אשי ישראל כתב:שתי שאלות:
מה דעת הגדולים למעשה בענין הגיור הממלכתי כשמדובר לקולא?
האם דנים לפי כוונת המתגייר או לפי דבריו והצהרתו?
האם בשעת הגיור המתגייר צריך לדעת את כל פרטי המצוות, או רק את עיקריהם?
מה הדין במידה והוא חשב [או אמר] בשעת הגיור ש'את המצוה הזו והזו אינני מתכוון לקיים"? האם יש הבדל באיזו מצוה מדובר, והאם יש הבדל אם הוא אומר שהסיבה לדבריו היא רק כי "זה קשה לי מדי, אבל אולי אקיים אותה בהמשך" או "בטח שאשמח לקיים אותה בעתיד אם אתקדם בקיום תומ"צ", או משהו בסגנון הזה.
בכל השאלות הללו מה הדין לכתחילה ומה הדין בדיעבד? האם יש הבדל בין גוי סתם לבין מי שחי עם יהודיה או מי שהוא נכד של יהודי וכדו'? האם יש הבדל בין גיור פרטי לגיור המוני [ומהו 'המוני']?
הנה כמה מקורות שמצאתי:
הרב קוק: אבל אלה שמקבלין גרים גרורים, שבשביל דברים של חמריות ותאות לבם הם מתגיירים, בודאי עליהם נאמר רע ירוע, ותבא עליהם רעה אחר רעה, כי גרים כאלה ודאי קשים לישראל כספחת, והם מביאים קוצים בכרם בית ישראל.(דעת כהן יו"ד קנד)
אג"מ יו"ד קנז: במה שנסתפק כתר"ה ,אם גר שלא קיבל עליו מצות אם נחשב גר, פשוט וברור שאינו גר כלל אף בדיעבד...בין לקולא בין לחומרא שקבלת מצות בגר מעכב...ואף אם אמר בפיו שמקבל אם אנן סהדי שאינו מקבל עליו באמת אינו כלום. ובכלל איני יודע טעם הרבנים הטוענים בזה דרך לדידהו עכ"פ איזה תועלת הם מביאים בזה לכלל ישראל שמקבלים כאלו דודאי לא ניחא ליה לקב"ה ולעם ישראל שיתערבו גרים כאלו בישראל ולדינא פשוט שאין זה גר כלל.
שו"ת פסקי עוזיאל בשאלות הזמן סימן סה
תדע עוד, שהרי בגוי הבא להתגייר מודיעים אותו עיקרי הדת שהוא יחוד ה' ואיסור ע"ז ומאריכין עמו בדבר זה ואלו בקבלת המצות מודיעין אותו מקצת מצות קלות וחמורות ומודיעין אותו מקצת עונשים של מצות שאומרים לו קודם שבאת למדה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו להודיעו כל דקדוקי עונשין וכו' דשמא כוונתו לשמים (סי' רס"ח סעיף ב' וש"ך ס"ק ה'). מכאן מפורש יוצא שאין דורשין ממנו לקיים המצות ואף לא צריך שבית דין ידעו שיקיים אותן, דאל"כ לא יתקבלו גרים בישראל דמי יערוב שגוי זה יהיה נאמן לכל מצות התורה אלא מה שמודיעין לו מקצת מצות הוא כדי שאם ירצה יפרוש וכדי שלא יוכל לומר אח"כ אילו ידעתי לא הייתי מתגייר וזהו לכתחלה אבל בדיעבד אם לא הודיעוהו אינו מעכב (ש"ך שם סק"ג). מכל האמור למדנו: שאין תנאי קיום המצות מעכב את הגרות אפילו לכתחלה.
ועוד ראיה מכרעת מפסק מרן ז"ל: וכיון שטבל הרי הוא כישראל שאם חזר לסורו הרי הוא כישראל מומר שאם קדש קדושיו קדושין ואפילו חזר ועבד אלילים הרי הוא כישראל מומר שקדושיו קדושין (שם סעיף ב' וסעיף י"ב) ובביאור הגר"א כתב: שלכן קיימו שלמה ושמשון את נשותיהם אף על גב שנגלה סופם וסופן הוכיח על תחלתן (שם ס"ק כ"א).
מכל האמור ומדובר תורה יוצאה שמותר ומצוה לקבל גרים וגיורות אעפ"י שידוע לנו שלא יקיימו כל המצות משום שסופם יבואו לידי קיומם ומצווים אנו לפתוח להם פתח כזה ואם לא יקיימו את המצות הם ישאו את עונם ואנו נקיים.
שו"ת משפטי עוזיאל כרך ב - יורה דעה סימן נח
... ולע"ד לא נראה כן, שאם כן בטלת מצות גרות דאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ואם כן נאמר אפילו בישראל כל שכן הוא בגר, שודאי יעבור במצוה או מצות מן התורה אחרי המילה והטבילה. והרי זה כאלו אמרו חוץ מדבר אחד. אבל באמת זה אינו דלא אמרו חוץ מדקדוק אחד אין מקבלין אותו אלא שאומר שאינו מקבל עליו עול מצוה זאת. וכן דאיק לישנא דגמרא: נכרי שבא לקבל דבר תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו (בכורות ל ב). הרי לך מפורש שלא נאמרו דברים אלה אלא למי שאומר שאינו מקבל דבר מדברי תורה, או מדקדוקי ספרים.
