בידי העתקה שנעשתה מתוך כתב היד, ולפו"ר ישנם שינויי נוסח שלא נמסרו בההדרה שבמוריה.
וע"כ אעלה כאן את הנוסח כולו מתוך כתב היד, אולי יבוא פעם לתועלת:
ברכת י"ב ברכת המינין נוספת על ברכות שתקנו אנשי כנסת הגדולה, כי זאת, ר"ל ברכת המינין, ביבנה תקנוה, בזמן רבן גמליאל, כמו שכתבתי למעלה , וסדרוה בין השיבה שופטנו ובין על הצדיקי', לפי שהשופטים עליהם לבער הדבר מישראל ובפרט הרשעים ואויבי השם המקולקלים ומקלקלים אחרים והם כקוצים בכרם, וכמו שאמ' החכם כשאמרו לו למה היה הורג מבני עמנו בכל יום, והשיב קוצים אני מכלה מן הכרם. וכן אמ' דוד בתחתית דבריו ובליעל בקוץ מונד כלהם כי לא ביד יקחו.
ואשוב לפרש ברכת ברכת המינים זו, רבן גמליאל שנתקנה ברכה זו על ידו, היה אחר החרבן זמן מעט, כי הלל זקנו ושמעון בנו של רבן שמעון בן גמליאל נהגו נשיאות בפני הבית ק' שנה כמו שנא' בפ"ק דשבת, וזה ר"ג שנתקנה ברכה זו על ידו, היה בנו של ר' שמעון שהיה רביעי להלל שנהג נשיאותו לפני הבית. ואחרי שחרב הבית גברה ידם של ביתוסים וצדוקי' וגם גברה יד הקראים שהיו אחרי הביתוסים והצדוקים, כי צדוק וביתוס היו תלמידי אנטיגנוס שהיה תלמידו של שמעון הצדיק שקבל מאנשי כנסת הגדולה, וזה שמעון הצדיק היה בזמן אלסכנדר שהיה בסוף הארבעים שנה של תחלת בית שני, ואלו הצדוקים וביתוסים כפרו בעיקר ומכזבים תחיית המתים ועולם הבא, שאמרו כי אין שכר ולא עונש.
ובזמן שמעון בן שטח שהיה דור רביעי מהמקובלים מאנטיגנוס, כמו שמפורש באבות, יצאו הקראין. ויהושע בן פרחיה שהיה תלמידו. ישוע הנוצרי היה בזמן שמעון בן שטח, זקן ממנו, כמו שאמרו בפ' חלק, כי במעשה שאירע לינאי שאמרו לו חכמי ישראל די לך כתר מלוכה הנח כתר כהונה לזרעו של אהרן, לפי שאמרו בשבת שהיה חלל כי אמו נשבית, ועל זה צוה להרוג כל ישראל וברחו מהם לארץ אחרת ולא נשארו עמו זולתי שמעון בן שטח שהיה אח אשתו. ויהושע בן פרחיה ברח לאלכסנדריא של מצרים וישו עמו, ואחרי כן שלח לו שמעון בן שטח מיני ירושלם עיר ליכי אלסכנדרון של מצרים אחותי בעלי שרו בתוכך ואני יושבת שוממה. ובאותו זמן שנהרגו ונתפזרו החכמים יצאו הקראין, לפי שאמ' ינאי אם אהרוג החכמים תורה מה תהא עליה ואמרו לו יועציו הרי תורה שבכתב כל הרוצה ללמוד יבא וילמד, ולא חשו לתורה שבעל פה, עד שבא יהושע בן פרחיה והוא ושמעון בן שטח החזירו תורה שבעל פה ליושנה.
ולא גברה יד הקראים גם לא יד הצדוקים והביתוסים כל זמן בית שני, עד שגלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו, ואלו הכופרים בשם יתברך, גם הכופרים בתורה שבעל פה, גברה ידם, כי לא בכלל ישראל, ולא היתה ידנו תקפה עליהם, אמ' ר"ג שיתקנו ברכה כנגדן, ותקנו למשומדים כנגד הקראין שנשתמדו מתורה שבעל פה, ולא האמינו בפירוש התורה המקובל לנו מפי החכמים, שקבלו מן הנביאים, שקבלו מן הזקנים, שקבלו מיהושע שקבל ממשה ע"ה שקבל מסיני מפי השם יתברך.
