כיבוד אב משל אב ולא משל בן
מה הדין כאשר האב מבקש מבנו
א. הלוואה
ב. חתימת ערבות
1. כאשר ברור שהאב ישלם. 2. כאשר זה מוטל בספק
כך נשאלתי, הלכה למעשה.
(אולי זה תלוי בדברי הפוס' על מניעת השלכת הארנק?)
עושה חדשות כתב:כיבוד אב משל אב ולא משל בן
מה הדין כאשר האב מבקש מבנו
א. הלוואה
ב. חתימת ערבות
1. כאשר ברור שהאב ישלם. 2. כאשר זה מוטל בספק
כך נשאלתי, הלכה למעשה.
(אולי זה תלוי בדברי הפוס' על מניעת השלכת הארנק?)
עושה חדשות כתב:כיבוד אב משל אב ולא משל בן
מה הדין כאשר האב מבקש מבנו
א. הלוואה
ב. חתימת ערבות
1. כאשר ברור שהאב ישלם. 2. כאשר זה מוטל בספק
כך נשאלתי, הלכה למעשה.
(אולי זה תלוי בדברי הפוס' על מניעת השלכת הארנק?)
עזריאל ברגר כתב:מי אמר שיש חיוב כלשהו לבן להלוות לאביו או לערוב לו?!
אשרי יושבי ביתך כתב:עזריאל ברגר כתב:אשרי יושבי ביתך כתב:יש משחות נגד יבלות שלאחר מריחתם על היבלת - המשחה מתקשית ונהיית למעין פלסטיק שחופה ומקיף את כל היבלת.
האם זה חוצץ בנטילת ידים או לא?
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=42940
השאלה אם הנידון של וזלין דומה לנידון של משחה שנהיית כמו חתיכת פלסטיק שצמודה ליד?
קופא דמחטא כתב:עזריאל ברגר כתב:מי אמר שיש חיוב כלשהו לבן להלוות לאביו או לערוב לו?!
גם אם נאמר שאין הנ"ל כלולים במורא וכבוד, האם אין חיוב להשתדל למלא את מבוקשם של ההורים?
מצו"ב פרק יא מספר כבוד ומורא להרב יצחק אדלר
בענין החיוב לציית לאביו
בדבר שיש לאביו הנאה ובדבר שאין לאביו הנאה
תלמיד-חכמים כתב:האם מותר בשבת לשטוף את הפה ע"מ להעביר ריח רע, הרי לכאורה לפי המבואר בטוש"ע סי' שג סט"ו יש לאסור משום רפואה?
עושה חדשות כתב:מצו"ב מתוך ספרו של הג"ר יוסף רפפורט שליט"א
עושה חדשות כתב:תודה למשיבים באשכול זה.
שליח להדלקת נר שבת, האם מברך?
עושה חדשות כתב:תודה למשיבים באשכול זה.
שליח להדלקת נר שבת, האם מברך?
עזריאל ברגר כתב:עושה חדשות כתב:תודה למשיבים באשכול זה.
שליח להדלקת נר שבת, האם מברך?
יש דיון גדול בפוסקים האם אפשר להדליק נר שבת ע"י גוי. וכמה מהפוסקים כתבו שבשעת הדחק, כגון בבין השמשות - יש לצוות לנכרי להדליק נר שבת (אחד!) והיהודי יברך (ובלשונו של בעל התניא (בשו"ת שלו שנדפס בסוף השו"ע, וגם באגרות-קדשו, והובא בביה"ל לסימן רסא סעיף ג ד"ה מי שאינו בקי) "ואם יהיה איזו אונס ח"ו שלא תוכל למהר להדליק עד שקיעת החמה, אזי תצוה לנכרי להדליק נרות של שבת והיא תברך עליהם הברכה, וה' יסלח לה ותבא עליה ברכת טוב ותקבל שכר על הפרישה מה' הטוב". ולהעיר שלפענ"ד המילה "הפרישה" נקראת בשין שמאלית - פרישת ידיה כנגד הנרות לאמירת הברכה).
