דרומי כתב:אין אפשרות טכנית לטעון על צדיק פלוני שכל באי העולם ניזונים בזכותו, שהרי כל אחד גר במקום אחר וכו', ויש רבבות יהודים שמעולם לא שמעו את שמעו.
האם בטוח שבזמן רבי חנינא בן דוסא כל יהדות בבל ידעה עליו? וכל העולם ניזון בשביל חנינא בני.
זה נושא שמאד יש לעיין בו, עד כמה עניינים אלה ו/או מה מתוכם תלויים וקשורים בהיכרות וקשר גלוי והשפעה גלויה ואיזו בדיוק.
באותה מידה אפשר לטעון כך לגבי הבעש"ט ודרכו ותלמידיו [בוודאי בחלק גדול מאד מהתקופה שממנו עד אלינו] שיהדות ע"מ/תימן [שהן גדולות ומרכזיות] לא שמעו עליהם / התקשרו אליהם / הלכו בדרכם / ראו בהם את מורם ורבם וכו', וכך הוא פחות או יותר עד היום, גם אחרי ששמעו, כשהעולם נעשה כפר גלובאלי ו/או קיבוץ גלויות בא"י. ומה זה אומר? באמת יל"ע בזה, ועכ"פ כמדומה שעכ"ז לא כך מתייחסים חסידים אל הבעש"ט [בעיקר] ותלמידיו.
[אולי יש לדייק בזה את לשון הרי"ד מבעלז שציטט השומר אמונים במבוא השער פרק יא "וויא עס געפינט זיך אפילו אערליך
דאטשעל אין דיא גאנצע וועלט הכל מכח הבעש"ט זי"ע"].
וכן להיפך, יש התעלמות אשכנזית/חסידית מהרבה מאד צדיקים נשגבים וגדולים בנגלה ונסתר ובעלי מופתים מיהדויות עדות המזרח ותימן, אנשי פלא ממש ששכינה שרתה עליהם ובעלי רוה"ק גלויה, שנעשו להם נסים לפעמים מסוג המוזכרים בחז"ל על חכמי הגמרא, ועל רובם לא שמעו מחוץ למקומם וחוגם, ומי אמר שלא בזכותם ניזון כל העולם כולו. [יש רק כמה ידועים שלגביהם ידוע קשר הדדי עם החסידות וכו'].
שלא לדבר על יהודים כהאור החיים הקדוש והרמח"ל, שמא הם השפיעו על דורם בעיקר, ומהם ניזון העולם בעיקר.
וכמובן גדולי הדורות בתורה ועבודה אנשי פלא מיהדות אשכנז שלא היו חסידים והשפעתם היתה מכרעת. כמו הגר"א. שמא מהם ניזון העולם בעיקר.
[הכוונה כמובן בדורות שכבר היתה החסידות בעולם. לפני כן הוא פשיטא ואיצ"ל שהצדיק המשפיע של הדור, ולכל עניין שהוא, לא נמדד בקריטריונים החדשים, אלא בקריטריונים הישנים, יהיו איזה שיהיו].
יש גם בדור הזה יהודים חיים ידועים צדיקים נשגבים שהם פלא ומעשיהם פלא בגדלות בלתי נתפסת בתורה בנגלה ובנסתר ובעבודה איומה במסירות נפש ובהשגה שלא נשמע כמותם, ואינם מחזיקים שום קהילה. אולי עליהם העולם עומד ואליהם צריך להתקשר בדורנו?
בקיצור, כמדומה שבמשנת החסידות לא נראה שזה מה שקובע [לדידם], אלא כללים אחרים.
עוד בעניין זה אזכיר את מה שכבר הבאתי, כמדומה מהבאר מים חיים, שאדם צריך להתקשר עצמו לצדיק הדור אפילו שאינו יודע מי זה.
וצ"ע האם בכלל זה למשל צדיק נסתר/גלוי מיהודי תימן, [ואולי אינו נפק"מ מי זה, כי בלא"ה אופן ההתקשרות לצדיק שלא יודעים מיהו אינו באופן מסוים לפלוני, ואכמ"ל. אבל עכ"פ הנפק"מ היא לגופו של נושא, האם בכלל הצדיקים שאליהם ההתקשרות גם כאלו מעדות אחרות ודרכים אחרות].
