עדיאל ברויאר כתב:בנוסחי הגניזה ועוד מופיע כאן ר' אחי ואמרי לה ר' אחא. ר' אחי התנא מוזכר כמה פעמים. במיוחד ראה מסירה דומה בב"ב עה ע"ב. בדפוס ורוב העדים שם כבקטעי הגניזה כאן, אבל בוטיקן 115 שם מופיע ר' אחאי כמו בדפוס ובכמה עדים כאן. (זהו חילוף דק, ויתכן שאין לדקדק כולי האי, אבל יש לשים לב שבד"כ קטעי הגניזה נוטים לכתוב בכתיב מלא, ודווקא כאן הקפידו לכתוב אחי, ומסתבר שיש דברים בגו).
עדיאל ברויאר כתב: לאידך גיסא, בסוף העמוד מביא "רבי יוסי" מקור מהפסוק לדברי ר' יהושע בן לוי. ובצדק מתבקש להגיה. ואכן בכל העדים הניתנים לקריאה מופיע "רב אסי", ובכללם כ"י פירנצה, אולם דווקא בכ"י פריס מופיע כאן יוסי. (אין לשלול אפשרות שטעות גרפית ארעה במקביל בשני עדי נוסח ובלי קשר אחד לשני. אך מכל מקום נמצאנו למדים עד כמה צריך להזהר ולבדוק היטב עד שמבססים קירבה של ממש בין שני עדי נוסח).
בכ"י מינכן נמצא [גורס בהיפך 'שלש פעמים בכל יום']עדיאל ברויאר כתב:ברכות ד ע"ב
ב.
ידועה המימרא "כל האומר תהלה לדוד בכל יום שלש פעמים מובטח לו שהוא בן העולם הבא". אך כבר בגליון הש"ס העיר שברא"ש ובטור לא כתוב שלוש פעמים, ואף לא ברוקח סי' שכ. מה המצב בכתבי היד? בכ"י פריס 671, אוקספורד 366 ומינכן 95 חסרות המילים שלש פעמים. ורק בכתב יד פירנצה: "כל האומ' תהילה לדוד (שלשה פעמים) [גמ' א' לא גריס] בכל יום מבטח (הוא) [לו] שהוא בן העולם הבא". הרי לנו פעם נוספת שהדפוס קשור במסורת הנוסח של כ"י פירנצה.
עדיאל ברויאר כתב:האם הוא מכונה ר' יוסי? הרי אילו היה כתוב רב יוסף לא הייתה סיבה שמעתיקים ישנו.
רב הונא תקיפו ליה ארבע מאה דני דחמרא, על לגביה רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא ורבנן, ואמרי לה: רב אדא בר אהבה ורבנן, ואמרו ליה: לעיין מר במיליה. אמר להו: ומי חשידנא בעינייכו? אמרו ליה: מי חשיד קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא? אמר להו: אי איכא מאן דשמיע עלי מלתא - לימא. אמרו ליה: הכי שמיע לן דלא יהיב מר שבישא לאריסיה. אמר להו: מי קא שביק לי מידי מיניה, הא קא גניב ליה כוליה.
קאצ'קלה כתב:הערה נחמדה שהעליתי פעם בענין "תניא אמר ר' ישמעאל בן אלישע פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים".
מיללער כתב:בדף ז. וא"ר יוחנן משום ר' יוסי מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו וכו'
ובאותו דף ז: אותו מימרא מר' יוחנן אבל בשם ר"ש בן יוחי ושם המימרא הוא בין כמה מאמרים נוספים של ר"י בשם רשב"י
א. למה נשנה הדבר בכפילא פעמיים באותו הדף
ב. ומי הוא בעל השמועה?
האם יש כאן גירסאות שמחליפים השמות או אינם גורסים את המימרא בעמוד ב'?
אני לא מצאתי נוסחאות כאלו.יש נוסחאות שזה לא מופיע בגמרא "ואילו אכילת פסחים לא קתני".
מיללער כתב:בספר סדר הדורות בערכו של ר' זירא בר ממל מביא שזה שם נדיר שלא נמצא בעוד מקום, וכתב שאולי יש כאן ט"ס וצ"ל שר' זירא הקשה לר' אבא בר ממל שמצינו כעי"ז במקו"א.
האם קיימים נוסחאות אחרות בזה בדפוסים אחרים או בכת"י?
