כידוע, הקדמונים[*] כתבו לאחוז את הלולב באופן שהשדרה פונה כלפי חוץ, והצד ה'אדום' כלפי הנוטל,
ואנו מנהגינו כהשל"ה וכו' לאחוז השדרה כלפי פנים, בסוד וראית את אחורי וכו'.
[*]כ"כ בסידור רס"ג, והובא באבודרהם, ודרכ"מ, וכ"כ סידור ר"ש בר נתן, האשכול, ר"י אבן שועיב, ובשלטי גבורים כ"כ בשם עוד גדולים, עי'.
והנה מלשונו וטעמו של השל"ג משמע דהוי לעיכובא, שכ' ודרך גדילתן נראה כענין זה שיהיו פני הלולב כנגד פני האדם ושדרת הלולב לחוץ, וכבר העיר בזה הגר"י קמינצקי דלכאו' היה ראוי להחמיר עכ"פ בספק דאו'.
ובמילואים מהגר"א גרינצייג לאבודרהם מציין לגיליון מוריה (שנח-שס) שנד' שם כת"י ממהרי"ק שכ' בשם הראב"ד כהאי טעמא דהשדרה כלפי חוץ הוי דרך גדילתן. (עקב השביתה באוצר המקוון לא יכלתי לבדוק בפנים, ואילו באוצר הרגיל חסרים הרבה מקבצי מוריה ובהם הכרך הנ"ל).
אבל לא נתברר לי טעם הדבר, למה דרך גדילתן זה טעם לאחוז את השדרה כלפי חוץ ולא כלפי פנים, (ואולי חסר לי בהכרת המציאות).
דרך אגב: הרבה העירו מה מועיל הפיכת האתרוג קודם הברכה אי מהני נטילה בזאח"ז, ואמנם האבודרהם כ' "וכשיטול הלולב והאתרוג בידו נותן את הכף של הלולב למטה והופך הפיטמה של אתרוג למטה עד לאחר שיברך כדי שתהא הברכה עובר לעשייתה", ודו"ק.