מקדש מלך כתב:למה לא יכלו לעשות את העבודות? הקריאה הזו היתה לאחר השלמת הבנין.
ולגוף השאלה, לפום ריהטא ראש השנה צוין בגלל החידוש של קריאת התורה וקבלת התשובה שהיתה בו.
וסוכות צוין בגלל החידוש של הסוכה (וכידוע ביאורי הגמרא והמפרשים), וביום כיפור כנראה לא היה חידוש. ועל כן לא צוין.
מקדש מלך כתב:למה לא יכלו לעשות את העבודות? הקריאה הזו היתה לאחר השלמת הבנין.
ולגוף השאלה, לפום ריהטא ראש השנה צוין בגלל החידוש של קריאת התורה וקבלת התשובה שהיתה בו.
וסוכות צוין בגלל החידוש של הסוכה (וכידוע ביאורי הגמרא והמפרשים), וביום כיפור כנראה לא היה חידוש. ועל כן לא צוין.
עקביה כתב:מקדש מלך כתב:למה לא יכלו לעשות את העבודות? הקריאה הזו היתה לאחר השלמת הבנין.
ולגוף השאלה, לפום ריהטא ראש השנה צוין בגלל החידוש של קריאת התורה וקבלת התשובה שהיתה בו.
וסוכות צוין בגלל החידוש של הסוכה (וכידוע ביאורי הגמרא והמפרשים), וביום כיפור כנראה לא היה חידוש. ועל כן לא צוין.
אינני טוען שלא יכלו. אני רק אומר שגם אם יתברר שלא יכלו, עדיין היה לכאורה צריך להזכיר שצמו בו.
אני מבין שמה שנזכר שם הוא מצד החידוש שיש בכך שכעת כל העם שבים אל חיי תורה וקיום מצוות, מה שכנראה קצת נשכח מהם בגלות בבל, ולכן מוזר הדילוג על יו"כ.
בברכה המשולשת כתב:מקדש מלך כתב:למה לא יכלו לעשות את העבודות? הקריאה הזו היתה לאחר השלמת הבנין.
ולגוף השאלה, לפום ריהטא ראש השנה צוין בגלל החידוש של קריאת התורה וקבלת התשובה שהיתה בו.
וסוכות צוין בגלל החידוש של הסוכה (וכידוע ביאורי הגמרא והמפרשים), וביום כיפור כנראה לא היה חידוש. ועל כן לא צוין.
כמדומני שעמד על זה בדוה"ר
מקדש מלך כתב:החידוש הוא לא בכך ששבו לחיי תורה ומצוות שנשכח מהם בגלות בבל (ח"ו).
הרי מפורש בפסוק שלא עשו סוכות מיהושע בן נון (וכמובן שאינו כפשוטו וכו' ואכ"מ), ולא מגלות בבל.
היה חידוש אחד של קריאת התורה וכל התיאור המופיע שם, והיה חידוש של עשיית סוכה.
גלות בבל התטיינה בתורה ויראת שמים, והדבר מפורש הן בפשוטי הנביאים והן בדברי חז"ל.
שבענו מטובך כתב:במשך חכמה מובא (בערך כך), שכל זמן שהיתה נבואה בישראל, לא עשו עסק גדול מיוה"כ. צמו ולא הלכו לעבודה. עיקר מצות היום היתה על הכהן הגדול בלבד. ולפי שהיו נביאים מצויים, לא באו ההמונים לראות בעבודת הכהן הגדול, כיון שלא היה חידוש בעיניהם כל המדרגות הנעלות של הכה"ג. אבל משפסקו הנביאים, באו לראות בעבודת הכה"ג.
יתכן שבשביל זה לא הזכירו את יוה"כ בימי עזרא.
שבענו מטובך כתב:במשך חכמה מובא (בערך כך), שכל זמן שהיתה נבואה בישראל, לא עשו עסק גדול מיוה"כ. צמו ולא הלכו לעבודה. עיקר מצות היום היתה על הכהן הגדול בלבד. ולפי שהיו נביאים מצויים, לא באו ההמונים לראות בעבודת הכהן הגדול, כיון שלא היה חידוש בעיניהם כל המדרגות הנעלות של הכה"ג. אבל משפסקו הנביאים, באו לראות בעבודת הכה"ג.