ועפ"ז יש מקום לומר שגם אם מדליקים ע"י שליח - נשארת חובת ברכה על בעלי הבית, ולכן לכאורה עדיף שהשליח יברך בנוכחות בעל הבית והוא ייצא ידי חובה.
אליהו חיים כתב:עזריאל ברגר כתב:עושה חדשות כתב:תודה למשיבים באשכול זה.
שליח להדלקת נר שבת, האם מברך?
יש דיון גדול בפוסקים האם אפשר להדליק נר שבת ע"י גוי. וכמה מהפוסקים כתבו שבשעת הדחק, כגון בבין השמשות - יש לצוות לנכרי להדליק נר שבת (אחד!) והיהודי יברך (ובלשונו של בעל התניא (בשו"ת שלו שנדפס בסוף השו"ע, וגם באגרות-קדשו, והובא בביה"ל לסימן רסא סעיף ג ד"ה מי שאינו בקי) "ואם יהיה איזו אונס ח"ו שלא תוכל למהר להדליק עד שקיעת החמה, אזי תצוה לנכרי להדליק נרות של שבת והיא תברך עליהם הברכה, וה' יסלח לה ותבא עליה ברכת טוב ותקבל שכר על הפרישה מה' הטוב". ולהעיר שלפענ"ד המילה "הפרישה" נקראת בשין שמאלית - פרישת ידיה כנגד הנרות לאמירת הברכה).
ועפ"ז יש מקום לומר שגם אם מדליקים ע"י שליח - נשארת חובת ברכה על בעלי הבית, ולכן לכאורה עדיף שהשליח יברך בנוכחות בעל הבית והוא ייצא ידי חובה.
בקו"א לשו"ע הרב סי' רס"ג סק"ג נראה לפו"ר דדוקא בגוי נאמר כך, ועי' בדבריו שם בסק"ה דמבואר דבישראל דמברך העושה מדין ערבות בשביל אחר.
.טען שהפקיד אצלו וזה אומר לא אמרתי אלא הנח לפניך ולא נעשיתי לו שומר נשבע היסת שלא קבלו אלא בדרך זו וכולל בשבועתו שלא שלח בו יד ולא אבדו בידים ולא בגרם שגרם לו שיהיה חייב לשלם
לכאו', תמוה לפרש כן (ראה פסחים כב, ב).עזריאל ברגר כתב:ולהעיר שלפענ"ד המילה "הפרישה" נקראת בשין שמאלית - פרישת ידיה כנגד הנרות לאמירת הברכה.
לבי במערב כתב:לכאו', תמוה לפרש כן (ראה פסחים כב, ב).עזריאל ברגר כתב:ולהעיר שלפענ"ד המילה "הפרישה" נקראת בשין שמאלית - פרישת ידיה כנגד הנרות לאמירת הברכה.
אכן (אך לא שהקריאה בשי"ן ימנית אינה קיימת).אליהו חיים כתב:'לשון נופל על לשון' . . נקט לשון 'שכר הפרישה' על הפרישה מצד עבירה באיחור הדלקה רק ע"י גוי עם פריסת ידיה.
לבי במערב כתב:אכן (אך לא שהקריאה בשי"ן ימנית אינה קיימת).אליהו חיים כתב:'לשון נופל על לשון' . . נקט לשון 'שכר הפרישה' על הפרישה מצד עבירה באיחור הדלקה רק ע"י גוי עם פריסת ידיה.
אליהו חיים כתב:לבי במערב כתב:אכן (אך לא שהקריאה בשי"ן ימנית אינה קיימת).אליהו חיים כתב:'לשון נופל על לשון' . . נקט לשון 'שכר הפרישה' על הפרישה מצד עבירה באיחור הדלקה רק ע"י גוי עם פריסת ידיה.
אם מחשבה הנ"ל שלי נכונה יוצא מזה לימוד על כמה גדולה לשון חכמים
עזריאל ברגר כתב:ואולי מטעם זה באמת לא ראוי לנקד כלל, כי הניקוד מכריח פירוש אחד.
