פורום אוצר החכמה

הגהמ כתב:נדמה לי שהבדל עיקרוני בין פיוטי הספרדים לפיוטי האשכנזים הוא שילוב שם אדנו"ת בחרוזים, שהספרדים רגילים בכמו אלה ואינם מסתייגים גם מביטוי שם אדנו"ת כשהוא נכלל בפיוט, ואילו האשכנזים נמנעים מזה כנודע.

משולש כתב:אני נתתי פעם עוד טעם לזה, מכיון שבזמירות שבת שנאמרים על הסעודה מצוי הרבה הפסקים והפרעות, ואוכלים ביני וביני, ואין כבוד להזכיר שם שמים בדרך עראי והפסקה כזו.
אמנם יש מנהג מובא באיזה ראשונים ששרים הזמירות אחרי שמסיימים הסעודה לפני ברכת המזון ואז בוודאי הם נאמרים בצורה מכובדת.

מביט ומבין כתב:ובמשניות?

אוצר החכמה כתב:באמת התפלאתי קצת ששרו בשמחת תורה ויבא מלך הכבוד מי זה מלך הכבוד השם צבקות.
מי זה השם צבקות?

ואל תשיבני ממה שמשה רבינו אומר ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה' אלוקיך. הכוונה להתיירא מהשם של ה' אלוקיך.

אריך כתב:

אוצר החכמה כתב:באמת התפלאתי קצת ששרו בשמחת תורה ויבא מלך הכבוד מי זה מלך הכבוד השם צבקות.
מי זה השם צבקות?

ואל תשיבני ממה שמשה רבינו אומר ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה' אלוקיך. הכוונה להתיירא מהשם של ה' אלוקיך.

לי מפריע כיו"ב שאומרים בשמח"ת "מפי קל מפי קל", ולמה לא לומר את השם כצורתו. וכן "מי הוא זה ואיזה הוא זה קלי ואנוהו". וכמדומה שבציבור לא אריך לעשות כינוי לשם ה' ולשנות ל'קל'.

מביט ומבין כתב:

משולש כתב:אני נתתי פעם עוד טעם לזה, מכיון שבזמירות שבת שנאמרים על הסעודה מצוי הרבה הפסקים והפרעות, ואוכלים ביני וביני, ואין כבוד להזכיר שם שמים בדרך עראי והפסקה כזו.
אמנם יש מנהג מובא באיזה ראשונים ששרים הזמירות אחרי שמסיימים הסעודה לפני ברכת המזון ואז בוודאי הם נאמרים בצורה מכובדת.

מביט ומבין כתב:ובמשניות?

משולש כתב:לא הבנתי מה הפירוש במשניות.

אריך כתב:לא אריך לשנות את שם ה'. זה כמו להגיד אברקם.

כשאומרים "השם" במקום אדנות, אין בכך עיוות, אבל לומר קל במקום א-ל, זה שינוי השם. כאשר כותבים ק-ל אינו חסרון כ"כ דהוי כמו קרי וכתיב. אבל כשקוראים "זה קלי ואנוהו" לולי שהתרגלנו היה הדבר צורם את האוזן. בפרט שכל בית הכנסת צועק זאת.

משולש כתב:אתה יוצא מנקודת הנחה שהזמירות והמשניות (וכן הגמ') אותו טעם. איני יודע, וגם איני יודע טעם המשניות.
נראה שזה מנהג מושרש מאוד בציבור האשכנזי בלבד. (להבדיל ממנהג הספרדים להזכיר שם השם בכל פיוט ובכל הזכרת פסוק אפי' בתוך כדי שיחה עם חבירו וכ"ש בגמ' ובמשנה.)

אני הבנתי שזה סוג של יראה משמו של הקב"ה, שאסור להזכיר אותו בקלות ראש או בלי כוונה הראויה.
ופעם אמר לי חבר שהוא לא מזכיר שם שמים במקום שלא חייבים (ולכן ביהי רצון שלא יארע דבר תקלה אינו מזכיר שם השם, וכן במודה אני ששמת חלקי וכו' ובכל שאר המקומות שאין חובה, כי מילא במקומות שחייבים להזכיר שם השם, מחינא ליה במרזפתא דנפחי עד דמכוין, אבל למה להוסיף על זה, וכעין המנהג שלא מקיימים מצות תפילין ועיטוף ציצית מחוץ לזמן התפילה).

בדבר קריאת השמות בברכות ובפסוקים שבדרך הלמוד
כ"ב תמוז תשכ"ב. מע"כ ידידי כמר דוד מעסרי שליט"א.

