חיפוש מקור לאנציקלופדיה תלמודית

[דמשק]

אנצ''ת_LI (2).jpg (84.97 KiB) נצפה 1252 פעמים

אנצ''ת מקור.png (10.78 KiB) נצפה 1252 פעמים

ולא זכיתי למצוא במג"א את מה שייחסו אליו.

ולכאורה זה גם לא נכון, כי ע"י מעשה אדם אוסר דבר שאינו שלו, ולהניח בו תפילין הוא מעשה.

מישהו יודע להביא מקור בזה?

[מה שנכון נכון]

ראה ערה"ש ס"ה וס"י. [וכ"מ מל' הגר"ז בס"ד והמ"ב ס"ק יג].

[סגי נהור]

ראשית יש לציין לטובת הקוראים שהצילום הוא מתוך ערך הזמנה.

כה דברי המג"א שם:

נ"ל דקטן שצר בו תפילין אסור אבל בדבר הנאסר בהזמנה לחוד לא מיתסר בהזמנת קטן כדאי' בחולין דף י"ג דיש להם מעשה ואין להם מחשבה ופשוט דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו כמ"ש ביורה דעה סוף סימן שמ"ט:
ואם גנבו בגד ועשו ממנו כיס תפילין קניא בשינוי מעשה ואסרו ועיין ב"ק דף ק"ד:

אני מניח שכוונתך לפרש דמ"ש שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו היינו באותם הדברים הנאסרים בהזמנה לחוד?
אבל מהמשך דבריו: ואם גנבו בגד ועשו ממנו כיס תפילין כו', מוכח לכאורה שמדבר בתפילין הנאסרים בהזמנה ותשמיש.

ולהערתך שע"י מעשה אוסר גם בשאינו שלו, ראשית, לכאורה הדבר שנוי במחלוקת אמוראים ובמחלוקת הראשונים. ושנית, לכאורה פשוט דשאני הכנה שאין המעשה מועיל אלא בצירוף מחשבה (הזמנה). וחידוש הוא בקטן שכשעשה מעשה סגי בזה אף שמחשבת קטן לחוד לא מהני [איני בתוך הסוגיא ואם שגיתי ה' יכפר].

[דמשק]

הרב משנ"נ ייש"כ. [ומה באמת הפשט?]

כה דברי המג"א שם:

נ"ל דקטן שצר בו תפילין אסור אבל בדבר הנאסר בהזמנה לחוד לא מיתסר בהזמנת קטן כדאי' בחולין דף י"ג דיש להם מעשה ואין להם מחשבה ופשוט דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו כמ"ש ביורה דעה סוף סימן שמ"ט:
ואם גנבו בגד ועשו ממנו כיס תפילין קניא בשינוי מעשה ואסרו ועיין ב"ק דף ק"ד:

אני מניח שכוונתך לפרש דמ"ש שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו היינו באותם הדברים הנאסרים בהזמנה לחוד?
אבל מהמשך דבריו: ואם גנבו בגד ועשו ממנו כיס תפילין כו', מוכח לכאורה שמדבר בתפילין הנאסרים בהזמנה ותשמיש.

לא התכוונתי לדברים הנאסרים בהזמנה לחוד, אלא בכיס של תפילין שאדם אחר עושה גם ההזמנה, דבזה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, והיינו דמסיים שאם גנב ועשה שינוי יכול לעשות גם ההזמנה.

ולהערתך שע"י מעשה אוסר גם בשאינו שלו, ראשית, לכאורה הדבר שנוי במחלוקת אמוראים ובמחלוקת הראשונים. ושנית, לכאורה פשוט דשאני הכנה שאין המעשה מועיל אלא בצירוף מחשבה (הזמנה).

על הראשית, איזה מחלוקת ראשונים?
ועל השנית, לא כ"כ מובן דהרי הבעלים כבר הזמין. [אא"כ תאמר דאמרינן שאין כוונתו בהזמנה אלא על מנת שהוא עצמו יעשה אח"כ המעשה].

[סגי נהור]

כה דברי המג"א שם:

נ"ל דקטן שצר בו תפילין אסור אבל בדבר הנאסר בהזמנה לחוד לא מיתסר בהזמנת קטן כדאי' בחולין דף י"ג דיש להם מעשה ואין להם מחשבה ופשוט דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו כמ"ש ביורה דעה סוף סימן שמ"ט:
ואם גנבו בגד ועשו ממנו כיס תפילין קניא בשינוי מעשה ואסרו ועיין ב"ק דף ק"ד:

אני מניח שכוונתך לפרש דמ"ש שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו היינו באותם הדברים הנאסרים בהזמנה לחוד?
אבל מהמשך דבריו: ואם גנבו בגד ועשו ממנו כיס תפילין כו', מוכח לכאורה שמדבר בתפילין הנאסרים בהזמנה ותשמיש.

