פורום אוצר החכמה

והק'שה ר"י מ"ש דבשבת ור"ח אומרים מוספים בפסוקי דזמרה ושל י"ט לא, ותירץ משום דהיינו עיקר קריאת קרבנות משום דאמרי' היו מזכירין לפני סדר הקרבנות ומעלה אני עליכם כאלו הקרבתם, ובמועדים סגי בקריאת מוספים ושבת דליכא קריאת מוספין תקנו בפסוקי דזמרה ור"ח דיום מלאכה הוא ואין כל העם שם בקריאה תקנו בפסוקי דזמרה ולא חלקו בין ביחיד בין בציבור.

חד ברנש כתב:נכון. לא צריך להביא ראיות להבחנה המצויה. בבחינת המפורסמות אינן צריכים ראיה.
מה שאני מחפש הוא, שגם את פרשיות הקרבנות ואת הברכות שלפניה כינו 'פסוקי דזמרה', כפי שמצאנו בפי' ר"ח פלטיאל.

ישלש אדם מקרא משנה ותלמוד. לכך אנו קורין שלמיי"ש בבוקר, שיש בו מכל זה. ור"ת אומר, התלמוד שלנו יש בו מכל אלה".

הוגה כתב:יצויין לספר "מרדכי קטן" כתב יד למה"ר שמואל שליטשטט שנתחבר בשנת קל"ו, מסכת קידושין פרק ראשון (רמז תצז):

ישלש אדם מקרא משנה ותלמוד. לכך אנו קורין שלמיי"ש בבוקר, שיש בו מכל זה. ור"ת אומר, התלמוד שלנו יש בו מכל אלה".

הרי כלל את כל "פסוקי דזמרה" בכינוי אחד, "אנו קורין שלמיי"ש". (ובחלק מכתבי היד: שאלמ"ש).

שמואל שלומוביץ כתב:זה אינו מענין האשכול ממש, אבל שמתי לב לאחרונה שלכאו' ברכת השיר שנתקנה לחתימת פסוקי דזמרה ונזכרה בגמ' ורמוזה במשנה, פותחת ב'נשמת כל חי תברך את שמך', מענין דסליק, כל הנשמה תהלל י-ה. ואולי זה מלמד שפרקי הלל שבכל יום החותמים 'כל הנשמה' קדומים מאד. והאמירות אחריהם הם כידוע מנהגים מאוחרים, ויש שאמרום אחר הברכה.

נטורי קרתא כתב:בלטינית נקרא תהלים Psalmi. בהגייה האירופאית ה-P בקושי נשמעת (כמו Psychologie) והשי"ן הסופית מתווספת בצורת ריבוי.

נטורי קרתא כתב:בלטינית נקרא תהלים Psalmi. בהגייה האירופאית ה-P בקושי נשמעת (כמו Psychologie) והשי"ן הסופית מתווספת בצורת ריבוי.

HaimL כתב:העניין מוקשה ביותר.
קודם כל, איך שייך לומר שבמזמורי תהלים יש מקרא משנה ותלמוד. דבר שני, ל"ל למרדכי קטן לומר psalms בלטינית, במקום בלשה"ק.
ועוד, שלא אמר היכן בתהלים אומרים, וגם שהמנהג הפשוט לומר ויברך דוד ושירת הים שאינם מתהלים.

HaimL כתב:העניין מוקשה ביותר.
קודם כל, איך שייך לומר שבמזמורי תהלים יש מקרא משנה ותלמוד. דבר שני, ל"ל למרדכי קטן לומר psalms בלטינית, במקום בלשה"ק.
ועוד, שלא אמר היכן בתהלים אומרים, וגם שהמנהג הפשוט לומר ויברך דוד ושירת הים שאינם מתהלים.

ספר מרדכי קטן מסכת ע"ז פרק ראשון רמז תשצד
<ו> [יט: רי"ף סי' אלף ריא] שליש במקרא שליש במשנה כו'. אומר ר"ת דעתה תלמוד שלנו בלול ומספיק לכל (סנהדרין כד.). ועוד, שאנו קורין בכל יום פרשת קרבנות, ומשנת איזהו מקומן, וברייתא דר' ישמעאל. (תוספות שם ד"ה ישלש)

עושה חדשות כתב:בענין אחר,


האם יש משמעות ל'ציבור' בפסוקי דזמרה?
אני שואל מפני שראיתי את דברי האבודרהם דלהלן, בהם משמע לכאו' לחיוב.
ז"ל "לאחריה מנין ק"ו ומה מזון שהוא חיי שעה טעון ברכה לפניו ולאחריו תורה שנותנת חיים בעוה"ז ובעולם הבא לא כל שכן וכו' וזה שאמרו שצריך לברך על התורה לאחריה דוקא כשקורא בספר תורה בצבור אבל שלא בצבור לא, והכי אמרינן בירושלמי (ברכות פ"ד ה"א) א"ר שמואל בר אבדימא לא למדו ברכת התורה מברכת המזון אלא לרבים אבל יחיד בינו לבין עצמו אינו מברך וכו' והטע' שתקנו בכל מצות קריאה ברכה לאחריה בין בקריאה שהיא מן התורה כגון ק"ש בין בקריאה שהיא מדבריהם כגון מגלה והלל והפטרה ופסוקי הזמירו' יותר משא' מצות לפי שבקריאת התורה בצבור אנו למדים ברכה לאחריה מקל וחומר ממזון כמו שאמרנו למעלה. ולכן תקנו בכל מצות קריאה ברכה לאחריה לפי שהוא כעין קריאת התורה בצבור. אבל בקריאת מצות והגית בו יומם שמחויב בה כל היום אינו מברך לאחרי' אלא לפניה בלבד כמו בתפילין וציצית שמצוה בהם כל היום. ולכן אין מברכין אחר קריאת פרשת תמיד בבקר לפי שנתקנה כנגד מצות והגית בו יומם ולילה שמחויב בה כל היום".


