פורום אוצר החכמה

גיורא בשמי שמיא כתב:לסיכום: דעת התשובות והנהגות שלא יצא יד"ח
דעת הגר"י קמינצקי והגרשז"א שיצא יד"ח
ולענין לימוד זכות עי׳ שהש"ר עה"פ ודגלו עלי אהבה.

מיכאל1 כתב:גם הגרש"ד מונק העלה להקל באופן שאינו משנה את התיבות אלא רק את הטעם אע"פ שמשנה את המשמעות.

שערי חכמה כתב:

מיכאל1 כתב:גם הגרש"ד מונק העלה להקל באופן שאינו משנה את התיבות אלא רק את הטעם אע"פ שמשנה את המשמעות.

אבל הוא כתב להקל ע"פ סברתו גם ב"בערב היא באה" מלעיל וכל כיוצ"ב, וזה נגד כל הפוסקים שכתבו שלא יצא יד"ח.

עושה חדשות כתב:ומענין לענין, חידה:
מה דינו של איש שאמר "הריני נזירה"?
ירושלמי נזיר ב-ב

מה שנכון נכון כתב:האומר את הפסוק ואכלת ושבעת בבהמ"ז, האם עליו להקפיד לומר ושבעת מלעיל, או שמכיון שאינו קורא בטעמים ואינו מפסיק תיבה זו יכול לאומרה כדינה מלרע. ואולי אף חייב לאומרה מלרע. או שיעשה כרצונו.
וה"ה לקורא ק"ש בלי טעמים.

מה שנכון נכון כתב:אין מזה ראיה לשינוי הטעמה שבא בגלל ההפסק הגדול באתנחתא.

מעט דבש כתב:

מה שנכון נכון כתב:אין מזה ראיה לשינוי הטעמה שבא בגלל ההפסק הגדול באתנחתא.

היעב"ץ העיר הרבה על דגוש ורפי בתחילת מילה, התלויים בטעמים.

מה שנכון נכון כתב:האומר את הפסוק ואכלת ושבעת בבהמ"ז, האם עליו להקפיד לומר ושבעת מלעיל, או שמכיון שאינו קורא בטעמים ואינו מפסיק תיבה זו יכול לאומרה כדינה מלרע. ואולי אף חייב לאומרה מלרע. או שיעשה כרצונו.

כדכד כתב:

עושה חדשות כתב:ומענין לענין, חידה:
מה דינו של איש שאמר "הריני נזירה"?
ירושלמי נזיר ב-ב

איני יודע תשובה אבל מה זה קשור לכאן?

שמש כתב:

כדכד כתב:

עושה חדשות כתב:ומענין לענין, חידה:
מה דינו של איש שאמר "הריני נזירה"?
ירושלמי נזיר ב-ב

איני יודע תשובה אבל מה זה קשור לכאן?

כי במלעיל זה לכאו' תופס (נשמע 'נזירא' בארמית).