לא התכוונתי לדברים הנאסרים בהזמנה לחוד, אלא בכיס של תפילין שאדם אחר עושה גם ההזמנה, דבזה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, והיינו דמסיים שאם גנב ועשה שינוי יכול לעשות גם ההזמנה.

הצדק עמך שאין מפורש בדבריו שכוונתו גם בגוונא שהאחר עשה המעשה לבד.

ולהערתך שע"י מעשה אוסר גם בשאינו שלו, ראשית, לכאורה הדבר שנוי במחלוקת אמוראים ובמחלוקת הראשונים. ושנית, לכאורה פשוט דשאני הכנה שאין המעשה מועיל אלא בצירוף מחשבה (הזמנה).

על הראשית, איזה מחלוקת ראשונים?
ועל השנית, לא כ"כ מובן דהרי הבעלים כבר הזמין. [אא"כ תאמר דאמרינן שאין כוונתו בהזמנה אלא על מנת שהוא עצמו יעשה אח"כ המעשה].

מחלוקת הראשונים גם במקום שלא שייך לצעורי קא מכוין - ראה אנצ"ת ערך דבר שאינו שלו לענין שינוי החוזר לברייתו.
על השנית, כוונתי שי"ל שאין מעשהו מצטרף למחשבת המזמין. וסברא פשוטה היא לפענ"ד.

[דמשק]

מחלוקת הראשונים גם במקום שלא שייך לצעורי קא מכוין - ראה אנצ"ת ערך דבר שאינו שלו לענין שינוי החוזר לברייתו.

אנחנו לא מדברים על אותו ענין, המחלו' בגמ' ובראשונים הוא בדברים שתלויים במחשבה כדוג' עבודה זרה, אלא דיש בזה גם מעשה.
אני מדבר על דברים שתלויים רק במעשה, כדוגמה שהביאו הראשונים מערב חלב בתוך קדירת בשר של חבירו, דפשיטא שאוסר. (ראה תוס' יבמות פג:).
ולזה טענתי שלצור תפילין הוא רק מעשה. (לולא הסברא השניה שכתבת).

[סגי נהור]

בדוגמא של הנותן נבלה או חלב בתבשיל חבירו הרי האיסור אינו מצד מעשה האיסור אלא מצד התוצאה שיש חלב ונבילה בתבשיל. ואפילו נפל מאליו ג"כ אסור.
משא"כ במקום שהמעשה גורם חלות איסור, אף בלא מחשבה (כ"כ הפוסקים לדוגמא לענין מי שהוריד קדירת חבירו מהאש בשבת והחזירה בלא תנאי החזרה).

[דמשק]

בקדירה שייך מחשבה, ועי' רעק"א על אתר סי' רנ"ג שדן אי שייך בזה לאסור דבר שאינו שלו, ותולה ליה במחלו' ראשונים באיזה סוג מחשבה אין אדם אוסר עיי"ש.
לאיזה פוסקים אתה מתכוין?

[סגי נהור]

רעק"א מדבר באופן שהאיסור הוא מצד מחשבתו (מפני שלא היה בדעתו להחזירה). ואני התכוונתי באופן שיש איסור בגוף המעשה, כגון שהניחה ע"ג קרקע או שהמאכל לא היה מבושל כ"צ (כל שלא אהנו מעשיו, שאז אסור משום מעשה שבת).

הפוסקים המתירים ראיתי בפסק"ת על אתר שהתיר בשופי ע"פ כמה שו"תי אחרונים*. וכאמור מסברא לא דמי לנותן חלב בתבשיל של בשר שא"צ למעשהו דאפילו נפל מאליו ג"כ אסור. אכן ראיתי עתה שבביה"ל מכריע כרעק"א בזה, שאין צד להתיר אלא דוקא כשהחסרון הוא במחשבתו ולא במעשה. א"כ יש לעיין אם מהמג"א ראיה דלא ס"ל כרעק"א הנ"ל.

* אמנם עיינתי באחד מהם ולא מצאתי שם כן, וצ"ע...

[דמשק]

א"כ יש לעיין אם מהמג"א ראיה דלא ס"ל כרעק"א הנ"ל.

צ"ל אנצ"ת בשם המג"א...

[סגי נהור]

צ"ל אנצ"ת בשם המג"א...

כ"ז אכניס בה"יש לעיין", בשגם שבלאו הכי אפשר לחלק כמה חילוקים וכדלעיל.