יתכן שבשביל זה לא הזכירו את יוה"כ בימי עזרא.
מן הדרום כתב:ר' נתן קמינצקי כותב [בספר שהוציאה משפחתו לכבודו, והמקור מגדולו של גדול] בם אביו, שנחמיה חשש שיקבלו את האיסור של יו"כ ולא את ההיתר לאכול בפקו"נ שהוא חידוש ולכן לא דיבר על זה ,
צופה_ומביט כתב:אם היתה נשאלת שאלה עניינית הייתי מנסה לענות. אבל האשכול הפך לבתי קרקסאות, אז אקבל שכר על הפרישה. וחבל שהתערבתי מעיקרא.
צעיר_התלמידים כתב:צופה_ומביט כתב:אם היתה נשאלת שאלה עניינית הייתי מנסה לענות. אבל האשכול הפך לבתי קרקסאות, אז אקבל שכר על הפרישה. וחבל שהתערבתי מעיקרא.
אני חשבתי על רעיון אחר
שהרי כידוע משפירש נחום איש גמזו/נחמיה העמסוני מלדרוש כל אתין שבתורה עד שבא ר ' עקיבא את לרבות תלמידי חכמים, לא היו יראים מהתלמידי חכמים שמהדור הקודם, וממילא היו חולקים על הדורות הקודמים, עד שבא ר"ע ולימד שאסור לחלוק וזה עצמו חידוש של בית דינו שחולק על הדורות הקודמים...
עקביה כתב:צופה_ומביט כתב:אם היתה נשאלת שאלה עניינית הייתי מנסה לענות. אבל האשכול הפך לבתי קרקסאות, אז אקבל שכר על הפרישה. וחבל שהתערבתי מעיקרא.
למה השאלה שלי איננה עניינית?
עקביה כתב:מקדש מלך כתב:החידוש הוא לא בכך ששבו לחיי תורה ומצוות שנשכח מהם בגלות בבל (ח"ו).
הרי מפורש בפסוק שלא עשו סוכות מיהושע בן נון (וכמובן שאינו כפשוטו וכו' ואכ"מ), ולא מגלות בבל.
היה חידוש אחד של קריאת התורה וכל התיאור המופיע שם, והיה חידוש של עשיית סוכה.
גלות בבל התטיינה בתורה ויראת שמים, והדבר מפורש הן בפשוטי הנביאים והן בדברי חז"ל.
לא התכוונתי שנשכח מכל העם, אבל מרבים מהם כנראה שכן. הראשונים הבינו כך את הפסוקים האלה. ראה כוזרי ח"ג אות סג, שו"ת רשב"א החדשות סי' שסז ור"ן סנהדרין כא:
לכן זה עיקרו של החידוש הגדול שהיה שם.
מובן שעשו סוכות מימות יהושע בן נון, אבל שם היה משהו יוצא דופן בהתרגשות ובשמחה שליוותה את החג ומצוותיו.
ובימי עזרא כשעלו מקצת השבי מבבל, נשארו שם כל החכמים והטובים שבעם וכמו שאמרו175 לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסלת נקיה. גם בני לוי שהיו מורים את התורה, נאמרו176 עליהם יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, לא עלה אחד מהם מתחלה, כאמרו177 ובני178 לוי לא מצאתי שם, ועזרא קדש עצמו ללמדם התורה ופירושה, אף על פי שהיו שם גם חכמים אחרים וגם נביאים, כמו שתמצא שם בספר עזרא שחגי זכריה נבאו להם ועל פיהם יסדו את הבית ונזדרזו ושכללוה כאמרו179 ואתנבי חגי נביאה וזכריה בן עדוא נביאה על יהודאי, ועם כל זה לא הכין לבבו אחד מהם להרגילם וללמדם ולדרוש להם כעזרא, ומפיו למדוה שהיה להם למורה ומרגיל ודורש להם עד שלא נשתכח מהם דקדוק מדקדוקי התורה, כאמרו180 כי עזרא הכין לבבו לדרוש בתורת אלהים וכו'. ומפני שהיה הוא סבה לבל תשכח מן העולם ולולי הוא היתה התורה משתנית181 לפי מעוט יודעיה ומלמדיה ודורשיה, אמר שהיתה שם שכחה והוא יסדה, והוא אמרו ויסדה שעשה לה יסודות כדי שלא תשתכח.