ובלשון התלמוד תמצא שיקרא משומד, אפי' המשומד לאכול חלב, משומד לאכול דם, משומד לחלל שבתות, משומד לאכול נבלות לתאבון או להכעיס, ואע"פ שאלו שומרי שאר מצות. וכן אלה הקראי' אחר שאינם מאמינים בדברי חז"ל נקראים משומדים. ותקנו עליהם למשומדים אל תהי תקוה, ועל הביתוסי' שכפרו בעיקר נקראים מינים בלשון התלמוד, ורצונם בזה שאינם ממין האנושי, כל מי שיש לו שם יורה שיש שם אלוה משגיח משלם גמול טוב לאוהביו וגמול רע לשונאיו, וא"כ אלה הכופרים הם מין בפני עצמם. ולכן תקנו וכל המינים כרגע יאבדו, כי עמידתם בעולם רע להם ורע לעולם שמסיתים ומדיחים העולם ועיקר ברכה זו בעדם נתקנה כמו שאמרו בבריתה שאמ' רבן גמליאל כלום יש אדם שיודע לתקן ברכה כנגד המינים.
והראיה שהגוים אין אנו קוראים אותם מינים, אחז"ל ספר תורה שכתבו מין ישרף, כתבו גוי יגנז, הנה שהמין אינו גוי. אבל נקרא מין בלשוננו מה שקורין הגוים איריגי וכל מי שהוא על אמונה כזו שאמרנו, הן גוי או נצרי או ישמעאל נקרא מין, ואולי כי למשומדים אל תהי תקוה לא היה כתוב בנוסח הברכה כשנתקנה ואחר כן הוסיפו בה דברים כמו שאחז"ל שבכל ברכה וברכה מהאמצעיות יכול להוסיף מעין ברכה ולפי שרבו הביתוסי' אחר החרבן תקנוה שהיה רבן גמליאל והיו מלעיגים עליהם ותקן להם ברכה וכל אויבי עמך בית ישראל ? בברכה ומלכות זדון מהרה תעקר, כי בימי ר"ג מלך מלך שהיה מצר לישראל ומבטל המצות וגזר שלא יהיו שומרין שבת ומילה וטבילה ונהרג ר"ג כי הוא אחד מעשרה הרוגי מלכות והיתה עת צרה לישראל וסמוך לגל? תקנו בתפלה שמלכותו שהיתה מלכות זדון שוללים ובוזזין בלא דין ומשפט שהתפלל שתעקר ותשבר, כי כל מלך שמלכותו, יש לו לעשות משפט והשם ממליכו להעמיד ארץ במשפט, כמו שאמ' החכם מלך במשפט יעמיד ארץ וכשם שאנו חייבים להתפלל על שלומה של מלכות כמו שאמ' הנביא ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדם אל השם כי בשלומה יהיה לכם שלום כן כל אדם חייב להתפלל על מלכות זדון שתעקר כי הזדון מפסיד ומחריב הישוב, כמו שהמשפט הוא קיומו של הישוב, כי עם המשפט והצדק כל איש על מקומו יבא בשלום.
ולפי שיצאו אנשים מקרבנו מן הכלל והוציאו דבה רעה ואמרו כי אנו מחרפין ומקללין לכל מי שישוב לדת הנוצרים ושאנו מעוללים לתלמידי ישו הנוצרי ולכל מלכי אדום ולכל הגוים באתי להסיר דבה מעלינו ולשבר מתלעות דוברי שקר ומרמה ושלא נתקנה ברכה זו אלא על הכתוב למעלה, ואע"פ שבטלו רובם, אחר שנתקנה הברכה על פי נשיא וגדול בישראל ונהגו לאומרה בכל הגלילות הדרים בה מבני ישראל, בכל הישוב במקומו' אשר נפוצו שם, אין לשנות המטבע.
