אכן כבר כתבו האחרונים להזהיר את ההמונים לעשות "עטיפת ישמעאלים" זו כהוגן, דהיינו שהחלק העליון של הטלית מכסה ראשו ומצחו עד למעלה מהעינים, והחלק האחורי של הטלית יכסה את רוב הגב,
עיין בכל זה בארוכה באשל אברהם בושטאטש מהדו"ת סוס"י ט"ז, נימוקי או"ח להגה"ק ממונקאטש זצ"ל סי' זה ובשם מורו הגה"ק משינאוא זי"ע, קצשו"ע סי' ז' סקי"ד, וכ"ה בסידור הרב שא"צ לכסות עד פיו, ובלקט הקמח החדש סק"ח שכן נהג מורו הגאון מאונסדורף זצ"ל בעל באר שמואל, וע"ע שו"ת באר משה ח"ג סי' ה', שו"ת יחו"ד ח"ה סי' א', תשובות והנהגות ח"ב סי' י', וכן הזהיר על כך אא"ז זצ"ל בספרו חלקת יהושע (מאמר ו' אות ו').
עתניאל בן קנז כתב:עיין בכל זה בארוכה באשל אברהם בושטאטש מהדו"ת סוס"י ט"ז, נימוקי או"ח להגה"ק ממונקאטש זצ"ל סי' זה ובשם מורו הגה"ק משינאוא זי"ע, קצשו"ע סי' ז' סקי"ד, וכ"ה בסידור הרב שא"צ לכסות עד פיו, ובלקט הקמח החדש סק"ח שכן נהג מורו הגאון מאונסדורף זצ"ל בעל באר שמואל, וע"ע שו"ת באר משה ח"ג סי' ה', שו"ת יחו"ד ח"ה סי' א', תשובות והנהגות ח"ב סי' י', וכן הזהיר על כך אא"ז זצ"ל בספרו חלקת יהושע (מאמר ו' אות ו').
אולם אבקש מי שיכול לעזור לי
א. היכן מובא ענין זה באשל אברהם בוטשטאש סוס"י טז.
ב. היכן מובא זה בקצש"ע סי' ז' סקי"ד.
הגיונות כתב:לפני ימים מספר סיפר לי ת"ח אחד שנזקק לעיין בנושא הלכתי, וכדרך העולם נפנה לעיין בפסקי התשובות. אותו תלמיד חכם, כדרכו, לאחר הקריאה בדק לראות את הדברים במקורם, על-פי ההערות שנסמנו בשולי הגיליון.
להפתעתו (?) גילה ש... כמו שבוודאי ניחשתם... במקורות נכתב להפך ממש!
לצערי פרח מזיכרוני כעת הנושא אותו בדק, וכשאזכר אכתוב.
עוד סיפר לי שבפס"ת כתב אודות מגנטים בשבת שכל גדולי הפוסקים כתבו להתיר. ולא היא - החזו"א כידוע כתב להחמיר בזה (וכמדומני שנכתב בזה ב'שמירת שבת כהלכתה').
פסקי תשובות הערות סימן תקפא הערה 15
והסליחות הראשון המנהג ברוב קהלות האשכנזים לומר במוצ"ש בחצות ומקורו בלקט יושר לתלמיד התרה"ד שטוב להתחיל במוצ"ש מתוך שמחה של מצוה (ובבגדי שבת) שיש עדיין עונג משב"ק ושמחת התורה שבשבת זמן יותר פנוי ללמוד.