וכן לא כתב מדברי עזרא ונחמיה אלא המפורסם בהמון. והיה יום עשות הסוכה יום מפורסם, במה שחרדו העם ועלו להרים בעבור עלי זית ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות. ומה שאמר: וימצאו כתוב, ר"ל ששמעו עם הארץ וההמון וחרדו לעשות הסוכות, אבל היחידים לא אבדה מהם מצוה קלה כל שכן גדולה, וכוון הכותב להגדיל ענין היום ההוא, כאשר כוון ביום שגרשו העמוניות והמואביות מפני שהיה יום מעשה גדול לגרש העם את נשיהם, אמות בניהם והוא דבר קשה עד מאד, ואינני סבור שאומה מן האומות תקבל כעבודה הזאת לאלהיה, זולתי הסגולה הזאת. ועל פרסום המעמד הזה אמר וימצאו כתוב, ר"ל כי כאשר הגיע הקורא אל עם הארץ אל לא יבא עמוני ומואבי חרדו העם והיתה חרדה גדולה ביום ההוא.
הלא תראה בימי עזרא שנשתכחה מהם התורה ואפילו המצות המפורסמות כסוכה כשקראו להם המצו' היתה להם בחדוש גדול
מקדש מלך כתב:אך הדבר צ"ע, שהרי הנביא מעיד שלא עשו סוכות כבר מימי יהושע בן נון, ולא רק בבבל כששכחו התורה.
מקדש מלך כתב:כעת עיינתי במראי מקומות שציינת
בשו"ת הרשב"א מצאתי לפו"ר להיפך
שו"ת הרשב"א החדשות (מכתב יד) סימן שסז
עוד הכתוב בספר עזרא204 ביום ההוא נקרא בספר205 באזני העם ונמצא כתוב בו אשר לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' עד עולם כי לא קדמו ישראל206 בלחם ובמים וגו' ויהי כשמעם את התורה ויבדילו כל ערב מישראל. גם שם כתוב207 וימצא208 כתוב בתורה אשר צוה ה' ביד משה אשר ישבו בני ישראל בסכות בחג בחדש השביעי אשר209 ישמיעו ויעבירו קול גדול210 בכל עריהם ובירושלם לאמר צאו ההרה211 והביאו עלי זית וגו'. הנה שפשוטי הכתובים האלה מורים שלא ידעו מצות הסכה ולא מניעת עמוני ומואבי. ואין הדבר כן, רק מן הידוע כי אי אפשר לעם אחד להיות כלו הולך על דרך התורה בעשיית כל המצות ובמניעת כל מה שבאה עליו האזהרה בתורה עד שלא ימצא בהם יוצא מגדר התורה, אלא יש עובר מדעת אנסתו תאותו, ויש שוגג לא ידע ולא התבונן, וכל שכן עם שגלו ונתפזרו אנה ואנה בגלותם ומצאו מן הצרות מה שמצאו. וכשמעם את דברי התורה, יזכור מה212 שלא זכר וישוב, ומי שעבר מדעת יתן על לבו ויתחרט, ועל כן באה האזהרה בתורה213 להקהיל את העם האנשים והנשים והטף בשנת השמטה ולקרא באזניהם את דברי התורה, ונתנה בו התורה טעם למען ישמעו ויראו. וכן כשקרא להם עזרא בספר התורה ראו מה שנצטווה, ומי שלא שמע התבונן, ומי שידע ועבר מדעתו, חרדו כלם חרדה גדולה על זאת כששמעו את דברי התורה, מדרכם214 והוציא מי שהושיב הנשים הנכריות והבדילו מי שנתערב בהם מן העמונים ומן המואבים, וכן בעשיית הסוכה. ואף בימי הנביאים לא היו כלם עושים סכות, או שלא היתה להם הכנה, או שעברו מקצתם, ועתה עשו כלם לא יצא מן הגדר הזה אחד מהם, והוא אמרו215 ויעש כל קהל216 השבים מן השבי סכות וישבו בסכות כי לא עשו מימי יהושוע217 בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא ותהי שמחה גדולה מאד. ומן הידוע כי בימי יהושוע ודוד ושלמה עשו סכות בני ישראל, אלא שלא עשו כלם ככה כמו שאמרתי.
