גליונות קדושת ציון - דעותיו של הרב מאיר כהנא הי"ד

[נקדש את שמך בעולם]

הגלות מורכבת מאוסף פרטים שיוצרים מכלול המכונה גלות, חלק מן הפרטים נוגעים לאי יכולתנו לקיים את מצוות ויעודי התורה בשלמות, עם התאפשרות קיומם הרי שיש כאן תהליך גאולה, הרי ישוב הארץ ובנין בית המקדש הם גם כן מצוות עשה ואעפ"כ ברמב"ם זה מופיע כאחד מתפקידי הגואל, א"כ התומכים בחתירה לקיום המצוות שלא היה ניתן לקיימם בגולה, הרי שהם תומכים בהשתדלות לגאולה.

[מעט דבש]

הגלות מורכבת מאוסף פרטים שיוצרים מכלול המכונה גלות, חלק מן הפרטים נוגעים לאי יכולתנו לקיים את מצוות ויעודי התורה בשלמות, עם התאפשרות קיומם הרי שיש כאן תהליך גאולה, הרי ישוב הארץ ובנין בית המקדש הם גם כן מצוות עשה ואעפ"כ ברמב"ם זה מופיע כאחד מתפקידי הגואל, א"כ התומכים בחתירה לקיום המצוות שלא היה ניתן לקיימם בגולה, הרי שהם תומכים בהשתדלות לגאולה.

אם כן למה צריך להרחיק לחזון איש?
כל מי שעלה לארץ הקודש, הוא תומך בהשתדלות לגאולה.
ובשביל מה כל העלון? אפשר לסכם בקיצור: כל גדולי ישראל שעלו לארץ ישראל תומכים בשיטת העלון...

[מעט דבש]

קדושת ציון גליון 16, עמוד ג.GIF (26.37 KiB) נצפה 9360 פעמים

צחוק עשו לנו...

ספר שלם חיבר הגרי"א ויינטרויב נגד השקפות אלו, ועדיין תולים בו את שיטתם?

הנה ציטוטים מספר 'התקופה בסערת אליהו' (מאמר ג, ענף א) מהגרי"א ויינטרויב זצ"ל:

שבוש ההשקפה שקיבוץ הגלויות הוא התחלת הגאולה
א. מרגלא בפומייהו של המון העם, אשר חדרה כבר גם לתוך כותלי ביהמ"ד, וגם מצאה לה קן שם, כי מתראה היום האתחלתא דגאולה, כי הרי מתקיים לעינינו קיבוץ גליות, אחינו בני ישראל המפוזרים בארבע כנפות הארץ, חוזרים לחדר הורתם כאן בארה"ק. וכי מילתא זוטרתי היא.

נבאר עומק השיבוש שיש בפתגם זה... (עיי"ש באריכות)

ה. נמצא דחזרתם של אחינו בני ישראל כהיום לארץ הקודש, אין ענינו כלל מהלך השייך לקיבוץ גליות, רק היות שכאן הוא המקום שבו יתראה כל עיצוב דמותו של 'שחוק השעה לרשע', ועדיין צריכה כנסת ישראל לרדת לתוך שאול תחתית כזו של הגלות להתברר, על כן מתקבצת כאן קומתה להתנסות ולהתברר... (עיי"ש באריכות).

ח. בבואנו לסיים ענף זה, החלטנו להעיר על מכשול לרבים בזמנים האחרונים, והוא הדפסת ספר שנקרא "קול התור", ובפרט בהקדמות שנדפסו בתוכו ואודותיו.

כי אחזו לנו שועלים קטנים מחבלים כרמים, בפה דובר גדולות, ובלב מלא אהדה לשחוק הרשע והצלחותיו, והרחיקו לכת בדמיוני כזב לתוך רקיעי שוא, כאותם נביאי שקר שהניאו לב בני ישראל משמוע בקול נביאי ה', ופיטמו אותם בהבלי השוא כי אכן יש להרע חן בעיני ה', ובם הוא חפץ.

ומלבד מה שלא הרגישו בזיופי הכתבים הללו, עוד אחזו בם לראיה גמורה על דמיוני הבל הללו, ותלו שטותם באשלי רברבי, תלמידי ביהמ"ד של הגר"א ז"ל.

כל זה עלה להם מפני דמיונם המוליכם שלל בדרך לב רצונם, והאהבה לרע, והמצאו חן בעיניהם הגיע לטינא בלבם, אשר הכשירתם מעתה לראות את לבושי הקדרות של שעה זו, כגינוני מלכות שעליהן רוכב אורו של משיח.

[נעמן]

למה קרבנות קשור לקידום תהליך הגאולה. אם אפשר להקריב קרבנות (משיקולים הלכתיים בטחוניים וכל השיקולים) אז זה מצוות עשה למה שלא נהיה חייבים בזה ואם אי אפשר אז אי אפשר.

אכן, גם המצווה להקים עלינו בי"ד, היא מצוות עשה מפורשת, ולהלכה, גם העמדת מלך נחשבת למצווה,
וגם ירושת הארץ וביעור ע"ז ועובדיה, הם מצוות מפורשות ומפורטות.
למעשה, הגאולה אכן קשורה בטבורה למימוש מלא של כל מצוות התורה, (וכמו שמבאר הרמב"ם במלכים ומלחמות) וזה ודאי מטלה שמונחת עלינו, ולא רק ב"איתערותא דלעילא"
וזוהי באמת רוח העלון כולו.

[נקדש את שמך בעולם]

הגלות מורכבת מאוסף פרטים שיוצרים מכלול המכונה גלות, חלק מן הפרטים נוגעים לאי יכולתנו לקיים את מצוות ויעודי התורה בשלמות, עם התאפשרות קיומם הרי שיש כאן תהליך גאולה, הרי ישוב הארץ ובנין בית המקדש הם גם כן מצוות עשה ואעפ"כ ברמב"ם זה מופיע כאחד מתפקידי הגואל, א"כ התומכים בחתירה לקיום המצוות שלא היה ניתן לקיימם בגולה, הרי שהם תומכים בהשתדלות לגאולה.

אם כן למה צריך להרחיק לחזון איש?
כל מי שעלה לארץ הקודש, הוא תומך בהשתדלות לגאולה.
ובשביל מה כל העלון? אפשר לסכם בקיצור: כל גדולי ישראל שעלו לארץ ישראל תומכים בשיטת העלון...

לא כל הרבנים שעלו לארץ סבורים כך, למשל ההולכים בשיטת סאטמר סבורים שאסור לעשות פעולות לקירוב הגאולה, (במאמר ג' שבועות הוא מאריך בכך).
ואכן אה"נ רוב גדול"י נקטו בגישה זו, ואחת ממטרות העלון זה להדגיש עובדה זו.

