שמואל דוד כתב:יב:
מתני׳ לאכול כחצי זית ולהקטיר חצי זית
פירש״י למחר.
וקשה מדוע נקט למחר דוקא, הול״ל למחר או בחוץ.
ועיין רש״י זבחים כט: לאכול כחצי זית כו׳ ושניהם חוץ לזמנו או חוץ למקומו כו׳ וצ״ע בזה.
שמואל דוד כתב:אהרן תאומים כתב:שמואל דוד כתב:יב:
מתני׳ לאכול כחצי זית ולהקטיר חצי זית
פירש״י למחר.
וקשה מדוע נקט למחר דוקא, הול״ל למחר או בחוץ.
ועיין רש״י זבחים כט: לאכול כחצי זית כו׳ ושניהם חוץ לזמנו או חוץ למקומו כו׳ וצ״ע בזה.
אפשר שכאן רש"י בעקבות שהגמרא דנה שכל דבר כי אורחא קמחשב אז כשמחשבתו חוץ לזמנו מספיק שהמשנה אומרת שחשב לאכול כחצית זית ולהקטיר כצי זית - למחר , ויובן מאוד שנתכוין לשני החצאין, אבל לגבי מחשבת חוץ למקומו כל "חוץ" הוא מקום אחר ההקטרה זו חוץ למזבח והאכילה חוץ לעזרה וע"כ היה צריך לפרט לאכול כחצי זית בחוץ ולהקטיר כצי זית בחוץ, ורש"י לא רצה להאריך כל כך כי הדין באמת שווה, ואכן כלפי הדין זה היינו אך וכפי שרש"י בזבחים כותב "ששניהם" חשב או חוץ למקומו או חוץ לזמנו
לא הבנתי.
אם היה מפרש "למחר או בחוץ" אי נמי "חוץ לזמנו או חוץ למקומו" היה מובן, וכמו שבאמת מפרש בזבחים.
שמואל דוד כתב:יישר כח. ועדיין צל"ע בזה.
ואח"ז ראיתי שהגאון רב ישעיה ברלין ז"ל העיר כן בספר חידושי הש"ס. ע"ש.
ההוא דאמר כתב:מדוע צריך פסוק למעט מיעוט דם שאינו חוצץ
שמואל דוד כתב:יג:
אמר ר״ל אומר היה ר׳ יוסי וכו׳
פירש״י כלומר ה״ט [היינו טעמא] דר׳ יוסי.
לכאורה ק׳ מדוע פירש כן. ומנ״ל דר׳ יוסי לא היה אומר כן?
ביקורת תהיה כתב:ההוא דאמר כתב:מדוע צריך פסוק למעט מיעוט דם שאינו חוצץ
ז"ל הרמב"ם בפ"י מהלכות כלי המקדש: נֶאֱמַר בְּבִגְדֵי כְּהֻנָּה 'עַל בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם', מְלַמֵּד שֶׁלֹּא יִהְיֶה דָבָר חוֹצֵץ בֵּין בְּשָׂרוֹ לַבְּגָדִים. אֲפִלּוּ נִימָה אַחַת אוֹ עָפָר אוֹ כִּנָּה מֵתָה, אִם הָיְתָה בֵּין בְּשָׂרוֹ לַבֶּגֶד, הֲרֵי זוֹ חֲצִיצָה וַעֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה. והכא נמי, דרחמנא אמר 'על בהן', אי לאו דכתיב 'על דם', הוה דם כלשהו חציצה בין השמן לבהן.
ולענין טבילה במקוה בלבד אמרו 'דבר תורה מיעוטו אינו חוצץ', ולא בשאר חציצות שבתורה.
שמואל דוד כתב:שמואל דוד כתב:יג:
אמר ר״ל אומר היה ר׳ יוסי וכו׳
פירש״י כלומר ה״ט [היינו טעמא] דר׳ יוסי.
לכאורה ק׳ מדוע פירש כן. ומנ״ל דר׳ יוסי לא היה אומר כן?
עיין בהמשך הסוגיא אמר רב הונא אומר היה ר׳ יוסי כו׳
ועיין מיוחס לרשב״א מש״כ בזה.
ההוא דאמר כתב:עוד יל"ע מדברי הגמ' דילן במנחות, דילפינן לה דמה אכילה בכזית אף הקטרה בכזית. ולאמור בדברי הרא"ם אדרבא אכילה הינה אף בפחות מכזית, אלא דלענין קרבן ומלקות בעינן שיעור כזית, וצ"ע מלשון הגמ'.
אהרן תאומים כתב:הקומץ הראשון הוא פרק קצר, בן 5 דפים, הקומץ השני הוא בן 20 דפים; "רבה" מלשון גדול.
עוד אפשר, משום שיש בפרק זה הרבה הלכות, ובעיקר הלכות תפילין וסת"ם למעשה.
