נעמן כתב:עמדתו של הרב מעט דבש, וביותר, ההבנה הפשוטה שלו שזו היא הדעה הרווחת בציבור, היא התפתחות חיובית ביותר בעיני, ומי יתן שבאמת כך היא המציאות.
אבל, להוותי, דברים לא ממש שם, ובחלקים נרחבים בציבור רווחת התפיסה ש"אין בינינו לבין סאטמאר דבר" (מלבד חילוקים טקטיים),
ואצל סאטמאר, מלבד שהכריעו ל"הלכה" כדברי האגדה המובאין ברש"י ובתוס' אודות "מקדש מן השמים",
גם עניין א"י המעשי (לא איזו "כולל אונגרין" אלא יישוב שלם ועצמאי), הוא מרוחק מהם בעיקרו, ומלבד ריחוק זה העקרוני, מתארים אותו תמיד כנלווה עם אוסף של כפירות ומיני "כוחי ועוצם ידי".
ובזה וודאי שדברי החכמים (וגם מעשיהם) המובאים תדיר בעלון, מהווים הסתכלות שונה והפוכה, ורובם נטו להוריד מעוצמת השבועות, ולהתייחס אליהם כאל פטור וסוג של אונס,
ולא כסטמר (ואולי גם הרב שך, בצורה פרקטית יותר) שהתייחסו אליהם כאל מצווה גדולה, קבלת עול, וקידוש ה', דרך ההשתופפות בפני "עול הגלות".
יש לכם טעות בהבנת המציאות.
אתם מניחים הנחות אלו:
סעיף א. לדעתכם המדינה, ולפחות קיבוץ הגלויות שנעשה על ידה, היא תחילת תהליך הגאולה.
בנקודה זו יש שתי דעות נוספות (ויש גם דעות ביניים):
א.1 שיטת האדמו"ר מסאטמר, שזוהי 'דחיקת הקץ', שנאסרה במסגרת ג' שבועות שדינה לדעתו 'ייהרג ואל יעבור'. ואפילו אם יעמוד בראש הממשלה החפץ חיים, וכל המדינה תהיה מדינה הלכתית.
א.2 שיטת אחרים, שאין איסור בעצם הקמת המדינה, אלא בצורה שזו נעשתה; הצורה ה'לאומית', המעמידה את ישראל כעם בין העמים, ולא כעם ה' (זאת מלבד עקירת הדת שנעשית על ידה), וכיון שכן, אי אפשר להגדיר דבר כזה כחיובי, וממילא לא יתכן שהוא חלק מתהליך הגאולה.
סעיף ב. לדעתכם, מה שצריך כעת הוא, להפוך את המדינה למדינת תורה 'לאומיות תורנית', וזה יקרב את הקץ, שתלוי באתערותא דלתתא.
סעיף ג. מבחינתכם, הדבר מעשי: צריך להתחיל להכריז את עמדת התורה בנושאים פוליטיים וכלכליים, ולאט לאט תתקבל עמדת התורה, וכך גם נהיה מוכנים לביאת המשיח.
================
אתם סבורים, שאם הציבור החרדי לא פועל כמעט כסעיף ג, על כרחך שסבורים בסעיף א' כאדמו"ר מסאטמר, שיש איסור ג' שבועות, ולכן, כל פעולה המכירה באפשרות של 'מדינה' לפני ביאת המשיח, היא 'דחיקת הקץ' האסורה.
(ואגב, גם הוא מעולם לא אמר כך על חיובים מן התורה, כגון יישוב א"י או בנין ביהמ"ק. כל שהתנגד הוא לעלייה בחומה. וזו היא טעות מה שכתבת על בנין ביהמ"ק, וכבר כתבתי על כך לעיל, באשכול).ולכן גם אתם מרבים לשכנע נגד שיטת סאטמר, ומדור שלם בעלון נכתב נגד ספר 'ויואל משה'; כי הרי כמו שכתבת "בחלקים נרחבים בציבור רווחת התפיסה ש"אין בינינו לבין סאטמאר דבר".
וגם כאן הנך טוען שאולי גם הרב שך אחז כך 'בצורה פרקטית יותר'.
================
אך זו היא טעות בהכרת המציאות.
הציבור החרדי ברובו, לא סובר שיש איסור בהקמת מדינה הלכתית; אם תשאלו חרדי מצוי מה הבעיה במדינה - התשובה לא תהיה 'דחיקת הקץ'. רוב הציבור כלל אינו מודע ל'איסור ג' שבועות', ורובא דרובא לא פתחו 'ויואל משה' מימיהם.