הנה בדבר שינוי הברות בין אנשי אשכנז ובין אנשי ספרד, ודאי אין לשנות מהברה של אבותינו שהיו קורין בהברה זו אלפי שנים, לא מבעיא אם נימא שהוא גם מחלוקת לדינא איך לקרות שודאי אין לנו לשנות, דהרי לבני אשכנז אינו אמת כהברה הספרדית, ובפרט שבני אשכנז היו הרוב בכל הדורות, אלא אף אם נימא כדמסתבר שליכא פלוגתא לדינא ושניהם היו כשרין לדינא, דהא לכאורה מוכרחין לומר כן דקריאת חליצה הא נקרא בלה"ק דוקא ואם היבם והיבמה אין יכולין לקרא מעכבת הקריאה דאף באינה יכולה לקרא לא אבה בנשימה אחת מעכבת כדאיתא ביבמות דף ק"ו לגירסת הרי"ף ופסק כן הרמב"ם פ"ד מחליצה ה"ד ונמצא שנצטרך ללמד את האשה שתוכל לקרא בכל ההברות, דאל"כ נמצא שחליצות דשל הספרדים פסולות לדידן וחליצות שלנו פסול להספרדים שלא מצינו דבר כזה, ולכן משמע ששתי ההברות כשרין שלכן אף שהאשה אינה יודעת אלא הברה אשכנזית או רק הברה ספרדית כשרה החליצה. מ"מ לא מסתבר שאבותינו כשהיו כולם יחד שהיה זה עד שגלו בחורבן ראשון היו מדברין בהברות אחרות. ומה שנחשב שתי ההברות כל אחת מהן לשון הקדש אף שרק אחת מהן היא אמיתית, הוא מטעם שאם יש קהל גדול שקורין אותן האותיות והתיבות בנקודות שבלשה"ק בהברה קבועה נחשב זה ג"כ לה"ק אף שהוא שינוי מהברה שהן דברו ושניתנה התורה. והוא מוכרח דהא הברות משונות במקצת איכא גם בהברה אשכנזית גופא בין מדינות שונות כמו הברת אנשי ליטא והברת אנשי פולין והברת אנשי אונגארן שכולנו בני אשכנז שאין לומר כלל שגם מתחלה היו בהברות מיוחדות אלא שיש איזה שבושים במקום אחד שנעשה ברוב הימים מצד הברת אנשי המדינה בלשונם שנמשך ממילא גם על הברה של לה"ק. ומ"מ ודאי שהחליצות דכל המדינות כשרים לכולם אף שיש שינוי גדול בקריאת תיבות ככה יעשה ועוד, אף שודאי רק של אחד הוא קריאה האמתית, אלא ודאי הוא מטעם דנחשב גם הברה שאינה כפי שדברו אבותינו כיון שיש קהל גדול שקורין כן האותיות והתיבות בנקודות שבלה"ק, בחשיבות לה"ק שכשרים לדברים שנאמרים בלה"ק שיש אצלינו חליצה וברכת כהנים. והטעם דאין למעטם מכה ככה דהרי גם לפי הברה שאינה כשל אבותינו נמי אין למעטם מכה ככה שנתמעטו שאר לשונות, ורק שלרבנן שילפי חליצה מוענתה מלוים ולוים מקול קול ממשה יקשה דמשה הא דבר בהברה אחת וצריך לומר לדידהו שהוא קבלה שלא למעט אלא שאר לשונות ממש ולא לה"ק שבהברה אחרת. וכמו כן מסתבר שהוא גם בהברה ספרדית והברת אנשי תימן, לא שגם אבותינו במדבר ובמקדש ראשון נתחלקו לכמה הברות, אלא שאף שהם דברו בהברה אחת והתורה ניתנה באותה הברה אחת שדברו אבותינו ורק אותה הברה הוא לה"ק האמתי כשרין כל הברות לברכת כהנים ולחליצה.

וא"כ ודאי שלה"ק האמתי כמו שדברו אבותינו עדיף לתפלה, לא רק משום שזה עצמו הוא זכות גדול שמתפללין בהלשון והברה שניתנה התורה, וכהטעם שאיתא בחתם סופר ח"ו סימן פ"ד כי אף שתפלה נאמרה בכל לשון הוא יותר ראוי להתפלל בלשון הקודש, וגם שתיקנו כן כי אף לפני מלך ב"ו אין עושין כן כי המדבר עמו צריך לדבר בלשון המלך אף על פי שהמלך מבין בכל הלשונות, שלכן גם בענין ההברה שייך זה, וגם הא א"ר יהודה בסוטה דף ל"ג, אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית דא"ר יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לכשמתפלל ביחידות להסוברין /באו"ח/ בסימן ק"א סעיף ד' שכמו כן לכל לשון אין נזקקין אלא ללה"ק, ואף להי"א דרק ללשון ארמי אין נזקקין שהוא שיטת הרא"ש פ"ב דברכות סימן ב', הרי כתב שם במעיו"ט שהוא משום דהוא לה"ק המשתבש ומטעם זה כתב שגם בלשון ערבי שכתב הרמב"ם שהוא לה"ק משובש נמי אין נזקקין כשמתפלל ביחיד, ולכן הברות שהם בשינוי נמי הן כלה"ק משובש. אבל אין ידוע לנו איזו היא הברה האמתית לכן אינו רשאי לשנות מכפי שהתפללו אבותינו כיון דלפי קבלתם הברה שלהם הוא האמיתית ואיך ישנה להברה שאינה אמתית לקבלת אבותיו, והא בכה"ג שאיתא מחלוקת בדינא נמי מפורש שאסור לשנות כהא דחלב דאייתרא בפסחים דף נ"א ובמוגרמת דרב ושמואל בחולין דף י"ח, וכן הוא ענין הברות שהוא ג"כ כמחלוקת איך היא הברה האמתית שאסור לשנות אם לא שהלך למקום האחר אדעתא שלא לחזור. ולכן ברור שבמקומותינו שמתפללין בהברה אשכנזית וכן אומרין בכל הברכות וקורין בתורה אסור לשנות להברה ספרדית וממילא צריך ללמד במדינותינו עם התלמידים לקרא בהברה אשכנזית. ידידו מוקירו, משה פיינשטיין.