וכפי שמעדיפים לא לתרגם, כי לפעמים יש כפל-לשון והתרגום משאיר רק פירוש אחד.
אלא שעת לעשות לה' וגו', ומוכרחים לתרגם ולנקד, וכולי האי ואולי וכו'.
תודה לכל העונים, ויעויין עוד בס' שבות יצחק פרק י.עושה חדשות כתב:שליח להדלקת נר שבת, האם מברך?
עושה חדשות כתב:אסור להוציא מחצר לחצר (שלא עירבו ביניהם) כלים ששבתו בבית.
אסור גם להוציא כלים מבית לבית של שני אנשים שלא עירבו.
האם האיסור הזה תקף גם כלפי למעלה מעשרה טפחים
או דגם בזה הקילו מקולי רה"ר שאין איסור למעלה מי"ט והוי כמקו"פ.
עושה חדשות כתב:אסור להוציא מחצר לחצר (שלא עירבו ביניהם) כלים ששבתו בבית.
אסור גם להוציא כלים מבית לבית של שני אנשים שלא עירבו.
האם האיסור הזה תקף גם כלפי למעלה מעשרה טפחים
או דגם בזה הקילו מקולי רה"ר שאין איסור למעלה מי"ט והוי כמקו"פ.
שומע ומשמיע כתב:אפשר ש'ביתא כמאן דמליא' לא תלוי בשם רה"י.
ומה דעתכם על העברת ד' אמות בחצר שאינה מעורבת, להסוברים שהכלים ששבתו בבית אסורים גם בזה, האם נאסר גם למעלה מי' טפחים?עזריאל ברגר כתב:פשוט לי שאסור.
ויעויין בדין "אנשי חצר ואנשי מרפסת".
עזריאל ברגר כתב:כתב הרמב"ם (שכירות ב,יא):.טען שהפקיד אצלו וזה אומר לא אמרתי אלא הנח לפניך ולא נעשיתי לו שומר נשבע היסת שלא קבלו אלא בדרך זו וכולל בשבועתו שלא שלח בו יד ולא אבדו בידים ולא בגרם שגרם לו שיהיה חייב לשלם
והנה בדרך כלל קיי"ל שעל טענת "שמא" אין הנתבע חייב שבועה (הלכות טוען ונטען א,ז), וכאן זוהי טענת שמא, שהרי התובע אינו יודע מה באמת קרה לחפץ, וייתכן ששמר כדרך השומרים ופטור, ומדוע משביעו היסת?
ונלפענ"ד לומר, ע"פ מה שאמרו חז"ל "כל המחויב שבועה ואינו יכול להישבע - משלם", וההסבר בטעם הדבר הוא כלשון הכתוב "ולקח בעליו ולא ישלם" וכפירש"י "ולקח בעליו - השבועה", דהיינו שהשבועה איננה חיוב צדדי, אלא המצב שאדם מחויב בשבועה דאורייתא - הוא חיוב ממוני גמור מול התובע, שאינו יכול להיפטר ממנו אם לא יישבע.
ועפ"ז מובן הדין:
התובע אומר לנתבע "הפקדתי אצלך חפץ", דהיינו: אתה עכשיו מחויב לי בחיוב ממוני להחזיר את החפץ, או להישבע. ואת הטענה הזאת של "ממון או שבועה" הוא טוען בטענת ודאי, ולכן הנתבע חייב להישבע שבועת היסת לשלול את הטענה הודאית הזאת.
(ויעויין סמ"ע חו"מ רצז,ח, שכותב שזה דומה לגלגול שבועה, אך הוא קיצר בדבריו)
ואם כנים הדברים - אפשר לחדש עד"ז במקרים דומים שיהיה חיוב שבועת-התורה על הטענה של חיוב שבועה.
