תוכן כתב:הנה קיי"ל דכל חוב מוסרי שמקורו בשכל האנושי, מחייב את האדם כאילו ציוה הקב"ה הדבר בפירוש. וכבר דשו רבים בפורום בענין זה, ואין צריך להאריך במה שכולם יכולים למילף חיפוש מחיפוש. ולפי זה אפשר לומר, דהוא הדין כל חוב אלוקי שמקורו בשכל האנושי, גם הוא מחייב את האדם כאילו ציוה הקב"ה בפירוש. והנה כתוב בתורה, שמור את יום השבת לקדשו ופירושו היינו הל"ט מלאכות שאסורים לעשות בשבת. וכל אלו דיני דאורייתא הם. וא"כ השכל האנושי אומר, שאם נשתמש בחשמל בשבת, נעקור את מצות שמור כפי שציוה הקב"ה. ואע"ג דהקב"ה לא ציוה בפירוש לאסור את החשמל, אבל הקב"ה ציוה בפירוש על כל שאר המלאכות, והשכל האנושי אומר שהסיבה שאסר הקב"ה מלאכות אלו, הוא כדי שננוח בשבת ונוכל לחשוב על הקב"ה שברא את העולם בששת ימים, וכמו שהאריך ר' אברהם בן הרמב"ם בספרו המספיק. ואם נשתמש בשבת בחשמל, הרי לא ננוח, וא"כ השכל האנושי אומר שאסור להשתמש בשבת בחשמל, וא"כ הוא איסור דאורייתא ממש.
תוכן כתב:ואע"ג דהקב"ה לא ציוה בפירוש לאסור את החשמל וכו', ואם נשתמש בשבת בחשמל, הרי לא ננוח, וא"כ השכל האנושי אומר שאסור להשתמש בשבת בחשמל, וא"כ הוא איסור דאורייתא ממש.
תוכן כתב:הנה קיי"ל דכל חוב מוסרי שמקורו בשכל האנושי, מחייב את האדם כאילו ציוה הקב"ה הדבר בפירוש. וכבר דשו רבים בפורום בענין זה, ואין צריך להאריך במה שכולם יכולים למילף חיפוש מחיפוש. ולפי זה אפשר לומר, דהוא הדין כל חוב אלוקי שמקורו בשכל האנושי, גם הוא מחייב את האדם כאילו ציוה הקב"ה בפירוש. והנה כתוב בתורה, שמור את יום השבת לקדשו ופירושו היינו הל"ט מלאכות שאסורים לעשות בשבת. וכל אלו דיני דאורייתא הם. וא"כ השכל האנושי אומר, שאם נשתמש בחשמל בשבת, נעקור את מצות שמור כפי שציוה הקב"ה. ואע"ג דהקב"ה לא ציוה בפירוש לאסור את החשמל, אבל הקב"ה ציוה בפירוש על כל שאר המלאכות, והשכל האנושי אומר שהסיבה שאסר הקב"ה מלאכות אלו, הוא כדי שננוח בשבת ונוכל לחשוב על הקב"ה שברא את העולם בששת ימים, וכמו שהאריך ר' אברהם בן הרמב"ם בספרו המספיק. ואם נשתמש בשבת בחשמל, הרי לא ננוח, וא"כ השכל האנושי אומר שאסור להשתמש בשבת בחשמל, וא"כ הוא איסור דאורייתא ממש.
