נתעוררתי לזה בעקבות דיון אחר בפורום ובו נסתפקו חו"ר דבי כנישתא הדין האם שקר ששני הצדדים יודעים שהוא שקר נחשב לשקר.
ידוע שחברת הביטוח בדרך כלל עושה כל טצדקי להיפטר או להקטין את התשלום שהיא חייבת לשלם ואשר עבורו הלקוח שילם תקופה ארוכה, כולל שקרים ששני הצדדים יודעים שהם שקר, ואינם נרתעים אף מלשקר בבית המשפט במילתא דעבידא לאגלויי (אולי יש גם צדיקים בסדום, ואני מתייחס לנפוץ).
קשה לדעת אם הם נוהגים כך סתם כדי להגדיל רווחים, או שמא זו הדרך להתמודד נגד ניפוח תביעות או תביעות בלתי מוצדקות.
האם יש מקום לומר שאלו הם כללי המשחק, ועיסקת הביטוח נחתמה ע"מ שבעת תביעה כל צד ישתמש בכל טצדקי, ומה שישולם עפ"י החלטת ביהמש"פ הוא הסכום לתשלום, (וזהו לכאורה המצב הרווח בעולם)?
השאלה מתחלקת לשתים.
א. האם מותר לנפח כדי לקבל לבסוף את המגיע בדין, כיון שידוע שינסו להפחית. ואיך לנהוג כאשר לבסוף נפסק יותר מהמגיע.
ב. את"ל שמותר, אולי כיון שע"מ כן חותמים, יהיה מותר לנפח התביעה גם כדי להרוויח.