ההלכה בשו"ע הידועה ביותר, שמי ששוכח יום אחד יספור שאר ימים בלא ברכה לחשוש לשיטת בה"ג, שכל הימים מצוה אחת (תמימות תהיינה).
העיר חכם אחד אתמול, הלא כל הרעש הגדול לצאת הבה"ג, ולכאורה לדעתו יעבור על בל תגרע, שהרי היא מצוה שלימה חסירה בתחילתה.
יתכן שיש ליישב שאין עובר בבל תגרע אלא במצווה חסרה, אבל הכא לדעת בה"ג נחשב כאילו אינו סופר כלל, שאם אין אחד אין ב', (משא"כ לשאר ראשונים יוצא ע"י מצות הציבור), משא"כ בג' טוטפות בתפילין שרואים כאן איזה מצווה חסרה, ויש לפלפל בזה הרבה (ויש כידוע טו"א שמשמע ממנו שאכן אין בזה בל תגרע, אף שהוא נגד ספרי ורש"י מפורש, עכ"פ היסוד שלו שצריך שם מצווה רק מבטל תנאי המצווה יש בל תגרע).
אפשר אולי לומר שכבר החסיר מהתחלה את הספירה, וכעת אינו מוסיף בגרעון בזה שסופר כל הזמן, ואינו נחשב כגרעון אלא כשנותן מתן ד' באחת, שכעת מגרע, אבל כאן כבר מגורע ועומד.