תוכן כתב:הנה קיי"ל דכל חוב מוסרי שמקורו בשכל האנושי, מחייב את האדם כאילו ציוה הקב"ה הדבר בפירוש. וכבר דשו רבים בפורום בענין זה, ואין צריך להאריך במה שכולם יכולים למילף חיפוש מחיפוש. ולפי זה אפשר לומר, דהוא הדין כל חוב אלוקי שמקורו בשכל האנושי, גם הוא מחייב את האדם כאילו ציוה הקב"ה בפירוש. והנה כתוב בתורה, שמור את יום השבת לקדשו ופירושו היינו הל"ט מלאכות שאסורים לעשות בשבת. וכל אלו דיני דאורייתא הם. וא"כ השכל האנושי אומר, שאם נשתמש בחשמל בשבת, נעקור את מצות שמור כפי שציוה הקב"ה. ואע"ג דהקב"ה לא ציוה בפירוש לאסור את החשמל, אבל הקב"ה ציוה בפירוש על כל שאר המלאכות, והשכל האנושי אומר שהסיבה שאסר הקב"ה מלאכות אלו, הוא כדי שננוח בשבת ונוכל לחשוב על הקב"ה שברא את העולם בששת ימים, וכמו שהאריך ר' אברהם בן הרמב"ם בספרו המספיק. ואם נשתמש בשבת בחשמל, הרי לא ננוח, וא"כ השכל האנושי אומר שאסור להשתמש בשבת בחשמל, וא"כ הוא איסור דאורייתא ממש.
אש משמים כתב: אדם יכול לעבוד קשה כל השבת בסידור ספסלי בית המדרש ועדיין להיות במנוחה ע"פ התורה!
בברכה המשולשת כתב:אש משמים כתב: אדם יכול לעבוד קשה כל השבת בסידור ספסלי בית המדרש ועדיין להיות במנוחה ע"פ התורה!
רמב"ן מפורש שלא.
מקדש מלך כתב:אש משמים כתב:בברכה המשולשת כתב:אש משמים כתב: אדם יכול לעבוד קשה כל השבת בסידור ספסלי בית המדרש ועדיין להיות במנוחה ע"פ התורה!
רמב"ן מפורש שלא.
כבודו יוכל להעלות את דבריו הק'?
אם איני טועה זה ממש לא ברור בכוונת הרמב"ן. כי יתכן שנמסר הדבר לחכמים וכל מה שלא אסרו משום שבות אינו נאסר מן התורה. רק דברים האסורים משום שבות או עובדין דחול, כשמבטלם עובר עם על עשה דתורה. ראה מגיד משנה ולחם משנה בתחילת פרק כא מהלכות שבת, מנחת חינוך מצוה רצז.
סגי נהור כתב:אני מסופק אם ההודעה הפותחת את האשכול נכתבה ברצינות, או שמא זו התחכמות כלשהי.
עקביה כתב:תוכן כתב:ואע"ג דהקב"ה לא ציוה בפירוש לאסור את החשמל וכו', ואם נשתמש בשבת בחשמל, הרי לא ננוח, וא"כ השכל האנושי אומר שאסור להשתמש בשבת בחשמל, וא"כ הוא איסור דאורייתא ממש.
לפי סברא זו, היות ואין על שימוש בחשמל הגדרת מלאכה ממש, נוכל לחלק ולומר שפעולות שאין בהן טרחה, כמו הדלקת אור, מותרות, ורק דברים כבדים יותר, כמו נהיגה ברכב חשמלי, אסורים.
אש משמים כתב:תוכן כתב:הנה קיי"ל דכל חוב מוסרי שמקורו בשכל האנושי, מחייב את האדם כאילו ציוה הקב"ה הדבר בפירוש. וכבר דשו רבים בפורום בענין זה, ואין צריך להאריך במה שכולם יכולים למילף חיפוש מחיפוש. ולפי זה אפשר לומר, דהוא הדין כל חוב אלוקי שמקורו בשכל האנושי, גם הוא מחייב את האדם כאילו ציוה הקב"ה בפירוש. והנה כתוב בתורה, שמור את יום השבת לקדשו ופירושו היינו הל"ט מלאכות שאסורים לעשות בשבת. וכל אלו דיני דאורייתא הם. וא"כ השכל האנושי אומר, שאם נשתמש בחשמל בשבת, נעקור את מצות שמור כפי שציוה הקב"ה. ואע"ג דהקב"ה לא ציוה בפירוש לאסור את החשמל, אבל הקב"ה ציוה בפירוש על כל שאר המלאכות, והשכל האנושי אומר שהסיבה שאסר הקב"ה מלאכות אלו, הוא כדי שננוח בשבת ונוכל לחשוב על הקב"ה שברא את העולם בששת ימים, וכמו שהאריך ר' אברהם בן הרמב"ם בספרו המספיק. ואם נשתמש בשבת בחשמל, הרי לא ננוח, וא"כ השכל האנושי אומר שאסור להשתמש בשבת בחשמל, וא"כ הוא איסור דאורייתא ממש.