הציבור החרדי הוא נגד המדינה אך ורק מחמת שהיא נגד התורה; אם מחמת הצורה ה'לאומית' שהיא העמידה, או מחמת עקירת הדת. יש אף שטענו שזהו מצב של פיקו"נ.
(הרב שך למשל, טען שהקמת המדינה היתה התגרות באומות, ואף לאחר הקמתה, כל פעולה מדינית אסור שתהיה מתגרה באומות, אף בזמן שהצדק איתנו - עד שיבוא משיח; ראה כאן).ואם רצונך לראות דוגמא מדעת הציבור - ראה נא את האשכול
'מדינת ישראל באספקלריא תורנית'.ענין ה-ג' שבועות כמעט ולא נזכר שם, ואם כבר, הוא כדי לדעת מה התשובה ע"ז
(ראה
כאן,וכאן).
ובכלל, מומלץ לעבור על האשכול.
ואם קשה לך האריכות, אציין עוד כמה לינקים נבחרים משם:
viewtopic.php?p=171992#p171992
viewtopic.php?p=38756#p38756
viewtopic.php?p=38788#p38788
viewtopic.php?p=174991#p174991
וראה עוד:
viewtopic.php?p=159071#p159071
viewtopic.php?p=159108#p159108
================
אם כך למה לא פועלים כמו שהנכם מעוניינים ב
סעיף ג דלעיל?
התשובה היא פשוטה בתכלית:
לו היתה המדינה בידינו, ודאי שהיינו מנהלים אותה בצורה הלכתית (ושלא כדעת האדמו"ר מסאטמר הגורס כי יש בכך איסור של 'דחיקת הקץ', ואפילו לאחר שכבר הוקמה המדינה, עצם קיומה אסור).
אך כל זמן שהיא בידי מנאצי ברית, ובצורה טבעית אין סיבה שמצב זה ישתנה, אלא בבוא משיחנו בב"א, אין כל סיבה להקדיש את הכוחות למטרות אלו.
אין כל איסור לעסוק ב'הלכות מדינה', ויש בכך 'דרוש וקבל שכר'. אבל מבחינתכם זוהי 'הלכה למעשה' בקרוב; אך הציבור החרדי מסתכל על כל זה כהזיה רחוקה ותו לא.
ויש כל כך הרבה דברים, מעיקרי הדת, הן במלחמה כנגד גזירות המדינה, והן במצב הרוחני הפנימי, שקודמים לנושא זה, כך שאין סיבה להפנות כוחות ומשאבים לענין זה.
וכבר כתב הסטייפלער על נושא אחר (קריינא דאגרתא ח"א עמ' רסד):
"והנה אנחנו היושבים פה, אין בכוחנו לעשות מאומה על זאת ועל כיוצא בו פרצות לאין מספר ר"ל, כי השלטון בידם, וכל מערכת התעמולה בידם, ואין מתחשבים כלל בדעת שומרי התורה הכואבים על פגיעתה".מבחינתכם יש את
סעיף ב' - תהליך הגאולה הוא, שקודם תהיה מדינה יהודית הלכתית ('לאומיות תורנית' ) כחלק מה'אתערותא דלתתא', ואח"כ יבוא משיח.
וממילא גם לא כ"כ נפק"מ אם זה נראה ריאלי או לא - כיון שכך אמור להיות תהליך הגאולה, נעשה אנו ככל יכלתנו, ואין לד' מעצור להושיע. זו היא חובתנו.
הציבור החרדי אינו מכיר בנקודה זו, וסובר שאין זה חלק מתהליך הגאולה. וכיון שכן, כיון שלא נראית אפשרות מציאותית לדבר, אין סיבה לפעול בזה. יש דברים מציאותיים יותר להלחם עליהם.
================
עד עתה עסקנו ב'רשות' לדעתנו, ו'חובה' לדעתכם.
אך אתם כבר עליתם למדרגה נוספת. הנכם מעוניינים לעסוק אף בדברים שאנו טוענים שהם אסורים בתכלית.לדעתכם, כיון שהמלכות כיום ביד ישראל, הרי:
מחובתנו להלחם בערבים ולסלקם מן הארץ, ולהודיע זאת לכל ללא פחד ומורא (גליון 3; גליון 16 - בהלכות); שחרור מקום המקדש מידי הערלים הישמעאלים הינו מפתח גם לנושא הגשמים שיעמוד על תיקונו (גליון 15); שלטון שלא נותן לבנות את בית המקדש, ודאי יש להתאבל עליו (גליון 9).
