החזן כתב:המנהג הוא לדפוק בתיבת "חטאנו" (והוא הדין שיש לדפוק ב"אבל אנחנו [ואבותינו] חטאנו"). ואכן אין המנהג לדפוק ברשימה האחרונה של סוגי העונשים. כך אמר לי ר' אליהו ליכטנשטיין ז"ל.
חכם באשי כתב:החזן כתב:המנהג הוא לדפוק בתיבת "חטאנו" (והוא הדין שיש לדפוק ב"אבל אנחנו [ואבותינו] חטאנו"). ואכן אין המנהג לדפוק ברשימה האחרונה של סוגי העונשים. כך אמר לי ר' אליהו ליכטנשטיין ז"ל.
גם אני ראיתי שכן נוהגים הצבור, אך הדבר תמוה, כי הרשימה האחרונה של העונשים היא החלק הקדום של הוידוי, רק היא מופיעה במקורות הגאוניים בעוד שכל האלפא ביתא היא ממנהג האיטלקים והאשכנזים.
חכם באשי כתב:להראות שהיצר השוכן בין מפתחי הלב הוא האשם באותן חטאים. ולטעם זה אין כל הבדל בין הרשימה האלפבתית לרשימת החטאים האחרונה.
חכם באשי כתב:להראות שהיצר השוכן בין מפתחי הלב הוא האשם באותן חטאים.
החזן כתב:בוודאי שיש הבדל. כאשר החוטא מתוודה על חטאיו בגוף ראשון ("חטאתי" או "חטאנו") יש טעם למהר להאשים את היצר ולהצביע עליו. אבל כאשר מזכירים חטא באופן סתמי ("על חטאים"), לשם מה זאת?
החזן כתב:חכם באשי כתב:להראות שהיצר השוכן בין מפתחי הלב הוא האשם באותן חטאים. ולטעם זה אין כל הבדל בין הרשימה האלפבתית לרשימת החטאים האחרונה.
בוודאי שיש הבדל. כאשר החוטא מתוודה על חטאיו בגוף ראשון ("חטאתי" או "חטאנו") יש טעם למהר להאשים את היצר ולהצביע עליו. אבל כאשר מזכירים חטא באופן סתמי ("על חטאים"), לשם מה זאת?
חכם באשי כתב:נו, הוא אשר אמרתי, שהחלק 'על חטאים' הוא החלק הקדום ביותר!
לעומקו של דבר כתב:וכנודע הקוצקער ווערטיל שראה פעם מישהו דופק באשמנו ואמר לו "נישט דא וואס צו קלאפן, דער בעל הבית איז נישט דא" [אין מה לדפוק, בעל הבית לא נמצא]...
כתבתי קוקצער לפי מהות הוורט, איני זוכר מי אמר אותו.
צבי וחמיד כתב:ראיתי בשם הגריש''א זצ''ל שאי''צ לדפוק בכל חטא וחטא ומספיק מדי פעם כיון שאי''ז דין בהזכרת החטא או מדיניו אלא לעורר עצמו לשוב ולהתחרט.
איני זוכר המקור, לצערי.
צבי וחמיד כתב:ראיתי בשם הגריש''א זצ''ל שאין המנהגלדפוק בכל חטא וחטא ומספיק מדי פעם כיון שאי''ז דין בהזכרת החטא או מדיניו אלא לעורר עצמו לשוב ולהתחרט.
איני זוכר המקור, לצערי.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 14 אורחים