מה ההגדרה ל'מלאכה' בעינך? למה שימוש בחשמל יוגדר כמלאכה יותר מ'מנואלה'?
וכי יאסר לישון כל השבת (מדאורייתא!) משום שאינו יכול לחשוב על בריאת העולם בששה ימים??
מה ההגדרה של 'לנוח' בשבת? אדם יכול לעבוד קשה כל השבת בסידור ספסלי בית המדרש ועדיין להיות במנוחה ע"פ התורה!
בתקווה שהבנתי את דבריך.
הוה אמינא כתב:מה הקשר בין "חוב מוסרי" המובן לכל בר דעת שהוא כמו ציווי הקב"ה, לבין הגדרות ל"ט מלאכות ומנוחה שהם דינים עם גדרים מדאורייתא ומדרבנן, ולולא התורה ורבנן אף אחד לא היה יכול להגיע לזה בכח דעתו האנושית?
חשמל בשבת קשור לחלק ההלכה ולא לחלק הסברא האנושית שכל אחד מבין כך מצד האנושיות והמוסריות.
אא"כ מדברים על בית מדרש מאוד מצומצם שכל סברא אישית שלהם נהפכה לעצם התורה.
בברכה המשולשת כתב:תוכן כתב:הנה קיי"ל דכל חוב מוסרי שמקורו בשכל האנושי, מחייב את האדם כאילו ציוה הקב"ה הדבר בפירוש. וכבר דשו רבים בפורום בענין זה, ואין צריך להאריך במה שכולם יכולים למילף חיפוש מחיפוש. ולפי זה אפשר לומר, דהוא הדין כל חוב אלוקי שמקורו בשכל האנושי, גם הוא מחייב את האדם כאילו ציוה הקב"ה בפירוש. והנה כתוב בתורה, שמור את יום השבת לקדשו ופירושו היינו הל"ט מלאכות שאסורים לעשות בשבת. וכל אלו דיני דאורייתא הם. וא"כ השכל האנושי אומר, שאם נשתמש בחשמל בשבת, נעקור את מצות שמור כפי שציוה הקב"ה. ואע"ג דהקב"ה לא ציוה בפירוש לאסור את החשמל, אבל הקב"ה ציוה בפירוש על כל שאר המלאכות, והשכל האנושי אומר שהסיבה שאסר הקב"ה מלאכות אלו, הוא כדי שננוח בשבת ונוכל לחשוב על הקב"ה שברא את העולם בששת ימים, וכמו שהאריך ר' אברהם בן הרמב"ם בספרו המספיק. ואם נשתמש בשבת בחשמל, הרי לא ננוח, וא"כ השכל האנושי אומר שאסור להשתמש בשבת בחשמל, וא"כ הוא איסור דאורייתא ממש.
האריך לומר כן בספר רשפיה רשפי אש לרה"ג יצחק ברנד (אינני יודע אם מצוי באוצר)
תוכן כתב:עקביה כתב:תוכן כתב:ואע"ג דהקב"ה לא ציוה בפירוש לאסור את החשמל וכו', ואם נשתמש בשבת בחשמל, הרי לא ננוח, וא"כ השכל האנושי אומר שאסור להשתמש בשבת בחשמל, וא"כ הוא איסור דאורייתא ממש.
