אולי בעצם יש כאן חקירה מהותית.
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף י עמוד א
אם אלהיכם אוהב עניים הוא, מפני מה אינו מפרנסן? אמור לו: כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם.
ומשמע שעיקר מצוות צדקה זה בכלל לא בשביל העניים. ואכן כך מסתבר: מה זה העסק שלנו העניים האלה? שילכו לעבוד! אלא שעיקר מצות צדקה זה בשבילי - הנותן. ולפי זה, באמת, עיקר הדאגה צריכה להיות לכך שהמצווה תתקיים בהידור הכי גדול שיש ועל הדרך יש לצרף לזה כמה שיותר סגולות. ובפרט שבדרך אגב יש יהודים מסכנים (העניים שמקבלים צדקה) שנהנים מזה - אדרבה, שייהנו להם, מה אכפת לי.
אלו שנותנים צדקה מתוך הרכרוכיות שלהם, מתוך שהם מרחמים, רוצים לעזור - מן הסתם לא יקבלו שכר כלל. וכי לדבר כזה מצוה ייקרא? דבר כזה גם חילונים עושים, וגם גויים.
הלא זו היא גמרא מפורשת
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כה עמוד א
מפני שעושה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, ואינן אלא גזירות
לא ניתנה תורה אלא לצרף את הבריות!
מי שבאמת עושה מצוות צדקה זה אחד שעושה זאת למטרה המכוונת - לצורך עצמו. לצרף את עצמו. להרוויח כמה שיותר מסגולת המצווה וכו'.
[למי שלא הבין (וכבר היו דברים מעולם) כל הדברים מתחילתם ועד סופם נכתבו בציניות. ולא בשביל לזלזל, חלילה, בשאלת פותח האשכול. שהיא שאלה טובה. אלא בהקשר לאסוציאציות העולות]