ומכאן ממשיכות השאלות באותו העניין:
ומה יעשה [ומה רצון ה' מ]מי שכלל לא התחנך על מושג ההתקשרות.
והאם למי שלא התחנך מעיקרא בחסידות יש חובה או תביעה שבוודאי היה עליו לגלות ולהכיר אמת זו כאמת ולקבל את ערכיה ושיטתה ולעבוד לפיהם ולהתקשר לצדיק משם וכו'.
ומה כאשר [לקהילות שלימות ביהדות] לא היתה אפשרות טכנית לזה מריחוק המקום וכיו"ב. ומה כאשר המונע הוא חינוך [ומסורת של אלפי/מאות שנים] אחרת?
האם ההתקשרות והחסידות זו רק זכות, או חובה? דרך בין דרכים, ומסוימת לאלו שהקב"ה הביאם אליה [ועבורם היא חובה?], או דרך לכלל ישראל שלע"ע טרם זכו אליה כולם? מי שהתחנך אחרת ועובד אחרת הוא לכתחילה או בדיעבד? וגם אילו מדובר רק בזכות וכו', מה באמת רוצה הקב"ה מאלו שלא התחנכו כך, בהשגחה פרטית ממנו, והאם יקופחו במשהו משום שלא הלכו בדרך החסידות? האם מדובר בדרך שווה לכל או שכלל ישראל הוא קומה שלימה בעלת איברים שונים ותפקידים שונים, והקב"ה רוצה מכל איבר תפקיד אחר, ורק שבאחדות כולם מתהווה מזה התיקון הכללי של ישראל בעולם? ומי הראש בקומה זו [או שלתחומים שונים יש ראש שונה]? לכאורה יש נפק"מ בזה לכמה עניינים. ומה כללי האחדות הזו כשמחמת חילוקי המסורת והעבודה יש מחלוקות על עיקרי העבודה גופא?
האם גדולי ישראל וצדיקים מפורסמים שהכירו [ועכ"פ שמעו על] דרך זו [גם אחרי שנרגעו הרוחות לגבי החידוש שבה], ואולי אף בדקוה ממש לגבי עצמם [לפי דעתם וערכם וטבעם וכו'], ועכ"ז הסיקו ובחרו [לעצמם, או גם לאחרים שומעי לקחם] שלא ללכת בה - זהו כי "לא זכו" או כי "בהכרח לא הכירו כמו שצריך" - או כי מתברר שהיה בהם איזה חיסרון "שורש פורה ראש ולענה" שגרם שלא ראו את האור ונדבקו בו - או שנתלה בסיבות השגחה עליונות ונסתרות - או שמכאן הוכחה [עכ"פ כלפי הנדרש מאיתנו למעשה בעולם הבחירה - שהוא רצון ה' מאיתנו - שהוא הדבר היחיד ואין בלתו] שגם כלפי דרך זו נאמר "נהרא נהרא ופשטיה" והכל לכתחילה ממש.
ועוד ועוד שאלות כיו"ב.
לדידי השאלות האלה חשובות ועיקריות ביותר,
משום שמעמידים את כל השפע הרוחני והעבודה ועלייתה ותיקון הנפש ותשובה באמת וכו' וכו' בהתקשרות לצדיק. [כמדומה החסידי דוקא, וכמדומה אף בכללות בהליכה בדרך החסידות].
ובכן מוכרחות להיות תשובות ברורות על זה.
כמדומה שבדורנו צמצמו מאד את הנושא [מסיבות שונות, אמנם זה לא אומר שנכון לצמצמו ושאפשר לצמצמו], ומתעסקים יותר רק בנידון מי שנתגדל בחסידות מסוימת
[תלוי בלידה? בחינוך? וצ"ע במי שנתקרב אליה מבחוץ בבחירתו וכעת חוזר בו. כל שכן כשהתקרבותו היתה מחמת אישיותו ומעלתו ועבודתו והשפעתו וכו' של רבי מסוים, שאליו התקשר, והוא נפטר מאז. כל שכן כשאביו הוא שעשה את הבחירה הזו והבן כבר נולד לשם וכעת עמד על דעתו ואינו חפץ בזה, וכיו"ב] האם מוכרח ומחויב להתקשר דוקא לצדיק/רבי
[ואכמ"ל במה שכבר הארכנו בזה גופא] של אותה חסידות דוקא. וכן לחסידות בכלל.