לפי סברא זו, היות ואין על שימוש בחשמל הגדרת מלאכה ממש, נוכל לחלק ולומר שפעולות שאין בהן טרחה, כמו הדלקת אור, מותרות, ורק דברים כבדים יותר, כמו נהיגה ברכב חשמלי, אסורים.
הכוונה כל דבר שצריך מחשבה ויצירתיות. ולגלוש בנט למשל, אין דבר שיותר מסיט את המחשבה מלחשוב על ה', ועל כן, כיון שיש כאן מלאכה אסור מדאורייתא.
אש משמים כתב:איזו מלאכה יש ללא ספק?
אש משמים כתב:אם היא מלאכה גמורה למה צריך להכניס כאן את רצון ה'?
תוכן כתב:הוה אמינא כתב:מה הקשר בין "חוב מוסרי" המובן לכל בר דעת שהוא כמו ציווי הקב"ה, לבין הגדרות ל"ט מלאכות ומנוחה שהם דינים עם גדרים מדאורייתא ומדרבנן, ולולא התורה ורבנן אף אחד לא היה יכול להגיע לזה בכח דעתו האנושית?
חשמל בשבת קשור לחלק ההלכה ולא לחלק הסברא האנושית שכל אחד מבין כך מצד האנושיות והמוסריות.
אא"כ מדברים על בית מדרש מאוד מצומצם שכל סברא אישית שלהם נהפכה לעצם התורה.
כמו שהשכל הוא מחליט מהו החוב המוסרי, גם השכל יכול להחליט מהו החוב האלוקי. כי רק בחוקים כגון פרה אדומה לא נדע כוונתם, אבל בכל שאר המצוות נדע כוונתם.
תוכן כתב:אש משמים כתב:איזו מלאכה יש ללא ספק?
יש פה כלי שפועל, כמו ריחים שטוחנים וכמו תנור שאופה וכיוצא.
תוכן כתב:אש משמים כתב:אם היא מלאכה גמורה למה צריך להכניס כאן את רצון ה'?
כי מתוך הל"ט מלאכות לא מצאנו מלאכה זו של השימוש בחשמל.
אש משמים כתב:תוכן כתב:אש משמים כתב:איזו מלאכה יש ללא ספק?
יש פה כלי שפועל, כמו ריחים שטוחנים וכמו תנור שאופה וכיוצא.
איזה פעולה הוא פועל? מה קשור החשמל דווקא, ה"ה ע"י מנואלה או כל צורה המפעילה מכשיר?
אש משמים כתב:הסברא אומרת שמלאכה שאינה נכללת בל"ט מלאכות כנראה אינה מלאכה (עכ"פ לעניין שביתת שבת).
תוכן כתב:אש משמים כתב:תוכן כתב:
יש פה כלי שפועל, כמו ריחים שטוחנים וכמו תנור שאופה וכיוצא.
איזה פעולה הוא פועל? מה קשור החשמל דווקא, ה"ה ע"י מנואלה או כל צורה המפעילה מכשיר?
דומה שיש הבדל מהותי בין ידית שמסובבים לבין השימוש בחשמל.
אש משמים כתב:הסברא אומרת שמלאכה שאינה נכללת בל"ט מלאכות כנראה אינה מלאכה (עכ"פ לעניין שביתת שבת).
תוכן כתב:מנין לך סברא זו?
תוכן כתב:אנו מוציאים הלכות לא רק מן הגדרים ההלכתיים, אלא גם לפי שיקולים אחרים, כגון דרכי נועם. אמנם זה לא קורה הרבה, אבל זה קורה. אבל אעיקרא דדינא פירכא, דכמו שאתה מודה שהסברא יכולה להכריע בחוקים שכליים, למה שהסברא לא יכולה להכריע בחוקים אלוקיים. זאת אומרת, שלמה לא נגיד שהחוק האלוקי רוצה משהו מסוים, ועלי לעשותו אפילו אם אין לזה ציווי מפורש.