לקט יושר חלק א (אורח חיים) עמוד קיח ענין א
כשחל ר"ה ביום ה' נוהגין לעמוד סליחות ביום ראשון שלפניו, משום דצריכין ג' ימים להכנה. מ"ת [=מיהו תימה?], עמוד ביום ב' דהוי נמי ג' ימים לפני ר"ה, וי"ל לעולם עומדין ביום ראשון משום שהוא סמוך לשבת ונהג כל אדם ללמוד בשבת, וכן הוה בימיו, משום דאין לאדם עסקים, וגם יש לו פנאי ללמוד, והביא משל, כשבאו ישראל לא"י רוצה תורה לחגור שק משום כשהיו ישראל במדבר היו פנויים ממלאכה והיו לומדים תורה אבל עתה כל אחד ואחד הולך לכרמו [ואינם לומדים תורה], אמר הקב"ה משל לשתי אחיות ואחת לוקח[ה] לאיש ואין לה בת זוגה כו' כך השיב הקב"ה יש לך בת זוגו ושבת שמו ובשבת הם פנויים ממלאכה והוי לומדים תורה. לכך טוב להתחיל ביום א', כי העם שמחים מחמת מצות התורה שהם לומדים בשבת, וגם מחמת ענג שבת, ואמרינן אין השכינה שורה לא מחמת עצלות ולא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה של מצוה. לכן טוב להתחיל להתפלל מתוך שמחה של מצוה, וגם הפייט התחיל במוצאי מנוחה.
פלוריש כתב:זו דווקא לא בדיחה, את הטעם של נענוע כתב החתם סופר בתשובתו על נסיעה ברכבת בשבת.
מנין כתב:האם הספר פסקי תשובות נכתב ברצינות?
לא בטוח בכלל!
למה אסור לנסוע באופניים בשבת?
לפי "פסקי תשובות" האיסור נלמד בגזירה שווה "נענוע - נענוע"
אסור להפליג באוניה בשבת כי "מנענע" גופו ועל ידי כך יש להם צער גדול, (כמו שכתוב יחוגו וינועו כשכור), ועל ידי זה יתבטל מעונג שבת
וגם אופניים מנענע את גופו. אמנם אין צער מאותו נענוע. אבל "נענוע" יש כאן.
בדיחה עצובה.
הצבי כתב:טעם הנענוע בספינה כתב הרי"ף וזה לא כ"כ בדיחה. .
הצבי כתב:טעם הנענוע בספינה כתב הרי"ף וזה לא כ"כ בדיחה. והחת"ס למד מזה לרכבת. אז נכון שהרכבות של אז התנוענעו יותר אבל זה עדיין לא בגדר בדיחה עצובה.
הצבי כתב:גם מי שלועג לת"ח עוד לא אומר שהוא צודק.
מה שעצוב זה הלעג שיש כאן לתלמידי חכמים.
מאד מאד עצוב ובכלל לא בדיחה.
מנין כתב:הצבי כתב:טעם הנענוע בספינה כתב הרי"ף וזה לא כ"כ בדיחה. .
הצבי כתב:מנין כתב:הצבי כתב:טעם הנענוע בספינה כתב הרי"ף וזה לא כ"כ בדיחה. .
ברור שזה לא בדיחה. הרי"ף כתב שהנענוע גורם לביטול עונג שבת, בעיקר בגלל הפחד (וכתב שאחרי כמה ימים כבר אין פחד) וזה דבר ידוע ומפורסם שטלטול הספינה הוא צער גדול.
איפה ראית בחתם סופר שהנענוע של הרכבת מבטל עונג שבת? והיכן ראית שהוא למד זאת מדברי הרי"ף? בדיוק הפוך: החת"ס כתב לחלק בין ספינה לרכבת.
הא לך לשונו של החת"ס:
"ושרשו פתוח עלי איסור דאורייתא שבת שבות כמ"ש רמב"ן בביאר בפ' אמור בפסוק שבתון זכרון תרועה וא"כ מאין הרגילים וצריך לומר דשאני ישיבת ספינה דיושב ושובת כמו בחדר מטתו בביתו ואינו עושה שום דבר בגופו ומיא הוא דממטי ליה והוא נח מה שא"כ בהליכתו בתוך התחום להתקרב אל סוף התחום עובר על אם תשיב משבת רגליך ואינו שובת והוה עובדא דחול טפי ועובר על שבות דאורייתא כמו שהסביר הרמב"ן ז"ל במתק לשונו ולפ"ז היינו דוקא בספינה שיושב בקתדרא ואינו מתקרב במעשה גופו ויושב ועוסק בעונג שבתו כמו בביתו ממש אבל הנוסעים בדאמפף וואגען אינו שובת וגופו נע ונד ואי אפשר לו לעסוק בעסקי שבת בשבתו אשר רגיל בהם בביתו ומתקרב אל מקום מסחרו בשבת להיות שם ביום החול פשוט דגרע הרבה טפי ממחשיך על התחום ואיסור גמור הוא אפילו מדאורייתא להרמב"ן הנ"ל ומפורש בדברי קבלה אם תשיב משבת רגליך וגומר ממצוא חפציך כנלע"ד פשוט וברור בעזה"י.