מקדש מלך כתב:עקביה כתב:מקדש מלך כתב:החידוש הוא לא בכך ששבו לחיי תורה ומצוות שנשכח מהם בגלות בבל (ח"ו).
הרי מפורש בפסוק שלא עשו סוכות מיהושע בן נון (וכמובן שאינו כפשוטו וכו' ואכ"מ), ולא מגלות בבל.
היה חידוש אחד של קריאת התורה וכל התיאור המופיע שם, והיה חידוש של עשיית סוכה.
גלות בבל התטיינה בתורה ויראת שמים, והדבר מפורש הן בפשוטי הנביאים והן בדברי חז"ל.
לא התכוונתי שנשכח מכל העם, אבל מרבים מהם כנראה שכן. הראשונים הבינו כך את הפסוקים האלה. ראה כוזרי ח"ג אות סג, שו"ת רשב"א החדשות סי' שסז ור"ן סנהדרין כא:
לכן זה עיקרו של החידוש הגדול שהיה שם.
מובן שעשו סוכות מימות יהושע בן נון, אבל שם היה משהו יוצא דופן בהתרגשות ובשמחה שליוותה את החג ומצוותיו.
כעת עיינתי במראי מקומות שציינת
ואמנם בר"ן כתוב כדבריךהלא תראה בימי עזרא שנשתכחה מהם התורה ואפילו המצות המפורסמות כסוכה כשקראו להם המצו' היתה להם בחדוש גדול
כי יראה כי אזלת יד. זהו טעם על מה הוא קרוב יום אידם, וכי נתמלא סאת ישראל במשך קצר הלז, ע"ז נתן טעם שבישראל אזלת יד, הלך הכח להחזיק צורת היהדות, שהרי נשכח בשבעים שנה אלו מהמון עם ישראל אפילו המבואר בתורה שבכתב, כמבואר בס' עזרא ונחמיה, ולולי שנגאלו ונכנסו לא"י ואנשי כנסת הגדולה הגדילו תורה בישראל, לא נשאר ח"ו שורש מעיקר דת יהודית.
כך בבבל היתה סכנה שילכו ויטמעו בין הגוים ע"י נישואי תערובת והתבוללות. נתאר כיצד היה נראה יהודי בזמן גלות בבל - אינו הולך לביהכנ"ס ומתפלל כי עדיין לא תקנו אנשי כנסת הגדולה שהיו בתחלת בית שני את כל התפלות כדאיתא בברכות ל"ג ע"א: אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות. הברכה היחידה שנשמע שם ה' על שפתיו היא ברכת המזון. בשבת יכול היהודי הזה לפתוח את חנותו ולמכור במזומנים כי עדיין לא גזרו על מוקצה ושאר שבותים של מקח וממכר - הרי רק בזמן נחמיה בן חכליה גזרו איסור מוקצה על כלים (שבת קכ"ג ע"ב) ועל שבות של מקח וממכר (רש"י ביצה כ"ז ע"ב) - העיקר שלא יכתוב אם קונים בהקפה כי זוהי מלאכה דאורייתא. והגרוע מכל, שהוא חי (שלא בפרהסיא - כדי שקנאים לא יפגעו בו) עם נכריה, וממילא ילדיו אינם יהודים, שהרי אם האיסור של "לא תתחתן" הוא בגירותן (עי' יבמות ע"ו ע"א), נמצא שבגויותן אין כלל איסור, ואם האיסור הוא בגויותן הרי נפסק ברמב"ם איסו"ב פי"ב ה"ב: לא אסרה תורה אלא דרך חתנות, אבל הבא על הכותית דרך זנות מכין אותו מכת מרדות מד"ס גזירה שמא יבא להתחתן, ואם ייחדה לו בזנות חייב עליה משום נדה ומשום שפחה ומשום כותית ומשום זונה, ואם לא ייחדה לו אלא נקראת מקרה אינו חייב אלא משום כותית וכל חיובין אלו מדבריהן, עכ"ל. והרי כל הגזירות של נשג"ז נגזרו ע"י בי"ד של חשמונאים באמצע בית שני, ורק לכהן יש איסור דאורייתא לבא על גויה משום איסור זונה (ע"ז ל"ו ע"א). ובזמן ב"ש וב"ה שהיו בפני הבית מאה שנה (שבת ט"ו ע"א) הוסיפו למיגדר כנגד נישואי תערובת כדאיתא בשבת (שם י"ז ע"ב): אמר באלי אמר אבימי סנוותאה פתן ושמנן ויינן כולן משמונה עשר דבר, עיי"ש - הרי אם הגויה לא תוכל לאפות לו חלות בשבת מפני שגזרו משום פתן, איך יוכל להחזיק קשר עמה.