עניני ההלכה קבועים הם ע"פ התורה שעיקרן בכתב ופירושן בתורה שבע"פ, ואף נביא אין רשאי לחדש עד שמצאו להן סמך בתורה, וכשם שהגרעון בכלל נליזה מהתורה, כך ההוספה על מצוות התורה נליזה מהתורה.
ביסוד זה צריך שאלת חכם אם חייבים ל...... אם לא, אם חייבים אין צריך הסכמות, ואם פטורים הרי כבר אנו מוזהרים לנהוג בפטור זה, מפני שהתורה פטרתן, ולשמוע מזבח טוב, וההצעה ל........ היא כהקלת ראש ח"ו ביסוד ההלכה וראוי להסירה מעל הפרק בטרם הועלתה.
אש משמים כתב:תוכן כתב:אש משמים כתב:תוכן כתב:יש פה כלי שפועל, כמו ריחים שטוחנים וכמו תנור שאופה וכיוצא.
איזה פעולה הוא פועל? מה קשור החשמל דווקא, ה"ה ע"י מנואלה או כל צורה המפעילה מכשיר?
דומה שיש הבדל מהותי בין ידית שמסובבים לבין השימוש בחשמל.
איזה הבדל?
יש גם רחיים שטוחנות ע"י ידית שמסובבים..
אש משמים כתב:אש משמים כתב:הסברא אומרת שמלאכה שאינה נכללת בל"ט מלאכות כנראה אינה מלאכה (עכ"פ לעניין שביתת שבת).תוכן כתב:מנין לך סברא זו?
מניין לי שיש רק ל"ט מלאכות ומה שאינו כלול שם אינו נאסר??
הוה אמינא כתב:תוכן כתב:אנו מוציאים הלכות לא רק מן הגדרים ההלכתיים, אלא גם לפי שיקולים אחרים, כגון דרכי נועם. אמנם זה לא קורה הרבה, אבל זה קורה. אבל אעיקרא דדינא פירכא, דכמו שאתה מודה שהסברא יכולה להכריע בחוקים שכליים, למה שהסברא לא יכולה להכריע בחוקים אלוקיים. זאת אומרת, שלמה לא נגיד שהחוק האלוקי רוצה משהו מסוים, ועלי לעשותו אפילו אם אין לזה ציווי מפורש.
בדיוק היום נקלע לידי הקטע הבא שסותר את הלך המחשבה של תוכן בשורות המצוטטות לעיל.
ודוקא כותב הקטע הוא אישיות שתוכן כן אמור לכבד ולהסכים עם הנאמר ע"י.עניני ההלכה קבועים הם ע"פ התורה שעיקרן בכתב ופירושן בתורה שבע"פ, ואף נביא אין רשאי לחדש עד שמצאו להן סמך בתורה, וכשם שהגרעון בכלל נליזה מהתורה, כך ההוספה על מצוות התורה נליזה מהתורה.
ביסוד זה צריך שאלת חכם אם חייבים ל...... אם לא, אם חייבים אין צריך הסכמות, ואם פטורים הרי כבר אנו מוזהרים לנהוג בפטור זה, מפני שהתורה פטרתן, ולשמוע מזבח טוב, וההצעה ל........ היא כהקלת ראש ח"ו ביסוד ההלכה וראוי להסירה מעל הפרק בטרם הועלתה.
תוכן כתב:אנו מוציאים הלכות לא רק מן הגדרים ההלכתיים, אלא גם לפי שיקולים אחרים, כגון דרכי נועם. אמנם זה לא קורה הרבה, אבל זה קורה. אבל אעיקרא דדינא פירכא, דכמו שאתה מודה שהסברא יכולה להכריע בחוקים שכליים, למה שהסברא לא יכולה להכריע בחוקים אלוקיים. זאת אומרת, שלמה לא נגיד שהחוק האלוקי רוצה משהו מסוים, ועלי לעשותו אפילו אם אין לזה ציווי מפורש.
