מצפה כתב:דבר נא בבקשה ממך לך ואמור להם בבקשה מכם.
מעניין שדרשו ה"נא" ב"פ, גם שהשי"ת אמר למשה בבקשה ממך, וגם שיאמר לישראל בבקשה מכם.
פרנצויז כתב:ט, ב
וישאילום א"ר אמי מלמד שהשאילום בעל כרחם, איכא דאמרי בעל כרחם דמצרים.
עיין מהרש"א בחידושי אגדות (ד"ה בע"כ דמצרים) בשם המכילתא שרוח הקדש שרתה והיו אומרים השאילני כליך המונח במקום זה וכו'.
והנה ברש"י פרשת בא (שמות י' כ"ב), על הפ' ויהי חשך אפלה וכו', מבואר שבזמן מכת חשך חפשו ישראל וראו את כליהם של המצריים, וכשיצאו והיו שואלין מהן והיו אומרים אין בידינו כלום, אומר לו אני ראיתיו בביתך ובמקום פלוני הוא, [וראיתי שמציינים לשמות רבה י"ד ג' ותנחומא א' ג'], ולפ"ז לא היה ברוח הקדש.
וכנראה שהם מדרשים חלוקים.
הפשטן כתב:מצפה כתב:דבר נא בבקשה ממך לך ואמור להם בבקשה מכם.
מעניין שדרשו ה"נא" ב"פ, גם שהשי"ת אמר למשה בבקשה ממך, וגם שיאמר לישראל בבקשה מכם.
כן, הם דרשו "דַּבֵּר נא", הן במשמע "נא דַבֵּר", והן במשמע "דַּבֵּר [את המילה] נא".
עי' מהרש"א ח"א מה טעם ישנו לדרוש כן. ובדרך צחות י"ל, דהדחיפות (וכל שם וחניכה דאית להו, נגיחה נגיפה נשיכה בעיטה וכו', תולדותיהן כיוצא בהן...) של ה'גיחזים' לדורותיהם נראה כאילו הן לכבוד 'מרנן ורבנן', ובסוף מתברר שהמניעים הם תאוות שפלות...'וַיִּגַּשׁ גֵּיחֲזִי לְהָדְפָהּ'. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: שֶׁאֲחָזָהּ בְּהוֹד יָפְיָהּ.
ביקורת תהיה כתב:כלומר, רבי זירא נשאל: במה נזקת? ענה: שהבאתי הדס לבית המלך. ונענה: נשכרת ולא נפסדת.אָמַר רַבִּי זֵירָא: אֲנָא סְמַכִי וְאִתְּזַקִי. אֲמַר לֵהּ: בְּמַאי אִתְּזַקְתָּ? דְּאַמְטַיִית אַסָּא לְבֵי מַלְכָּא. הָתָם נַמֵּי מִבָּעֵי לָךְ לְמֵיהַב אַגְרָא לְמִחְזֵי אַפֵּי מַלְכָּא.
במהדורת שוטנשטיין קראו ולא דקדקו באותיותיה.
ויש לדעת:
א. מי הוא זה ששאל את רבי זירא 'במאי איתזקת'? (ושמא יש לגרוס 'אמרו ליה'?)
ב. האם השם 'רבי יוסי בן אליקים' נכון הוא (ולא נתחלף 'שמעון' ב'יוסי')?
ביקורת תהיה כתב:כלומר, רבי זירא נשאל: במה נזקת? ענה: שהבאתי הדס לבית המלך. ונענה: נשכרת ולא נפסדת.אָמַר רַבִּי זֵירָא: אֲנָא סְמַכִי וְאִתְּזַקִי. אֲמַר לֵהּ: בְּמַאי אִתְּזַקְתָּ? דְּאַמְטַיִית אַסָּא לְבֵי מַלְכָּא. הָתָם נַמֵּי מִבָּעֵי לָךְ לְמֵיהַב אַגְרָא לְמִחְזֵי אַפֵּי מַלְכָּא.
במהדורת שוטנשטיין קראו ולא דקדקו באותיותיה.