החת"ס כותב להדיא שניענוע הרכבת מבטל עונג שבת. [נכון שהוא כותב גם ענין ההתקרבות למסחרו אבל גם את ענין העונג שבת.]
וראה גם בשו"ת לבושי מרדכי (אורח חיים מהדורה תליתאי סימן מ"ז) שהביא את החת"ס וז"ל: ועוד הא שם בחתם סופר כתב לחלק בין ספינה לעגלות ההולכים ע"י קיטור (דאמפף וועגען), דבספינה יושב במנוחה בחדרו כמו בביתו, משא"כ באייזענבאה"ן אינו שובת וגופו נע ונד וטורח לעלות ולירד ועובדא דחול וכיו"ב.
מנין כתב:אז גם הלבוש מרדכי לא הבין את החתם סופר. החת"ס כתב שבגלל שהוא נע הוא לא יכול "לעסוק בעסקי שבת". לא שעצם הנענוע הוא ביטול עונג שבת.
אבל, מה הקשר לעניינינו?? באופניים יש ביטול עונג שבת בגלל הנענוע??
.ובשו"ע (שא, ב) נפסק שמותר לרוץ ולקפוץ אם זה תענוג
מנין כתב:אז גם הלבוש מרדכי לא הבין את החתם סופר. החת"ס כתב שבגלל שהוא נע הוא לא יכול "לעסוק בעסקי שבת". לא שעצם הנענוע הוא ביטול עונג שבת.
אבל, מה הקשר לעניינינו?? באופניים יש ביטול עונג שבת בגלל הנענוע??
לבי במערב כתב:מנין כתב:אז גם הלבוש מרדכי לא הבין את החתם סופר. החת"ס כתב שבגלל שהוא נע הוא לא יכול "לעסוק בעסקי שבת". לא שעצם הנענוע הוא ביטול עונג שבת.
אבל, מה הקשר לעניינינו?? באופניים יש ביטול עונג שבת בגלל הנענוע??
ובנסיעה באופניים כן "אפשר לעסוק בעסקי שבת"?!
זה גרוע עוד יותר מברכבת, ששם - בסופו של דבר - הוא יושב ללא תנועה, משא"כ באופניים שהוא עצמו מנהיגם, ופשיטא שב"עסקי שבת" אינו עוסק.
הצבי כתב:שו"ת ציץ אליעזר חלק א סימן כא
(כ"ד) בספר משפטי עוזיאל לידידי הראש"ל הרב הראשי לא"י הגרב"צ עוזיאל שליט"א חאו"ח (סי' ט') ראיתי שכותב שחידוש זה של הח"ס לאסור רכיבה בקרון משום שגופו נע ונד. הוא נסתר ממ"ש רמ"א /או"ח/ (סי' ש"ה סעי' י"ח): אסור לישב ע"ג קרון שאינו יהודי מנהיגו בשבת משום שמשתמש בבהמה גם שלא יחתוך זמורה, לדברי הח"ס היה לו לומר גם טעם זה דאינו שובת בגופו כיון שהוא נע ונד. ע"כ.
והנה מלבד מה שאין בזה כדי לסתור דברי הח"ס דהא הרי זהו חידוש הדין של הח"ס עפ"י יסוד המכילתא והרמב"ן, [ואנו הוספנו למעלה עוד מקורות לזה].
