ההוא דאמר כתב:אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס - הרחבת סתירות הדברים
בע"ז [יז,א-ב] "רבי חנינא ורבי יונתן הוו קאזלי באורחא מטו להנהו תרי שבילי חד פצי אפיתחא דעבודת כוכבים וחד פצי אפיתחא דבי זונות אמר ליה חד לחבריה ניזיל אפיתחא דעבודת כוכבים דנכיס יצריה אמר ליה אידך ניזיל אפיתחא דבי זונות ונכפייה ליצרין ונקבל אגרא".
מקום נוסף בו מצינו התייחסות לשכר, הינו בדברי רב יוסף קידושין [לא,א], שאם נמצא שאינו מצווה ועושה גדול עבידנא יומא טבא לרבנן, מאחר שנוסף בשכרו..
יש לציין עוד, בגמ' בעירובין [כח,ב] "רבי זירא כי הוה חליש מגרסיה הוה אזיל ויתיב אפיתחא דרב יהודה בר אמי אמר כי נפקי ועיילי רבנן איקום מקמייהו ואקבל בהו אגר".
מקום נוסף הינו בגמ'
מקור נוסף שחשבו על השכר, הינו בגמ' בפסחים כא,ב ובקידושין נז,א כשם שקיבלתי שכר על הדרישה כן אקבל שכר על הדרישה.
ובגמ' שלהי פ"ק דסוטה, שהקב"ה אמר למשה, שאם מתאווה הוא להיכנס לארץ על מנת לקיים את מצוות התלויות בה, מבטיח הוא לו, כי שכר רב מזה מעותד לו.
את הגמ' ביומא [סט,ב], "אמר רב ואיתימא רבי יוחנן בייא בייא היינו האי דאחרביה למקדשא וקליה להיכליה וקטלינהו לכולהו צדיקי ואגלינהו לישראל מארעהון ועדיין מרקד בינן כלום יהבתיה לן אלא לקבולי ביה אגרא לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן".
המהר"ל בדרך חיים [אבות ב,א] הקשה, מהמשנה הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה.
ועיין בתוי"ט [אבות א,ג] אריכות דברים, שוודאי שאף העובד על מנת לקבל פרס צדיק גמור הוא, כדאיתא בב"ב [י,ב] הנותן סלע לעני ע"מ שיחיה בנו.
והביא בתו"ד, "[וראיתי בתוס' פרק קמא דר"ה ריש דף ד' שכתבו דמתני' בנכרים שתוהין על הראשונות. [א.ה. ז"ל התוס', "בשביל שיחיו בני - והא דתנן פרק קמא דמסכת אבות (מ"ג) אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס היינו באומות העולם שתוהין על הראשונות", וכ"כ הסמ"ג ל"ת ד'] ע"כ. ותמיהני היאך אפשר לומר כן שהתנא נקט מלתיה על העכו"ם. וכ"ש דכל הני מילי דאבות מרגלא בפומייהו הוי. לפי פי' אחד דהר"ב לעיל במשנה ב'. וגם רבינו הקדוש לא הוה ליה לקבעו במשנה. אם אין דבריו כי אם על העכו"ם. ונחה שקטה דעתי בראותי דבריהם ריש פרק קמא דפסחים דף ח' ריש עמוד ב' שכתבו דמתני' מיירי בכה"ג שאם לא תבא לו הטובה שהוא מצפה. תוהה ומתחרט על הצדקה שעשה אבל מי שאינו תוהה ומתחרט הרי זה צדיק גמור. וכן משמע בריש ר"ה ובפ"ק דב"ב [שם]. ולפ"ז הא דנקטי בר"ה עכו"ם לדוגמא בעלמא שהם תוהים כדאיתא התם בגמרא. אבל משנתינו בישראל התוהה. ודבריהם הכי קאמרי דמתני' בכגון עכו"ם וכו'. והיינו ישראל התוהה. כמו עכו"ם שהוא מן הסתם תוהה]".
ההוא דאמר כתב:שוב ראיתי בהגהות היעב"ץ בגמ' להלן [יט, א] במצוותיו ולא בשכר מצוותיו, דהיינו בעולם הזה, אולם לשכר העתיד אפשר כן לצפות ולייחל, ואין בזה סתירה לכלל של אל תהיו כעבדים וכו'.
וניתן להביא מקורות ממפרשים נוספים ליסוד זה.
ההוא דאמר כתב:מנחות מא, א
יופי שכר מצות ציצית - האם עומד בסתירה לאל תהיו כעבדים על מנת לקבל פרס
ופליגא דמלאכא דמלאכא אשכחי' לרב קטינא דמיכסי סדינא אמר ליה קטינא קטינא סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא ציצית של תכלת מה תהא עליה אמר ליה ענשיתו אעשה אמר ליה בזמן דאיכא ריתחא ענשינן.
