הודעהעל ידי דעת_האברך » א' פברואר 19, 2017 7:32 pm
שאלתי נגעה בעיקר לגבי שניים מקרא ואחד תרגום, האם מותר לקרוא מתוך המחשב. אך באמת לאחר עיון קל נראה שודאי יש להתיר, כי בשלחן ערוך אורח חיים סימן מ"ט מבואר שמותר לקרוא קריאת שמע בעל פה. ובפוסקים מבואר כמה שיטות בזה: א. התוספות בתמורה (יד, ב) והטור בשם הרא"ש ותוספות ישנים יומא (ע, א) כתבו שהאיסור נאמר רק כשבא להוציא אחרים ידי חובתן [ומזה נשאר המנהג לומר בברכות קריאת שמע את הפסוקים מי כמוך וכו' בקול רם כל הציבור, כי בעבר החזן היה מוציא את כולם בכל הברכה חוץ מהפסוקים שאותם כולם אמרו ביחד כי אותם אינו יכול החזן להוציאם ידי חובה, וכך נשאר המנהג עד היום לאומרם כל הציבור בקול רם - מחצית השקל שם] ; ב. דעת רבנו תם ורבנו חיים שאם שגור בפי כל מותר לומר בעל פה; ג. דעת רבנו יונה בברכות שכל דבר שיש חובה לאמרו אין בו איסור לאמרו על פה. ד. בתוספות ישנים יומא (ע, א) מבואר עוד שאם אומר סדרו של יום מותר לומר בעל פה כמו קרבנות המוספין. ה. ועוד מבואר שם שאם אומר לשם שבח והודאה מותר לומר בעל פה אפילו אם מוציא את הרבים ידי חובתן ולכן מותר לומר הלל בציבור בעל פה.
בשלחן ערוך פסק כשיטת רבנו תם שכל דבר שרגיל ושגור לאמרו מותר לאמרו בעל פה. ובמשנה ברורה הביא בשם הרדב"ז שלא היה מוחה באלו שאומרים בעל פה קריאת התורה עם הבעל קורא כי יש לסמוך על שיטת הרא"ש והתוספות שאם אינו מוציא אחרים ידי חובתן אין בדבר איסור (ולעצמו החמיר הרדב"ז). וכן היקל המשנה ברורה מטעם זה בדרשן שאין בידו לפתוח כל הזמן את הפסוקים, שמותר לו לאמרם בעל פה אף שאינם שגורים בפי כל, כי אינו מוציא את הרבים ידי חובתן, ונסמך על הגר"א שפסק כתירוץ זה, וכמו כן סמך מטעם זה להקל גם באמירת תהילים בעל פה כי הוי כתפילה. ובמוציא אחרים ידי חובה החמיר במשנה ברורה בשם המגן אברהם והגר"א לא לקרוא בעל פה אפילו דברים השגורים בפי כל.
נמצא מכל זה שהמחבר תפס לעיקר את השיטה שהכל תלוי אם הדבר שגור בפי כל או לאו, ואילו המשנה ברורה תפס לעיקר (על פי הגר"א) את השיטה שהכל תלוי אם מוציא אחרים ידי חובה או לא, ומכל מקום לכתחילה גם המשנה ברורה מסכים שלא בשעת הצורך ואם אין סיבה נוספת להקל לא לומר בעל פה דברים שאינם שגורים בפי כל אף אם אינו בא להוציא ידי חובה.
ולפי זה בקריאת שנים מקרא ואחד תרגום, בפשטות אין להתיר לקרוא בעל פה כי אינו שגור בפי כל, אולם אם קורא מתוך מחשב יש לומר כסברא שהעלינו לעיל שלא גרע מדברים השגורים בפי כל, והיינו שאם אין חשש טעות שרי. אף כי יש לפקפק על זה שאולי לא סגי בזה, כי אם הכל היה תלוי רק בזה שאין חשש טעות לכאורה היה מותר לקרוא בעל פה עם הבעל קורא, ולמה אם כן החמיר הרדב"ז לעצמו. וצריך עיון.
ובעיקר העניין האם כתיבה במחשב נחשבת כתיבה, עלה בדעתי נפקא מינה נוספת, האם מותר להכניס למקומות המטונפים מחשב בשעה שמואר בו על המסך כתבי קודש.
עוד אני מסתפק, האם יש חילוק בין מסכי מחשב וסמרטפון רגילים שבהם כל הכתוב הוא בעצם רק תאורה של מנורות בצורה של כתב, לבין קורא ספרים דיגיטלי ששם הטכניקה של המכשיר שונה לגמרי, ושם נוצרת ממש כתיבה על המסך [ניתן להבחין זאת על ידי העובדה שבמסכים רגילים ככל שמגיעים למקום יותר מואר כן יותר קשה לקרוא את הכתוב על המסך, כי התאורה של השמש מאפילה על התאורה של המסך, אך בקורא ספרים דיגיטלי לעומת זאת, ככל שמגיעים למקום יותר מואר כן קוראים יותר ברור כמו בספר רגיל, ואם נמצאים במקום חשוך אי אפשר לקרוא כלל אלא אם כן מותקנת תאורה נוספת במסך], ואם אכן נאמר שבקורא ספרים דיגיטלי הרי זה מוגדר יותר ככתיבה מטעם הנ"ל, אם כן יש מקום יותר להחמיר בקורא ספרים דיגיטלי גם לעניין איסור מחיקת שם ה'. ואינני יודע אם כבר התעורר מישהו בדבר זה.