? ידוע כי ישו הנוצרי המפורסם שתלוהו הסנהדרין בעבור שכשף והסית והדיח לישראל בתלמוד היה תלמידו של יהושע בן פרחיה כמו שמבואר בפר' חלק שבא עם יהושע בן פרחיה רבו כשחזר מאלכסנדריה של מצרים לשוב לירושלם להחזיר עטרת התורה ליושנה, ובעבור שאירע בדרך במלון שנתן עיניו בבעלת האכסניא נדהו יהושע בן פרחיה, ובא לפניו ישו כמה פעמים ולא קבלו, וזקף ללבנה והשתחוה לה וקבלה לאלוה והדיח והסית לאחרים שהשתחוו ללבנה וקבלוה לאלוה. ואמ' לו יהושע רבו שיחזור בו, וא"ל כך מקובלני ממך כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיק לו לעשות תשובה, ואמרו ישו הנוצרי כשף והסית והדיח את ישראל לאביהם שבשמים.
יהושע בן פרחיה היה בזמן ינאי ומפניו ברח לאלכסנדריה כמו שביארתי למעלה, וינאי מלך בשנת קצ"ה קודם חורבן הבית. כיצד: היונים התחילה מלכותם בשנת מ' לבנין בית שני כמשמעו בפי' ראשון של גמר' ע"ז, ונמשכה מלכותם ק"פ שנים, ואחריהם מלכו החשמונים ק"ג, ומלכות הורודוס מאה ושלש שנים, שהרי בין כלם ? שנה. כיצד בהתחילו למלוך היונים נבנה הבית זה מ' שנה וקפ"ו ממלכותם ומאתים וששה מלכות חשמונא' והורודוס ק"ג הרי לך תכ"ו, ואלו הששה הנוספי' הם בעבור שמלכות יונים התחילה שש שנים קודם. ובעבור שלא פשטה מלכותם בכל העולם לא מנאוה, וחשמונים מלכו בשנת מאתים וארבע עשרה שנה לבנין הבית כמו שנראה בפרק ראשון של ע"ז. וכתוב בספר בן גוריון כי חשמונאי מלך שנה ואחריו יהודה בנו שש שנים ואחריו יונתן אחיו שש שנים ואחריו יוחנן בנו בשנת רכ"ה לבנין הבית ואחריו ינאי סוף חמש שנים ויהושע בן פרחיה היה בימי וישו תלמידו והיה זה לפני הבית קרוב לקפ"ו שנה.
ועוד ראיה כי היה יהושע בן פרחיה קרוב לזה החשבון שכתבתי קודם החורבן, שהרי כתבתי למעלה כי הלל ושמעון וגמליאל נהגו נשיאותן לפני הבית מאה שנה, והלל קבל משמעיה ואבטליון ושמעיה ואבטליון קבלו מיהודה בן טבאי ושמעון בן שטח ויהודה ושמעו' בן שטח קבלו תורה מיהושע בן פרחיה וניתאי הארבלי הרי לך מבואר בפר"ק במסכת אבות שהיה יהושע בן פרחיה קודם הלל זמן רב, שהרי הלל היה תלמיד מתלמידי תלמידיו של יהושע בן פרחיה, וישו היה בימיו כי היה תלמידו, א"כ ישו היה קודם חורבן הבית כק"פ שנה, ולפי חשבון הנוצרים שמונים היום ליום שנולד ישו אלף וארבע מאות וי"ב שנה, א"כ לפי חשבונם נולד ישו קודם החורבן ק"ו שנים כי קע"ב שנה קדום שנשלם האלף הרביעי נחרב הבית ואלף ומאה ושלשים וארבעה שנים שאנו מונים בשנה זו על הארבעת אלפים שנה ליצירה א"כ יש מחורבן הבית אלף ושלש מאות ושש שנים ומאה ושש שנים שמונים הנוצרים יותר על האלף ושלוש מאות ושש שהם בין כולם אלף וארבע מאות וי"ב שנה א"כ נולד בזמן הלל שנהג בנשיאותו קודם חורבן הבית מאה שנה וישו הכתוב בתלמוד שהיה תלמידו של יהושע בן פרחיה היה קודם הלל כק' שנה כמו שהוכחתי למעלה וישו שהיה תלמידו של יהושע בן פרחיה שהסית וכשף והדיח את ישראל נתלה בימי הסנהדרין כמו שאמרו בגמ' סנהדרין א"כ אינו זה אותו ישו שמונין הגוים מנינם ליום שנולד ואומרים שהוא אלהיהם.
