אשרי יושבי ביתך כתב:בספר 'דף על הדף' (גיטין לה, א) הובא כך (במעשה באדם אחד בשני בצורת שהפקיד דינר זהב אצל אלמנה אחת והניחתו בכד של קמח ואפאתו בפת וכו', ונשבעה ומתו בניה וכו'):בהגהות על הש"ס שנדפסו בחלקת יואב (חלק ב') ציין למה שכתב המהר"ל בנתיבות עולם (נתיב יראת שמים סוף פרק ג') דאע"פ שנענשה על שלא נזהרה לישבע לשקר, מ"מ אין זה רק עונש בידי שמים, אבל קרבן שבועה ליכא כה"ג, דהרי היתה אנוסה עפ"י דין.
מישהו שיודע היכן בדיוק נדפסו הדברים, יכול לעשות עמי חסד ולהביאם לכאן?
תוכן כתב:בהקדמת ספר אמירה לבית יעקב על הלכות נשים לר' יצחק דוב במברגר, מביא המו"ל שהוסיף הגהות על פי 'קונטרס דיני טהרה'. מה זה הקונטרס הזה?
פרנצויז כתב:תוכן כתב:בהקדמת ספר אמירה לבית יעקב על הלכות נשים לר' יצחק דוב במברגר, מביא המו"ל שהוסיף הגהות על פי 'קונטרס דיני טהרה'. מה זה הקונטרס הזה?
האם הכוונה לספר שהתחבר לפני השואה ע"י גדולי הונגריה, ותורגם להרבה שפות?
נדפס לאחרונה בלה"ק בשם "טהרת משפחה"
https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=1&book=943
יוסף חיים אוהב ציון כתב:כתב רבינו הבא"ח בדרושים:
"ואמר עוד כל זכר לגלגלתם נ"ל בס"ד שישראל יש להם דין זכר בעוה"ז אך אוה"א יש להם דין נקבה דלכך נקראים בנות ירושלים כמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל ולכן יש להם לישראל שליטה ונחלה גם בעוה"ז דקי"ל במקום ברא ברתא לא תירות" היכן האלשיך?
וונדרבר כתב:יוסף חיים אוהב ציון כתב:כתב רבינו הבא"ח בדרושים:
"ואמר עוד כל זכר לגלגלתם נ"ל בס"ד שישראל יש להם דין זכר בעוה"ז אך אוה"א יש להם דין נקבה דלכך נקראים בנות ירושלים כמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל ולכן יש להם לישראל שליטה ונחלה גם בעוה"ז דקי"ל במקום ברא ברתא לא תירות" היכן האלשיך?
ראה אלשיך שיר השירים (שושנת העמקים) שה"ש ב' ז': "בשומעו יתברך את דברי כנסת ישראל אל האומות, הם בנות ירושלים ...", עיי"ש.
https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=37&book=105274
[וכן ציינו באוצרות חיים, הוצאת אהבת שלום, https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=40&book=150442 ].
קאצ'קלה כתב:בינתיים חיפשתי וזה מה שהעלתה חכתי:
מצאתי את הסיפור בספר קבלת שבת לר' שלמה יאנאווסקי, פיעטרקוב תרסז, דף כה ע"ג.
משם נכנס לילקוט מעם לועז של ר' שמואל קרויזר, שופטים עמ' פא. [ויש שחשבו שמקורו אצל ר' יעקב כולי].
הסיפר מובא גם במשנה שכיר על פרקי אבות פ"ו מ"א בשם קבלת שבת (הנ"ל). אבל במהדורת תשע"ו ידע המהדיר להוסיף (עמ' תצה): קבלת שבת "להג"מ מנחם מניש ב"ר יצחק חיות אבד"ק טורבין". וזה ללא אמת, שהרי הספר קטן-הכמות קבלת שבת של ר' מנחם מאניש נדפס בלובלין שפא. ושם אין זכר לסיפור זה. הכוונה אפוא לקבלת שבת של ר' שלמה יאנאווסקי הנ"ל.
ועדיין צריך חיפוש מי הוא חמד טוב המובא ב'ויעל אליהו' הנ"ל, ומשם בספרים אחרים. בספרי דפוס לא מצאתי ספר בשם זה.
גם יש לברר באיזה ספר מצא כן ר"ש יאנאווסקי, שכן פתח בו "ראיתי בספר אחד".