אמנם היו רבנים שנקטו אחרת, ולדוגמא ציינתי את הרש"ר הירש.
(העתקתי מויקיפדיה)
"עם זאת, הרש"ר התנגד נחרצות לראשוני חיבת ציון ולרעיון החדש של הלאומיות היהודית כמטרה לגאולת העם, אף בצביונה הדתי. וסבר שהגאולה תלויה בשיבת עם ישראל בתשובה, ולא בהשתדלות מעשית. בספרו חורב כתב:
הננו מחויבים: גם בארצות מושבנו בגולה להתאבל על חרבן ארצנו ולצפות ולקוות, כי ישיב ה׳ את שבות עמו ויקבץ את נדחי ישראל בעת רצון מלפניו, אבל בידיעה נכונה, כי כל אלה יבואו בעתם ובזמנם ורק באופן אם ישראל ימלא את מלואי חובותיו עפ׳י התורה והמצוה, אף החובה ההיא תאסור עלינו ע״י איזה אמצעי חיצוני, להוציא בחזקה לפועל את ההתאחדות הכללית ע״י קנין הארץ.
– חורב, מערכת המצוות, פרק כה - חובות המדינה והאזרח
במכתב לרב צבי הירש קלישר מראשוני חובבי ציון, הוא מתנגד לכך במפורש, ואינו רואה בכך שום מצווה, והוא מסתמך על מסורת ישראל העתיקה:
להרב צבי הירש קלישר, אב"ד טהורן ... דעתי קצרה מהכיר את הטוב והאמת אשר יפרחו כפי דעתו הרמה מהשתדלותו בעניין ישוב א"י, ואת אשר לבבו למצוה וגם חובה גדולה יחשוב, לקט שכלי לא כן ידומה. ואני בעניי אשר אין לי עסק בנסתרות אין טוב לי כי אם להחזיק בדרך הכבושה מאבותינו קדמונינו נ"ע, אשר לא שמו לנגד עינינו כי אם להיות חרדים בכל מאמצי כחנו לתקן דרכנו בדרך התורה לפני אלוקינו ולהרים מכשול מקרבנו, ולצפות לגאולה בכל יום אם בקולו נשמע. ומעולם לא שמו על שכמנו דרך הגאולה על ידי חיזוק ותיקון אדמת קדש, כי אם על ידי חיזוק ותיקון לבבנו ומעשנו לתושיה.
– שו"ת שמש מרפא, אגרות ומכתבים י"ב"

[מעט דבש]

עוד על דעת הגרי"א ויינטרויב:
(מתוך גליון שכתב ת"ח אחד ערב ההתנתקות, וכתב עליו הגרי"א וינטרויב שהוא "מבטא דעת תורה הצרופה על הנושא... וצורך השעה לפרסמו")

יאמר ברורות, ארץ ישראל יקרה לנו מאד, וכל פיסת קרקע שבה היא נחלת אבותינו, ואין בכח שום גורם להפקיע קדושתה וחשיבותה. אבל אין קדושת א"י תלויה על שלטון, אלא על יכולת לגור שם. ותלמידי הגר"א והבעש"ט שעלו לא"י לא חפשו שלטון, אלא לגור תחת שלטון שיאפשר להם זאת.

ובאמת כאשר נוצר מצב שאי אפשר לילך לחלק מסויים של א"י (אע"פ שאין זה פוגע בכלל במצות ישוב הארץ, שאפשר לקיימה היום בהידור בהרבה מקומות), מ"מ העובדה הזאת כואבת לנו ומצערת אותנו מאד, ורואים בזה מעין הקאה רח"ל (על משקל הפסוק ויקרא כ, כב - וע' בהעמק דבר שם דברים נפלאים הנוגעים אלינו בזה).

אבל לא בגלל ביטול הממלכתיות והשלטון של הכת השולטת במדינה, שהינה כולה "ערב רב" כידוע, אלא מפאת אי היכולת להיות שם. ולו היתה אפשרות להיות שם תחת ממשלה של אומות העולם שישמרו כמו כל מקום בעולם, לא היה לנו שום צער על החלפת השלטון.

כעת אנו מצטערים מאד, אבל חייבים למקד הצער הזה היטב, כדי שלא יחרוג לשטח הקרוב אליו, אך שונה מאד בתכלית, הצער על איבוד ריבונות.

=============

ידוע לי, כי בזמנו, לאחר שקהילת זילברמן פרסמה מאמר משלה על ההתנתקות, שלח להם הגרי"א ויינטרוב תגובה למאמרם. אשמח אם מי שבידו יעלה אותו כאן.

[מעט דבש]

לא כל הרבנים שעלו לארץ סבורים כך, למשל ההולכים בשיטת סאטמר סבורים שאסור לעשות פעולות לקירוב הגאולה

לדעתך, אם יתאפשר היום מכל הבחינות (הלכתיות ובטחוניות) להקריב קרבנות, עדיין יתנגדו לכך סטמאר והרש"ר הירש, מכיון שזוהי פעולה לקירוב הגאולה?

מי פטר אותנו ממצות עשה של הקרבת התמיד? האיסור לקרב את הגאולה?

[פרנקל תאומים]

"זכורני כי בשניו האחרונות של אבא, הזמינוני אלופי וורשא לדבר ע"ד התייחסות אבא ז"ל אל הבחירות של הקהילה, ובתוך הדברים והויכוחים העירו אותי ע"ד עמידת אבא מנגד לציונות, וחשבו כי בכוחי להשפיע על אבי ז"ל ולקרבו אל הציונים הדתיים, ועניתי להם כי כגבוה שמים מארץ כן גבוה אמונתו מאמונתנו בדבר הבטחות ה', יש לנו שט"ח ישן על הקב"ה מכמה אלפים שנה, וכמו בכל שט"ח ישן, מאושר בעל השטר אם משיג בעדו אף חלק עשירי מסכום הכתוב. כן אנחנו שמחים אנו בבניין איזה עשרות כפרים שזכינו, ומשאת נפשנו הוא להתכונן בעתיד עכ"פ כאחת הממלכות השפלות כבולגריה או כאלבניה.
לא כן מר אבא, אצלו השט"ח הישן בתוקפו, לא ינוכה ממנו אפילו פחות מפרוטה, ואם ה' הבטיח ביד עבדיו הנביאים(זכריה ח'): 'ובאו עמים רבים וגויים עצומים לבקש את ה' צבקות בירושלים ולחלות את פני ה' ', ויאמר עוד 'כה אמר ה' צבקות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים, והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלוקים עמכם', וכמו זה נבאו כל הנביאים, לא יפול צרור ארץ מכל הבטחותיו, וכמו שאנו אומרים בברכת הפטרה 'ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם', ואיך ילך ביחד עמנו".
(מתוך "קיצור תולדות חייו" של רבינו החפץ חיים נ"ע מאת בנו בכורו הג"ר אריה לייב פופקא זצ"ל [עמ' ס"ח], בספר "מכתבי חפץ חיים", "כל כתבי חפץ חיים השלם" חלק ג').

[נקדש את שמך בעולם]

לא כל הרבנים שעלו לארץ סבורים כך, למשל ההולכים בשיטת סאטמר סבורים שאסור לעשות פעולות לקירוב הגאולה

לדעתך, אם יתאפשר היום מכל הבחינות (הלכתיות ובטחוניות) להקריב קרבנות, עדיין יתנגדו לכך סטמאר והרש"ר הירש, מכיון שזוהי פעולה לקירוב הגאולה?

מי פטר אותנו ממצות עשה של הקרבת התמיד? האיסור לקרב את הגאולה?

ברור שסאטמר יתנגדו הרי הוא אוסר לגור באר"י כדעת רב יהודה בכתובות, וק"ו לקרבנות וביה"מק.
עוד ראוי להעיר על הביטוי "יתאפשר מכל הבחינות" , ממ"נ אם זה לא מצוה כיום, אז גם אם יתאפשר אסור ואם זה מצוה אז חובה לעשות השתדלות בענין, אדם לא יכול לומר אם יתאפשר לי לישב בסוכה אקיים המצוה אלא חייב לבנות ,והו"ה לעניננו קרבנות ובנין ביהמ"ק צריך לעשות השתדלות הלכתית וביטחונית כדי לאפשר את קיום המצוה.

