מה שנכון נכון כתב:לבי במערב כתב:בפשטות, קנה מאז טלית חדשה כמ"פ, ויתכן שאף בסמיכות להתרחשות המעשה (אם נקבל שאירע...).
א. כוונתי ללשון מתרפט עד תשי רצה לברך וכו'.
ב. גם סמיכות לא עוזרת. רק בלבישה ראשונה אפשר לברך. ראה לוח בה"נ יא, יט וסדר בה"נ יב, ד.
[הדברים נעתקו גם ברשימות הרחמ"א חאדאקאוו ע"ה (שנדפסו ב'ניצוצי רבי', 'התקשרות' גל' תרכט ע' 13 (ובכ"מ), ומשם - ב'שלחן מנחם' ח"א ע' שמט)].החתן כתב: היות שישנם דברים שאינם ברורים איך נוהגים, כי יש חילוקי דעות בזה, הנני לבקש שיואיל נא כ"ק אדמו"ר שליט"א להורות איך לעשות.
א) אם מברכים שהחיינו על טלית גדול בפעם הראשונה - המענה: "לא ראיתי נוהגין כן. ולכל היותר יכול לצרף לאכילת פרי חדש, אבל לא בלא זה".
אכן, ראה בנטע"ג הל' נישואין ח"ב ע' נז־נח (ובהערות שם).סגי נהור כתב:דומה שההשתדלות לברך היא לא על ההתחדשות בבגד אלא על ההתעטפות בט"ג לראשונה לאחר החתונה (ואולי גם על שמחת הנישואין?), אלא שהיא כמובן מדין בגד חדש.
בקניית בגד חדש - המנהג בפועל שלא לברך כלל "שהחיינו", מלבד בקניית טלית חדשה (כפי המנהג בהכתרת רב).
לבי במערב כתב:אכן, ראה בנטע"ג הל' נישואין ח"ב ע' נז־נח (ובהערות שם).סגי נהור כתב:דומה שההשתדלות לברך היא לא על ההתחדשות בבגד אלא על ההתעטפות בט"ג לראשונה לאחר החתונה (ואולי גם על שמחת הנישואין?), אלא שהיא כמובן מדין בגד חדש.
עוד הערה קטנה: במש"כ לעיל, ד'פשיטא' שבלבישתו השני' לא יברך - ראוי לציין, שלפ"ד הפמ"ג (סו"ס כב בא"א. וכ"פ המשנ"ב בבה"ל שם) יש לו לברך אף בלבישות שלאח"ז. עכ"פ, ברור דדעת אדה"ז שלא יברך, וכפי שהובא מסדר ברה"נ.
דרומי כתב:יש את הסיפור הידוע עם הגר"ח שאיחל לרוגוצובר 'מזל טוב' לאחר שאמר לו שהנישואין מתחדשים בכל רגע. ואולי זה עומק ה'מליצה' כאן.
מה שנכון נכון כתב:אין נ"מ מה מפני מה ההשתדלות. בשורה התחתונה דין הברכה הוא רק מכח הא דבגד חדש ותלוי בתנאיו. [וגם על הנשואין א"א לברך אחרי עשרים שנה].
סגי נהור כתב:מה שנכון נכון כתב:אין נ"מ מה מפני מה ההשתדלות. בשורה התחתונה דין הברכה הוא רק מכח הא דבגד חדש ותלוי בתנאיו. [וגם על הנשואין א"א לברך אחרי עשרים שנה].
הנפק"מ היא פשוטה ביותר, שאין מדובר כאן כלל על הוצאת ידי החובה ההלכתית של ברכת שהחיינו על הטלית.
וכל הדיון ההלכתי מוזר. וכי יש איזו שאלה בעניית אמן אחר ברכת שהחיינו של אחר? (והרי באותו אופן אפשר לדון מהי בכלל החלות של ברכת שהחיינו על פרי/בגד חדש על שמחת הלב הבאה מענין אחר שאין מברכים עליו לכו"ע).