תוכן כתב:הוה אמינא כתב:תוכן כתב:אנו מוציאים הלכות לא רק מן הגדרים ההלכתיים, אלא גם לפי שיקולים אחרים, כגון דרכי נועם. אמנם זה לא קורה הרבה, אבל זה קורה. אבל אעיקרא דדינא פירכא, דכמו שאתה מודה שהסברא יכולה להכריע בחוקים שכליים, למה שהסברא לא יכולה להכריע בחוקים אלוקיים. זאת אומרת, שלמה לא נגיד שהחוק האלוקי רוצה משהו מסוים, ועלי לעשותו אפילו אם אין לזה ציווי מפורש.
בדיוק היום נקלע לידי הקטע הבא שסותר את הלך המחשבה של תוכן בשורות המצוטטות לעיל.
ודוקא כותב הקטע הוא אישיות שתוכן כן אמור לכבד ולהסכים עם הנאמר ע"י.עניני ההלכה קבועים הם ע"פ התורה שעיקרן בכתב ופירושן בתורה שבע"פ, ואף נביא אין רשאי לחדש עד שמצאו להן סמך בתורה, וכשם שהגרעון בכלל נליזה מהתורה, כך ההוספה על מצוות התורה נליזה מהתורה.
ביסוד זה צריך שאלת חכם אם חייבים ל...... אם לא, אם חייבים אין צריך הסכמות, ואם פטורים הרי כבר אנו מוזהרים לנהוג בפטור זה, מפני שהתורה פטרתן, ולשמוע מזבח טוב, וההצעה ל........ היא כהקלת ראש ח"ו ביסוד ההלכה וראוי להסירה מעל הפרק בטרם הועלתה.
איך זה סותר? שם מדובר כנראה, במשהו חדש לגמרי. פה אני מדבר בדבר שהוא רצון ה', רק שקשה למצוא איפה הוגדר הלכתית בתורה שהוא אסור.
בברכה המשולשת כתב:מקדש מלך כתב:אש משמים כתב:בברכה המשולשת כתב:אש משמים כתב: אדם יכול לעבוד קשה כל השבת בסידור ספסלי בית המדרש ועדיין להיות במנוחה ע"פ התורה!
רמב"ן מפורש שלא.
כבודו יוכל להעלות את דבריו הק'?
אם איני טועה זה ממש לא ברור בכוונת הרמב"ן. כי יתכן שנמסר הדבר לחכמים וכל מה שלא אסרו משום שבות אינו נאסר מן התורה. רק דברים האסורים משום שבות או עובדין דחול, כשמבטלם עובר עם על עשה דתורה. ראה מגיד משנה ולחם משנה בתחילת פרק כא מהלכות שבת, מנחת חינוך מצוה רצז.
אין לי דרך להעלות את הרמב"ן, לצערי.
אולם, ההסבר שזכור לי בדבריו הוא כמו שכתבתי.
ולמיטב זכרוני, יש על זה מאמר של הקדוש הרב איתם הנקין הי"ד בכה"ע המעיין לפני כמה שנים.