ועוד שאלה, על איזה מנהג מדבר רבי חיים אחי המהר"ל, זה משהו מוכר?

ספר החיים.png

עושה חדשות כתב:האם יש משמעות ל'ציבור' בפסוקי דזמרה?
אני שואל מפני שראיתי את דברי האבודרהם דלהלן, בהם משמע לכאו' לחיוב.
ז"ל "לאחריה מנין ק"ו ומה מזון שהוא חיי שעה טעון ברכה לפניו ולאחריו תורה שנותנת חיים בעוה"ז ובעולם הבא לא כל שכן וכו' וזה שאמרו שצריך לברך על התורה לאחריה דוקא כשקורא בספר תורה בצבור אבל שלא בצבור לא, והכי אמרינן בירושלמי (ברכות פ"ד ה"א) א"ר שמואל בר אבדימא לא למדו ברכת התורה מברכת המזון אלא לרבים אבל יחיד בינו לבין עצמו אינו מברך וכו' והטע' שתקנו בכל מצות קריאה ברכה לאחריה בין בקריאה שהיא מן התורה כגון ק"ש בין בקריאה שהיא מדבריהם כגון מגלה והלל והפטרה ופסוקי הזמירו' יותר משא' מצות לפי שבקריאת התורה בצבור אנו למדים ברכה לאחריה מקל וחומר ממזון כמו שאמרנו למעלה, ולכן תקנו בכל מצות קריאה, ברכה לאחריה, לפי שהוא כעין קריאת התורה בצבור. אבל בקריאת מצות והגית בו יומם שמחויב בה כל היום אינו מברך לאחרי' אלא לפניה בלבד כמו בתפילין וציצית שמצוה בהם כל היום. ולכן אין מברכין אחר קריאת פרשת תמיד בבקר לפי שנתקנה כנגד מצות והגית בו יומם ולילה שמחויב בה כל היום".

ספר יראים סימן רסח [דפוס ישן - קכח]
ואין לתמוה היאך נחלק [בין] הוצאת עצמו להוצאת אחרים, הלא מן המקרא למדנו, בתמורה פ"ב [י"ד ב'] ובגיטין בהנזקין [ס' ב'] כתיב כתוב לך את הדברים האלה וכתיב כי על פי הדברים האלה, הא כיצד דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה ושבעל פה אסור לאומרן בכתב. הא לא קשיא, דכתובי אסמכתא נינהו ומדרבנן הוא, משום שאם היינו אומרים דברים שבכתב על פה היו מתיאשין לכותבם וגם לא היו מאמינים עמי הארץ כ"כ כי היו אומרים לא נכתבו וחכמים רצונם אמרו, ומאחר שהוא מדרבנן לא גזרו אלא להוציא אחרים ידי חובתם, אבל כשהוא קורא לעצמו אינם נותנים האחרים אזן ולב ודעת, ולא אתו לידי תקלה כמו שפירשנו. ומן הטעם הזה הרגילו חכמים רבים בבתי כנסיות לומר בלחש כל המקראות שהן חובה מן התורה ומתקנת חכמים, פרשה ראשונה ושניה ויאמר מי כמוך וגו' ברוך ה' לעולם אמן, וכן כל המקראות של שבח שתקנו רבותינו אחר שגומר עמו ישראל, אבל פסוקי דזמרה לא תקנו לאומרם בבית הכנסת, ואינו אלא מנהג. ואף על גב דאמור רבנן בשבת (קי"ח ב') יהי חלקי מגומרי הלל בכל יום, ביחיד אמרו, אבל ברבים אינו אלא מנהג.

בן המחבר כתב:אגב, לפי רש"י שבת קיח ע"ב פסוקי דזמרה הם רק שני מזמורים של הילולים, הללו את ה’ מן השמים (פרק קמח) הללו אל בקדשו (פרק קנ). ואילו לפי הרי"ף שם והרמב"ם הלכות תפילה ז יב מאשרי ועד הסוף.
עוד בעניין:
viewtopic.php?t=52750

עושה חדשות כתב:האם יש משמעות ל'ציבור' בפסוקי דזמרה?
אני שואל מפני שראיתי את דברי האבודרהם דלהלן...

ועוד שאלה, על איזה מנהג מדבר רבי חיים אחי המהר"ל, זה משהו מוכר?

שמואל שלומוביץ כתב:מנהג אשכנז המערבי שאומרים פסוקד"ז קהל וחזן, ככל אמירת תהילים אצלם, ודומני שהמנהג הוא חצי פסוק חזן וחציו הקהל, וכעי"ז נוהגים הספרדים בפסוקי הסליחות.