באיזה טבעת קידושין נוהגין לקדש בזהב או בכסף

[כשר_safeMobile]

נאמר לי שבא"י נוהגין לקדש בטבעת כסף.
אשמח לשמוע על מקורות.

[עתניאל בן קנז]

נאמר לי שבא"י נוהגין לקדש בטבעת כסף.
אשמח לשמוע על מקורות.

ציטוט מספר "בית נאמן בישראל'

המנהג ברוב הקהילות לקדש בטבעת של זהב (כנסת הגדולה סי' לא הגה"ט ד. שלחן העזר פ"ח, ס"ב סק"א), וכפי שכתבו הראשונים (המרדכי, קידושין סי' תפח. תשובת מיימוניות, אישות, סי' יט. בתשו' הרשב"א סי' .ארחות חיים, דיני קידושין אות יג. וראה ב"י אה"ע סי' לא).
והטעם על דרך הפשט - כתב ביפה ללב (לרבי יצחק פאלאג'י, ח"ד אה"ע ריש סי' לא) "שלא יהיו בנות ישראל כהפקר, והזהב הוא הדבר החשוב מכל מיני מתכות". ועל דרך הרמז כתב (מובא בשמו בספרו של אביו רבי חיים פאלאג'י, נפש חיים, מערכת ק' אות י') "כי ידוע שאין בכל המתכות מי שקולו שפל ונמוך כמו הזהב ... ולכן לרמוז לה שלא תהיה קולה נשמעת, לכן מקדש אותה בזהב". ועל דרך הסוד - מביא בשלחן העזר (פ"ח ס"ב סק"א בשם כסא מלך, על תקו"ז) ואין לנו עסק בנסתרות.
[ויש מקומות שנהגו בטבעת של כסף - (מובא שלחן העזר שם. ובבן איש חי פ' שופטים אות ח'). ובספר מטעמים (ערך חתן, אות מז) מביא "טעם שמקדשים בכסף ... משום שכסף מורה רחמים ... וחתן דומה למלך וצריך לרחמים...". ובשו"ת דברי יציב, (אה"ע סי' נב) מסיק, שבטבעת זהב שבגוון לבן, יוצא ידי שניהם].

[כשר_safeMobile]

ביררתי אצל כמה חנויות תכשיטים ואמרו לי שרובם היום לוקחים טבעת של כסף עגול בפנים ומרובע מבחוץ, וכן הורה הגאון רשז"א ז"ל וכן מורה יבלט"א רב משה שטרנבוך שליט"א.
לא מצאתי מקורות.

[ישראל אליהו]

ראה 'קונטרס הלכות והנהגות' (לר"נ בן סניור) עמ' מ"ב.

[כשר_safeMobile]

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=145
קיבלתי.
יישר כוח.
אם אפשר עוד מקורות.

[כשר_safeMobile]

טבעת זהב או כסף ועגולה ועוד.

טבעת זהב או כסף.png (91.81 KiB) נצפה 4177 פעמים

[אוהב אוצר]

נאמר לי שבא"י נוהגין לקדש בטבעת כסף. אשמח לשמוע על מקורות.

'בא"י נוהגין' היינו אשכנזים, ספרדים, חסידים וכו'?
לאיזה מנהג כוונתך? אתה מכיר מנהג אחיד ששייך אצל כולם? חוץ משבת ותפילין...

[עתניאל בן קנז]

ביררתי אצל כמה חנויות תכשיטים ואמרו לי שרובם היום לוקחים טבעת של כסף עגול בפנים ומרובע מבחוץ, וכן הורה הגאון רשז"א ז"ל וכן מורה יבלט"א רב משה שטרנבוך שליט"א.
לא מצאתי מקורות.

