הודעהעל ידי אריה מרדכי » א' מאי 26, 2019 7:54 pm
ממה שנמצא בכתביי בענין זה.
איום בתביעה לערכאות.
אף שאין עוברים על איסור ערכאות בהגשת התביעה בלבד אלא בהתדינות לפניהם כמבואר בשו"ת מהרי"ל דיסקין בסקים סימן כ וז"ל דע דהזמנה לדין לא נקרא הלך לערכאות של גויים שעדין לא עשהה כלום רק קראו ללכת לערכאות ואין זה אלא דיבורא בעלמא" אך כתבו הפוסקים שאף איום בעלמא בתביעה לערכאות כל שכנגדו שיתבענו לערכאות הרי חמור הוא הדבר.
וכפי שכבר כתב בשו"ת הרא"ש כלל יז סימן ד שאלה: ראובן אומר שיש לו תרעומת על שמעון, שחייב לו מעות, ועוד, שעושה לו דברים שלא כהוגן, והוציא עליו דבה רעה, ואומר שרוצה להתרעם ממנו בדיני עובדי אלילים (מכחישי השם). בא שמעון לבית דין והזמין לראובן, ואמר לבית דין: הנני מזומן לירד לפניכם לדין ולהתחייב בכל אשר תחייבו אותי, ומעתה, תתרו בו שלא יוציא עלי אלו הריבות ושלא יתבעני בדיני עובדי כוכבים. יראה, כי ראובן אינו אלא כמוציא דבה ולעז על שמעון, ועובר משום: לא תשא שמע שוא, וכן כל השומע דבריו. ואם יתרעם עליו בפני אומות עובדי אלילים, יש לו דין מסור, לענשו בידים. ואם יגזם ויאמר: אלך ואומר לפני האנסין דבר שיוכל לבא ממנו הפסד לשמעון, משעת דיבורו יצא מכלל ישראל בני ברית, ונתן רשות לכל יראי השם וחרד על דברו, לענשו" עכ"ל. וכן הביא השו"ע סימן לד סעיף כ.
וכן כתב בשו"ת תשב"ץ חלק ד (חוט המשולש) טור ג סימן ו "מדברי כלם משמע דלא סוף דבר שאם כבר דן בדיניהן וזכה שלא כדינינו הוא שמנדין אותו עד שיחזיר אלא משעה שהוא מתריס ומעיז פניו ואומר שילך לדון לפניהם מוחין בו שלא ילך ואם עדיין עומד במרדו גוזרין עליו שאם ילך הוא מנודה ואם עבר והלך הרי הוא מנודה" עכ"ל.
ואף תביעה שנועדה כאמצעי לחץ לכפות את הצד שכנגדו לעמוד בדין תורה אין מן הראוי לעשות.