ושא_נס כתב:אחר הקידה לא כל כך נראה לי פתרון זה (בהכירי מעט כתיבת ידו).
אני קורא בדבריו "משם" ולא "שם".
ברוז כתב:ר' מאיר וונדר באנציקלופדיה לחכמי גליציה בערך על רבי יואל מאסקאוויטש משאץ מביא שד"ת ממנו הובא בספר מנחת יחיאל לו, ד. אשמח אם יפנוני לספר ולאזכור הצדיק.
בערך על בנו ר' מרדכי יוסף משה מסוליצא, הוא מביא כי תמונתו פורסמה בספר 'טאג פון אמאל' 368 ג. מישהו יודע באיזה ספר מדובר?
פרנצויז כתב:ברוז כתב:ר' מאיר וונדר באנציקלופדיה לחכמי גליציה בערך על רבי יואל מאסקאוויטש משאץ מביא שד"ת ממנו הובא בספר מנחת יחיאל לו, ד. אשמח אם יפנוני לספר ולאזכור הצדיק.
בערך על בנו ר' מרדכי יוסף משה מסוליצא, הוא מביא כי תמונתו פורסמה בספר 'טאג פון אמאל' 368 ג. מישהו יודע באיזה ספר מדובר?
אולי הכוונה לס' טעג פון אמאל
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002226923/NLI
תוכן כתב:בהקדמת ספר אמירה לבית יעקב על הלכות נשים לר' יצחק דוב במברגר, מביא המו"ל שהוסיף הגהות על פי 'קונטרס דיני טהרה'. מה זה הקונטרס הזה?
תוכן כתב:תוכן כתב:בהקדמת ספר אמירה לבית יעקב על הלכות נשים לר' יצחק דוב במברגר, מביא המו"ל שהוסיף הגהות על פי 'קונטרס דיני טהרה'. מה זה הקונטרס הזה?
בהמשך המבוא מוסיף המחבר לבאר שמדובר בקונטרס שהוציא לאור הקיבוץ הדתי. האם ידוע למאן דהו אם קונטרס זה נדפס ואיך אפשר להשיג אותו. או לחילופין, מישהו מכיר מומחה שיודע מה קרה עם פרסומי וארכיוני הקיבוץ הדתי?
פולסברג כתב:[אינו ממש מעניין האשכול. האם יש מקום מיוחד לשאלות כאלו?]
לבוש אבהע''ז ז' י'. מה זה שביית הקדרים?
מיללער כתב:בספר אהלי יצחק עמ"ס סנהדרין (נדפס בקובץ מפרשים - אשכול) לדף עג: ד"ה גמרא אלא אמר רב חסדא. ועי' פירש"י ומה שהקשה עליו בשו"ת הרדב"ז סי' שפ"ח עש"ב וכו'
בשו"ת הרדב"ז חסר סי' שפ"ח:
https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.as ... &pgnum=140
מי יודע לאיזה תשובה נתכוין?
שו"ת רדב"ז חלק א סימן שפח
/סימן זה הושמט מהמהדורה הנוכחית ומופיע במהדורת ונציאה תק"ט/ שאלת ממני אודיעך דעתי במי שבא על אחת מן העריות פעם ראשונה וחזר ורדף אחריה פעם אחרת אם נתן להצילו בנפשו או דילמא לא כיון שכבר איפגימא לה.