בענין הרי"א וינטרויב ראיתי בעבר קונטרס בנושא בעילום שם.

[אוצר החכמה]

למה קרבנות קשור לקידום תהליך הגאולה. אם אפשר להקריב קרבנות (משיקולים הלכתיים בטחוניים וכל השיקולים) אז זה מצוות עשה למה שלא נהיה חייבים בזה ואם אי אפשר אז אי אפשר.

אכן, גם המצווה להקים עלינו בי"ד, היא מצוות עשה מפורשת, ולהלכה, גם העמדת מלך נחשבת למצווה,
וגם ירושת הארץ וביעור ע"ז ועובדיה, הם מצוות מפורשות ומפורטות.
למעשה, הגאולה אכן קשורה בטבורה למימוש מלא של כל מצוות התורה, (וכמו שמבאר הרמב"ם במלכים ומלחמות) וזה ודאי מטלה שמונחת עלינו, ולא רק ב"איתערותא דלעילא"
וזוהי באמת רוח העלון כולו.

לא הבנתי. בי"ד אנחנו היינו מעמידים אילו יכולנו כמו שעשה מהר"י בירב. כיוון שאנחנו לא סוברים שיש טעם לחזור על זה בזמנינו אז אנחנו לא יכולים.

את עניין המלך לא הבנתי.

ברור שצריך לבער ע"ז רק אי אפשר.

וזה מה שכתבתי הסיבה שצריך לעשות דברים היא כי אנו מצווים עליהם מפי הגבורה במ"ע ול"ת. הכל בגדר האפשרות.

[בן ציון46]

גליון 16

[משולש]

ברור שסאטמר יתנגדו הרי הוא אוסר לגור באר"י כדעת רב יהודה בכתובות, וק"ו לקרבנות וביה"מק.

???
האם יש לך מקור לקביעה זו? (כי אני ראיתי שם הפוך, מאמר ג' שבועות אות ט).

[מעט דבש]

לא כל הרבנים שעלו לארץ סבורים כך, למשל ההולכים בשיטת סאטמר סבורים שאסור לעשות פעולות לקירוב הגאולה

לדעתך, אם יתאפשר היום מכל הבחינות (הלכתיות ובטחוניות) להקריב קרבנות, עדיין יתנגדו לכך סטמאר והרש"ר הירש, מכיון שזוהי פעולה לקירוב הגאולה?
מי פטר אותנו ממצות עשה של הקרבת התמיד? האיסור לקרב את הגאולה?

ברור שסאטמר יתנגדו הרי הוא אוסר לגור באר"י כדעת רב יהודה בכתובות, וק"ו לקרבנות וביהמ"ק.

כמה וכמה חידושים כבר התחדשו פה באשכול; מקודם היה בדעת הגרי"א ויינטרויב (אגב בענין הקונטרס, ראה כאן);
היה גם בדעת החזו"א - ועכשיו הגענו לחידושים גם בשיטת סאטמר...

הבעיה היא אותה בעיה שהיתה בדעת הגרי"א ויינטרויב - הסאטמר רבי ביאר את שיטתו היטב היטב בספרו 'ויואל משה'.

אז חבל לחדש חידושים, אם אפשר פשוט לפתוח את הספר ולראות.

ובכן, בנוגע ליישוב ארץ ישראל - חוץ מהקטע שהביא 'משולש', יש בספר 'ויואל משה' מאמר שלם על כך (מאמר שני).

הוא אמנם מאריך מאד בפלפולו, אבל כתב גם 'דינים העולים' (אות קלג) שם ביאר את שיטתו היטב:
הוא סובר שאין איסור לעלות לארץ ישראל ואף מצוה יש בכך (בנוגע לחיוב - הוא מצדד שאין חיוב).

כל האיסור של 'דחיקת הקץ' שהוא חוזר עליו לאורך כל הספר (החל ממאמר א' אות עו) - הוא לדעתו איסור 'לעלות בחומה', דהיינו בכנופיא ובחזקה. אבל ליחידים אין שום איסור [הוא רק טוען (מאמר ב' אות קח) שהיו מן הגדולים שהתנגדו גם לתעמולה לעליית יחידים, מחשש שיצמח מזה מדינה, שזו היא כבר 'עלייה בחומה' האסורה לדעתו].

ומעשה רב - כלום אינך מכיר את קריות סאטמר ומוסדותיה בארץ הקודש?

===================

בנוגע לבנין בית המקדש והקרבת קרבנות - הוא דן גם בכך (מאמר א' אות נה - ס), והמעיין יראה שהוא לא הזכיר כלל וכלל בעיה של 'דחיקת הקץ', למרות שחזר על כך לאורך כל הספר; כאן הוא דן אך ורק מטעמים הלכתיים ובטחוניים.

הוא טוען (אות ס) שאסור להקריב קרבנות כדעת הבנין ציון (ח"א סימן א), וגם מביא את טעמו - טעם הלכתי. הוא טוען שאותו טעם שייך גם לגבי בנין בית המקדש.

בתוך דבריו (אות ס) הוא מציין גם שיש בכך סכנה לבנות את בית המקדש כל זמן שאנו בגלות, כיון שזו היא התגרות באומות.

אבל איסור 'דחיקת הקץ' מאן דכר שמיה.

===================

וראה דבר מעניין - בעל 'ויואל משה', הוא זה שטוען (מאמר א' אות צה), שאחרי כיבוש המדינה, חל חיוב דאורייתא של איבוד ע"ז מן הארץ.

הוא אף טורח לציין שהגאולה תלויה בכך - כמו שאנו מתפללים 'והאלילים כרות יכרתון', ואח"כ 'והיה ד' למלך על כל הארץ'.

הנה, איזה יופי, אפשר לצרף גם את האדמו"ר מסאטמר ל'דעת תורה' של 'קדושת ציון'; הוא גם אומר ש"מחויבים אנו לפעול בהשתדלות גשמית לקדם נושאים הקשורים לתהליך הגאולה" (כלשונך לגבי החזו"א)....

===================

בקיצור - איש לא פטר אותנו מחיובים דאורייתא עקב 'איסור דחיקת הקץ'.

לדעת הרבי מסאטמר יש איסור 'לדחוק את הקץ', אך אין זה סותר לשום מצוה המוטלת עלינו. ואף האיסור 'לעלות בחומה' - אינו סותר למצוות ישוב אר"י, כמו שהוא מציין בעצמו.

כל החיובים של בנין ביהמ"ק, הקרבת קרבנות, ביעור ע"ז וכו' - כולם שרירים וקיימים, ואין איש חולק על כך (על העלייה לארץ יש דיון בפוסקים - אבל בלי קשר ל'דחיקת הקץ').

הסיבות שאיננו מקיימים חיובים אלו, הן סיבות הלכתיות אחרות, שכבר דנו בהם הפוסקים מכבר.

וחבל מאד, שכל מי שדן על נושאים אלו (כגון החזו"א, ואולי אף האדמו"ר מסאטמר...) נהפך אוטומטית למכיר בתהליך שיבת העם לארצו כתהליך הגאולה.