ציטוט מספר 'בית נאמן בישראל'

בתיקוני זהר (תיקון י, כד:) "... ובגין דטבעת איהי י', כגוונא דא 'ם', בה אתקדשת כלה וצריך לאעלא לה באצבעא דילה דאיהו דיוקנא דאת ו' ואתעבידת ז' וצריך תרין סהדין דאינון לקבל ה' ה' וכד איהי טבעת ברישא דאצבעא אתעבידת ז' בההוא זמנא צריך לברכא לה בשבע ברכאן דירתא כלה". (תרגום: ובשביל דהטבעת היא י' [בצורה זאת 'ם'], הכלה מתקדשת בה, וצריך להעלותה על אצבעה, שהוא בצורת האות ו', ובזה [בצירוף הטבעת והאצבע] נעשה ז', וצריך שני עדים, שהם נגד אותיות ה' ה' [שביחד נשלם שם הוי"ה]. וכאשר הטבעת בראש האצבע, נעשית ז', בזמן ההוא צריך לברך לה בשבע הברכות אשר הכלה יורשת...).
ועל פי הדמיון של הטבעת לאות י', כתב בשל"ה הק' (שער האותיות, עמק ברכה אות עא) "וזה כי הטבעת שאנחנו מקדשים בה היא עגולה לתבנית ה'י' שבשם, כי היא מחשבה סתומית אשר בה קדושה, וגם נקרא רוח הקודש והיא החכמה ... (ומאריך בסודם של דברים), והשני ההי"ן שבשם ההוי"ה הם שני עדים שלפניהם מקדש, וה'ו' הוא לדמות האצבע של הכלה המקבלת הקדושין. ונותן החתן הטבעת באצבעה, ואז נעשית הטבעת בדמות עטרה באצבעה לדמות 'ז', כי כשתתן ה'י' על ה'ו' נעשית ז' כזו 'ז', ומפני זה ראויה אז לקבל ז' ברכות...".
ובכלילת חתנים (פ"ט אות ז') מביא על דרך הרמז " ... טבעת שהיא עגולה, ואין לה סוף, וישראל מקודשים לה' ע"י התורה, שאין לה סוף. ועוד נ"ל הטעם, למען יזכור האדם בעת הנישואין שלו, כי העולם הוא גלגל החוזר בעולם..." ובשלחן העזר (פ"ח סעי' ב, סק"א, בשם נגיד ומצוה), מביא שהוא סוד 'אור המקיף' שהחתן נותן לכלה בשעת הקידושין.
[אמנם יש שנהגו, על פי הציור המובא בתיקוני זהר (בתיקון ה, ובתיקון י' הנז"ל) דוגמת מ"ם סתומה, לעשות הטבעת מרובעת, וכדי לצאת כל הדעות, עושין אותה מרובעת מבחוץ ועגולה מבפנים. וכפי שנהג הרה"ק שר בית הזוהר מהרצ"ה מזידיטשוב זי"ע, על פי סודם של דברים (כמובא בספרו של בן אחיו, הרה"ק מקומרנא - זוהר חי, בהקדמה דף ד, וכן בדף כ). אולם מנהג רוב העולם, וכן מנהגינו, בטבעת עגולה, כפשטות דברי השל"ה הק'. [ואודות ב' המנהגים שנהגו ישראל. מביא בעטרת ישועה (להרה"ק מדז'יקוב, עה"ת ליקוטים אות ב), דזה הרמז שבלוחות הברית, שהם הקידושין בין כנס"י והקב"ה, "מ' וס' שבלוחות בנס היו עומדים", עיי"ש].

[לומד_בישיבה]

שאלה:

שלום. רציתי לשאול על טבעת נישואין שמעתי שיש עניין או סגולה לקדש אישה בטבעת כסף שהיא עגולה מבפנים ומרובעת מבחוץ. אולי הבן איש חי אומר זאת.. האם זה נכון ומדוע קרטריונים אלו?

תשובה:
שלום

מנהג ישראל תורה לקדש אשה בנתינת טבעת דוקא, וכבר נקבעה הטבעת בנוסח הקבוע לקדושין לאמר: "הרי את מקודשת לי `בטבעת זו` כדת משה וישראל", והוא נכס צאן ברזל ביסוד כל בית נאמן בישראל, המקור הראשון בו הוזכרה הטבעת כאמצעי לקדושין הוא בתיקוני הזוהר שהביאו כמה פעמים המנהג לקדש בטבעת, בריש תיקון ה` (דף יט א) זה לשונו: "וכד איהי ם סתימא, איהי מ"ם רבתא מ`לםרבה המשרה` (ישעיה ט ו), ואתעבידת עיזקא, ובגינה אתמר לגבי כלה, תהא לי מקודשת בטבעת זו ם" וכו`, כלומר:

כשהמוחין סתומין על זה רומזת הם` הגדולה שבפסוק: `לםרבה המשרה` שנמסר במסורה לכותבה ם סתומה, ונעשה שם כעין טבעת מרובעת, ובשביל כך אומר החתן אל הכלה תהא לי מקודשת בטבעת זו שצורתה ם וכו` [תרגום: מספר מתוק מדבש].

