פורום אוצר החכמה

בכל בוקר אומרים: 'המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים', שהכוונה שאנו משבחים להקב"ה שהוא מרחם על הארץ ומרחם על הדרים עליה ומאיר להם. ולא זכיתי להבין, הרי לולא היושבים על הארץ, אין טעם לרחם על הארץ כי הארץ כשלעצמה כיון שאינה אלא עפר לא זקוקה לרחמים או לאור לשום דבר אחר. וא"כ איך שייך לשבח לה' שהוא מרחם על הארץ. אלא כך היה צריך לומר: 'המאיר לדרים על הארץ ברחמים'.

ותיבעי לך "ברוך מרחם על הארץ"?

י"ג: "ומאיר לעולם כולו וליושביו שברא במידת הרחמים".

ועיין כאן.

כבר עמד על זה רבי דוד אבודרהם

ואם תאמר מה מועלת האורה לארץ דבשלמא לדרים עליה יש תועלת גדולה שיוצאים לעסקיהם. ויש לומר שגם לארץ יש תועלת גדולה כמו האנשים שיוצאים לעסקיהם כי השמש מגדלת הצמחים והמתכות וממתיק לפירות כמו שנאמר וממגד תבואות שמש.