-----
[א] כתיב בתהלים (קלו, י) לְמַכֵּ֣ה מִ֭צְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶ֑ם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ.
ופירש"י, למכה מצרים בבכוריהם - בכוריהם לא נאמר אלא בבכוריהם עמדו בכורים וקפחו שוקן של אביהם המעכבים בישראל כששמעו נגע עשירי מפי משה. ומקור דבריו בהרבה מדרשי חז"ל (ראה פסיקתא דרב כהנא פיסקא ז שם איתא שהבכורות הרגו באבותיהם ששים ריבוא; תנחומא בא סי' יח; מדרש תהילים על אתר).
ויפלא מאוד, כי פשט הכתוב מדבר ממכת בכורות שהכה הקב"ה כל בכור בארץ מצרים, ואילו המדרש מסב את כוונת הכתוב לענין אחר לגמרי שהיה איזה מלחמה בין הבכורות לאבותיהם במצרים, אתמהה.
ברם באמת בכל המדרשים הנ"ל הגירסא היא שכאשר שמעו הבכורות ממשה רבינו שאומר את המכה 'ומת כל בכור' נכנסו כל הבכורות אצל אבותיהן וכו', אולם בתוס' בשבת (פז, ב) מובא בזה"ל, ו
(וכ"כ בתוס' הרא"ש ובחידושי הר"ן שם).אותו יום חמישי בשבת היה כו' - ואם כן ברביעי שחטו פסחיהם ונמצא בשבת שעברה לקחו פסחיהן שאז היה בעשור לחדש ועל כן קורין אותו שבת הגדול לפי שנעשה בו נס גדול כדאמרינן במדרש כשלקחו פסחיהם באותה שבת נתקבצו בכורות אומות העולם אצל ישראל ושאלום למה היו עושין כך אמרו להן זבח פסח לה' שיהרוג בכורי מצרים הלכו אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש ממנו שישלחו ישראל ולא רצו ועשו בכורות מלחמה והרגו מהן הרבה הה"ד למכה מצרים בבכוריהם.
וכן הוא בדעת זקנים מבעלי התוספות פר' בא (יב, ג),
וכן הוא בפי' הריב"א.בעשור לחדש. פסח מצרים מקחו בעשור היה וכאשר ראו בכורי מצרים כך א"ל לישראל מה זאת לכם א"ל פסח הוא שיפסח המקום על בתי בני ישראל במצרים ויהרוג במצרים הבכורות אצל המצריים ואמרו להם שלחו ישראל כי אתם גורמים לנו למות ולא רצו והם הרגו בהם כמה וכמה והיינו דכתיב למכה מצרים בבכוריהם בכורי מצרים לא נאמר אלא מצרים בבכוריהם שהבכורות הכו עצמן.
[א"ה, ולהלן בסמוך איתא בדעת זקנים מבעלי התוספות, וז"ל, ועוד אתמר במדרש כי כשלקחו הפסח בעשור לחדש שבת היה שהרי קי"ל דפסח מצרים בחמישי בשבת כדכתיב במס' שבת פ' ר"ע א"כ עשור שלו בשבת שלפניו וכשראו המצרים כשלוקחין הפסחים לשחוט נתקבצו עליהם להרגן כי יראתן של מצרים הי' בהמות ועשה להם הקדוש ברוך הוא נס וניצולו ולכך קרוי שבת הגדול מפני גדול הנס.
והנה לא נתפרש בדברי התוס' ובדעת זקנים מה נס נעשה נעשה לישראל שניצולו מיד המצרים שנתקבצו עליהם להורגן, ובאיזה אופן ניצולו מידם. ומסדר הדברים בתוס' ובדעת זקנים אולי יש לומר שאמנם הנס נעשה עי"ז גופא שהמצרים הרגו באבותיהם, וכך ניצולו ישראל מיד מצרים, ודוק].
ונראה להטעים בזה, דהנה סדר הדברים בפסח מצרים היה, שהיה מקחו מבעשור, וכבר מני אז היו ישראל מאמינים בני מאמינים מקדימים את המאוחר, וכפי שאמרו לבכורות "פסח הוא שיפסח המקום על בתי בני ישראל במצרים ויהרוג במצרים הבכורות וכו'", וכן היה בסדר שחיטת הפסח ואכילתו בליל ט"ו קודם חצי הלילה, טרם עבר ד' בארץ מצרים והכה כל בכור, וכבר אכלו ישראל את הפסח, והכריזו בפיהם, פסח זה על שום מה, על שום שפסח וגו', מצה זו על שום מה וגו', וקראו את ההלל, והיו נדמים כמשוגעים שהרי עדיין לא אירע מאומה, והם במעשיהם הקדימו את הגאולה, וכך זכו להיגאל בזכות דם הפסח.
ובני ישראל באותו הלילה במצרים קיימו בעצמם גם את החיוב של 'חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים', עוד קודם יציאתם ממצרים בפועל, ושירה חדשה שבחו גאולים עוד לפני שנגאלו ויצאו ממצרים.
ואמנם גם מכת מצרים בבכוריהם שבאה כתולדה ממה שהבכורות ראו הנהגה זו של לקיחת השה בעשור, לא היה מאורע נפרד, אלא זהו סניף ופתיחה למכת בכורות שהיתה לאחר מכן, כי הבכורות הכו בהם מחמת שכבר חוו את ה'יפסח המקום על בתי בני ישראל במצרים ויהרוג במצרים הבכורות'.
וזה ענין 'שבת הגדול' והנס הגדול שנעשה בו, שכבר מתנוצץ בו אור הגאולה. ולא בכדי נהגו ישראל לקרוא בו את ההגדה מן עבדים היינו, אין זה רק בתורת הכנה לחג הפסח, אלא אתחלתא דגאולה ממש, וכמו שנתבאר בס"ד.