בדבר מש"כ בשאילת יעבץ ח"א סימן פ"א בשם אביו החכ"צ שהיה גוער בהמלמד שלא היה מזכיר את השם בלמדו הפסוקים, הנה נראה לע"ד הטעם ששייך לאסור הוא רק מדין כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה שאיתא בתענית דף כ"ז, וכשלא מזכיר את השם כתיקונו הרי נמצא שפוסק באמצע פסוק דפסקיה משה, דמה שאומר אלקים או השם במקום השמות אין להחשיבו מקריאת הפסוק והוי כנחלק הפסוק לשנים וליותר שהרי באמצע הפסוק אמר תיבה שלא הוזכרה בפסוק. ובלא זה איני רואה שום טעם שיהיה אסור לשנות קריאת השמות.

והראיה שהביא מהא דבע"ק לר' נתן בן אבישלום בברכות דף כ"ב מציע הוא את הגמרא ובלבד שלא יאמר אזכרות שבו ומשמע שכו"ע מזכירין, הרי הוא ראיה רק שכו"ע מותרין גם להזכיר השמות כיון שהוא להלמוד אבל אין ראיה שמוכרחין דוקא להזכיר השמות כקריאתן. וכן מה שהביא ראיה מהא שהתוס' כתבו בשם ר"ת בע"ז דף י"ט ובעוד מקומות דאנו יוצאין ידי חובת למוד מקרא בתלמוד בבלי לפי שבלול הוא גם במקרא וא"כ מאחר שיוצאין בו ידי חובת קריאת המקרא הא ודאי לא סגי דלא קרי לפסוקים שבו כדרך הקורא בתורה, לא מובן כלל דכי מצות למוד מקרא הוא כמצות קריאת התורה שצריך לדקדק בקריאתו בהתיבות ואותיות ולא יצא אף בשינוי קל, הא למוד המקרא הוא להבין ולידע שכן צריך לכתוב וכן צריך לקרא, ואף אם ילמוד בלשון אחר אם אך הוא באופן שידע מזה היטב מה שנאמר בהקראי נמי יצא, ואם לא ידע מה שנאמר בהקראי אף שיאמר כלשון הנכתב לא יצא, ולכן ודאי שייך שנצא בלמוד מקרא מה שאנו לומדין בתלמוד בבלי שמביא הפסוקים ודורש כל תיבה ואות שמזה יודעין יותר המקרא ממה שקורין המקרא אף כהוייתן. וכן הסברא שכתב הריעב"ץ בעצמו משום שאין זה לבטלה, נמי הוא רק להיתר לומר האזכרות כתיקון ולא לחיוב.

אבל מטעם שהוא כמפסיק באמצע הפסוקים דפסקן משה שייך שפיר לאסור. אך אם היה אסור להזכיר את השמות הרי היה זה כלא אפשר שרשאין להפסיק באמצע הפסוקים, כמפורש בגמ' שם בטעם שהתיר ר' חנינא הגדול לר' חנינא קרא לפסוק לתינוקות של בית רבן הואיל ולהתלמד עשוין ולא אפשר בלא הפסקה באמצע ושמואל למד מזה להפסיק פסוק שלישי של פ' בראשית לשנים במעמדות, ועל זה הביא החכ"צ ראיה שמותרין כו"ע להזכיר בלמודם את השמות וממילא יש איסור כשיקראו בלא הזכרת השמות משום דהוי כמפסיקין באמצע הפסוקים דפסקן משה. וכן ניחא גם סברת הריעב"ץ דכיון שפשוט מסברא שמותר שהרי אין זה לבטלה ממילא איכא איסורא דהפסקה באמצע פסוק. אבל הראיה מר"ת עדיין לא מובן וצ"ע בכוונתו.

וא"כ לא קשה כ"כ אמקרי דרדקי שהביא הריעב"ץ דקפדי שלא להזכיר השמות, משום דרוב הפעמים מפסיקין לתשב"ר באמצע הפסוקים משום דלא אפשר, דהרי צריך לפרש להם כל מלה ומלה מה באורו כדי שיתלמדו ומצד זה התירו לר' חנינא קרא וכדפרש"י שם, ולכן מה לנו אם יפסיקו גם במה שלא יזכירו השם כקריאתו. וזהו טעם על ההיתר למקרי דרדקי ללמד כן עם התינוקות. אבל מה שקפדי דוקא שלא להזכיר הוא משום דהתינוק יפסיק לפעמים אחר שיאמר השם במקום שאין שום פירוש וקשר להשם עם התיבות שאמר, או יאמר רק השם לבד ויפסיק שאז יהיה לבטלה, לכן הנהיגו בכל מקום שלא יזכירו את השם בלמדם עם התינוקות. ואולי נמשך מזה שגם גדולים אין מזכירין. אבל לגדולים מסתבר שמוכרחין להזכיר כדי שלא יהיו כמפסיקין באמצע הפסוקים כדלעיל.