תשובה גרסי' בפר' בן סורר ומורה עלה דהא דתנן חטא אלו חייבי כריתות ורמינהו ואלו נערות שיש להם קנס הבא על אחותו כלומר אפי' הבא על אחותו ואי חייבי כריתות נתן להצילו בנפשו אמאי משלם קנס הרי מיתה ותשלומי' באין כאחד ומתרץ רב חסדא כגון שבא עליה שלא כדרכה וחזר ובא עליה כדרכה וכתב עלה רש"י ז"ל שבא עליה הוא או אחר שלא כדרכה וחזר ובא עליה כדרכה דלא ניתן בביאה זו להצילה בנפשו שכבר נפגמה ע"כ. משמע דס"ל ז"ל דכיון שנפגמה שוב לא נתן להצילה בנפשו דאפגימה קפיד קרא והכי משמע ממה שכתב עלה בבריתא דתניא נעבדה בה עבירה אין מצילין אותה בנפשו וכתב עלה רש"י ז"ל אין מצילין אותה דהא אפגימא לה ואפגימא קפיד קרא מדגלי בהני ולא בעבירות אחרות ע"כ. וק"ל עלה טובא וכי מפני שבא עליה אחר שלא כדרכה דאין כאן איסור תורה איפגימא לה ואם רדף אחריה לבוא עליה לא נתן להצילה בנפשו והלא כל הנשים הנשואות הבעולות אפגימו להו ואפ"ה נתן להצילה בנפשו. ותו דכל מי שבא להציל בעי למידע אי אפגימא או לא ועל הסתם לא ירצה להציל דמימר אמר שמא אפגימא לה ולא נתן להצילה בנפשו ונמצא המציל מתחייב בנפשו וחייב מיתה ואין לך אדם שירצה להכניס עצמו בספק זה. לפיכך אני אומ' שכל מי שרודף אחר הערוה נתן להצילה בנפשו אפי' נבעלה כמה בעילות של איסור בעל כרחה דסוף סוף איכא פגימא דלא דמי נבעלה באיסור פעם אחת לנבעלה שתי פעמים. והא דתניא בבריתא נעבדה בה עבירה אין מצילין אותה היינו שאם הערה בה אף על גב דלא גמר ביאתו שוב אין הורגין אותו שכבר נעשה מעשה של אותה ביאה וכבר הפגימה לה לאותה ביאה אבל לאו למימרא שאם היה רודף אחריה פעם אחרת שאין מצילין אותה בנפשו דודאי מצילין כיון שהוא רודף אחר הערוה. עוד אני אומר כי אפי' רש"י ז"ל מודה בה ולא כתב כן אלא אליבא דרב חסדא ולא קי"ל כותיה אלא כתירוצא דחד מהנך אימוראי ואיפשר דמשום הכי נדו מאוקמתיה /מאוקימתיה/ דרב חסדא. והוי יודע שאפי' יהיה דעת רש"י ז"ל דכיון דאיפגימא שוב אין נתן להצילו בנפשו מ"מ אין לנו לפסוק כן אלא כדעת האומרי' דבכל גונא נתן להצילה בנפשו אלא במפותה דאינה מקפדת. וז"ל המאירי ז"ל ולגדולי הרבנים ראיתי בכאן דברי' זרים והוא שכתבו שבא עליה הוא או אחר שלא כדרכה שלא ניתן בביאה זו להצילה בנפשו שכבר נפגמה ואיני מבין פה קדוש היאך אמרה וכי אפי' נבעלה כמה פעמי' כל שהיא ערוה לו לא ניתן להצילה בנפשו ומה שאמרו נעבד' בה עביר' אין מצילין אותה בנפשו פירושו בשהתחיל והערה כמו שכתבנו למעלה ע"כ. וכן דעת הרמב"ם ז"ל שכתב פ"א מהלכו' רוצח ושמירת נפש וז"ל רדף אחר ערוה ותפסה ושכב עמה והערה אעפ"י שלא גמר ביאתו אין ממיתי' אותו עד עמדו בדין ע"כ. עוד כתב הרואה רודף אחר חבירו להורגו או אחר הערוה לבועלה ויכול להציל ולא הציל הרי זה ביטל מצות עשה וכו' וכיון דכתב סתם ערוה ולא חילק בין נפגמה ללא נפגמה משמע דבכל גונא ניתן להצילה בנפשו. והכי משמע לי ממתני' דקתני ואלו שמצילי' אותן בנפשו הרודף אחר חבירו להורגו ואחר הזכר ואחר הנערה המאורסה אבל הרודף אחר הבהמה וכו' ואי איתא דאי נפגמה אין מצילין אותה בנפשו ליפלוג וליתני בנערה המאורסה גופה בד"א בשלא נפגמה אבל נפגמה אין מצילין אותה בנפשו ואנא אמינא כ"ש בהמה שאין מצילין אותה דלא שייך בה פגם אלא משמע דבכל גונא מצילין אותה והיינו דאיצטריך למעט הבא על הבהמה.