ויש לדעת:
א. מי הוא זה ששאל את רבי זירא 'במאי איתזקת'? (ושמא יש לגרוס 'אמרו ליה'?)
ב. האם השם 'רבי יוסי בן אליקים' נכון הוא (ולא נתחלף 'שמעון' ב'יוסי')
הפשטן כתב:י, ב
מתני'. ב"ש אומרים בערב כל אדם יטה ויקרא ובבוקר יעמוד שנאמר ובשכבך ובקומך, וב"ה אומרים כל אדם קורא כדרכו שנאמר ובלכתך בדרך. א"כ למה נאמר ובשכבך ובקומך בשעה שבנ"א שוכבים וכו'.
א"כ מצינו שתי דיעות בפי' קרא דובשכבך בקומך:
דעת ב"ש: תקרא שמע, בשעת שכיבה (של רוב בני אדם) - באופן של שכיבה, ובשעת קימה (של רוב בני אדם) - באופן של קימה.
דעת ב"ה: תקרא שמע, בשעת שכיבה (של רוב בני אדם) - באיזה אופן שתבחר (אפילו יהא זה באופן של קימה), ובשעת קימה (של רוב בני אדם) - באיזה אופן שתבחר (אפילו יהא זה באופן של שכיבה).
וצ"ע: למה אין דיעה שלישית, שהיא לכאורה פשט הכתוב: תקרא שמע, בשעת שבתך בביתך (אפילו יהא זה בשעת צהרים), ובשעת לכתך בדרך (אפילו יהא זה בשעת צהרים), ובשעת שכיבה שלך (אפילו יהא זה בשעת צהרים), ובשעת קימה שלך (אפילו יהא זה בשעת צהרים).
לענין כתב:והלא גם מתפילת {שמונה עשרה} [העמידה] אמרו רק שלש ברכות - והתם הלא כל הברכות מעכבות.
שייף נפיק כתב:דף י'
הערות קצרות
הגמ' הביאה ת''ר על חזקיהו המלך. והקשה ר' אליקים ח. שזה משנה מפורשת בפסחים, ולמה נאמר ת''ר כאילו הוא ברייתא. ואפשר שהגמ' כאן הביאה איזה מימרא שמביאה המשנה עם הנידון בגמ' ודוק.
הפשטן כתב:לענין כתב:והלא גם מתפילת {שמונה עשרה} [העמידה] אמרו רק שלש ברכות - והתם הלא כל הברכות מעכבות.
שים לב, ששלוש בירכות תפילת העמידה שהוזכרו, הוזכרו רק לגבי התפילה בבית המקדש, ושם אכן בירכו רק את שלוש הברכות שהוזכרו. אח"כ בא שמעון הפקולי ותיקן י"ח ברכות, אבל הוא חי אחרי חורבן המקדש.
שייף נפיק כתב:דף י'
הערות קצרות
ראה במפלתן של רשעים ואמר שירה. ואף שהקב''ה אמר על טביעת המצרים מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה, י''ל מפלתן אינו מיתתן. ואולי אף אם נאמר מיתתן ממש, כבר היה לאחר מכן, ולא באותו הזמן, וזה שאמר הקב''ה ''טובעים'' היינו כעת, ויש חילוק. ועיין. .
ושאר הדברות נחצבו להבות אש מקולו יתברך ועמדו סדורים על הר סיני עד שחזרה נשמת ישראל בטל חיים באו הדברות שהם קולות האדיר ברוך הוא והיו מדברות לכל א' מישראל, ולזה תמצא שאנכי ולא יהיה לך נחקקו בתורה כסדר שאמרם ה' אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך כי האלוה בכבודו מדבר נוכח לישראל בעד עצמו ברוך הוא וכמו כן במצות לא יהיה לך גם כן ידבר כסדר זה אבל משם ואילך ידבר קולו יתברך בעד מלאכו כאומרו שבת לה' אלהיך, כי ששת ימים עשה ה', על כן ברך ה', וגו' וכן כולם, כי אינו יכול הקול לומר שבת לי וגו', עשיתי את השמים וגו' ונתתי וגו', כי אינו אלא מלאכו ית' והבן ויערב לחכך. והגם שאמרו ז"ל כי משה אמרם לישראל, אפשר כי משה היה בו כח ושמע כולם וכשבאו הקולות לדבר לישראל היה קולו של משה גם כן מדבר. ואולי כי לזה רמז הכתוב באומרו משה ידבר והאלהים יעננו בקול.