ומש"כ הריעב"ץ שם שגם בברכות המובאות בגמ' יאמר האזכרות אף גדול דלא כהמג"א סימן רט"ו סק"ה, לא נראה כלל דמש"כ טעם שהרי צריך שילמוד הברכה כתקונה שיהא נוסחה רגיל על לשונו כתיקנה שאם יבא לצאת בו ידי חובתו שלא ישנה במטבע ברכות, הוא טעם רק למלמד עם קטנים הברכות בעצמן איך לאומרן דע"ז יש לחוש שיתרגלו לומר כמו שמלמדן בלא הזכרת השם, ובזה איירי המחבר בש"ע שם /או"ח סי' רט"ו/ סעיף ג' שכתב שמותר ללמד לתינוקות הברכות כתיקנן ואף על פי שהם מברכים לבטלה בשעת הלמוד, ונראה שאף גדול שצריך להתלמד הברכות יהיה מותר לומר כתיקנן מטעם זה שלא יבא לשנות בעת שצריך לברכה, ומה שנקט תינוקות הוא אורחא דמלתא שלא מצוי כלל שגדול יצטרך ללמוד קריאת הברכות, ולהכי נקט המג"א גדול בשעה שלומד הברכות בגמ'. אבל במה שאומר הברכות בלמודו בגמ' לא שייך טעם זה שבשביל איזה פעמים שלומד דף ההוא בגמ' לא יבא להתרגל, ובברכות שאין מורגלין כהא דהביא שם מברכת אשר גאלנו בליל פסח לא ידע מלמודו לומר בעל פה לרובא דרובא ואיך נימא שיהיו מורגלין לומר כמו שלומד בלא הזכרת השם, ובפרט גדול שיודע הטעם שמשנה בשעת הלמוד.

ונראה שגם עם קטנים הלומדים גמ' נקרא גדול לענין זה להטעם שבארתי שרק בלמוד הברכות לכוונת שיתרגל בנוסח הברכות שטבעו חכמים שייך טעמו ולא בלמוד הגמ' שלא שייך שיתרגל מחמת זה מצד הפעמים שלומד באמצע שאר הדברים שלומד שם, וגם אין הכוונה להתרגל בהברכה אלא לידע הדין שלכן אף עם קטנים צריך לשנות, ולשון גדול שכתב המג"א לאו דוקא החייב במצות אלא תינוק שגדול כבר שהוא לומד גמ'.

ועיין בפמ"ג בא"א שם שמחלק בין ברכות לפסוקים והוא כדבארתי. ועיין במ"ב /או"ח סי' רט"ו/ ס"ק י"ד שפסק נמי כן וכתב בשעה"צ שהוא דלא כריעב"ץ לענין גדול. אבל לע"ד נראה כדכתבתי שהברכות עצמן כשלומדין לתינוקות וה"ה לגדול שצריך ללומדן צריך להזכיר השמות. וכשלומד הפסוקים עצמן גדול מחוייב להזכיר כתיקנן משום שאסור להפסיק במקום דלא פסק משה והוא כהריעב"ץ בשם אביו החכ"צ. ומקרי דרדקי עם תינוקות שרשאי להפסיק רשאי גם שלא להזכיר השמות אבל מותר מדינא, וטוב עושין הנוהגין שלא להזכיר משום דלפעמים יפסיק התינוק אחר השם לבד או במקום שאין פירוש וקשר להשם עם התיבות. ובלמוד הגמ' אף לקטנים אין להזכיר בהברכות שנאמרו דרך הלמוד כהמג"א. ובהפסוקים רשאים להזכיר כהפמ"ג ומ"ב. ואם הוא פסוק שלם מחוייבין להזכיר משום דאסור לאפסוקי באמצע הפסוקים והוא כריעב"ץ. משה פיינשטיין.

שמש כתב:אבל זהו מבנה הפיוט שחוזרים על המילים

אוצר החכמה כתב:באמת התפלאתי קצת ששרו בשמחת תורה ויבא מלך הכבוד מי זה מלך הכבוד השם צבקות.
מי זה השם צבקות?

ואל תשיבני ממה שמשה רבינו אומר ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה' אלוקיך. הכוונה להתיירא מהשם של ה' אלוקיך.

גימפעל כתב:

אוצר החכמה כתב:באמת התפלאתי קצת ששרו בשמחת תורה ויבא מלך הכבוד מי זה מלך הכבוד השם צבקות.
מי זה השם צבקות?

ואל תשיבני ממה שמשה רבינו אומר ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה' אלוקיך. הכוונה להתיירא מהשם של ה' אלוקיך.

בשיר המוזכר הרי אין שרים פסוק שלם אלא שיבוש של פסוקים.

שמש כתב:אבל זהו מבנה הפיוט שחוזרים על המילים ומה שייך לא אריך.
זאת ועוד שהרבה פעמים כשלא אומרים שם ה' ממש זה מקלקל את המשקל ולעתים אף את החריזה.

אוצר החכמה כתב: . . לגבי אמירת שם שמים בזמן הלימוד לפי זכרוני יש ישועות יעקב שאומר שיש לומר ואולי כבר דנו כאן בנושא.