[משולש]

וחבל מאד, שכל מי שדן על נושאים אלו (כגון החזו"א, ואולי אף האדמו"ר מסאטמר...) נהפך אוטומטית למכיר בתהליך שיבת העם לארצו כתהליך הגאולה.

מטעמים דמגוגיים חייבים להשאיר גדול אחד שייצג את השיטה הקיצונית ועליו יזרקו את כל הבוץ.
בינתיים הם בחרו לזה באדמו"ר מסאטמר זצ"ל.

[מעט דבש]

אני בהחלט יכול להבין שאתה חי את הדומיננטיות של הנהגת הגרי"ז והרב שך, אבל זה עדיין לא הופך את שאר חכמי הדור ל-לא חרדיים, ובעיני הציבור (וודאי אם תכלול בו את החלקים הפריפריאלים של הציבור), הגרש"ז אוירבאך, שהובא ממנו בעלון, הוא "נר ישראל, עמוד החזק", לא למטה מהרב שך.

מצאתי מה שהובא בעלון מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל (ה'בר פלוגתא' של הרב שך...)
יראה הקורא וישפוט...

קדושת ציון גליון 14 - הגרשז''א אויערבאך.GIF (124.62 KiB) נצפה 9249 פעמים

[נעמן]

אני בהחלט יכול להבין שאתה חי את הדומיננטיות של הנהגת הגרי"ז והרב שך, אבל זה עדיין לא הופך את שאר חכמי הדור ל-לא חרדיים, ובעיני הציבור (וודאי אם תכלול בו את החלקים הפריפריאלים של הציבור), הגרש"ז אוירבאך, שהובא ממנו בעלון, הוא "נר ישראל, עמוד החזק", לא למטה מהרב שך.

מצאתי מה שהובא בעלון מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל (ה'בר פלוגתא' של הרב שך...)
יראה הקורא וישפוט...

קדושת ציון גליון 14 - הגרשז''א אויערבאך.GIF

אכן, לא דברים נחרצים מאד.

בהזדמנות חגיגית זו, הריני להעיד (ויש איתי עד שני, ויכולני להשבע אם יועיל הדבר למישהו...) שלפני כ7 שנים שאלתי את הרב נויבירט ליד ביתו, על אודות תפילתו של הגרש"ז ביום העצמאות, וענה מייד - "היה אומר הלל", ולשאלת חברי "בשנים הראשונות של המדינה"? ענה - "במשך 50 שנה"
(צ"ל שהתכוון לכ50 שנה, שהרי הגרש"ז נפטר בשנת ה46 למדינה)
אח"כ הוסיף שזה היה הלל בלי ברכה, וגם לא היה נמנע מאמירת תחנון.
(ודי למבין אודות נאמנותו הגדולה של הרב נויבירט בהנהגות הגרש"ז, ודאי בעניינים רגישים כגון אלו...)
לסיכום העניין מבחינתי; אינני טוען שהגרש"ז ושאר גדולי החכמים שמובאים בעלון, חותמים על כל מילה הכתובה בו,
אבל, ודאי שלא היו בצד השני, ולא מדובר בשכנוע לדעות זרות החיצוניות למחנה שומרי התורה,
אלא, ההפך,
מדובר בעמדה שיותר קרובה לזרם המרכזי של החכמים בדורות האחרונים,
ואין לחשוש מלדון בה כדרכה של תורה, בראיות ובדברים המתיישבים על הלב, ושלא כמו הנסיון הנלוז לדה-לגיטימציה, שנמשך שנים רבות, ובידי גורמים רבי עוצמה.

[מעט דבש]

לסיכום העניין מבחינתי; אינני טוען שהגרש"ז ושאר גדולי החכמים שמובאים בעלון, חותמים על כל מילה הכתובה בו,
אבל, ודאי שלא היו בצד השני, ולא מדובר בשכנוע לדעות זרות החיצוניות למחנה שומרי התורה,
אלא, ההפך,
מדובר בעמדה שיותר קרובה לזרם המרכזי של החכמים בדורות האחרונים,
ואין לחשוש מלדון בה כדרכה של תורה, בראיות ובדברים המתיישבים על הלב, ושלא כמו הנסיון הנלוז לדה-לגיטימציה, שנמשך שנים רבות, ובידי גורמים רבי עוצמה.

כבר כתבתי, ואחזור ואכתוב:
עיקר הטענה על העלון אינה על כך שדנים בדעות כאלה. איני חושב שכ"כ יפריע למישהו אם יכתבו בעמוד הראשון שצריך לומר הלל ביום העצמאות, ובמדור 'דעת תורה' ימנו את כל החכמים שסוברים כך.

וכבר כתבתי גם, שאם הכותרת היתה 'דרישת ציון במשנתם של קהילת אדרת אליהו', ג"כ לא היתה התנגדות סוערת.
מורגלים אנו שיש קבוצות, חוגים, ודעות שונות ביהדות.

הטענה היא - הטשטוש.

אם ייצא עלון בענין התכלת, ובעמוד הראשון, תחת הכותרת 'דעת תורה' יובאו כל מאמרי הראשונים והאחרונים על חשיבות מצות ציצית (לא חשיבות התכלת, חשיבות הציצית) - הרי ללעג ייחשב.

רצונך לשכנע לתכלת - תביא 'דעת תורה' על תכלת.

רצונך לשכנע שהיה כבר 'קיבוץ גלויות', או שאנו צריכים להתכונן ל'לאומיות תורנית' - תביא מי שאומר כך.

אבל מה מובא בדרך כלל במדור 'דעת תורה' בעמוד הראשון שבעלון?
(כדי לשכנע קורא חרדי כי "מדובר בעמדה שיותר קרובה לזרם המרכזי של החכמים בדורות האחרונים").

כמה דוגמאות מייצגות:

א. הנצי"ב - על החיוב ליישב את הארץ
(מישהו חולק?)

ב. הגרי"ח זוננפלד - על כך שהמרגלים היו צריכים להסכים לעלות לארץ, למרות שצפו את מעשי הציונים.
(מישהו חולק? מישהו סובר שבגלל הציונים אסור לעלות לארץ?)

ג. החזון איש - על איסור 'לא תחנם' בשמיטה, ועל כך שהתורה שבה לארץ ישראל.
(על הקטע הראשון אמנם יש חולקים - אבל בלי קשר לתוכן העלון).

ד. הגרי"מ טוקצ'ינסקי - מעודד לעלות לארץ, ולשאוף אליה, למרות כל הקשיים.
(מישהו חולק?).

ה. רבי ירוחם ליבוביץ - על כך שא"י נקנית בייסורים, ואסור למאוס בה
(מישהו חולק?).

ו. הגרש"ז אויערבאך - על האיסור לצאת מהארץ.
(מישהו חולק?)

ז. הרב מפוניבז' - על הניסים שהיו במלחמת ששת הימים, ועל כך שצריך להתכונן לגאולה העתידה; איך להתכונן? לשוב לדרך התורה (לא, הוא לא כותב להתכונן למדינה לאומית תורנית והמסתעף. קטע זה של דבריו הושמט אגב בעלון).
(חוץ מסאטמר - מישהו חולק?)

ח. הגר"ח שמואלביץ - להכיר במעלת ארץ ישראל וחשיבותה.
(מישהו חולק?).

הנה, אכן "מדובר בעמדה שיותר קרובה לזרם המרכזי של החכמים בדורות האחרונים".