אבל רצה להזכירם בשמם ובפרט קרבניהם ולהזכיר יומו של כל אחד לא שיזכיר ויכבד את הראשון "זה קרבן נחשון בן עמינדב" ויאמר וכן הקריבו הנשיאים איש איש יומו כי יהיה זה קצור בכבוד האחרים ואחרי כן חזר וכללם להגיד שהיו שקולים לפניו יתברך וכן אמרו שם בספרי (נשא קס) מגיד הכתוב שכשם ששוו כולם בעצה אחת כך שוו כולם בזכות קערות כסף שתים עשרה הן הן שהתנדבו ולא אירע בהן פסול.
ועוד בזה טעם אחר במדרשם כי לכל אחד מהנשיאים עלה במחשבה להביא חנוכה למזבח ושתהיה בזה השיעור אבל נחשון חשב בשיעור הזה טעם אחד וזולתו כל אחד מהנשיאים חשב טעם בפני עצמו.
ביקורת תהיה כתב:אהרן תאומים כתב:הקומץ הראשון הוא פרק קצר, בן 5 דפים, הקומץ השני הוא בן 20 דפים; "רבה" מלשון גדול.
עוד אפשר, משום שיש בפרק זה הרבה הלכות, ובעיקר הלכות תפילין וסת"ם למעשה.
הטעם הראשון הוא טעם שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו.
הטעם השני הוא טעמא רבה, מזכיר את הטעם שנתנו חכמינו על שום מה נקרא נהר פרת 'הנהר הגדול'.
מלח ברית - מנחות כ' ע"א ברית מלח שתהא ברית אמורה במלה דברי ר' יהודה, ר"ש אומר נאמר ברית בכהונה כו' כשם שא"א לקרבנות בלא כהונה כן אי אפשר בלא מלח. ויעויין רש"י דפירש משמעות דורשין א"ב. ונראה דפליגי אם בבמה טעונין קרבנות מלח, דר' יהודה לא מפליג וסבר דטעונין קרבנות במה מלח, ור"ש סבר דכמו כהונה אינה בבמה (זבחים קיג) כן מלח אינו בקרבנות במה, דמדין כהונה הוי דין מלח, דברית עם אהרן ובניו הוא. וא"ש מה דכתב רחמנא עיקר דין מלח במנחה משום דאינו בבמה, להראות דבבמה אינן טעונין קרבנות מלח. ויעוין סוף זבחים (דף קיט:) דפליגי תנאי אם יש מנחה בבמה, ויעוין.
שמואל דוד כתב:יז.
אמר רב המנונא הא מילתא אבלע לי רבי חנינא ותקילא לי ככוליה תלמודאי הקטיר קומץ להקטיר לבונה (ולבונה) לאכול שירים למחר פגול מאי קמ"ל כו' אי תרוייהו (אתא) קמ"ל לימא הקטיר קומץ להקטיר לבונה ולאכול שירים למחר כו'
ועיין רש"י ד"ה לימא להקטיר לבונה ולאכול שירים - דמשמע תרתי מילי הקטיר קומץ להקטיר לבונה או לאכול שירים למחר עכ"ל
לכאורה קשה, דאף שמצינו וי"ו במקום או מ"מ בדרך כלל הוא וי"ו החיבור וא"כ לשון "לאכול" בלי וי"ו לכאורה משמע יותר או לאכול. וצ"ע בזה.
ההוא דאמר כתב:כא, א
שאלה לשמחת התורה - מדוע לא נימא ביטול ברוב, מעט מלח בדם
כיון דמלחיה נפיק ליה מתורת דם וכו', מהו דתימא מישדא בה משהו למצוה בעלמא קמ"ל.
מבואר כי להו"א שיש דין למלוח אף את הדם, מכל מקום היו נותנים מעט מלח בדם, על מנת שלא ישנה את הדם ויתן לו דין מבושל, אלא יתנו משהו בעלמא, על מנת לקיים את מצות המליחה, קמ"ל דאין מולחים את הדם.
וצ"ע, להאי הו"א שבעינן מליחה בדם, אם כן הלא מיעוט המלח שניתן בדם, הלא הוא בטל ברובו, ואם כן ליכא קיום מצות מליחה, מאחר שנתבטל מיעוט המלח.
ההוא דאמר כתב:כג, א
מדוע מנחות שנתערבו כשרות והלא לא הותרו השיריים
שתי מנחות שלא נקמצו ונתערבו זו בזו אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה כשירות.
קצ"ע, דהלא הקומץ צריך להתיר את השיריים, וכאן שהשיריים מעורבים, וקיי"ל דליכא ברירה, נמצא שבפועל לא התירה הקמיצה מאומה, ואם כן היאך המנחות כשרות.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 13 אורחים