וידוע הוא ומפורסם שלא נתפרסם ענינו בזמן הבית ולא במאתים שנה אחר הבית שבזמן המלך קסטנטין שנלוו אליו מן הכומרים שהיו באמונת ישו וקסטנטין זה חדש כל הדת ושם על דגלו צורת אדם תלוי על יד כומר אדומי. וידוע הוא כי בני אמי לא היו מאדום כי הם מזרע כיתים כמו שכתו' וצים מיד כיתים ואמר אונקלוס וסיען דאסתחרתאן מרומאי וכיתים הם יוחן בעצמה כי מלכות יון ורומי אחת הם ? כמו שביאר ר' אברהם בן עזרא בפי' לדניאל שהיא החיה השלישית וכתי' ובני יון אלישה ותרשיש כתים ודודנים
ובעבור שקסטנטין דבק בזאת האמונה והחזיק על ידי קצת אדומים נקראו על שם אדום.
ואחר שידוע שלא נתפרסמה אמונתו מיד אחר החורבן ידוע שר"ג שתקן ברכת המינין לא תקן בעבורו ולא בעבור תלמידיו אפי' לפי חשבונם שאומרים שהיה מאה שנה קודם החרבן, כ"ש שלפי האמור בתלמוד לא מצאנו ישו אחר שנתלה, אלא תלמידו של יהושע בן פרחיה, ולפי חשבון הנוצרים אינו זה האלוה שלהם. ור"ג המתקן הברכה היה קודם קוסטנטין כמאתים שנה.
ומה שאמרו שאנו מקללי' ליהודים שחזרו לדתם מה לנו ולהם יותר משאר העמים שאינם מבני בריתנו כי הכונה היא כמו שאמרתי על הקראים שמאמינים בתורה שבכתב ולא בדברי רבותנו וכן היו הביתוסים וצדוקים בחזקת יהודים ובחטאם כל זמן שהם בשם יהדות יש לנו בעונם ובחטאתם חלק כי כי ישראל ערבים זה לזה ואמ' משה והנגלות לנו ולבנינו עד עולם ובעבורם אנו מתפללים שימחו מספר חיים אבל מי שאינו יהודי ויצא מכל וכל לאמונה אחרת ואינו בכלל ישראל אין אנו ערבים לו ואין לנו חלק בו ולא הוא בנו ומה לנו לחרפו.
ומה שאמרו הם עלינו שאנו מקללים למלכות ולעבדיו ולעמו חלילה לנו, שכבר כתבתי מה שאמ' הנביא שאנו חייבין להתפלל בשלומה של מלכות וכן אמרו חז"ל במוסרם הטוב ואמרו שיברך אדם לשי"ת כשרואה המלך של הגוים שנתן מכבודו לבשר ודם וכן יתפלל אדם על עבדיו ומשרתיו ושריו וסגנין שעוזרים למלך לשמור מלכותו והגוים שאנו גרים ותושבים ביניהם חס וחלילה שאינם אויבינו ושונאינו כי עמהם אנו חיים ונושאים ונותנים עמהם והם שמחים בנו ואנו עושים מלאכתם ונותני' לנו שכר טוב עליה ומגדולנו בחצר אדוננו המלך ירום הודו כמו שהיו אבותינו בזמן נבוכדנאצר והמלכים הבאים אחריהם מגינים עלינו ומצווים לשמור תורתנו והמצות והחקים והמשפטים וגם האפיפיור שהוא ראש לנוצרים מצוה אותם ומזהירם שלא יקחו משלנו דבר שלא מדעתנו וחוץ מהמס הקצוב חק למלכים וכן מצוים ונותנים שטרותיהם בחיזוקים גדולים שלא יבוזו הבתי כניסיות ובתי מדרשות ובתי הקברות וכמה חקים טובים כיוצא בהם ואיך יעלה על לב שהיינו מקללים לאדון המטיב לנו ולעם אשר אנחנו שוכנים ויושבים ביניהם והיינו משיבים רעה תחת טובה.