בעלון הבא, באותה מידה, אפשר להוסיף ל'דעת תורה' את דברי הרב מסאטמר, על החיוב לבער עבודה זרה לאחר הכיבוש הישראלי (ויואל משה א, צה).

אלו דברים שמתאימים מאד לרוח העלון, אז למה לא?

למה שגם הוא לא יצורף ל'זרם המרכזי'?

[אוצר החכמה]

לא קראתי את העלון. אבל באופן כללי אינך צודק. זו דרכם של כל המחברים שמביאים דברים שלפי הבנתם תומכים בדבריהם. והמתווכחים כותבים אין זו ראייה כי לזה גם אני מודה. וכל אחד להבנתו.

[מעט דבש]

לא קראתי את העלון. אבל באופן כללי אינך צודק. זו דרכם של כל המחברים שמביאים דברים שלפי הבנתם תומכים בדבריהם. והמתווכחים כותבים אין זו ראייה כי לזה גם אני מודה. וכל אחד להבנתו.

אשמח לדעת, איך להבנתם, כל הרשימה הנ"ל תומכת בשיטתם.
(כששאלתי מה ההוכחה מדברי הגרשז"א על איסור היציאה מהארץ ענו לי כאן: "אכן, לא דברים נחרצים מאד"...).
סבורני כי באותה מידה כל כלל ישראל תומך בתכלת ארגמון קהה קוצים; וכי מישהו חולק שיש מצוה בתורה של תכלת?

[אוצר החכמה]

זו דוגמה מצויינת. כל מי שמחבר ספר על התכלת יביא בתחילת דבריו את מעלת המצווה וחשיבותה. ואני שואל איך להבנתו זה קשור לספרו היש מי שחולק על המצווה?

[מעט דבש]

זו דוגמה מצויינת. כל מי שמחבר ספר על התכלת יביא בתחילת דבריו את מעלת המצווה וחשיבותה. ואני שואל איך להבנתו זה קשור לספרו היש מי שחולק על המצווה?

מחבר ספר על תכלת, יביא אמנם את מעלת המצוה וחשיבותה, אך כהקדמה לנושא; הוא לא יביא זאת בשלב ההוכחות.

כאן ה'דעת תורה' לא באה כהקדמה - היא באה כהוכחה. היא באה לשכנע שזו הגישה החרדית.

[איתן]

נ.ב. אני מכיר מישהו, שכתב קינות חדשות...

קיבלתי אישור להעלותם כאן. גם הם בזמנם הופצו דרך רשימת התפוצה של קדושת ציון.
אולי היה כדאי לחכות לבין המצרים הבא, אבל...

[איתן]

אני רואה, שמסיבה כלשהי גליון 16 שהועלה בדיון זה אינו זמין להורדה יותר.
מנוע הפורום מודיעה ש"הקובץ המצורף שנבחר לא קיים יותר".
על כן אני מעלהו מחדש.

[אוצר החכמה]

כמו שכתבתי בנושא אחר עשינו אתמול העברה משרת לשרת והיו מספר תקלות קטנות. כך שמי ששם לב לבעייה כזאת מתבקש להעלות שוב. תודה רבה.

[נעמן]

עמדתו של הרב מעט דבש, וביותר, ההבנה הפשוטה שלו שזו היא הדעה הרווחת בציבור, היא התפתחות חיובית ביותר בעיני, ומי יתן שבאמת כך היא המציאות.
אבל, להוותי, דברים לא ממש שם, ובחלקים נרחבים בציבור רווחת התפיסה ש"אין בינינו לבין סאטמאר דבר" (מלבד חילוקים טקטיים),
ואצל סאטמאר, מלבד שהכריעו ל"הלכה" כדברי האגדה המובאין ברש"י ובתוס' אודות "מקדש מן השמים",
גם עניין א"י המעשי (לא איזו "כולל אונגרין" אלא יישוב שלם ועצמאי), הוא מרוחק מהם בעיקרו, ומלבד ריחוק זה העקרוני, מתארים אותו תמיד כנלווה עם אוסף של כפירות ומיני "כוחי ועוצם ידי".
ובזה וודאי שדברי החכמים (וגם מעשיהם) המובאים תדיר בעלון, מהווים הסתכלות שונה והפוכה, ורובם נטו להוריד מעוצמת השבועות, ולהתייחס אליהם כאל פטור וסוג של אונס,
ולא כסטמר (ואולי גם הרב שך, בצורה פרקטית יותר) שהתייחסו אליהם כאל מצווה גדולה, קבלת עול, וקידוש ה', דרך ההשתופפות בפני "עול הגלות".
אני יכול להסכים איתך שהמדור המדובר הוא קצת תעמולתי, ולא דברים מנומקים כמו שאר המאמרים,
אבל זעקתך בנוגע ל"טשטוש" איננה מתקבלת בעיני, ועדיין עיקר ההסתרה שיש בעניין הגדול הזה, היא נחלת הזרם הפוליטי והחרדי הנוכחי, לא בעלון הזה, שאחרי הכל, רובו מאמרים העומדים בזכות עצמם, וגם החלקים היותר תעמולתיים שלו, מביאים דברים ככתבם ולא משקרים במודע (ולא כמנהג הצנזורה ה"חרדית" שיש לפעמים בספרים "בעייתים" כמו ספרי הגרש"ז).
הטענה שלך שצריכים להכריז בראש העלון "ע"פ אדרת אליהו" היא הטפלות לחלש,
מלבד שלא כל כותבי העלון הם מקהילה זו, גם אילו היו, אין לך טענה על מי שרוצה לשכנע את ציבור בצידקת דרכו, ושגם דעת חכמיו הייתה קרובה לדעתו, כאילו חובה עליו למסור מודעה רבה "עמדותי כעת במיעוט" ורווחות רק בקהילה מסוימת,
ואדרבה, לדעתי הדורסנות של הרוב (הנוכחי) כאילו כולם איתו, ואין לגיטימציה בכלל לדון בדעה שונה, (כידוע, רבים הקורעים ושורפים את זה העלון, ה"י) היא מכעיסה בהרבה.

[מוישי]

אינני יודע מה עמדת נעמן לגבי העליה להר הבית. אבל האם ידוע לך שרוח העלון היא בעד? ויותר מזה, העורך הינו מהמעודדים לכך. ויותר מזה רוחו של כהנא ג"כ מקובלת בציבור שאינו מתנחל ואינו מהציונות הדתית? ובכן, זו דעתו של העורך.

[מעט דבש]

עמדתו של הרב מעט דבש, וביותר, ההבנה הפשוטה שלו שזו היא הדעה הרווחת בציבור, היא התפתחות חיובית ביותר בעיני, ומי יתן שבאמת כך היא המציאות.
אבל, להוותי, דברים לא ממש שם, ובחלקים נרחבים בציבור רווחת התפיסה ש"אין בינינו לבין סאטמאר דבר" (מלבד חילוקים טקטיים),
ואצל סאטמאר, מלבד שהכריעו ל"הלכה" כדברי האגדה המובאין ברש"י ובתוס' אודות "מקדש מן השמים",
גם עניין א"י המעשי (לא איזו "כולל אונגרין" אלא יישוב שלם ועצמאי), הוא מרוחק מהם בעיקרו, ומלבד ריחוק זה העקרוני, מתארים אותו תמיד כנלווה עם אוסף של כפירות ומיני "כוחי ועוצם ידי".
ובזה וודאי שדברי החכמים (וגם מעשיהם) המובאים תדיר בעלון, מהווים הסתכלות שונה והפוכה, ורובם נטו להוריד מעוצמת השבועות, ולהתייחס אליהם כאל פטור וסוג של אונס,
ולא כסטמר (ואולי גם הרב שך, בצורה פרקטית יותר) שהתייחסו אליהם כאל מצווה גדולה, קבלת עול, וקידוש ה', דרך ההשתופפות בפני "עול הגלות".

