מצליח כתב:כתב בשער רוה"ק דרוש ג' (מהדורת הרב אשלג תשכ"ג עמ' כב):
'כל לשון הגדה הוא ברמז ובחשאי'
הרי שהגדה אינו מבורר.
בהגדה שיח שפתותינו (ב"ב תשע"ה) עמ' 35 מביא בשם הגרח"ק שליט"א שהגדה היינו אמירה מבוררת לומר כל הפרטים בדיוק ולא באופן כללי, וחיליה מהא דאיתא במכות יא שהגדה הוא לשון עז, ובאמת בש"ס שם אי' כן על 'דיבור'.
[הדברים חזרו ונדפסו בסידור לפסח, אאל"ט בשם שיח הפסח, שלוקטו בו מדברי הרב ומהמיוחסים אליו שי"ל לאחרונה, הרבה עותקים שלו נתרמו לרחבת הכותל המערבי ושם, ביום ראשון השבוע א דחוהמ"פ, ראיתי את הדברים].
אמנם אפשר שמעתיק השמועה לא דק וכוונת הרב אינה לאמור שם בראש העמוד 'מפני מה מה נאמרה פרשת רוצחים בלשון עזה דכתיב וידבר ה' אל יהושע וכו',' אלא למימרא דרבי אבהו שבתחתית העמוד שם קללת חכם אפילו על חינם היא וכו', מנלן מעלי דקאמר ליה עלי לשמואל כה יעשה לך א-להים וכה יוסיף אם תכחד ממני דבר. ואף על גב דכתיב ויגד לו שמואל את כל הדברים האלה ולא כחד ממנו ואפ"ה כתיב ולא הלכו בניו כדרכיו.
וממימרא דרבי אבהו אכן משמע דהגדה היא אמירת הדברים כהוויתם בבירור, דהא עלי קאמר ליה לשמואל שלא יכחד ממנו דבר והגמרא אומרת שאכן לא כיחד ממנו שהרי 'הגיד לו את כל הדברים האלה', משמע ש'הגדה' היא אמירת הדברים בלא לכחד דבר
[אם כי יש מקום לטעון שזה ששמואל אכן לא כיחד נלמד מזה שכתוב כל הדברים האלה, אבל סתם הגדה שלא נאמר בה כל אינה אמירת כל הדברים בהכרח].