יתר10 כתב:בגמ' נוסח הדפוסים "דבר נא באזני העם וגו'. אמרי דבי ר' ינאי אין נא אלא לשון בקשה, אמר ליה הקב"ה למשה בבקשה ממך לך ואמור להם לישראל בבקשה מכם" הקושי בנוסח זה מובן שדורש את הלשון בקשה גם על משה וגם על ישראל, ובכתבי היד אכן לא מופיע פעמיים. ברוב כתה"י ובראשם כ"י מינכן ליתא לתיבות 'בבקשה ממך'. בכ"י פירנצה כן גורס 'בבקשה ממך' אבל ליתא לתיבות 'בבקשה ממכם' (בקטע גניזה אחד גורס 'בבקשה מינך' וההמשך חסר) ונוסח רש"י בחומש מסייע לגירסא זו וכמו שציין בעל הדק"ס.
חד ברנש כתב:ברכות ה, ב
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד ב (הנוסח שבפרוייקט השו"ת):רב הונא תקיפו ליה ארבע מאה דני דחמרא, על לגביה רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא ורבנן, ואמרי לה: רב אדא בר אהבה ורבנן, ואמרו ליה: לעיין מר במיליה. אמר להו: ומי חשידנא בעינייכו? אמרו ליה: מי חשיד קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא? אמר להו: אי איכא מאן דשמיע עלי מלתא - לימא. אמרו ליה: הכי שמיע לן דלא יהיב מר שבישא לאריסיה. אמר להו: מי קא שביק לי מידי מיניה, הא קא גניב ליה כוליה.
בנוגע לסוף המובאה כתב רש"י: "מי שביק לי מידי מיניה - וכי אינו חשוד בעיניכם שהוא גונב לי הרבה יותר מחלקו". נראה לכאורה, שרש"י לא גרס כנוסח שלפנינו: הא קא גניב ליה כוליה".
והנה הנתונים שמצאתי ב'הכי גרסינן' של פרידברג:
בדפוסים ראשונים (וינציה רפ, שונצינו רמד) - כנוסח שלפנינו.
אבל בכת"י מינכן 95: "אמ' להו מי שביק לי מידי מיניה", וליתא "הא קא גניב ליה כוליה"! וכעין זה בפריס 671. וגם כל שאר עדי הנוסח שנרשמו שם השמיטו את "הא קא גניב ליה כוליה" (אבל יש ביניהם שינויים בנוגע למחצית המשפט הראשונה: "מי קא שביק לי מידי מיניה").
מיללער כתב:קידושין ט.
מתקיף לה ר' זירא בר ממל הא לא דמי האי שטרא וכו'
בספר סדר הדורות בערכו של ר' זירא בר ממל מביא שזה שם נדיר שלא נמצא בעוד מקום, וכתב שאולי יש כאן ט"ס וצ"ל שר' זירא הקשה לר' אבא בר ממל שמצינו כעי"ז במקו"א.
האם קיימים נוסחאות אחרות בזה בדפוסים אחרים או בכת"י?
נוטר הכרמים כתב:אולם נראה שהפתרון נעוץ בכך שנשער כי הפסוקים הוחלפו, ותחת הפס' בירמיה כג שמופיע שם 'אשר העלה ואשר הביא' יש לצטט את הפס' בירמיה טז שם לא מופיע אלא 'אשר העלה', והכל על מקומו בא בשלום.
צא ולמד, בקידושין מופיעה לפנינו הגירסא: דכתיב לכן הנה ימים באים נאם ה' לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדחתים שם. על הגליון מצויינים שלשה(!) תיקונים: לא יאמר – צ"ל ולא יאמרו. את בני ישראל – צ"ל זרע בית ישראל. מארץ צפון – צ"ל צפונה.
וכי לא פשוט יותר להעתיק כאן את הפס' בירמיה טז: (יד) לָכֵ֛ן הִנֵּֽה־יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־ה' וְלֹֽא־יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ חַי־ה' אֲשֶׁ֧ר הֶעֱלָ֛ה אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: (טו) כִּ֣י אִם־חַי־ה' אֲשֶׁ֨ר הֶעֱלָ֜ה אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ צָפ֔וֹן וּמִכֹּל֙ הָֽאֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר הִדִּיחָ֖ם שָׁ֑מָּה, וכך מוותרים על כל התיקונים, וגם לא קשה מידי קושיית המפרשים הנ"ל.
גם בסנהדרין (פז, א) מופיעים דברי הגמ' הללו, שם מצוטט הפס' בירמיה כג במלואו, למעט שיבוש אחד, 'לא יאמר', ותוקן על הגליון 'ולא יאמרו עוד'.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 9 אורחים