יש לכם טעות בהבנת המציאות.

אתם מניחים הנחות אלו:

סעיף א. לדעתכם המדינה, ולפחות קיבוץ הגלויות שנעשה על ידה, היא תחילת תהליך הגאולה.

בנקודה זו יש שתי דעות נוספות (ויש גם דעות ביניים):
א.1 שיטת האדמו"ר מסאטמר, שזוהי 'דחיקת הקץ', שנאסרה במסגרת ג' שבועות שדינה לדעתו 'ייהרג ואל יעבור'. ואפילו אם יעמוד בראש הממשלה החפץ חיים, וכל המדינה תהיה מדינה הלכתית.

א.2 שיטת אחרים, שאין איסור בעצם הקמת המדינה, אלא בצורה שזו נעשתה; הצורה ה'לאומית', המעמידה את ישראל כעם בין העמים, ולא כעם ה' (זאת מלבד עקירת הדת שנעשית על ידה), וכיון שכן, אי אפשר להגדיר דבר כזה כחיובי, וממילא לא יתכן שהוא חלק מתהליך הגאולה.

סעיף ב. לדעתכם, מה שצריך כעת הוא, להפוך את המדינה למדינת תורה 'לאומיות תורנית', וזה יקרב את הקץ, שתלוי באתערותא דלתתא.

סעיף ג. מבחינתכם, הדבר מעשי: צריך להתחיל להכריז את עמדת התורה בנושאים פוליטיים וכלכליים, ולאט לאט תתקבל עמדת התורה, וכך גם נהיה מוכנים לביאת המשיח.

================

אתם סבורים, שאם הציבור החרדי לא פועל כמעט כסעיף ג, על כרחך שסבורים בסעיף א' כאדמו"ר מסאטמר, שיש איסור ג' שבועות, ולכן, כל פעולה המכירה באפשרות של 'מדינה' לפני ביאת המשיח, היא 'דחיקת הקץ' האסורה.
(ואגב, גם הוא מעולם לא אמר כך על חיובים מן התורה, כגון יישוב א"י או בנין ביהמ"ק. כל שהתנגד הוא לעלייה בחומה. וזו היא טעות מה שכתבת על בנין ביהמ"ק, וכבר כתבתי על כך לעיל, באשכול).

ולכן גם אתם מרבים לשכנע נגד שיטת סאטמר, ומדור שלם בעלון נכתב נגד ספר 'ויואל משה'; כי הרי כמו שכתבת "בחלקים נרחבים בציבור רווחת התפיסה ש"אין בינינו לבין סאטמאר דבר".

וגם כאן הנך טוען שאולי גם הרב שך אחז כך 'בצורה פרקטית יותר'.

================

אך זו היא טעות בהכרת המציאות.

הציבור החרדי ברובו, לא סובר שיש איסור בהקמת מדינה הלכתית; אם תשאלו חרדי מצוי מה הבעיה במדינה - התשובה לא תהיה 'דחיקת הקץ'. רוב הציבור כלל אינו מודע ל'איסור ג' שבועות', ורובא דרובא לא פתחו 'ויואל משה' מימיהם.

הציבור החרדי הוא נגד המדינה אך ורק מחמת שהיא נגד התורה; אם מחמת הצורה ה'לאומית' שהיא העמידה, או מחמת עקירת הדת. יש אף שטענו שזהו מצב של פיקו"נ.
(הרב שך למשל, טען שהקמת המדינה היתה התגרות באומות, ואף לאחר הקמתה, כל פעולה מדינית אסור שתהיה מתגרה באומות, אף בזמן שהצדק איתנו - עד שיבוא משיח; ראה כאן).

ואם רצונך לראות דוגמא מדעת הציבור - ראה נא את האשכול 'מדינת ישראל באספקלריא תורנית'.

ענין ה-ג' שבועות כמעט ולא נזכר שם, ואם כבר, הוא כדי לדעת מה התשובה ע"ז
(ראה
כאן,
וכאן).

ובכלל, מומלץ לעבור על האשכול.
ואם קשה לך האריכות, אציין עוד כמה לינקים נבחרים משם:
viewtopic.php?p=171992#p171992
viewtopic.php?p=38756#p38756
viewtopic.php?p=38788#p38788
viewtopic.php?p=174991#p174991

וראה עוד:
viewtopic.php?p=159071#p159071
viewtopic.php?p=159108#p159108

================

אם כך למה לא פועלים כמו שהנכם מעוניינים בסעיף ג דלעיל?

התשובה היא פשוטה בתכלית:
לו היתה המדינה בידינו, ודאי שהיינו מנהלים אותה בצורה הלכתית (ושלא כדעת האדמו"ר מסאטמר הגורס כי יש בכך איסור של 'דחיקת הקץ', ואפילו לאחר שכבר הוקמה המדינה, עצם קיומה אסור).

אך כל זמן שהיא בידי מנאצי ברית, ובצורה טבעית אין סיבה שמצב זה ישתנה, אלא בבוא משיחנו בב"א, אין כל סיבה להקדיש את הכוחות למטרות אלו.

אין כל איסור לעסוק ב'הלכות מדינה', ויש בכך 'דרוש וקבל שכר'. אבל מבחינתכם זוהי 'הלכה למעשה' בקרוב; אך הציבור החרדי מסתכל על כל זה כהזיה רחוקה ותו לא.

ויש כל כך הרבה דברים, מעיקרי הדת, הן במלחמה כנגד גזירות המדינה, והן במצב הרוחני הפנימי, שקודמים לנושא זה, כך שאין סיבה להפנות כוחות ומשאבים לענין זה.

וכבר כתב הסטייפלער על נושא אחר (קריינא דאגרתא ח"א עמ' רסד):
"והנה אנחנו היושבים פה, אין בכוחנו לעשות מאומה על זאת ועל כיוצא בו פרצות לאין מספר ר"ל, כי השלטון בידם, וכל מערכת התעמולה בידם, ואין מתחשבים כלל בדעת שומרי התורה הכואבים על פגיעתה".

מבחינתכם יש את סעיף ב' - תהליך הגאולה הוא, שקודם תהיה מדינה יהודית הלכתית ('לאומיות תורנית' ) כחלק מה'אתערותא דלתתא', ואח"כ יבוא משיח.
וממילא גם לא כ"כ נפק"מ אם זה נראה ריאלי או לא - כיון שכך אמור להיות תהליך הגאולה, נעשה אנו ככל יכלתנו, ואין לד' מעצור להושיע. זו היא חובתנו.

הציבור החרדי אינו מכיר בנקודה זו, וסובר שאין זה חלק מתהליך הגאולה. וכיון שכן, כיון שלא נראית אפשרות מציאותית לדבר, אין סיבה לפעול בזה. יש דברים מציאותיים יותר להלחם עליהם.