והנה חז"ל הזהירו אותנו בכמה אזהרות שגזל הגוי אסור וכן לגנוב ממונם ושלא לרמותם כי שארית ישראל לא אליהם לעשות עולה ואמרו שעונש המרמה אותם מרובה מעונש המרמה ליהודי אחיהו כי בשל גוי יש בו חלול השם הגדול שבכל העונות והלא תקנו חז"ל שיפרנסו גוים עם עני ישראל וכן שיבקרו חולי גוים וכן שיקברו מיתיהם ומצאנו לחסידים הראשונים שאפי' מציאה שהיו מוציאים והיו יודעים שהיתה של גוי היו מחזירים אותה להם ואע"פ שהיו יכולים לעכבה בידם בהיתר וכן אמרו להקדים להם השלום .ועוד היו אומרים החכמים הראשונים בתפלתם מבקשים מהשם שיהו בצלו של השי"ת או בצל בני עשו ולא בצל בני ישמעאל .
ועוד שחכמיהם העתיקו להם התורה והנביאים והכתובים ומשבחים לשם בתהלות דוד ע"ה ומאמינים כי התורה נתנה למשה ע"ה מסיני ומאמינים בנסים ונפלאות שעשה השי"ת לאבותינו ומאמינים כי חדש השם עולמו בשש הימי' ושהוא משכיר ומעניש ואיך יאמין בעל שכל שנקלל לאומה זו. ואע"פ שלא היינו גרים עמהם אלא אנחנו חייבים להתפלל בשלום המלך ושיתנשא מלכותו ויגדל כבודו ויפלו אויביו תחתיו וכן אנחנו חייבים להתפלל בשלומה של מלכות בכלל כי בשלומה יהיה לנו שלום וחיים , וכן אנו מתפללים שיהיו השנים כתקנן. וזאת הברכה היא כללית לכל יושבי הארץ.
וכבר נסו בזמננו זה היוצאים מן הכלל לעורר עלינו על הברכה הזאת ולא עזרם השם כי אדוננו המלך דון אנריק ירום הודו ותנשא מלכותו בשכלו הזך ובתבונתו ובחכמתו ולא האזין לדבריהם והוא יעזרהו אל ויועציו וחכמיו בחנו האמת ולא שמעו לקול מספר לשון הרע והלא יבושו הדוברים עלינו עתק, כי הנה זה מאתים שנה יש קהלה גדולה באבניון הנהר ששם האפיפיור והקארדינאליטין והוא והם ראש האמונה הזאת ר"ל אמונת הנוצרים וגדולי חכמיהם ויודעיהם, יודעים כל נוסחי תפילותנו ועמדו לפניהם גם נעמדים היו עוד היום חכמים גדולים מבני עמנו גם התוכחו וגם אנשים שיצאו מן הכלל והיו יודעי ספר גם מאיש שפרק עולו שהיה חכם גדול בתורתינו ושב לדת הנוצרים בזמן המלך דון גאיימי מלך אראגון והיה לו הויכוח הנודע ימים רבים עם הרמב"ן לפני המלך הנז' גאיימי ולא עלה בלבו להזכיר זאת התואנה גם לא בלב המתווכחים לפני האפיפיור וקארדינאליש. גם האפיפיו' שעברו קיימו תפלותיהם וברכותיהם. ולא אמרו לשנות אפי' אות אחת כי נתן השם שכל בלבם וידעו כי חלילה לנו לקלל בתפלותנו זולתי העם והאנשים שהנוצרים עצמם יודו ויאמרו כי טעונים קללה ושאנו מברכים ומתפללים על המאמין בעושה שמים וארץ ועל כל הטובים והישרים. אשר לעבודת השם הם נמהרים. אשר מעולם אנשי השם הם הגיבורים. להשמיד להרוג ולאבד הולכים אחרי אלהים אחרים. והמספיקי' בולדי נכרים. והם המינים והאפיקורוסי' בנים זרים. אויבים משנאים נשוא לשוא ערים. לפיכך אנחנו חייבים לקבל בנים שובבים ולאמר הטיבה השם לטובים. ולישרים בלבותם. והמטים עקלקלותם יוליכם ה' את פועלי האון שלום על ישראל. ובא לציון גואל.