(כ"ז) וכן מהאמור ומדובר עד כה. נראה פשוט שאסור לנסוע בשבת או יום טוב באופנים אפי' בתוך התחום מג' טעמים. (א) גזירה שמא יצא חוץ לתחום. (ב) משום עובדין דחול דיש בזה עשה של תורה כנ"ל בשם הרמב"ן וח"ס. (ג) נוסף לזה יש בזה גם הגזירה של שמא יתקן מנא. שבהרבה פעמים מתפוצץ הגומי מסביב לגלגל ויבוא לתקן אותו במילוי אויר בגומי וכדומה. ופשוט. זהו הנלפענ"ד בעהי"ת.
חיים סגל כתב:ולענ"ד אלו דברים שאינם ראויים להאמר כלל וכלל! והרי בדרך זו אפשר להתיר עשרות גזירות חז"ל - הואיל וכעת לא שכיח טעם הגזירה?
מנין כתב:חיים סגל כתב:ולענ"ד אלו דברים שאינם ראויים להאמר כלל וכלל! והרי בדרך זו אפשר להתיר עשרות גזירות חז"ל - הואיל וכעת לא שכיח טעם הגזירה?
למה אין ראוי להאמר? גם תוס' אמרו דבר דומה. שבזמנינו שלא בקיאים בתיקון כלי שיר, אין איסור של ריקוד. (ביצה ל. ד"ה אין מטפחין)
אמנם אתה צודק שלא קי"ל להלכה כתוס' אלא קיי"ל שמה שגזרו ולא ביטלו את הגזירה עדיין אסור. (שו"ע של"ט ג)
מנין כתב:למה אין ראוי להאמר? גם תוס' אמרו דבר דומה. שבזמנינו שלא בקיאים בתיקון כלי שיר, אין איסור של ריקוד. (ביצה ל. ד"ה אין מטפחין)
אמנם אתה צודק שלא קי"ל להלכה כתוס' אלא קיי"ל שמה שגזרו ולא ביטלו את הגזירה עדיין אסור. (שו"ע של"ט ג)
ערוך השולחן אורח חיים סימן שלט
סעיף ט
ולענ"ד נראה טעם פשוט דסיפוק וריקוד שלנו לא נאסרה מעולם דבזמן חז"ל היה זה בעת שמזמרים בכלי שיר והיו מטפחים ומספקים ומרקדין ע"פ סדר השיר וכן משמע בירושלמי אבל עכשיו אין זה כלל בעת שמזמרים בכלי שיר אלא בעת ששוררים בפה שירי שמחה מטפחים כף אל כף טיפוח בעלמא ולא ע"פ סדרי השיר והך דסיפוק כף על ירך לא נודע לנו כלל וגם הריקוד בעת השמחה אינו כריקוד שלהם בסדר כרקודי נשים אלא מרקדים בלא סדרים ואין כאן גדר שמא יתקן כלי שיר דאין להם שייכות זה לזה כלל ולא על זה גזרו חכמים ולכן גם בשמחת תורה שמרקדים ומטפחים לפני הס"ת וי"א הטעם דלכבוד התורה מותר לרקד [מג"א סק"א] וקשה בעיני לבטל שבות דרבנן מפני זה אבל לפי מה שכתבנו אתי שפיר דאין זה הריקוד והטיפוח שאסרו חכמים וכמה פעמים ראינו שגדולים מטפחים בידם בעת שמחה [ובזה א"ש גם האצבע צרדה בליל יום הכיפורים אצל הכהן הגדול אפילו אם לא נאמר מטעם דאין שבות במקדש וגם לא הוי קול כלי שיר כמ"ש המג"א סק"ב]:
אוצר החכמה כתב:בריקוד שמעתי לטעון שכיוון שכל האיסורים הם בעצם משמיע קול (ושיטת הירושלמי שאפילו לא בדרך שיר אסור) איסור ריקוד שאסרו חז"ל הוא כאשר רוקעים ברגלים להשמעת קול.
עקביה כתב:העה"ש הבין שרק טיפוח המשמש ככלי בין שאר כלי השיר
מנין כתב:עקביה כתב:העה"ש הבין שרק טיפוח המשמש ככלי בין שאר כלי השיר
רש"י בביצה לו: פירש:
אין מטפחין - ביד.