================

עד עתה עסקנו ב'רשות' לדעתנו, ו'חובה' לדעתכם.

אך אתם כבר עליתם למדרגה נוספת. הנכם מעוניינים לעסוק אף בדברים שאנו טוענים שהם אסורים בתכלית.

לדעתכם, כיון שהמלכות כיום ביד ישראל, הרי:

מחובתנו להלחם בערבים ולסלקם מן הארץ, ולהודיע זאת לכל ללא פחד ומורא (גליון 3; גליון 16 - בהלכות); שחרור מקום המקדש מידי הערלים הישמעאלים הינו מפתח גם לנושא הגשמים שיעמוד על תיקונו (גליון 15); שלטון שלא נותן לבנות את בית המקדש, ודאי יש להתאבל עליו (גליון 9).

"מי יתן ונזכה לחזות בחקיקת 'חוק הפעמונים', אשר יאסור על קיומן של הכנסיות הארורות בארץ הקודש, אשר ודאי מהוות עבודה זרה, אותה צווינו לשבר ולנתץ... כמובן שממשלת ישראל החילונית, אשר כבוד שמים וקיום ההלכה אינם מהווים עבורה כל גורם - לא תעלה על הדעת לחוקק את אותו חוק מתבקש... הם לא יסכנו את 'מעמדנו הבינלאומי' עבור קיום דבר ה'.
אותם אנשים רואים הכל דרך משקפיים של "ריאליות" ו"יחסי כחות בינלאומיים".
אולם עלינו יראי ה', מוטלת החובה להיות ערוכים ליום בו השלטון בארץ יהיה בידינו, ואז לחוקק את אותם חוקים הכרחיים, למורת רוחם של אנשי ה"ריאליה" וה"פרקטיקה" שאינם יודעים את ה'" (גליון 16).

אמרו לנו אחינו: זו מנין לכם?
דל מהכא ג' שבועות; דל מהכא 'דחיקת הקץ' - מה עם פיקוח נפש?

האם באמת חובת השמדת הכנסיות היא 'יהרג ואל יעבור'? האם חובת בנין בית המקדש היא 'יהרג ואל יעבור'? למה לא להתייחס לזה ריאלית? אם המצב הריאלי הוא שזה יביא ודאי לפיקו"נ, וכי לא נמנע מכך?
הרי הסכמתם (גליון 14 עמ' 2) שסילוק נכרים הדרים ביננו אינו אלא בלאו של 'לא תחנם'; וכי לאו זה הוא ב'יהרג ואל יעבור'?

ושמא הנכם סבורים שכל זה הוא מדין מלחמה וכיבוש הארץ, ובמלחמה אין דין פיקו"נ, כדברי המנ"ח (תכה; תרד). [וראה בקובץ המצורף כאן].

בין כך ובין כך, חידוש גדול זה ודאי צריך 'דעת תורה' עליו, וזה לא ראינו בעלון.

================

ובקיצור - נקודת המחלוקת המהותית היא:
האם להכיר במדינה, או לפחות בשיבת העם לארצו, כחלק מתהליך הגאולה, והתממשות דברי הנביאים או לא.

ונקודה נוספת: גם אם נאמר שזהו חלק מתהליך הגאולה, האם זה אומר שההמשך צריך להיות על ידינו, על ידי הקמת 'מדינת הלכה', או שנעמוד מן הצד, וד' הטוב בעיניו יעשה.

וביותר מזה: גם אם ההמשך צריך להיות על ידינו, האם דברים אלו עומדים בפני פיקו"נ?

וכדי לשכנע בנקודות אלו, אין צורך, ואין טעם להביא דברי גדולי ישראל על יישוב ארץ ישראל, ושזהו חיוב מעשי. כי פשוט אין חולק על כך (אפילו לא האדמו"ר מסאטמר).

גם אין טעם לשכנע נגד 'ויואל משה'; בציבור החרדי דבריו אינם מקובלים. ואת ציבור סאטמר ודאי לא באתם לשכנע.

אף אין טעם לשכנע בכך שמדינה הלכתית היא דבר טוב וראוי. גם בזה רוב הציבור משוכנע ועומד.

ואף אין צורך לשכנע שהיו נסים במלחמת ששת הימים - אין בכך חולק מלבד סאטמר.

כל זה פשוט לא קשור למטרה אותה הצבתם לעצמכם. והערבוב בין דברים מוסכמים, לבין דברים לא מוסכמים, הוא הטשטוש אותו הזכרתי; הציבור לא מבין מקריאת העלון - הלנו אתה אם לצרינו?

הנקודות היחידות הן אלו שנידונו כאן באשכול:
האם אנו באמצע תהליך גאולה שמחובתנו לקדם אותו (ובכל מחיר), או לא. זה הכל.

אני ממתין שתביאו 'דעת תורה' בנושא זה. בינתיים לא ראיתי על זה כמעט כלום.

[ברזלים]

דבר אחד איני מבין, עורכי העלון תולים הרבה על ספר קול התור. נכון שם מובא הרבה על תחילת הגאולה בדרך הטבע ועל מלחמה בשלטון הערב רב, וזה נשמע כאילו הגאולה השלמה תהיה גם בידי אדם, אך זוהי סילוף המציאות, כתוב שם מפורש שמשיח בן דויד ובנין המקדש זה בענני שמיא בהתגלות אלוקות שעל זה צריך להתפלל ולשאוף. (משא"כ תקופתינו משיח בן יוסף הוא בדרך הטבע מכוסה בערלת הערב רב)

דוגמאות:

קא) עץ יוסף (יחזקאל ל״ז) – הכוונה על משיח בן יוסף אשר כל הגאולה תלויה באיחודם של שני העצים עץ יוסף ועץ יהודה – כאמור בפרק זה. והם ב׳ המשיחין מב״י ומב״ד אשר תחלה יהיו לאחדים בידך, היינו באתערותא דלתתא בדרך הטבע, ואח״כ והיו לאחד בידי, ביד ה׳, – היינו בדרך הנסית בענני שמיא.

ומה שאמרו חז"ל כך היא גאולתן של ישראל קימעא קימעא באה, לאילת השחר וכו' וכל אלה נאמרו על האתחלתא דגאולה כעני על חמור, כל זמן שלא זכינו לגאולה השלמה בענני שמיא ב"ב, ורבינו הגר"א מדבר בהרבה מקומות על גאולה ראשונה משעבוד מלכיות ע"י משיח הראשון משיחא דאתחלתא משיח בן יוסף שביעודו קיבוץ גלויות באיתערותא דלתתא, מה פירוש משיח הראשון וגאולה ראשונה שבדברי רבינו הגר"א, הרי זו היא ההכשרה הבאה לפני משיח בן דוד.

כך שהם לקחו את כל המהלך של תלמידי הגר"א צד אחד קדימה.

וכן מפורש בספרא דצניעותא שמשיח בן דוד זה מהלך שמימי של בלע המוות לנצח שזה כמובן לא ביד אדם כלל, משא"כ משיח בן יוסף הפקעה משעבוד מלכויות זה תהליך טבעי בידי אדם וכמו בזמן כורש.