סגי נהור כתב:הקלטות של דברי הרבי זי"ע על מגילת אסתר, מתוך התוועדויות פורים לאורך השנים, מסודרות על סדר פסוקי המגילה:
https://ashreinu.app/text/megilas-esther
חבר פורום אוצר החכמה כתב:מי יודע למה היה דרכו לומר בשוּרות טובות ולא בשוֹרות
דרומי כתב:הריי"צ כתב לרבי (ולעוד אנשים שנקראו בשם זה) הרבה פעמים 'מענדיל' ביו"ד, כנראה תוספת היו"ד מבטאת חיבה או משהו בסגנון, ואילו הרבי דייק מאוד לכתוב קצר בלי יו"ד (גם כשפנה לאחרים שנקראים בשם זה), ולעולם לעולם לא תמצא שישתמש בשם 'מענדיל' בתוספת יו"ד (אלא אם כן זהו שמו המדוייק של אותו אדם, וכמו שיש בויז'ניץ ועוד שכך הוא השם המדוייק, כידוע ההבדל בין 'צמח צדק' ל'צמח צדיק').
כמדומה שרובן בהשפעת ארץ־המוצא, ומיעוטם - הגי' ייחודית.פולסברג כתב:בכלל, הי''ל הרבה מילים והתבטאות מיוחדות במינן, וגם בכתיבה. האם זאת ממסורת אבותיו ורבותיו והשפעת המקום, או הוא יצר הכל מחדש בעצמו?חבר פורום אוצר החכמה כתב:מי יודע למה היה דרכו לומר בשוּרות טובות ולא בשוֹרות
לבי במערב כתב:כמדומה שרובן בהשפעת ארץ־המוצא, ומיעוטם - הגי' ייחודית.פולסברג כתב:בכלל, הי''ל הרבה מילים והתבטאות מיוחדות במינן, וגם בכתיבה. האם זאת ממסורת אבותיו ורבותיו והשפעת המקום, או הוא יצר הכל מחדש בעצמו?חבר פורום אוצר החכמה כתב:מי יודע למה היה דרכו לומר בשוּרות טובות ולא בשוֹרות
[הכתיבה בר"ת - אפשר לכאו' להגדירה כדרך ייחודית לחלוטין משלו].
עיקר מש"כ שבא בהשפעת ארץ־המוצא הוא גבי ההגי' (ובזה פוק חזי הוא, דכמה קשישי איכא בשוקא), אך חקר צורת הכתיבה הוא מסובך יותר - ולא דברתי בזה.פולסברג כתב:אך אם אכן כדבריך, נא ליתן לי מקצת מ''מ - מספרי וכתבי בני ארצו שקדמוהו במקצת - ונחזי.
וראה 'התוועדויות' תשד"מ ח"ג ע' 1548.סגי נהור כתב:מנהג האשכנזים מקדמת דנא שלא להקפיד על הגיה מדוקדקת של מילים בלשון הקודש המשולבות בלשון הדיבור, מעֶרכין ועד בדיעֶבֶד.
לבי במערב כתב: להגה"ח ר' שמואל הלוי לעוויטין... [/size]
על מה להרחיב?יוסף שרייבער כתב:אולי אתה יכול להרחיב קצת עליו?
נחומצ'ה כתב:סיפור יפה ונחמד שקראתי.
בחור מיוצאי חאלב-סוריה, החל ללמוד ב'תומכי תמימים'. כנהוג בימי הספירה, הפסיק לגלח זקנו.
קודם ל"ג בעומר, אמר לו הרבי: "תלמידי רבי עקיבא לא פסקו למות בל"ג בעומר, כדי שתוכל להתגלח....".
והחור המתין לחג השבועות. אך כיון דאיפליג איפליג..
כפ"ח גל' 1903, כ"ו ניסן תשפ"א, ע' 58.נחומצ'ה כתב:סיפור יפה ונחמד שקראתי.
דרומי כתב:אתה מערבב פה שתי שאלות שונות.
יש את ההנהגה בחב"ד בכלל, שאיני יודע מה קשה בה (במראה חיצוני בהחלט יש דמיון בין חב"ד לקהילות ליטא יותר מאשר קהילות הונגריה וכדומה);
ויש הנהגה חריגה, שנהג בה הרבי בתקופה מסויימת (בשנת תשמ"ט) שאכן לא גילח את שערו במשך קרוב לי"ב חודש, ואין אתנו יודע עד מה.
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 74 אורחים