וכן הוא בתיקון י` (דף כה ב) וזה לשונו: "ובגין דטבעת איהי י` כגוונא דא ם, בה אתקדשת כלה, וצריך לאעלא לה באצבעא דילה דאיהי דיוקנא דאות ו`, כלומר: מכיון שהטבעת היא סוד אות יוד בצורת ם בה מתקדשת הכלה, וצריך החתן להלביש את הטבעת על אצבע הכלה שצורתה כאות ו`.

הטבעת עגול מבפנים ומרובע מבחוץ: ומלשון התיקוני הזוהר הללו מבואר לכאורה כי צורת טבעת הקדושין הרומזת על ם סתומה הוא אכן מרובעת כצורת ם סתומה [להעיר כי פירוש המילה "טבעת" בלשון הקודש אינה בהכרח דוקא העשוי בעיגול, הרי במעשה המשכן היו טבעות עגולות בכלי המשכן, ואילו בקרשי המשכן היו הטבעות המחברות את הקרשים מלמעלה מרובעות ולא עגולות].

ומחמת זה כתב הגה"ק מהרי"א מקאמרנא בזוהר חי (בהקדמתו לחלק א דף ד א) כי יש לקדש בטבעת שהוא בצורת ם סתומה, וזה לשונו: "כך יש לתקן טבעת כתקנת מורי ורבי [ה"ה הגה"ק מוה"ר צבי הערש מזידיטשוב בעל עטרת צבי זצ"ל] מרובע מבחוץ ועגול מבפנים וכו` והוא לסימן טוב ולמזל טוב שלא יהיו שני הפכים חלילה, אלא יולידו זה מזה וזו מזו בהתחברות ויחוד כשר וקדוש בקדושה ובטהרה".

עוד כתב שם בזוהר חי (בדף כ עמוד ד) וזה לשונו: "קבלתי ממורי דודי צבי הקדוש שהטבעת קדושין צריך שיהיה עגול מבפנים ומרובע מבחוץ בריבוע גמור כעין שני דלתין וכו`, והעושה טבעת קדושין כזה מממון בעלה דוקא יהיה מובטח שלא תהיה אשתו עקרה כל ימיה" וכו`. עיין שם.

רוב צדיקים נהגו ליטול טבעת עגולה: אולם גלוי וידוע כי רוב רובם של מאורי הדורות ואפילו גדולי המקובלים וענקי החסידות אשר הנהגותיהם על הרוב על פי הקבלה לא הנהיגו כן לעשות טבעת הקדושין בריבוע כמו ם סתומה, ונהגו כמנהג הפשוט בקהילות ישראל לקדש בטבעת רגילה העגולה בין מבפנים ובין מבחוץ, ותחת אחד השיחים אמר פעם הגה"ק רבינו יואל מסאטמר זצוק"ל כי רוב הצדיקים נהגו ליטול טבעת עגולה לקדושין [מעדותו של הגאון רבי גבריאל ציננער ששמע מפה קדשו, מובא בספרו הלכות נשואין פרק כא סעיף ד הערה ט], וכן מבורר אצל חכמי ירושלים הספרדים המקובלים מתלמידי הגה"ק רבי שלום שרעבי זצ"ל שהמנהג לקדש בטבעת עגולה ולא מרובעת, וטעמם כי מדברי האר"י ז"ל בסוד הרצועה של תפילין הנכרכת סביב אצבע האמה מבואר כי הטבעת של הקידושין היא עגולה, וכך כתב בשער הכונות (דרושי תפילין דרוש ה): "ואחר שכבר הניח תפילין של ראש שהוא בעלה אז יתן לה הבעל קדושין שהוא סוד כריכות הרצועה סביב האצבע האמצעי הנקרא אמה כדרך הטבעת העגול של הקדושין הניתן באצבעה וכו"`.

ואף גם זאת הביא השל"ה הק` (בשער האותיות ערך קדושת הזיווג אות עא) לשון ברור מהחייט [שהיה מגדולי המקובלים הקדמונים] וזה לשונו: "כי הטבעת שאנחנו מקדשים בה היא עגולה לתבנית הי` שבשם" וכו`.