ואין מספקין - על ירך.
ואין מרקדין - ברגל
מנין כתב: וע"כ צריך לומר שגם הרב עוזיאל וגם הרב ציץ אליעזר לא ראו החת"ס בספר אלא סמכו על ציטוטים.
החת"ס לא כתב שאסור רכיבה משום שגופו נע ונד. וברוכב על בהמה לא שייך טעם החת"ס כי אינו שונה ממהלך ברגלו וכמ"ש בטוטו"ד הרב סגי נהור
ולא כתב משום עובדין דחול.
מה שנכון נכון כתב:
וחידוש גדול מזה כתב שם הפסק"ת, שכיון שפשט המנהג בכל ישראל שלא לנסוע באופניים, שוב הוי הנוסע עובר באיסור תורה שעושה שבתו כחול. (וכן הדין בכל עובדין דחול?).
ונראה לי שהמדרש הזה לומר שנצטוינו מן התורה להיות לנו מנוחה בי"ט אפילו מדברים שאינן מלאכה, לא שיטרח כל היום למדוד התבואות ולשקול הפירות והמתנות ולמלא החביות יין, ולפנות הכלים וגם האבנים מבית לבית וממקום למקום, ואם היתה עיר מוקפת חומה ודלתות נעולות בלילה יהיו עומסים על החמורים ואף יין וענבים ותאנים וכל משא יביאו בי"ט ויהיה השוק מלא לכל מקח וממכר, ותהיה החנות פתוחה והחנוני מקיף והשלחנים על שלחנם והזהובים לפניהם, ויהיו הפועלים משכימין למלאכתן ומשכירין עצמם כחול לדברים אלו וכיוצא בהן, והותרו הימים הטובים האלו ואפילו השבת עצמה שבכל זה אין בהם משום מלאכה, לכך אמרה תורה "שבתון" שיהיה יום שביתה ומנוחה לא יום טורח. וזהו פירוש טוב ויפה:
ברם דא צריך על עיקור /עיקר/ הפלגת הספינה דנוהגי' להיתרא אפי' לשוקי בראי באמרם כי עסק מצוה הוא לפקח על עסקי מזונותיו ולכאורה צריך עיונא הא אין מחשיכין על התחום כ"א לפקח על עסקי מת וכלה אעפ"י שהולך בהיתר גמור בתוך התחום ורק הואיל ועושה מעשה בגופו והולך להיות מוכן לערב להביא פירות וכדומה אסור והוא בכלל ממצוא חפציך ודבר דבר שאסור מדברי קבלה.
ושרשו פתוח עלי איסור דאורייתא שבת שבות כמ"ש רמב"ן בביאר בפ' אמור בפסוק שבתון זכרון תרועה וא"כ מאין הרגילים וצריך לומר דשאני ישיבת ספינה דיושב ושובת כמו בחדר מטתו בביתו ואינו עושה שום דבר בגופו ומיא הוא דממטי ליה והוא נח מה שא"כ בהליכתו בתוך התחום להתקרב אל סוף התחום עובר על אם תשיב משבת רגליך ואינו שובת והוה עובדא דחול טפי ועובר על שבות דאורייתא כמו שהסביר הרמב"ן ז"ל במתק לשונו ולפ"ז היינו דוקא בספינה שיושב בקתדרא ואינו מתקרב במעשה גופו ויושב ועוסק בעונג שבתו כמו בביתו ממש אבל הנוסעים בדאמפף וואגען אינו שובת וגופו נע ונד ואי אפשר לו לעסוק בעסקי שבת בשבתו אשר רגיל בהם בביתו ומתקרב אל מקום מסחרו בשבת להיות שם ביום החול פשוט דגרע הרבה טפי ממחשיך על התחום ואיסור גמור הוא אפילו מדאורייתא להרמב"ן הנ"ל ומפורש בדברי קבלה אם תשיב משבת רגליך וגומר ממצוא חפציך.