ולפי דברי האבנ"ז נראה שאף לדידן יש התגלות של מידת החסד, אבל זה בכיסוי ולא בגילוי.וטעמא רבה איכא לחלק בין האל הקדוש בין מלך אוהב כו' דמלכות הוא דין. ואל הוא חסד כדמוכח במכילתא [בשלח פרשה ג']. מקרא דאלי אלי למה עזבתני דאין אומרים למדת הדין למה כו' ועל כרחך שם אל הוא חסד וכשצריך להזכיר מלכות דין ומזכיר חסד ודאי הוי שינוי. ותדע דר' אלעזר הביא ראי' דיוצא מדכתיב ויגבה כו' והאל כו' אימתי ויגבה בימים שבין ראש השנה ליום הכפורים וכתיב והאל הקדוש נקדש בצדקה. ואינו מובן דמה זה ראי' לתפלה. אלא ודאי טעמא דרב משום דראש השנה יום הדין אין ההתגלות במידת אל חסד. ור"א הביא ראיה שגם בראש השנה יש התגלות למידת אל דהא בימים אלו כתיב והאל כו'.
היכן מצינו צד שאינו אפשר, הכי הוה ליה למימר כל שאינו מבקש רחמים על חבירו נקרא חוטא. לכן נראה דהמכוון על צדיק גדול בדורו שתפילתו נשמעת כגון רחב"ד וחבריו וכו', ועל אלו נאמר כל שאפר לו לבקש רחמים וכו' שתפילתו על הרוב אינה חוזרת ריקם.
בהאי קרא אינו מפורש שיחלה האדם על חבירו אלא שיענה אדם את עצמו בחליו של חבירו. וי"ל דאסיפא דקרא סמיך דכתיב ותפלתי על חיקי תשוב דהיינו שאני מתפלל על חליתו והוא החולי על חיקי תשוב והיינו שאחלה את עצמי עליהם ודו"ק.
וכ"כ בדרשות חת"ס (דרוש לח' תמוז תקס"ט דש"ה מדה"ס).ועד"ז המתפלל על חבירו צריך שיחלה עצמו עליו [ברכות י"ב ע"ב] פי' שיראה שגם הוא חולה וכיון ששניהם בצער טוב יותר שיכנס הראש משיכנס הרגל, ע"ד משל התלמיד חכם הוא הראש, והמצטער שהוא עתה שרוי בדין הוא בבחינת רגל וקצת נזוף, טוב להכניס הראש כיון ששניהם בעלי דברים ולא כמליץ בעד אחר.
נוטר הכרמים כתב:יב, ב
בגמ', ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא.
כתב הג"מ ישעיה פיק ברלין בספר אומר השכחה (אות כט):היכן מצינו צד שאינו אפשר, הכי הוה ליה למימר כל שאינו מבקש רחמים על חבירו נקרא חוטא. לכן נראה דהמכוון על צדיק גדול בדורו שתפילתו נשמעת כגון רחב"ד וחבריו וכו', ועל אלו נאמר כל שאפר לו לבקש רחמים וכו' שתפילתו על הרוב אינה חוזרת ריקם.
גרשון כתב:בשיעור שלי מישהו שאל. אם חזקיהו ראה בנבואה שיהיה לו צאצאים, מה חשב, שלא יתקיים? האם בזה שלא נשא אשה האמין שהנבואה שכל כך חרד ממנה לא יתקיים?
שמש כתב:''לא נתנבאו הנביאים מה שעתיד להיות אלא מה שראוי שיהיה''.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 11 אורחים