ספרא דצניעותא (1).pdf

(315.22 KiB) הורד 265 פעמים

[אוצר החכמה]

אני לא מבין את דבריך. לשון הרמב"ם היא שיקום מלך מבית דוד ויגאלנו גאולה שלמה. וכך סברו כל ישראל תמיד שציפו לשמוע שהגיע משיח צדקנו. כך שהגאולה וודאי יכולה להיות בידי אדם משיח צדקנו. ועל השאלה אם מייד עם ביאת המשיח יהיה ובילע המוות לנצח כבר האריכו בזה ואין אדם יודע איך שיהיו עד שיהיו.

[מעט דבש]

נושא קרוב:

רק לציין (אני לא מכניס ראשי בין ההרים הגדולים, כל שכן בנושא הסטורי שאיני עוסק בו)
בספר 'קול התור' לרבינו הגר"א (?) מבוארות בהרחבה ובפירוט רב המטרות והייעודים שעמדו לפני מייסדי הישוב בארץ, כייעודיו של מב"י וכו' כידוע.
ששים ריבוא בארץ ישראל מוזכר, בנין ירושלים שבין החומות מוזכר, תקנות כלכליות - קו המדה, וכן עבודת הארץ ולימוד החכמות - גם כן מוזכרים.
אף לא מילה על שלטון או ריבונות יהודים.
חומר למחשבה.

בקול התור לא כתב על ריבונות, נניח, ולכן מה? הוא כתב על מעלת אכילת ארוחת צהריים? הוא מדבר על היעדים, לא על האמצעים הטכניים למימושם. בעיני שלי, הריבונות המדינית שיש ליהודים בא״י חשובה לא רק בגלל המשמעות בדברי הרמב״ן (שיש להתווכח עליה אם אכן כך היא) שעצם הריבונות הוא קיום במצוות יישוב א״י, אלא בעיקר מן הטעם הפשוט שהיא מאפשרת ליהודים מה שבמשך אלפי שנים היה חלום רחוק, כמו תחיית המתים בעינינו.

מכאן:
viewtopic.php?p=175425#p175425
viewtopic.php?p=175451#p175451

[ברזלים]

אני לא מבין את דבריך. לשון הרמב"ם היא שיקום מלך מבית דוד ויגאלנו גאולה שלמה. וכך סברו כל ישראל תמיד שציפו לשמוע שהגיע משיח צדקנו. כך שהגאולה וודאי יכולה להיות בידי אדם משיח צדקנו. ועל השאלה אם מייד עם ביאת המשיח יהיה ובילע המוות לנצח כבר האריכו בזה ואין אדם יודע איך שיהיו עד שיהיו.

יקום מלך מבית דוד ויגאלנו ולא שאנו נמליך אותו, מבין בתרי העלון נשמע שזה עבודתינו להעמיד מלך מבית דוד ע"י שנחליף השלטון העכשווי לשלטון התורה!

[משולש]

הרב מעט דבש,
לא רק הרב מסאטמר אחז שאסור להקים מדינה תוך התגרות באומות העולם, זו דעתם של רבים רבים מגדולי ישראל המרכזיים. כולל מנהיגי חובבי ציון והמזרחי כהגרצ"ה קלישר ור' ריינס ואחרים.
(השינוי בעמדתם של "חותמות הגומי" בא רק לאחר שהנהגת הישוב החילונית ראתה כי כלתה אליה הרעה מאת הבריטים).

[אוצר החכמה]

אני לא מבין את דבריך. לשון הרמב"ם היא שיקום מלך מבית דוד ויגאלנו גאולה שלמה. וכך סברו כל ישראל תמיד שציפו לשמוע שהגיע משיח צדקנו. כך שהגאולה וודאי יכולה להיות בידי אדם משיח צדקנו. ועל השאלה אם מייד עם ביאת המשיח יהיה ובילע המוות לנצח כבר האריכו בזה ואין אדם יודע איך שיהיו עד שיהיו.

יקום מלך מבית דוד ויגאלנו ולא שאנו נמליך אותו, מבין בתרי העלון נשמע שזה עבודתינו להעמיד מלך מבית דוד ע"י שנחליף השלטון העכשווי לשלטון התורה!

כאמר לא קראתי את העלון אני התייחסתי לדבריך כמו שנכתבו.

[ברזלים]

צרפתי העמוד המדובר

קדושת ציון גליון 16.pdf

(391.28 KiB) הורד 276 פעמים

[אוצר החכמה]

מה מצאת בעמוד הזה שכתב שאנו מחוייבים ביישוב א"י ובבניין ירושלים? מה הבעייה בזה?

[ברזלים]

מה מצאת בעמוד הזה שכתב שאנו מחוייבים ביישוב א"י ובבניין ירושלים? מה הבעייה בזה?

אתם מתעלמים מהנאמר משם שאנו מצווים להשתדל בהקרבת קרבנות ובהמלכת מלך מבית דוד.

[אוצר החכמה]

כתוב שם דבר שאין חולק בו ששתי אלה מצוות הם ולכן יש ציווי לעשותם כשאפשר לעשות כהלכתם

[ברזלים]

מצאתי כעת בגיליון מס' 7, ואולי הדברים שם מסבירים יותר באופן נכון את הדברים:

והנה עינינו נשואות לצמיחת קרן דוד
והעמדת מלכות אמת ממלכת כהנים ע"י גוי
קדוש. אמנם יש מקום בזה גם לאתערותא
דלתתא, ומה טוב ומה נעים אם היה חפץ ה' בידינו
מצליח, לכונן שלטון התורה בפועל בהעמדת
רשויות בעלות סמכות כמו המועצות המקומיות
בערי יראי ה', בקביעת משפטם בכפיפות לחוקי
השו"ע בכל פרטיהם, הן בדיני שכנים ושותפים
והן בדיני טונ"ט ומו"מ או רבית, ולהעמידם תחת
סמכות תורת ה' ע"פ עצת החכמים כמבואר בגמ'
)ב"ב ט. ובשו"ע חו"מ רל"א, כ"ח(. ומלבד שאנו מחויבים
בזה מדיני חו"מ ומדיני יו"ד, עוד יש בזה מעין
תחילת חזרתה של ממלכת כהנים לתיקונה,
וכמה קידוש שמו ית' יש בזה "אשר ישמעון את
כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי
הגדול הזה" )דברים ד', ו'(. וכמה חילול ה' בהפכו,
כאשר לא עלתה אף ביד יראי ה' ושומרי התורה
להעמיד מערכת חיי הכלל שלהם אלא בחציבת
בורות נשברים תחת חוקי חיים. ולמעלה מזו אם
היה בידינו הרשות והיכולת להעמדת שוטרים
סמוכים לשופטי משפטי אמת לסעדם, להחזיק
מעשיהם ולאמץ זרוע צדק. ונזכה לגאולה שלמה
בב"א בהעמדת השלטון המדיני בתיקון שלם,
ממלכת כהנים וגוי קדוש.

[אוצר החכמה]

זה קצת דמיונות שזה אפשרי. אבל מה רע בזה שמישהו מציע שהערים החרדיות יתנהלו ע"פ תורתינו הקדושה ולא בית משפט וחוק חילוני.

[ברזלים]

לגבי בנין בית המקדש אפילו בספר קול התור כתב שיש בזה חומר השלוש שבועות שלא יעלו בחומה:

חובתנו בעבודת בנין ירושלם היא בכל האמצעים של ירושה בחזקה, חזקה תרתי משמע, עד בנין בית המקדש. כי אין להשתמש בכח זה לבנין בית המקדש, עפ"י רבנו הגר"א בביאורו לשיר השירים.