טעמי המנהגים לקדש בטבעת של זהב או של כסף: ברוב קהילות ישראל נתפשט עם מנהג הטבעת גם הקפדה נוספת שתהיה הטבעת דוקא מזהב, וכדברי המרדכי (פ"ק דקדושין סימן תפח) שהובאו לעיל: "נהגו העם לקדש בטבעת של זהב בלא אבן יקרה", וכלשון הנשיא רבינו יהודה בן רבי ברזילי הברצלוני זצ"ל בספר השטרות (בשטר השישי - שטר אירוסין): "נהיגי עלמא לקדש בטבעת של זהב", וכן הוא בשם רבינו שמשון ב"ר אברהם בהגהות מיימוניות בתשובת (בתשובות השייכות להל` אישות סימן יט): "ואע"ג דסתם העולם נהגו לקדש בשל זהב" וכו`.

וכן בכנסת הגדולה (סימן לא אות ב) כתב "מנהגינו שאנו נוהגים עכשיו לקדש בטבעת של זהב". ובשלחן העזר (סימן ח סעיף א ס"ק כב) כתב: "כן נוהגין בכל המדינות ובכל תפוצות ישראל לקדש בטבעת של זהב". והמליץ על המנהג בכלילת חתנים (פרק ט אות ז) בלשון הכתוב במעשה המשכן (שמות כו כט): `טבעותיהם תעשה זהב`.

וכן יש קבלה מנכדי היהודי הקדוש מפארשיסחא זצ"ל שצריך לקדש בטבעת של זהב [מובא באוצר הפוסקים כרך י` עמוד תשסב], ובנישואי הרה"ק רבי משה מלעלוב זצ"ל לבת היהודי הקדוש, רצה אבי החתן רבי דוד מלעלוב שיקדש בטבעת של כסף אך למעשה נתרצה אחר כך לדעת מחותנו היהודי הק` אבי הכלה לקדש בטבעת של זהב, [מובא בספר הנישואין כהלכתם פרק ז הערה 14].

טעמים למנהג לקדש בטבעת של זהב: רבותינו האחרונים ביארו בכמה אופנים הטעם שהקפידו לקדש בטבעת של זהב דייקא על פי דרכם בדרכי הפרד"ס.

הגאון רבי שלום בוזאגלו זצ"ל בספרו כסא מלך לתקוני הזוהר (תיקונא חמישאה) ביאר וזה לשונו: "ולכן הזכר מקדש אותה בטבעת של זהב העליונה, רומז לבינה ורומז ליו"ד מן הקוטרא שבתוך הבינה", [שלחן העזר סימן ח סעיף ב ס"ק א]. שלא יהיו בנות ישראל כהפקר: הגאון רבי יצחק פלאג`י זצ"ל בספרו יפה ללב (סימן לא אות א) כתב טעם על פי נגלה על מה שמקדשין דוקא בשל זהב כי מכיון שהוא המתכת החשוב ביותר יש לקדש בזה כדי שלא תהיינה בנות ישראל כהפקר.

רמז להנהגה בצניעות: הגאון רבי רחמים נסים יצחק פאלאג`י זצ"ל בן הגאון מהר"ח פלאג`י בספרו נפש היפה (מערכת ל) נתן טעם משום שזהב הוא מתכת שהשמעת קולו הוא הנמוך ביותר מקולות שאר המתכות, לכן מקדשין דוקא בטבעת "זהב", וזהו רמז כי לאשה טובה השתיקה מאד מאד ולא נאה ולא יאה להיות קולה ברמה נשמע. ולכן מקדשה בזהב שקולו נמוך ולא נשמע קול בבואה אל הקודש דוגמת הזהב.

לרמז שיהיה בנין ביתם קיים לעד: בספר חזון ישעיה (עמוד שכד) נתן טעם לקדש בטבעת של זהב על פי מה שכתב בספר שער השמים (מאמר ב שער ב) שהזהב אינו מעלה חלודה אף באורך זמן גדול ואינו בלה בעפר, כי חוזק דיבוק חלקיו גורם שלא יקבל שינוי והתפעלות, ומפני זה אינו ממהר להיות מותך באש וכו` עד כאן תוכן דבריו.

