הודעהעל ידי יונת אלם » ב' מאי 03, 2021 10:12 pm
דברי טעם שדיבר בישיבתו "בית מדרש עליון" הגאון רבי ירחמיאל אונגרישר שליט"א במוצאי שבת האחרונה. ישמע חכם ויוסף לקח
כתיב בפרשת קורח (במדבר יז, כז) 'ויאמרו בני ישראל אל משה לאמר הן גווענו אבדנו כולנו אבדנו'. וכתיב אחר כך 'כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימות, האם תמנו לגווע'. מבואר בפסוקים שכלל ישראל ראו את המחלוקת של קורח, ואת העונש שלהם, בלועים, שרופים, ובתחילה חשבו שאולי קורח צודק, ואז מתו מאתים חמישים ראשי העדה, אבל זה לא הספיק, זה לא הספיק בשביל שילמדו לקח, ואחרי זה המשיכו לעשות מה שלא היו צריכים לעשות, והגיע מגיפה וברגע א' עוד ארבע עשרה אלף מתו. הם הרי ראו כבר, הן גווענו אבדנו כולנו אבדנו, הם ראו שחלק מתו בחרב, חלק מגיפה, בלועים, האם תמנו לגווע?!.
וברבינו בחיי שם כתב לבאר, שיש בפסוקים הנ"ל שלושה שפטים: בליעה, שריפה, והמגפה, "הן גוענו" בשרפה, "אבדנו" בבליעה, הוא שכתוב: "ויאבדו מתוך הקהל", "כלנו אבדנו", במגפה שהיו המתים במגפה ארבעה עשר אלף ושבע מאות. "וכן תרגם אונקלוס: הא מננא קטלת חרבא הא מננא בלעת ארעא הא מננא דמיתו במותנא, תרגום "גוענו" קטלת חרבא, והוא כנוי לאש שיצאה מאת ה' שהוא מדת הדין, וכן חרבו של הקדוש ברוך הוא היא מדת דינו, כענין שנאמר: (ישעיה כז, א) "יפקד ה' בחרבו הקשה" וגו'".
הדברים נוגעים לתקופה שלנו כעת, אחרי שבמשך השנה האחרונה נפטרו רבים רבים, לא עלינו, בכל רחוב שמסתכלים, מי לא רואה, מי לא מכיר, ידידים, שכנים, קרובים, כל אחד הרגיש את הפחד הנורא, את הסכנה הנוראה שהייתה, כל אחד פחד על נפשו שנה שלמה. חשבנו שהקב"ה כבר סילק את המגיפה, ואז באה עוד מגיפה, עוד מכה נוראה, באסון הנורא שאירע במירון, הקב"ה רוצה שנקלוט, צריכים לקלוט את מה שרוצים מאיתנו. אסור לנו להיות כמו שהיה שם אצל קורח, שלא קלטו, והמשיכו, כאילו שלא היה כלום, אז מה אתם חושבים, הקב"ה איין לו ח"ו "אויס צו פירין" שהוא יראה לנו שהוא יכול, וכי הקב"ה אין לו "אויס צו פירין", וכי אנחנו "אויס פירין", עבר שנה וכמו שהיה אצל קורח היה בלועים, שרופים, ממשיכים כאילו הכל רגיל ח"ו, וכמו שכתוב בפס' ז אתם המתם את עם ה', ממשיכים באותו מרד, לא רוצים להכנע, וכי הקב"ה "קען נישט אויס פירין".
הנגיף שהיה בשנה האחרונה, היה בכל מקום, לאיפה הוא לא הגיע, לאיזה מדינה לא הגיע דבר ה', וכמו שאומרים כל בוקר לפני שמו"ע משפטיך עד אפסי ארץ, מסוף תבל עד סוף תבל משהו קטן – עד אפסי ארץ, ועדיין אנחנו לא קולטים. כעת, הקב"ה מביא את כולם, כולם יחד, למקום אחד, ושם לוקח נפשות רבות ל"ע. אנחנו צריכים להתכופף, רבותיי, להכנע לדבר ה', זה מה שהקב"ה רוצה שניכנע לדבר ה', אל תהיה זקוף, תתכופף.
הקב"ה יעזור שכולנו נתחזק חיזוק אמיתי בשלימות ונהיה כולנו גדולי תורה אמיתיים, כל אחד יש לו את החלקים שלו, את הסגולות שלו, יתן הקב"ה וכל אחד יגדל בתורה מאד.