מה שנכון נכון כתב:יש מבטאים שאכן טוענים כן.
האחרים אומרים שבספק הם אוחזים בקבלה ובמסורת אבותיהם.
ומה שתאמר על ברכה לבטלה בתפילין ושופר וס"ת (לחולקים על הר"מ) וכדו' (בענינים שאינם תלויים בהכרעה), ה"ה כאן.

הרי ברור שכל המבטאים הושפעו מאד מהסביבה ואף מבטא לא טוען ולא יכול לטעון שכך בדיוק דיבר משה רבינו.

אוצר החכמה כתב:

מה שנכון נכון כתב:יש מבטאים שאכן טוענים כן.
האחרים אומרים שבספק הם אוחזים בקבלה ובמסורת אבותיהם.
ומה שתאמר על ברכה לבטלה בתפילין ושופר וס"ת (לחולקים על הר"מ) וכדו' (בענינים שאינם תלויים בהכרעה), ה"ה כאן.

לכן הוספתי את מה שכתבתי

הרי ברור שכל המבטאים הושפעו מאד מהסביבה ואף מבטא לא טוען ולא יכול לטעון שכך בדיוק דיבר משה רבינו.

כך שהמציאות כאן ברורה שאף מבטא אינו כמבטא הקדום אלא רחוק מזה. וכן הוא בכל השפות, קל לראות את זה באנגלית בהבדלים בין המבטאים של דובריה כשפת אם. (אנגלי אמריקאי אוסטרלי דרום אפריקאי אירי ומסתמא יש עוד)

מיכאל1 כתב:יש לי שמועה מהזכרון, ואשמח אם מישהו יאשר או ידחה אותה.
שדרכו של החפץ חיים היתה פעם בכמה זמן להתפלל בהברה חסידית כולל מלעיל ומלרע כדי להראות שאין לדחותה על הסף. (אך אולי עשה כן דווקא במקומות שלא שינו משמעות)

אוצר החכמה כתב:על זה בדיוק אני טוען.
א. שלא משנה אם המרחק גדול יותר או פחות הוא מספיק גדול כדי שמי שטוען שלה"ק לעניין נ"כ צריכה להיות בדיוק כצורתה יהיה לו בעייה רצינית.
ב. קשה לומר שההברה התימנית קרובה יותר להברת הספרדים מאשר לאשכנזית.
ג. נכון שיש מקרים שכולם מודים מה ראוי להיות. הטענה היא שבא זה ולימד על זה. כלומר כיוון שבלאו הכי אנחנו צריכים לקבל את העיקרון של השתנות מבטא הלשון זה יחול לפחות לגבי בדיעבד גם על השגיאות הברורות.
ד. הדוגמה של שפות אחרות לא היתה ללמד על הדין אלא על המציאות שחייבים להשלים עם קיומה.

כח הטענה כתב:אמנם הרע בעיני הוא כשמממנים בעל קורא שקורא לה"אין אלפי"ן וכיוון שרוב העולם אצלינו קורין ה"אין כראוי הוא שלא כדין.

איש גלילי כתב:

כח הטענה כתב:אמנם הרע בעיני הוא כשמממנים בעל קורא שקורא לה"אין אלפי"ן וכיוון שרוב העולם אצלינו קורין ה"אין כראוי הוא שלא כדין.

באיזה עולם אתה חי, שבו רוב העולם קורין ה"אין כראוי? אא"כ אתה מיושבי חו"ל.
מ"מ לדעתי אע"פ שרוב העולם טועין בהגיית הה"א, עדיין ראוי למנות קורא היודע להבדיל ביניהם כראוי.