אבל אם קבל כל התורה ושכרן ועונשן של מצות אלא שהוא נמשך בדברים שהרגיל בהם בגיותו הרי זה גר חוטא ואין נמנעים מלקבל אותו משום כך.
מצאתי את הציטוט הזה [במאמר של הרב גוטל]:
"שו"ת דברי יציב סימן קס"ח כותב ש"קבלה בפה תליא, ומה שליבו בל עימו אינו סותר לדיבורו וגר גמור הוי ", ובאגרות משה יו"ד חלק ג 'סימן ק"ו: "לר"י בר יהודה דרק אין מקבלים לכתחילה ובדיעבד כשקיבלוהו הוא גר, כלשהם משמע שבוצע לדין הרישא בלא קיבל אותו דבר אחד מדיני התורה נמי הוא רק דין שלכתחילה אין מקבלין, אבל בדיעבד כשקיבלוהו הוא גר וחייב אף במצוה זו שלא קיבל עליו, דמה שלא קיבל עליו אינו כלום לפוטרו דהא הוא מתנה על מה שכתוב בתורה שתנאו בטל ".
באחיעזר (חלק ג ', סימן כ"ו אות ה) שמתגייר אשר אומנם לא קיבל על עצמו לשמור על מלוא המצוות, אך עשה זאת לא בשל חוסר אמונה ("להכעיס") אלא בשל התגברות היצר ("לתיאבון"), אזי קבלת המצוות לא נפגמת בשל כך: "נראה דדין זה דנכרי שבא להתגייר ולקבל עליו כל המצוות חוץ מדקדוק אחד מדברי סופרים דאין מקבלין אותו, היינו במתנה שלא לקבל ושיהיה מותר לו דבר זה מן המשפט, בזה אין מקבלים אותו, דאין שיור ותנאי בגירות ואין גירות לחצאין. אבל במי שמקבל עליו כל המצוות, רק שבדעתו לעבור לתיאבון אין זה חסרון בדין קבלת המצוות".
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן קו
הנה ענין הגרות רובן דרובן הם בשביל אישות שבעצם אין ראוין לקבלם, ורק כשקבלום הם גרים, אף כשקבלו עליהם כל המצות מאחר שלא באו להתגייר לשם שמים, ולכן פשוט שיש לחוש שאף שאומרים לפני הב"ד שנזקק להם שהם מקבלים עליהם המצות אינו אמת וצריך לבדוק ביותר. וזהו כוונת הש"ע יו"ד סימן רס"ח סעי' י"ב בנודע שבשביל דבר הוא מתגייר חוששים לו עד שתתברר צדקתו, והוא משום דכיון שבשביל דבר נתגייר יש לחוש שמא אף שקבל המצות בפיו לא קבלם בלבו, וכיון שיש טעם וסברא לחוש לזה הוא כאנן סהדי שיש ספק שאין בזה שוב משום דברים שבלב אינם דברים, עיין בתוס' גיטין דף ל"ב ע"א ד"ה מהו ובקידושין דף מ"ט ע"ב ד"ה דברים ואף ששם איירי בדבר שאנן סהדי בודאי על מה שבלבו מסתבר דכשיש טעם ברור להסתפק הוא כאנן סהדי שיש ספק שלכן חוששין לו להחזיקו רק כספק גר עד שתתברר צדקתו ויעשה בדין גר ודאי. וברוב הפעמים ואולי גם כל הפעמים הרי הבן ישראל שרוצה בנכרית ובת ישראל הרוצה בנכרי אינם שומרי תורה בעצמם, שלא מסתבר שהנכרי והנכרית שמתגיירין בשבילם ישמרו דיני התורה יותר מהם שהוי כאנן סהדי שאין מקבלין המצות בודאי שלכן צריך ישוב הדעת גדול בקבלת גרים. ובעוה"ר נתפרץ כל כך בהרבה מקומות שמקבלין אותן גם רבנים יראי ה' מפני הלחץ והדחק מבע"ב עליהם, ולכן הרי נחוץ מאד לתקן ולגדור בעד הפרצה הגדולה, ובודאי בשביל זה עשו רבני האלאנד תקנה שלא לקבל גר וגיורת אלא בהסכמת כל הרבנים, והוא בכלל תקנות לגדר ולסייג לתורה ולדבר מצוה שאין יכולין להתיר כמפורש /שו"ע יו"ד/ בסימן רכ"ח סעי' כ"ח וכדכתב כתר"ה.
וראיתי מי שכתב שכיו"ב פסק באור לציון (ח"א יו"ד יב) שגר שאינו מתנהג באורח חייו כמנהג ישראל, יש ספק בגירותו (אם מטעם שיש ספק אם הוכיח סופו על תחילתו או מטעם דחשיב כלבו ובלב כל אדם.