וברבינו יונה [שערי תשובה ש"ג אות כב] ביאר טעם עונש שמים על ביטול המצוה, וז"ל: "וגם (פי' כמו אף על פי ) כי אין מצות ציצית זולתי על מי שיש לו בגד אשר לו ארבע כנפות, ואם אין לו בגד כזה אינו חייב לקנותו. אף גם זאת (פי' כמו מכל מקום) אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי ענוש יענוש לעתות בצרה על דבר אשר לא חמד בלבבו יופי המצוה ושכרה, לבעבור סבב פני דברי חיובה עליו. ולקחת לו בגד שיש לו ארבע כנפות לעשות בו ציצית על כנפיו".
וצ"ע, דמבואר שהתביעה על האדם, בכך שלא חמד יופי המצוה ושכרה, והלא משנה ערוכה שנינו באבות, "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס", ואם כן מדוע נתבע הוא בכך שלא חמד את שכרה של המצוה, וצ"ע.
ר' צדוק הכהן מלובלין - דברי סופרים אות ד
מה שאמרו (אבות א', ג') אל תהיו וכו' על מנת לקבל פרס, לכאורה לשון פרס משמע מזונות עולם הזה, וכמו שאמרו (עירובין ע"ב סוף ע"ב) במקבלי פרס, בקבלת פרס (שם ע"ג א) ובכמה דוכתיה, וכן ברש"י אבות פירש דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, משמע דוקא שכר עולם הזה וגם זה משום דליכא:
אך בפסחים (ח' סוף ע"א) משוה על מנת שאהיה בן עולם הבא לעל מנת שיחיה בני, ועיין שם ברש"י ותוס' בריש ע"ב שזהו שלא לשמה ועל מנת לקבל פרס ומכל מקום הוא צדיק גמור דישראל אין תוהה, ועיקר מצוה אין כן, ועיין במדרש שמואל אבות שם דדוקא צדיק גמור נקרא ולא חסיד, והיינו דצדיק נקרא משום דלעולם יעסוק וכו' אפילו שלא לשמה (פסחים נ' ב) ובנדרים (ס"ב א) פירוש למוד מאהבה וכו' עשה דבר לשם פעלן וכו' והוא מספרי עקב (סוף פרשה מ"ח) ושם חשיב גם כן שלא ילמוד בשביל שאאריך ימים לעולם הבא:
אבל נראה דמכל מקום גם זה כשהכוונה רק לגרמיה שיהיה בן עולם הבא ושיאריך ימים לעולם הבא ושיהיה לו טוב לעולם הבא דבזה אין נפקא מינא בין פרס דעולם הזה לדעולם הבא, אבל מה שהוא עיקר עולם הבא דנהנין מזיו השכינה (ברכות י"ז א) דזהו לאו הנאת גרמיה, ואף בעולם הזה מי שזוכה לכך והוא השעה אחת דתשובה ומעשים טובים בעולם הזה שיפה מכל העולם הבא (אבות ד' ב') ושכר מצוה מצוה, [ועל כן אמרו גם כן בריש פרק ב' דאבות (משנה א') הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות, רצה לומר שאף על פי שזו המצוה קלה אין אתה יודע מתן שכרה, דשכר מצוה מצוה ואפשר דהמצוה הבאה בשכרה היא חמורה שבחמורות ולשכר זה יש לחשוק] דזוכין לזה בשכר מצוה לבוא לתשובה ולאהבה ולדביקות, לשכר כזה יש לצפות ומותר על מנת לקבל פרס כזה, וזהו לשמה גמור שעושה מאהבה שרוצה לזכות על ידי זה לאהבת השם יתברך:
ודייקא לקבל פרס לא ולא לקבל שכר, ובברכות (כ"ח סוף ע"א) ועירובין (כ"ח ריש ע"ב) איקום מקמיהו ואקבל אגרא, ובעבודה זרה (י"ז ריש ע"ב) ונכפייה ליצרא ונקבל אגרא, ואיך אמר בהדיא על מנת לקבל פרס, ובבבא קמא (מ"א ב) כשם שקיבלתי שכר על הדרישה כך קיבלתי שכר על הפרישה. ובסוטה (י"ד א) אמשה רבינו ע"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר, ובמדרש חזית (פרשה ה') טיפש אומר מה אני עמל וכו' וחכם אומר לא שכר אני נוטל, ובריש פרק ב' דאבות משנה א' הוי זהיר וכו' שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות הוי מחשב הפסד מצוה נגד שכרה, ובסוטה (כ"ב א) לא שכר פסיעות יש והזכירוה לשבח בזה, וכן בכמה דוכתיה, אלא דפרס ושכר תרי מילי נינהו, ושכר מצוה האמיתי שהוא שיזכה על ידי זה להיות דבוק בהשם יתברך זהו עיקר תכלית מכוון כל מעשה המצוות, וזהו עיקר מצותו לעשות על מנת כן, וזהו לשם פעלן לידבק על ידי זה בו יתברך:
וע"ע לקוטי תורה (לבעה"ת) פרשת תזריע כ,ב.