיוצא בו יותר ממה שצריך לבו ביום, שאין אחד משביח מחבירו, וצריך לטרוח בכל אחד ואחד בפני עצמו: ).

משולש
הודעות: 4770
הצטרף: ה' יוני 06, 2013 2:54 pm

Re: המקור לאכילת אוזני המן

הודעהעל ידי משולש » ו' מרץ 25, 2016 4:01 pm

חשוקי חמד שבת דף קמא עמוד א

מעשה שהיה באשה שטעתה בשבועות מתוך כך שמבשלים מאכלי חלב ומאכלי בשר והכניסה לבשר ולמרק בלינצ'עס העשויים מבצק וגבינה, בחשבה שהם קרעפלעך שגם הם עשוים מבצק אולם ממולאים עם בשר,

משולש
הודעות: 4770
הצטרף: ה' יוני 06, 2013 2:54 pm

Re: המקור לאכילת אוזני המן

הודעהעל ידי משולש » ו' מרץ 25, 2016 4:03 pm

לסיכום כל המקורות של האחרונים לא מקשרים את הקרעפליך לשום יום מלבד פורים.

ר' צדוק הכהן מביא את המנהג (החסידי?) המפורסם היום לאכול בשלושה זמנים, ודברי יציב מביא מנהג לאכול בשבועות. (ובח"א משמע שיש שעשו קרפלך ביו"ט וכן במרדכי ביצה תרעה "קרעפליש מיו"ט לחבירו").
נערך לאחרונה על ידי משולש ב ו' מרץ 25, 2016 5:10 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

משולש
הודעות: 4770
הצטרף: ה' יוני 06, 2013 2:54 pm

Re: המקור לאכילת אוזני המן

הודעהעל ידי משולש » ו' מרץ 25, 2016 4:16 pm

של"ה שער האותיות אות הקו"ף - קדושת האכילה (ב)

על אותן המרקחת שאנו רגילין לעשות בפורים שקורין נויא"ט, ויש שעושין אותו על דובשניות שקורין לעקו"ך, שמברך עליהם ברכה הראויה על המרקחת ופוטר הדובשניות, מפני שהן טפלות למרקחת,


ט"ז אורח חיים סימן קסח

טפלים לגבי מרקחת. - היינו כגון מה שמטגנין בפורים נויא"ט על עיסה שאין לברך על אותו העיסה לבדה אפילו אם אכל הנויא"ט ונשאר העיסה לבדה כיון שבשעת אפייה לא נאפה בתורת לחם רק טפל לנויא"ט וכעין שכתבתי בסמוך בפת הבא בכסנין אלא דבזה יש חילוק דכל זמן שאוכל אותו עם הנויא"ט אין לברך כלל על העיסה כדין מברך על העיקר ופוטר הטפל ואם אוכל העיסה בפ"ע מברך עליה במ"מ:



אליה זוטא סימן ריב

וה"ה נויאט שרגילין לעשות בפורים מברכין על המרקחת ופוטרין הלעקוך שעליו מונח הנויאטן, עמק הברכה:


שו"ת יביע אומר חלק ז - אורח חיים סימן לג

שבספר עולת תמיד (סימן ריב סק"ב) כתב בשם הרב עמק ברכה, שאותן מרקחות שרגילים לעשות בפורים נויאט, מברכים על המרקחת ופוטרים את הלעקיך שעליו מונחת הנויאט. ע"ש. וכן כתב האליה רבה (סק"ז) בשם השל"ה.

משולש
הודעות: 4770
הצטרף: ה' יוני 06, 2013 2:54 pm

Re: המקור לאכילת אוזני המן

הודעהעל ידי משולש » ו' מרץ 25, 2016 4:45 pm

באוצר מנהגים אייזנשטיין הביא את הקרעפלך לשבועות, ובכל מנהגי ישורון כתב שבועות, פורים, ועיו"כ. והם כתבו שהקרעפליך הזה הוא משולש. (זאת אומרת בצורה של אזני המן).

וכאן מצאתי את הקרפלך גם בלג בעומר: http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?1 ... 3251655310 (בעמ' 43)
נערך לאחרונה על ידי משולש ב ו' מרץ 25, 2016 5:05 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

משולש
הודעות: 4770
הצטרף: ה' יוני 06, 2013 2:54 pm

Re: המקור לאכילת אוזני המן

הודעהעל ידי משולש » ו' מרץ 25, 2016 4:56 pm

חכם באשי כתב:
עקובלמישור כתב:בתוספות מסכת ברכות דף מב. הביא דהיה מנהג בפורים לקבוע סעודה על לחמניות שהם נילי"ש והוזכר גם בראשונים אחרים בשם ניבלי"ש.
ידוע למאן דהוא מה טעם המנהג בפורים דווקא?" ומהו אותו מאפה האם יש לו קשר למנהג אכילת אזני המן?

כנראה מדובר בלחמניות שנאפו עם ריכוז גבוה של יין, והכל זכר למשתה היין, ולמפלת המן במשתה היין וכו' וכו' וכו', הכל כמבואר בספרי הדרוש וכו', ובא לציון גואל.
(אתה באמת חושב שהיתה איזו סיבה שהם אכלו את הלחמניות האלו בדווקא?)


תמונה

משולש
הודעות: 4770
הצטרף: ה' יוני 06, 2013 2:54 pm

Re: המקור לאכילת אוזני המן

הודעהעל ידי משולש » ו' מרץ 25, 2016 5:03 pm

ודרך אגב, יש הרבה הקבלה בפוסקים בין סעודת ליל פורים לסעודת ליל הברית (שקורין "וואכנאכט") והרבה מאכלים משותפים לזה ולזה. (וההקבלה הזו מובאת גם בב"י בהלכות ברכות).
וביניהם גם הנוגאט והקרעפליך הנ"ל. ראו במצורף.

וכן כתב גם ביוסף אומץ (שצז)
ובכלל זה קרעפליך וקוכליך מעשה מחבת שמחלקין בברית מילה.

ובאמשטרדם נוהגים לאכול בפורים קישליש (קשור לקוכליך הנ"ל?) שהם וופלים אפוים בשמן, ונקראים אצל נכרים אזני המן. (אולי הכוונה "נכרים" ליהודים שאינם מקומיים).
קבצים מצורפים
נוגאט מנהגי וורמישא.pdf
(230.59 KiB) הורד 162 פעמים


חזור אל “פורים וארבע פרשיות”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 3 אורחים