"מי יתן ונזכה לחזות בחקיקת 'חוק הפעמונים', אשר יאסור על קיומן של הכנסיות הארורות בארץ הקודש, אשר ודאי מהוות עבודה זרה, אותה צווינו לשבר ולנתץ... כמובן שממשלת ישראל החילונית, אשר כבוד שמים וקיום ההלכה אינם מהווים עבורה כל גורם - לא תעלה על הדעת לחוקק את אותו חוק מתבקש... הם לא יסכנו את 'מעמדנו הבינלאומי' עבור קיום דבר ה'.
אותם אנשים רואים הכל דרך משקפיים של "ריאליות" ו"יחסי כחות בינלאומיים".
אולם עלינו יראי ה', מוטלת החובה להיות ערוכים ליום בו השלטון בארץ יהיה בידינו, ואז לחוקק את אותם חוקים הכרחיים, למורת רוחם של אנשי ה"ריאליה" וה"פרקטיקה" שאינם יודעים את ה'" (גליון 16).אמרו לנו אחינו: זו מנין לכם?
דל מהכא ג' שבועות; דל מהכא 'דחיקת הקץ' - מה עם פיקוח נפש?האם באמת חובת השמדת הכנסיות היא 'יהרג ואל יעבור'? האם חובת בנין בית המקדש היא 'יהרג ואל יעבור'? למה לא להתייחס לזה ריאלית? אם המצב הריאלי הוא שזה יביא ודאי לפיקו"נ, וכי לא נמנע מכך?
הרי הסכמתם (גליון 14 עמ' 2) שסילוק נכרים הדרים ביננו אינו אלא בלאו של 'לא תחנם'; וכי לאו זה הוא ב'יהרג ואל יעבור'?
ושמא הנכם סבורים שכל זה הוא מדין מלחמה וכיבוש הארץ, ובמלחמה אין דין פיקו"נ, כדברי המנ"ח (תכה; תרד). [וראה בקובץ המצורף
כאן].
בין כך ובין כך, חידוש גדול זה ודאי צריך 'דעת תורה' עליו, וזה לא ראינו בעלון. ================
ובקיצור - נקודת המחלוקת המהותית היא:
האם להכיר במדינה, או לפחות בשיבת העם לארצו, כחלק מתהליך הגאולה, והתממשות דברי הנביאים או לא.ונקודה נוספת:
גם אם נאמר שזהו חלק מתהליך הגאולה, האם זה אומר שההמשך צריך להיות על ידינו, על ידי הקמת 'מדינת הלכה', או שנעמוד מן הצד, וד' הטוב בעיניו יעשה.
וביותר מזה: גם אם ההמשך צריך להיות על ידינו, האם דברים אלו עומדים בפני פיקו"נ?וכדי לשכנע בנקודות אלו, אין צורך, ואין טעם להביא דברי גדולי ישראל על יישוב ארץ ישראל, ושזהו חיוב מעשי. כי פשוט אין חולק על כך (אפילו לא האדמו"ר מסאטמר).
גם אין טעם לשכנע נגד 'ויואל משה'; בציבור החרדי דבריו אינם מקובלים. ואת ציבור סאטמר ודאי לא באתם לשכנע.
אף אין טעם לשכנע בכך שמדינה הלכתית היא דבר טוב וראוי. גם בזה רוב הציבור משוכנע ועומד.
ואף אין צורך לשכנע שהיו נסים במלחמת ששת הימים - אין בכך חולק מלבד סאטמר.
כל זה פשוט לא קשור למטרה אותה הצבתם לעצמכם. והערבוב בין דברים מוסכמים, לבין דברים לא מוסכמים, הוא
הטשטוש אותו הזכרתי; הציבור לא מבין מקריאת העלון - הלנו אתה אם לצרינו?
הנקודות היחידות הן אלו שנידונו כאן באשכול:
האם אנו באמצע תהליך גאולה שמחובתנו לקדם אותו (ובכל מחיר), או לא. זה הכל.
אני ממתין שתביאו 'דעת תורה' בנושא זה. בינתיים לא ראיתי על זה כמעט כלום.