נאמר בתורה תשבות אפי' מדברים וכו'. כוונת רבינו היא שהתורה אסרה פרטי המלאכות המבוארות ע"פ הדרך שנתבארו עניניהן ושיעוריהן ועדיין היה אדם יכול להיות עמל בדברים שאינן מלאכות כל היום לכך אמרה תורה תשבות. וכ"כ הרמב"ן ז"ל בפירוש התורה שלו ובאו חכמים ואסרו הרבה דברים. או תהיה כוונת רבינו שיש לשבותין של דבריהם סמך מן התורה מתשבות. וזה דרך הברייתות שבמכילתא:
ועיין ברמב"ן עה"ת פ' אמור כתב שם דהעשה דשבתון כולל אף דבר דלא הוי מלאכה רק טורח ועמל אסור בשבת וביו"ט לא שיטרח כל היום למדוד תבואות כו' ולעמוס על החמורי' והחנוני מקיף כו' לכך אמרה תורה שבתון שיהא יום שביתה ומנוחה לא יום טורח ומלאכה כו'. ומסיק לבסוף דהוזהרו על המלאכות בשבת ויו"ט בלאו ועונש והטורח והעמל בעשה ע"ש. ונראה דאף דר"א אומר דשבתון הוי עשה דיו"ט ה"ל ל"ת ועשה מ"מ מודה דגם הטורח ועמל הוי בכלל העשה הזה אעפ"י שאינו בלאו וער"מ פ"ב מה' שבת שכתב נאמר בתורה תשבות אפי' דברים שאינם מלאכה חייב לשבות כו'. וע' במ"מ שרומז לד' הרמב"ן שהבאנו ועיין בלח"מ השיא ד' הה"מ לכוונה אחרת ובאמת ברמב"ן כאן מבואר כפי' הראשון שכתב שם הלח"מ ע"ש. והנה אף דהר"מ כ' גבי שבת מתיבת תשבות דהטורח ועמל אסרה תורה וכאן בהיו"ט לא כתב מזה מ"מ נ"ל דגם גבי יום טוב ס"ל דמלשון שבתון מוכח זה ואף דלשון שבת בתורה אינה בכל היו"ט רק בר"ה ובסוכות מ"מ הוקשו כל המועדים זה לזה ע"ש ברמב"ן ודבר זה צ"ל דהכתוב מסרו לחכמים איזהו הטורח והעמל וע"ש בלח"מ שכ"כ.
סגי נהור כתב:תוכן כתב:אנו מוציאים הלכות לא רק מן הגדרים ההלכתיים, אלא גם לפי שיקולים אחרים, כגון דרכי נועם. אמנם זה לא קורה הרבה, אבל זה קורה. אבל אעיקרא דדינא פירכא, דכמו שאתה מודה שהסברא יכולה להכריע בחוקים שכליים, למה שהסברא לא יכולה להכריע בחוקים אלוקיים. זאת אומרת, שלמה לא נגיד שהחוק האלוקי רוצה משהו מסוים, ועלי לעשותו אפילו אם אין לזה ציווי מפורש.
'החוק האלוקי' רוצה שנשבות מכל מלאכה, ע"פ הגדרות המלאכות שנלמדו ממלאכת המשכן וכפי שהעמידון חכמים בפרק כלל גדול ממסכת שבת. זה הרצון האלוקי המתגלה אלינו ע"י המבואר בתורה ולא בדרך אחרת זולתה.
הוה אמינא כתב:זה סותר להדיא. ממש לא חדש "לגמרי".
היה מדובר במשהו שהגרי"א הרצוג סבר שזה ממש רצון ה' ולכן צריכים לעשותו.
אבל היה קשה למצוא לזה מקור איפה הוגדר הלכתית בתושב"כ או בתושבע"פ ונשאר "סברא" פשוטה של הגרי"א הרצוג ע"פ הבנתו הברורה שזה רצון ה' העולה מההלכות הדומות.
הוה אמינא כתב:ועל זה בא הציטוט מהקטע שמצאתי היום.
מוזר לי להתפלמס עם מי שטוען שיודע דעת קונו בשכלו האנושי, ואני השארתי את הזכות להביע את הדברים לכותב הקטע הנ"ל.
למעשה אין נפק"מ אם החשמל אסור מסברא חדשה או ישנה [ע"פ ל"ט מלאכות]. הוא אסור וברור שזה רצון ה'.
הוה אמינא כתב:ועל זה בא הציטוט מהקטע שמצאתי היום.
מוזר לי להתפלמס עם מי שטוען שיודע דעת קונו בשכלו האנושי, ואני השארתי את הזכות להביע את הדברים לכותב הקטע הנ"ל.
למעשה אין נפק"מ אם החשמל אסור מסברא חדשה או ישנה [ע"פ ל"ט מלאכות]. הוא אסור וברור שזה רצון ה'.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 41 אורחים