כגון:
א. עד אחד על עד אחד:
ראובן תובע את שמעון ואומר "הלויתיך מנה", ושמעון אומר להד"מ. אומר ראובן לשמעון: והלא אתמול העיד בך עד אחד בפני בית-דין על ההלוואה, והתחייבת לי שבועה ולא נשבעת לי. אומר שמעון: גם זה להד"מ. הביא ראובן עד אחד שראה את העדות שבפני בית הדין (וראובן והעד טוענים שהעד שראה את ההלוואה, וכן שאר חברי בית הדין - מתו או שהלכו למדינת הים).
אם נפרט היטב את טענתו השניה של ראובן, הוא טוען ששמעון התחייב לו "או ממון או שבועה", ועל הטענה הזאת הוא מביא עד אחד כנגד שמעון שטוען להד"מ, ואילו היו שני עדים - היה מתחייב על פיהם לשלם או להישבע את השבועה הראשונה, וכל מקום ששנים מחייבים ממון - אחד מחייב שבועה, ועל כן הוא מחויב עכשיו להישבע שבועת התורה על כך שלא העיד עליו עד אחד וכו', ויגלגל עליו שלא לווה (ואם חזר בו ואמר "נשבעתי" - אינו נאמן, ככפרן שבא עליו עד אחד, וחזר לחיוב הראשוני של "או ממון או שבועה", ואם חזר בו ואמר "פרעתי את החוב" - מתוך שאינו יכול לישבע - ישלם!).
ב. עד אחד על מודה במקצת:
ראובן תובע את שמעון ואומר "הלויתיך מנה", ושמעון אומר "לא הלויתני אלא חמישים והילך", אומר ראובן לשמעון: והלא אתמול הודית לי בפני בית דין על החמישים, ולא אמרת "הילך", והתחייבת לי שבועת התורה! אומר שמעון: להד"מ (או שאומר: אף אתמול אמרתי הילך). הביא ראובן עד אחד על ההודאה שהיתה אתמול בפני בית הדין וכו' - הדין כנ"ל במקרה א', שחייב שבועה להכחיש את ההודאה שבפני בית הדין ויגלגל עליו על הממון עצמו, ואם לא יישבע (כגון שחזר בו ואמר "נשבעתי") - חוזר לחיוב הראשון של "או ממון או שבועה" על ההודאה במקצת.
נ.ב. בשני המקרים כתבתי שחייב שבועה להכחיש את העד, ויגלגל עליו על הממון, אבל יש לו את האפשרות לא להכחיש את העד, אלא רק להישבע על הממון עצמו, ואז עדותו של העד מיותרת.
עזריאל ברגר כתב:לא ראיתי בשום מקום שמתייחסים לחצר שאינה מעורבת כמו כרמלית לגבי הענין של למעלה מעשרה טפחים.
שומע ומשמיע כתב:עזריאל ברגר כתב:לא ראיתי בשום מקום שמתייחסים לחצר שאינה מעורבת כמו כרמלית לגבי הענין של למעלה מעשרה טפחים.
הסיבה להחמיר ביותר מד"א כתב הביאה"ל ששוויוהו כרה"ר, ומהיכי תיתי להחמיר יותר ממנה.
דרומי כתב:מי שצריך לברך 'הגומל' וממהר וכיו"ב, האם אפשר להניח לו לברך 'הגומל' עוד לפני שמתחילים את קריאת התורה? [כלומר, לאחר שהוציאו הס"ת והניחוהו על הבמה]
עושה חדשות כתב:אסור להוציא מחצר לחצר (שלא עירבו ביניהם) כלים ששבתו בבית.
אסור גם להוציא כלים מבית לבית של שני אנשים שלא עירבו.
האם האיסור הזה תקף גם כלפי למעלה מעשרה טפחים
או דגם בזה הקילו מקולי רה"ר שאין איסור למעלה מי"ט והוי כמקו"פ.
לכשיבקע כתב:האם ישנו היודע מהו 'חלתית' המוזכר בש''ס שבת קמ. ע''ז לה: לט. חולין נח. ועוד מקומות יארך סיפורם.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 199 אורחים