כדי לתקן מצב מסוכן זה היה צורך בגאולה למחצה, שיחזרו לארץ ישראל ויבנו כעין בית המקדש, שאף אם אמנם היה חסר את העיקר, את השכינה, מכל מקום הרי חזרה לשכת הגזית להשכין בתוכה סנהדרין שיתקיים בהם "כי מציון תצא תורה". וכנסו כל חכמי ישראל, מאה ועשרים זקנים ובהם כמה נביאים (מגילה י"ז ע"ב), ולא נסתפקו בסנהדרין רגילה של ע"א זקנים, ועשו מהפכה בכל היהדות כשמבטם הוא על סייגים שישמרו על עם ישראל במצב של גלות כשיחיו בין הגויים. וכן כל התקנות של שאר החכמים היו הכנות שהכינו את עם ישראל שיוכלו לעבור את תקופת הגלות הארוכה, שהרי ידעו מספר דניאל שיצטרכו לעבור ד' מלכויות, והרביעית נוראה מכולן, עד שיבוא המשיח.
מקדש מלך כתב:בברכה המשולשת כתב:מקדש מלך כתב:למה לא יכלו לעשות את העבודות? הקריאה הזו היתה לאחר השלמת הבנין.
ולגוף השאלה, לפום ריהטא ראש השנה צוין בגלל החידוש של קריאת התורה וקבלת התשובה שהיתה בו.
וסוכות צוין בגלל החידוש של הסוכה (וכידוע ביאורי הגמרא והמפרשים), וביום כיפור כנראה לא היה חידוש. ועל כן לא צוין.
כמדומני שעמד על זה בדוה"ר
על מה הוא עמד, על אי הזכרת יום כיפור, או על החידוש של הסוכה (החידוש של סוכה כבר נידון מימות עולם, ובמה התייחד הדורות ראשונים?).
צופה_ומביט כתב:הרי ביום א' קרא עזרא לעם את דברי התורה מהבוקר עד מחצית היום.
והפשטות היא שהוא קרא להם את התורה כולה, או עכ"פ כמה שהספיקו, [והעם בכו בשומעם את דברי התורה כי כל מצוה נוספת ששמעו בקריאה היתה תוכחה עבורם = עוד דבר שהם לא מקיימים. זה נעשה אצלם כעין וידוי אחד גדול "על חטא שחטאתי ב...". ולא ידעתי מהיכן לקח מי שפירש שקראו שם רק את פרשת ראש השנה, ומה בכי נגרם מפרשה קטנה זו. ועכ"פ לגבי הבכי יש לדחוק שכחלק מה"שום שכל ויבינו במקרא" לימדו אותם שזהו יום הדין, ואכמ"ל. פעם שמעתי גם כי "מפורש" זה תרגום ואונקלוס מתרגם שם "יום יבבא". עכ"פ איני יודע רמז לפירוש זה בכתובים ומה הדוחק לפרש כן].
צופה_ומביט כתב:ביום א' קרא עזרא לעם את דברי התורה מהבוקר עד מחצית היום.
ומי שקורא את כל התיאור הכתוב שם, הפשטות היא שהוא קרא להם את התורה כולה, או עכ"פ כמה שהספיקו.
