הודעהעל ידי עזריאל ברגר » ג' נובמבר 30, 2021 5:25 pm
מסברא:
לכאורה בכל הענינים האלו (שופר, לולב, מגילה, נר חנוכה וכל כיו"ב) יש "צוויי דינים":
א. הזהירות מאכילה לפני קיום המצווה שמא ישכח.
ב. מובא (כמדומני מהרוקח) ש"חסידים הראשונים" היו מתענים על מצוה חביבה שמגיעה מזמן לזמן, מרוב חביבות המצוה.
והנה, מי שחושש רק לטעם הראשון - הוא יכול לקדש בבית הכנסת לפני תקיעת השופר, דהא רבים מדכרי אהדדי ובוודאי לא ישכחו מלתקוע בשופר. ולזה גם יכול להועיל לסמוך על שומר, כמובא במשנ"ב שם בסיום דבריו.
אבל מי שחושש לטעם השני - לא יעזרו לו כל התירוצים שהוא בוודאי לא ישכח, אלא יש ענין בתענית לפני המצווה (כנראה להראות שאינו עוסק בצרכי גופו כאשר הוא מתרגש ומצפה לקראת קיום המצוה).
ותן לחכם ויחכם עוד.