ואפילו בזה [ועבור זה] גופא ישנן כמה וכמה הנחות שצריכות עיון ותלמוד, עאכו"כ לאור השאלות הכלליות יותר בנושא ההתקשרות וכלליה כנ"ל.
ואולי כי בימינו עזבו [מאיזו סיבה שלא תהיה] את מושג ההתקשרות [והצדיק] הקדום ומדברים יותר על "רבו" ועל "שררת הנהגת הקהילה" וכיו"ב
[אמנם גם בזה גופא הכללים והפרטים צריכים תלמוד היטב וכמדובר], וכפי שאכן עינינו רואות שמשתמשים בזה.
אמנם כבר דובר שא"כ תופסים החבל בשני קצותיו ומרכיבים אתרי רכשי, וממילא נוצרים מושגים שלא היו כאלה מעולם ולא אמרם אדם מעולם, וצ"ע.
לסיום,
כמדומה יש גישה [ואולי היא האמת], וכמדומה שכבר כתבוה פעם בפורום, שבכל העניינים האלה אין מה לחקור, ואין בזה כללים וסעיפים מוגדרים, וכל זה אינו "תורה שבכתב" אלא תורה שבעל פה והלוך ילך שבין חסידים, ומין רוח המקום [תרתי משמע] מכוונת את הדברים, ולכן כל חקירה בזה שמנסה לתת הגדרות וכללים נידונה מראש לכישלון, והיא מוטעית בעצמותה.
וזה סניף ממה שכל דרך החסידות בכלל אינה משהו שניתן להגדירו במונחים מוחלטים, אלא "טעמו וראו", "אתי רוח ואייתי רוח", כי היא אור וחיים, ולא נמדדת בכמויות והגדרות אלא טועמיה אור וחיים זכו, שהם הם העדות עליה והם הם הכללים שלה, ולמי שהוא ותורתו ועבודתו חיים ומוארים בזה [כפי ערכו וערך הדור] אין שאלות ואין בעיות וכו', אלא כל החקירות הן רק לנמצא מבחוץ [כפי ערכו וערך הדור].
וגם זה יסוד שיש לעיין בו, ובפרט כשהשתנו הזמנים והטבעים, וגדלו ופרצו הקהילות וכו'.
ועכ"פ כמדומה שא"כ באמת לא צריכים להיות שום חיבורים חסידיים בנושאים הללו, שינסו כן להסביר, ולתת כללים, ולשכנע, ולסלק קושיות וכו'. וכמדומה אי"ז המציאות לפנינו, אפילו בדורות הקודמים וכ"ש בדורנו. וכלומר שעכ"פ במידה ידועה יש מה לדבר ולדון, לשאול ולקבל תשובות, ואין מדובר בבועה אזוטרית סגורה לטועמיה, וכמדומה גם [שמוכרח כך כי] ביהדות נזהרו מאד מאד מדברים כאלה, שהם סכנה גדולה כמובן
[אא"כ נאמר שכל עוד לא פוגע בהלכה ובעיקרי היהדות (כשעכ"פ זה נבדק היטב היטב) אין בעיה עם שום דבר, יהיה איזה שיהיה, וכמדומה שאי"ז כך, וגדולי כל הדורות חששו לכל שינוי קל שהוא מהמסורת בדרכי החיים והעבודה וכו' שמא הוא דרך קצרה וארוכה או ארוכה וארוכה ומי יודע האם ואימתי ואצל מי וכמה יצא שכרו בהפסדו או הפסדו בשכרו, כל שכן כשנעשה דרך כבושה לרבים ולדורות, האחריות והחשש כפולה ומכופלת, וכו', ולכן אין לנו אלא לילך בעקבי הצאן, וכל שינוי אפילו שנעשה ע"י גדולי הדור תבע דין וחשבון והסבר על מה ולמה נעשה ועל מה אדניו הטבעו, והיינו עכ"פ שיתקבל בהסכמה ובהבנה ברצון ובשמחה אצל רוב ככל מנין ובנין גדולי ישראל שבדור ובדורות הבאים]. וצ"ע.
נ.ב.
כפי שאפשר להיווכח מאורך הודעתי [ואף לפני ההוספות בעריכה], כתבתיה לפני/בזמן ששלח הרב רואה את הודעתו שלפניה. רק כששלחתי ראיתי מה שכתב.