הרי שזהב מורה על חוזק ונצחיות של חלקים מתאחדים, ולכן נהגו לקדש בטבעת של זהב לסימן טוב שהזיווג יעלה יפה ויהיה בנין עדי עד. זה הנותן בריא: וראה מה שכתב אחיו של המהר"ל בספר אגרת הטיול (בחלק הרמז אות ז), נוטריקון זה"ב ז`ה ה`נותן ב`ריא, כס"ף כ`שיש ס`כנת פ`חד, נחש"ת נ`תינת ח`ולה ש`אמר ת`נו עיי"ש, ואם כן אולי לא מסמנא מילתא כל כך לקדש בכסף ונחשת, ורק בזהב שז`ה ה`נותן ב`ריא.

הגאון רבי משה חרירי זצ"ל בספרו ויבחר משה (מערכת נ עמוד קפח ד"ה באו"א הא`) הביא מכתב יד של אביו בשם ספר אוהב מוסר, רמז לכל הלכות קדושין בפסוק (שמות כא א): `ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם` ראשי תיבות: ו`חייב א`דם ל`קדש ה`אשה, ה`יא מ`תקדשת ש`וה פ`רוטה, ט`בעת י`היה מ`זהב, א`נשים ש`נים ר`ואים, [ת`קנו ש`בחופה י`זכרו מ`ירושלים], ל`עת פ`רק נ`תינת ה`קדושין י`היו מ`ברכים.

מקום שנהגו לקדש בטבעת של כסף: הגאון רבי יצחק צבי לעבאוויטש אב"ד טשעפ זצ"ל בספרו שולחן העזר (סימן ח סעיף ב ס"ק א) הביא, כי מנהג ירושלים עיה"ק תובב"א לקדש בטבעת של כסף. והגאון רבי יוסף חיים זצ"ל בספרו בן איש חי (שנה ראשונה פרשת שופטים אות ח) כמו כן כתב "מצוה מן המובחר לקדש בטבעת של כסף".

ומוסיף שהמנהג לחקוק על הטבעת אות ה` והוא מנהג יפה, ומכל מקום כותב הבן איש חי כי בעירו עדיין רבים המקדשים שלא בטבעת כלל אלא בכסף וזהב, עיין שם. והגאון רבי ליב וינקלר זצ"ל בספרו לבושי מרדכי (הנדפס במישקאלץ שנת תרצ"ז סימן רעד) מספר, ששמע בשם מרן הגאון מהר"ם באנעט זצ"ל בעל פרשת מרדכי, כי בעת נשואי בנו הגאון מו"ה ישעיה זצ"ל עם בתו של הגאון בעל שמן רוקח זצ"ל, דקדק שיהיה טבעת הקדושין של כסף דוקא, ומוסיף [בעל פרשת מרדכי] כי בודאי הודיעו לכלה שמקדשין אותה בכסף כדי שלא יהיה חשש קידושי טעות מחמת מנהג העולם שמקדשין תמיד בטבעת של זהב.

וכתב דיש לומר טעמו של הגאון שהידר אחר הכסף כי כן נכתב הדרשה של קידושי כסף בתורה בגזירה שוה דקיחה קיחה משדה עפרון (קדושין ב ב), ושם שקל אברהם לעפרון שקלי כסף (בראשית כג טז) ולא של זהב, וגם בלשון חז"ל אמרו תמיד קידושי `כסף`, ולבד מזה בודאי היו לו עוד כונות רוממות.

עד כאן תוכן דברי בעל פרשת מרדכי. גם המקדשים בטבעת של כסף יש להם על מי לסמוך על פי הקבלה, וכמו שהאריך המקובל האלקי רבי יצחק אייזיק חבר זצ"ל בספרו בית עולמים (דף קלב א ד"ה ועוד): "והוא סוד טבעת קדושין שנותן אבא לאימא והוא טבעת של כסף מעלמין דכיסופין" וכו` לעורר חסדים ורחמים: ובספר מנהגי קאמרנא (אות קכב) כתוב כי האדמורי"ם לבית קאמרנא הנהיגו לקדש בשל כסף דוקא, וטעם הדבר כי כסף מרמז על חסדים כידוע.