כללא דמלתא דבכל העריות כלן ניתן להצילן בנפשו בכל פעם ופעם דבכל שעתא איכא פגם יתירא אפי' לרבנן דאמרי אפגימא קפיד קרא חוץ מחייבי לאוין והבא על הבהמה דאינה בכלל עריות ואעפ"י שהוקשו כל העריות בהמה לאו בכלל ההקש היא. וכל מה שכתבתי הוא להלכה אבל לא למעשה לפי שהגוים בזמן הזה ידם תקפה על עצמם ואויבינו פלילים ואין דנין בדין זה כלל ונמצ' המציל את הנרדף בנפשו של רודף מתחייב בנפשו לפי' ישתדל להצילו שלא בנפשו של רודף ואם אין יכול יניחנו שאין דוחין נפש מפני נפש אעפ"י שדין זה נוהג אפי' בחוצה לארץ. כללו של דבר כל מקום שיש צד סכנה לנפשו של מציל פטור מלהציל. והראיה מעובדא דר' שילא פר' בתרא דברכות דאמרי' האי רודף הוא ומעשים בכל יום שהורגים את המוסרים וטעמא רבא איכא כיון שנמסר דינו לכל אדם נוהג בכל מקום ובכל זמן. הנל"ד כתבתי.
מיללער כתב:בספר פנים יפות פרשת בהעלותך עה"כ והאספסף אשר בקרבו, בסוף דבריו (ד"ה ויש לפרש מ"ש אשר נאכל במצרים) כתב: כבר כתבנו בספר כתובה מ"ש כקריעת י"ס ולא אמר כקריעת ירדן מפני שבים היה הקריעה קשה משני צדדים שנא' והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, משא"כ בירדן שלא היה אלא מצד אחד דכתיב ויעמדו נד אחד, וכן בזיווג קשה משני צדדים.
בשני מהדורות פנים יפות שלפני לא ציינו המהדירים את המראה מקום המדויק לדבריו בספרו הפלאה עמ"ס כתובות - מי יודע איפה נמצאים דבריו ז"ל?
ח) ועד אחרן מצאתי לה' דברי מרדכי לוריא ז"ל בסי' נ"ב שנשאל בזה וציין למהריב"ל ומהרי"ט וכה"ע ומכתם לדוד וכפ"א וז"א הנ"ל וכ' עוד וז"ל והנה לע"ד נראה שנכון לעשות באופן כזה שהמוכר ימחול להקונה את הסכום שפיחת לו דהא רוה"פ ס"ל דזה אינו ר"ק וא"כ באופ"ז יש לצרף ס' המש"ל בשם הה"מ פ"ד מה' מלו"ל הי"ג דבא"ר מהני מחילה גם על מה שעתיד ליקח וכו' עכ"ל והנה כוונתו מבוארת דר"ל שע"י שמוחל לו המוכר אותו הסך שפיחת לו א"כ הו"ל כאילו מכרה בשווייה וכאלו המוכר קיבל דמי השטר כולו דאז שפיר יכול לקבל אחריות בשופי דהגם דע"י קבלת האחריות הדרא להיות כהלואה לית לן בה מאחר דאין רבית מעיקרא כלל דמה שמקבל הלוקח יותר ממה שנתן אינו בדרך רבית אלא בדרך מתנה
יהודה בן יעקב כתב:כתב בשו"ת ישכיל עבדי חלק א - יורה דעה סימן זח) ועד אחרן מצאתי לה' דברי מרדכי לוריא ז"ל בסי' נ"ב שנשאל בזה וציין למהריב"ל ומהרי"ט וכה"ע ומכתם לדוד וכפ"א וז"א הנ"ל וכ' עוד וז"ל והנה לע"ד נראה שנכון לעשות באופן כזה שהמוכר ימחול להקונה את הסכום שפיחת לו דהא רוה"פ ס"ל דזה אינו ר"ק וא"כ באופ"ז יש לצרף ס' המש"ל בשם הה"מ פ"ד מה' מלו"ל הי"ג דבא"ר מהני מחילה גם על מה שעתיד ליקח וכו' עכ"ל והנה כוונתו מבוארת דר"ל שע"י שמוחל לו המוכר אותו הסך שפיחת לו א"כ הו"ל כאילו מכרה בשווייה וכאלו המוכר קיבל דמי השטר כולו דאז שפיר יכול לקבל אחריות בשופי דהגם דע"י קבלת האחריות הדרא להיות כהלואה לית לן בה מאחר דאין רבית מעיקרא כלל דמה שמקבל הלוקח יותר ממה שנתן אינו בדרך רבית אלא בדרך מתנה
למרות הכתובת המדוייקת, לא מצאתי את הדברים. אשמח לקבל עזרה
מה שנכון נכון כתב:בסימן שלפני כן.