והעם בכו בשומעם את דברי התורה כי כל מצוה נוספת ששמעו בקריאה היתה תוכחה עבורם = עוד דבר שהם לא מקיימים. זה נעשה אצלם כעין וידוי אחד גדול "על חטא שחטאתי ב...".
עקביה כתב:מן הדרום כתב:ר' נתן קמינצקי כותב [בספר שהוציאה משפחתו לכבודו, והמקור מגדולו של גדול] בם אביו, שנחמיה חשש שיקבלו את האיסור של יו"כ ולא את ההיתר לאכול בפקו"נ שהוא חידוש ולכן לא דיבר על זה ,
לא הבנתי. הרי חובת הצום ביו"כ כתובה כבר בתורה, אז ממה חשש נחמיה?
אולי תוכל להרחיב קצת?
ארי שבחבורה כתב:הנה.
אדמו"ר שמח למאוד בעת תקיעת שופר, כי כן אמר שצריך להיות ברוב שמחה וחדוה כדוגמת המגדינה שממליכים מלך ומעטרים אותו כן אנחנו בתקיעת שופר ממליכים להקב"ה בכל עולמות שאנחנו עמו.
בעת אשר יהגה האדם בתורת ה' ויקרא בדברי הנביאים והכתובים, ויבין בנועם המוסרים, ויראה האזהרות והעונשים, יחרד לדברים ויכין לבו להיטיב דרכיו ומעלליו, ויתרצה אל השם, כענין שנאמר ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי, וכן כתוב בענין יאשיהו ויהי כשמוע המלך את דברי ספר התורה ויקרע את בגדיו, ובענין עזרא נאמר כי בוכים כל העם בשמעם את דברי התורה.
עקביה כתב:שבענו מטובך כתב:במשך חכמה מובא (בערך כך), שכל זמן שהיתה נבואה בישראל, לא עשו עסק גדול מיוה"כ. צמו ולא הלכו לעבודה. עיקר מצות היום היתה על הכהן הגדול בלבד. ולפי שהיו נביאים מצויים, לא באו ההמונים לראות בעבודת הכהן הגדול, כיון שלא היה חידוש בעיניהם כל המדרגות הנעלות של הכה"ג. אבל משפסקו הנביאים, באו לראות בעבודת הכה"ג.
יתכן שבשביל זה לא הזכירו את יוה"כ בימי עזרא.
היכן נמצא המשך חכמה?
אינני יודע האם ימי עזרא ונחמיה נחשבים לזמן בו נביאים מצויים. בסה"כ היה זה סוף עידן הנבואה. מה גם שמסתבר שעם חידוש העבודה, עבודת יוה"כ כן אמורה לעורר עניין גדול.
ארי שבחבורה כתב:צופה_ומביט כתב:הרי ביום א' קרא עזרא לעם את דברי התורה מהבוקר עד מחצית היום.
והפשטות היא שהוא קרא להם את התורה כולה, או עכ"פ כמה שהספיקו, [והעם בכו בשומעם את דברי התורה כי כל מצוה נוספת ששמעו בקריאה היתה תוכחה עבורם = עוד דבר שהם לא מקיימים. זה נעשה אצלם כעין וידוי אחד גדול "על חטא שחטאתי ב...". ולא ידעתי מהיכן לקח מי שפירש שקראו שם רק את פרשת ראש השנה, ומה בכי נגרם מפרשה קטנה זו. ועכ"פ לגבי הבכי יש לדחוק שכחלק מה"שום שכל ויבינו במקרא" לימדו אותם שזהו יום הדין, ואכמ"ל. פעם שמעתי גם כי "מפורש" זה תרגום ואונקלוס מתרגם שם "יום יבבא". עכ"פ איני יודע רמז לפירוש זה בכתובים ומה הדוחק לפרש כן].
פירוש נפלא ביותר. יישר כוח!
מקדש מלך כתב:ולגוף השאלה, לפום ריהטא ראש השנה צוין בגלל החידוש של קריאת התורה וקבלת התשובה שהיתה בו.
וסוכות צוין בגלל החידוש של הסוכה (וכידוע ביאורי הגמרא והמפרשים), וביום כיפור כנראה לא היה חידוש. ועל כן לא צוין.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 6 אורחים