אוצר החכמה כתב:לא כתבת את מקום דברי החת"ס ואני לא יודע לכן למה התכוון הוא. אבל הרמב"ן דיבר על דבר שהוא מעשי חול בעצם כמו מוציא אבנים ועוסק במלאכתו ממש רק אין בזה מלאכה. מאן יימר שעובדין דחול מחמת שלא נהגו גם נופל בגדר הזה.
אי נושא ונותן בחנותו בכלל מחלל שבת ויו"ט הוא הרי הוא ככל מחללי שבת באיסורי' הכתובי' בקרא כמ"ש הרמב"ן פ' אמור בפסוק שבתון זכרון תרועה ע"ש וז"ל הרמב"ן שנצטוינו מן התורה להיות לנו מנוחה ביום טוב אפי' מדברי' שאינן מלאכה לא שיטרח כל היום למדוד התבואות ולשקול הפירות והמתנות ולמלא החביות יין ולפנות הכלים וגם האבנים מבית לבית וממקום למקום ואם היתה עיר מוקפת חומה ודלתות נעולות בלילה יהיו עומסים על החמורים ואף יין וענבים ותאנים וכל משא יביאו בי"ט ויהי' השוק מלא לכל מקח וממכר ויהי' החנות פתוח והחנוני מקיף והשולחנים על שולחנים והזהובים לפניהם ויהי' הפועלי' משכימי' למלאכתן ומשכירים עצמם כחול לדברים אלו וכיוצא בהן והותרו הימים הטובים האלו ואפי' השבת עצמה שבכל זה אין בהם משום מלאכה לכך אמרה תורה שבתון שיהי' יום שביתה ומנוחה ולא יום טורח מלאכה וכן מורה לשון רמב"ם פרק כ"א מהלכו' שבת ע"ש:
והוא מקרא מפורש בנחמי' קפיטל י"ג [ועמ"ש חי' רשב"א פ"ק דיבמו' בשם מורי רבינו יונה דבלאו דמחמר לית בי' עשה דשבות אלא במלאכה דאית בי' חיוב מיתה ע"ש אין זה סתירה לדרמב"ן דרמב"ן מיירי ממלאכת של טורח ואותן אין בהם אלא עשה ואמנם אותן שהי' במקדש ואינן של טורח וחייבים עליהם סקילה אותן ישנם גם כן בכלל עשה דשבות ומהנך ממעט רבינו יונה מחמר אבל אם יש בו טורח ומניעת מנוחה פשיטא כדברי רמב"ן] בימים ההם ראיתי ביהודה וגו' והצירים ישבו בה מביאים דג וכל מכר ומוכרים לבני יהודה וירושלים ואריבה את חורי יהודה ואומרה להם מה הדבר הרע הזה אשר אתם עושים ומחללים את יום השבת הלא כה עשו אבותיכם ויבא אלוקינו עלינו את כל הרעה הזאת ואתם מוסיפים חרון על ישראל לחלל את השבת ויהי כאשר צללו שערי ירושלים לפני השבת ואומרה ויסגרו הדלתות וגו' וילינו הרוכלים ומוכרי כל ממכר מחוץ לירושלים פעם ושתים ואעידה בם ואומרה אליהם מדוע אתם לנים נגד החומה אם תשנו יד אשלח בכם מן העת ההוא לא באו בשבת ואומרה ללוים אשר יהי' מטהרים ובאים ושומרים השערים לקדש את יום השבת גם זאת זכרה לי אלקי וחוסה עלי כרוב חסדיך ע"כ דברי נחמי' הרי קמן דיושב בחנות ומוכר ולוקח הוא מחלל שבת במה שכ' בפירוש האמנם נמצא בדברי חכמי התלמוד מקח וממכר בשבת אסור מדרבנן ועיי' תי"ט משנה וי"ו פ"ג דביצה והיינו באקראי ליקח דבר מחבירו דבר מאכל או שום דבר בארעי ואקראי זה אינו בכלל דברי נחמי' הנ"ל ואסרוהו התלמודים אבל הקובע מו"מ ופותח חנותו בשבת ושוכר ומשכיר הרי הוא מחלל שבת בפרהסיא.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 80 אורחים