דרופתקי דאורייתא כתב:חיים ומלך הלכות עבודת יום הכיפורים פרק א הלכה ו
[ו] כל ז' הימים לא [היו] מונעין ממנו. עיין מעיל שמואל ושיח יצחק ופר"ח ושרשי הים, וחם שביאר רבינו הוא לפי חכמתו ברפואה. ונקט חלב אי להורות כהירושלמי לאפוקי התוס' ואי מצד חם. והפסוק הוא לבית שני עיין כבוד חכמים ובאר מים חיים ובזה יתיישב קושיית הרב פר"ח ודוק. ועיין עוד בהלכה זו בקונטרס כפר לחיים דף ד' ע"א מ"ש בס"ד
היכן הבאר מים חיים הנ"ל?
וונדרבר כתב:דרופתקי דאורייתא כתב:חיים ומלך הלכות עבודת יום הכיפורים פרק א הלכה ו
[ו] כל ז' הימים לא [היו] מונעין ממנו. עיין מעיל שמואל ושיח יצחק ופר"ח ושרשי הים, וחם שביאר רבינו הוא לפי חכמתו ברפואה. ונקט חלב אי להורות כהירושלמי לאפוקי התוס' ואי מצד חם. והפסוק הוא לבית שני עיין כבוד חכמים ובאר מים חיים ובזה יתיישב קושיית הרב פר"ח ודוק. ועיין עוד בהלכה זו בקונטרס כפר לחיים דף ד' ע"א מ"ש בס"ד
היכן הבאר מים חיים הנ"ל?
יש הרבה ספרים בשם "באר מים חיים".
האם ידוע איזה מביניהם רגיל בעל חיים ומלך רבי חיים פלאג'י להביא?
(מש"כ "והפסוק הוא לבית שני" לכאורה שייך להלכה ז', ?)
נסיתי כעת לחפש די הרבה זמן,
נוטה לומר שהכוונה הוא על אחד מספריו המרובים (אולי ספר דרושים שלו 'באר מים חיים' אף דלא מצאתי במפתחות ישנות כלום, יש שם הרבה דרושים לשבת שובה שאולי נמצא שם).
הכוונה 'והפסוק' היינו פסוק דלא תנסו וכדאוקמי שם בירושלמי בבית שני.
אולי אם תדע מי זה הכבוד חכמים - ואם ספרו הוא על התורה יתכן דגם הבאר מים חיים על התורה (היה די ידוע הס' על רש"י עה"ת לאח המהר"ל אבל כנראה אין הכוונה עליו.
בתקוה שעזרתי במשהו.
וונדרבר כתב:דרופתקי דאורייתא כתב:חיים ומלך הלכות עבודת יום הכיפורים פרק א הלכה ו
[ו] כל ז' הימים לא [היו] מונעין ממנו. עיין מעיל שמואל ושיח יצחק ופר"ח ושרשי הים, וחם שביאר רבינו הוא לפי חכמתו ברפואה. ונקט חלב אי להורות כהירושלמי לאפוקי התוס' ואי מצד חם. והפסוק הוא לבית שני עיין כבוד חכמים ובאר מים חיים ובזה יתיישב קושיית הרב פר"ח ודוק. ועיין עוד בהלכה זו בקונטרס כפר לחיים דף ד' ע"א מ"ש בס"ד
היכן הבאר מים חיים הנ"ל?
יש הרבה ספרים בשם "באר מים חיים".
האם ידוע איזה מביניהם רגיל בעל חיים ומלך רבי חיים פלאג'י להביא?
(מש"כ "והפסוק הוא לבית שני" לכאורה שייך להלכה ז', ?)
מבק כתב:בספר תוצאות חיים לר"א די ווידאש מביא בשם ר"י דמן עכו "שלא יאכל אדם אלא בשני אצבעות יד ימינו, וילמד האדם מן הסרטן אשר בים שאינו אוכל אלא בשתי אצבעות" וכו'.
האם והיכן הודפסו הדברים של ר"י דמן עכו?
והתניא אין מקבלין גרים לימות המשיח כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה אלא שנעשו גרים גרורים ומניחין תפילין בראשיהן תפילין בזרועותיהם ציצית בבגדיהם מזוזה בפתחיהם כיון שרואין מלחמת גוג ומגוג אומר להן על מה באתם אומרים לו על ה' ועל משיחו שנאמר למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק [וגו']
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 145 אורחים