ידוע יסודו של הגרש"ש [הו"ד בשיעורי הגרש"ר גיטין אות שמז' וכ"ה בחידושי הגרש"ר בב"ק] דמעמיד כוס יין עם סם המוות בין כוסות חבירו ,ומשום כך חבירו אינו יכול לשתות מכוסו כי אינו יודע מה כוסו ,אין בזה משום חיוב מזיק דל"ח מזיק אלא אם חל בחפצא חלות איסור אך מתי שיש רק מניעת גברא אין בזה חיובא כלל [ואף גרמי ל"ח עי"ש]
ותמה הגרש"ש על עצמו מהא דמנסך שאין פטורו אלא מכח היזק שאינו ניכר והרי בפשוטו דמי להנ"ל ועי"ש שצידד בענין דכיון דהוי לח בלח הוי כתערובת אחת וכו' עי"ש
והגרש"ר תמה עליו ממדמע ותירץ דהוי חלות איסור על כל התערובת
אלא שצל"ע מסוגיה דבכורות כח' ע"ב דהמערב ביידים פרות טמאים בפירות חבירו הרי הוא חייב [ויש ראשונים דחיובו מדין גזלן אמנם הרבה מן הראשונים פירשו דחיובו מדין מזיק ]
ותמוה דהוי ממש דומיא דהגרש"ש וצ"ע בזה