וכן כתב הגאון שמעון חיררי זצ"ל בספרו שו"ת שער שמעון אחד (ח"ה חלק יו"ד סימן יח) שיש לקדש בטבעת כסף, כי כסף מורה על חסד ורחמים מה שאין כן זהב מורה על דינים וכן אותיות זהב פוחתות והולכות מז` לה` ומה` לב`, מה שאין כן כסף אותיותיה עולים ממטה למעלה והוא סימן טוב שיהיה הזוג תמיד עולה ומצליח מעלה מעלה..

כיוצא בזה הטעים הגאון רבי יצחק ליפיעץ זצ"ל בספרו ספר מטעמים (ערך חתן אות מז) טעם לנוהגים לקדש בטבעת של כסף, כי כסף מורה על רחמים וחסדים וזהב מורה על דינים, וחתן דומה למלך ומוחלין לו כל עונותיו צריך רחמים גדולים. וכן כתב הגאון רבי אהרן מענדל הכהן זצ"ל בספרו כלילת חתנים "משום דכסף רומז לרחמים וחסדים, ויש בו גם כן סימן טוב".

וכך כתב בספר חוקי הנשים (פרק מה) שנהגו לקדש בטבעת של כסף לסימן טוב ולמזל טוב כי הכסף רומז לרחמים וחסדים.

הגאון רבי יחיאל מעכיל עפשטיין זצ"ל בספרו ערוך השולחן כתב: במדינתינו המנהג פשוט לקדש בטבעת של כסף או של זהב (סימן כז סעיף ב).

זהב לבן: יש המציעים כיום לקדש בזהב לבן, שאפשר לומר שהוא כולל גם את העניינים החיובים של זהב, וכמו כן יש לו צבע כצבע הכסף המורה על רחמים וחסדים. אם יהיה ביקוש אוסיף לבאר את שאר עניני טבעת הקידושין הרחבים מני ים.
http://www.hidabroot.org/he/question/26486
---------
א. יש על כך תשובה מהגרשז"א זצ"ל לדבריו בכסף דווקא, ולדעתו כך נהגו בירושלים ובא"י מעולם.
ב. רבי משה שטרנבוך שליט"א בענין כותב בשם האר"י הק' כסף דווקא עגולה בפנים ומרובע מבחוץ. והביאו רב אהרן זכאי כאן. www.otzar.org/wotzar/book.aspx?60643&page=PP0029
ג. יש על כך ספר שלם בהברו בוקס ואולי גם באוצר, אך איני מוצא אותו כרגע.
אקווה שתרמתי משהו לדיון.

-

וכן יש קבלה מנכדי היהודי הקדוש מפארשיסחא זצ"ל שצריך לקדש בטבעת של זהב [מובא באוצר הפוסקים כרך י` עמוד תשסב], ובנישואי הרה"ק רבי משה מלעלוב זצ"ל לבת היהודי הקדוש, רצה אבי החתן רבי דוד מלעלוב שיקדש בטבעת של כסף אך למעשה נתרצה אחר כך לדעת מחותנו היהודי הק` אבי הכלה לקדש בטבעת של זהב, [מובא בספר הנישואין כהלכתם פרק ז הערה 14].

תמה אני, על מה שכותב בספר הנישואין כהלכתן ולדעתי אין זה נכון.

[כשר_safeMobile]

הטבעת לפי רב משה שטרנבוך ניתן להשיג בירושלים אצל קליין רחוב יעקב מאיר, וכן אצל טוסיג בשמואל הנביא, אני נהנתי יותר משל קליין.
תודה לכל המשתתפים.

[כשר_safeMobile]

הטבעת לפי רב משה שטרנבוך ניתן להשיג בירושלים אצל קליין רחוב יעקב מאיר, וכן אצל טוסיג בשמואל הנביא, אני נהנתי יותר משל קליין.
תודה לכל המשתתפים.

טוסיג מציע רק כפי רב משה שטרנבוך, וקליין מציע גם של כסף וגם של זהב, העיצוב כאמור, אצל קליין לטעמי יותר טוב. - כמובן שעל פי הלכה צריך להודיע לכלה מראש ולא להפתיע אותה, ואם מישהו רוצה לתת גם טבעת קידושין משל זהב שמעתי מכמה רבנים חשובים שנותנים את זה רק בשבע ברכות ולא בחדר יחוד. ואכמ"ל.

אם מישהו יודע על עוד חנויות אשמח לשמוע.

[ישראל אליהו]

נטפים 55. רח' בית הדפוס י-ם.